לדלג לתוכן

הבדלים בין גרסאות בדף "אי רובינזון קרוזו"

 
האי, כמו שאר הארכיפלג, התגלה לאירופאים לראשונה בשנת [[1574]] על ידי ה[[מלח (מקצוע)|מלח]] ה[[ספרד]]י חואן פרננדס. בשנת [[1704]] ננטש על האי מלח צעיר בשם [[אלכסנדר סלקירק]], במשך חמש שנים הוא שרד באי לבדו עד שחולץ על ידי ספינה חולפת. סיפורו היה ההשראה ל[[רומן]] "[[רובינזון קרוזו]]" מאת הסופר [[דניאל דפו]], שפורסם לראשונה בשנת [[1719]]. במהלך ה[[המאה ה-17|מאות ה-17]] ו[[המאה ה-18|ה-18]] שימש האי כמקור מסתור ל[[שודדי ים]].
 
במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] טובעה אניית הצי [[גרמניה|הגרמנית]] '''דרזדן''' באחד מ[[מפרץ|מפרציו]] של האי, כיום שרידיה מהוותמהווים מקור משיכה תיירותי ל[[צלילה|צוללים]].
 
בשנת [[1966]] שינתה ממשלת צ'ילה את שם האי ממס א-טירה לרובינזון קרוזו, בשל שיקולים תיירותיים.
משתמש אלמוני