שאפור השני – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת תבנית:בריטניקה בקישורים חיצוניים (תג)
אין תקציר עריכה
שורה 15: שורה 15:
}}
}}
[[קובץ:Shapurii.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מטבע עם דיוקנו של שאפור השני]]
[[קובץ:Shapurii.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מטבע עם דיוקנו של שאפור השני]]
'''שאפור השני''' (ב[[פרסית]]: '''شاپور دوم'''; ידוע גם בשם '''שבור השני''') "הגדול" ([[309]]–[[379]]) היה [[מלך]] [[ממלכת פרס|פרס]] מ[[האימפריה הסאסאנית|השושלת הסאסאנית]] לאחר מותו של [[הורמיזד השני]].
'''שאפור השני''' (ב[[פרסית]]: '''شاپور دوم'''; ידוע גם בשם '''שבור השני''') "הגדול" ([[309]]–[[379]]) היה [[מלך]] [[ממלכת פרס|פרס]] מ[[האימפריה הסאסאנית|השושלת הסאסאנית]] לאחר מותו של [[הורמיזד השני]]. שאפור היה השליט הפרסי אשר שלט לאורך הזמן הרב ביותר (70 שנה), לאחריו באורך תקופת השלטון היו [[שאה תהמאספ הראשון]] ו[[נאסר א-דין שאה קאג'אר]].


==ביוגרפיה==
==ביוגרפיה==
אחר מותו של הורמיזד השני, [[ערבים]] מהדרום החלו לפלוש לערים הדרומיות של האימפריה ולבזוז אותן. הם התקיפו אפילו את מחוז [[פארס (מחוז)|פארס]], מחוז לידתם של המלכים הסאסאנים. בינתיים, אצילים פרסים הרגו את בנו הבכור של הורמיזד השני, עיוורו את השני וכלאו את השלישי (שלאחר מכן נמלט לטריטוריה הרומאית). כס המלכות נשמר עבור ילדהּ של אחת מנשותיו של הורמיזד השני, שעדיין לא נולד. יש אומרים כי שאפור השני היה המלך היחיד בהיסטוריה שהומלך כבר כ[[עובר]]: ה[[כתר]] הונח על בטנה של אמו. הילד, שנקרא על שם שאפור, נולד כמלך. כשהיה צעיר, האימפריה נשלטה בידי אמו והאצילים. לאחר שהגיע לפרקו, הוא נטל את הכוח לידיו והוכיח את עצמו תוך זמן קצר כשליט אקטיבי ויעיל.
אחר מותו של הורמיזד השני, [[ערבים]] מהדרום החלו לפלוש לערים הדרומיות של האימפריה ולבזוז אותן. הם התקיפו אפילו את מחוז [[פארס (מחוז)|פארס]], מחוז לידתם של המלכים הסאסאנים. בינתיים, אצילים פרסים הרגו את בנו הבכור של הורמיזד השני, עיוורו את השני וכלאו את השלישי (שלאחר מכן נמלט לטריטוריה הרומאית).


כס המלכות נשמר עבור ילדהּ של אחת מנשותיו של הורמיזד השני, שעדיין לא נולד. יש אומרים כי שאפור השני היה המלך היחיד בהיסטוריה שהומלך כבר כ[[עובר]]: ה[[כתר]] הונח על בטנה של אמו. הילד, שנקרא על שם שאפור, נולד כמלך. כשהיה צעיר, האימפריה נשלטה בידי אמו והאצילים. לאחר שהגיע לפרקו, הוא נטל את הכוח לידיו והוכיח את עצמו תוך זמן קצר כשליט אקטיבי ויעיל.
שאפור השני הוביל את צבאו הקטן אך הממושמע כנגד הערבים בדרום, וכך הבטיח את גבולותיה הדרומיים של האימפריה. לאחר מכן החל במסעו הראשון כנגד הרומאים במערב, שבו הפרסים לא הצליחו לכבוש שטחים נוספים. מסעות אלה הופסקו בשל פלישות נוודים בגבול המזרחי של האימפריה שאיימו על [[טראנסאוקסאניה]], אזור אסטרטגי חשוב לשליטה על [[דרך המשי]]. לפיכך חתם שאפור על חוזה שלום עם [[קונסטנטיוס השני]] (353-361) שבו שני הצדדים הסכימו שלא להתקיף זה את זה לתקופה מסוימת.


=== מלחמה בדרום ובמזרח ===
שאפור צעד מזרחה לטראנסאוקסאניה כדי להילחם בנוודים המזרחיים. הוא ניצחם וסיפח שטחים חדשים כמחוז נוסף לאימפריה, והשלים את כיבוש האזור שנמא בתחומי [[אפגניסטן]] של ימינו. בעקבות הכיבושים הללו, התרבות הסאסאנית גם היא התפשטה, ואמנות סאסאנית חדרה לטורקיסטאן והגיעה עד ל[[סין (אזור)|סין]]. שאפור השני, יחד עם המלך הנווד גרומאטס, החל במסע שני כנגד הרומאים ב-[[359]], והצליח לכבוש את הערים סינגארה ואמידה. בתגובה, הקיסר הרומאי [[יוליאנוס הכופר]] ([[361]]-[[363]]) פלש עמוק לתוך השטח הפרסי וניצח את כוחותיו של שאפור ב[[קטסיפון]], אך לאחר שלא הצליח לכבוש את הבירה, נהרג הקיסר תוך ניסיון נסיגה לשטח הרומאי. יורשו [[יוביאנוס]], שנלכד בגדה המזרחית של הפרת, נאלץ להסכים לעביר את כל המחוזות שהפרסים העבירו לרומאים ב-298 וכן את סיניביס וסינגארה, על מנת להבטיח מעבר בטוח לצבאו אל מחוץ לפרס.
שאפור השני הוביל את צבאו הקטן אך הממושמע כנגד הערבים בדרום, הוא נע דרך מזרחה ל[[נג'ד]] עד אשר הגיע אל [[הרי חג'ר]], וכך הבטיח את גבולותיה הדרומיים של האימפריה. על מסעו נגד הערבים נכתב בתבליט [[זורואסטריות|זורואסטרי]]:
{{ציטוט|תוכן=הגיעו הערבים; אלו לקחו את חוריג רודבר [ערי גבול]; במשך שנים רבות בזזו אותן עד הגיעו של שאפור לשלטון; הוא השמיד את הערבים ולקח את הארץ והשמיד שליטי ערבים רבים ושלף מספר רב של אוצרות.|מקור=בונדהישן|אנגלית=}}
לאחר מכן החל במסעו הראשון כנגד הרומאים במערב, שבו הפרסים לא הצליחו לכבוש שטחים נוספים. מסעות אלה הופסקו בשל פלישות נוודים בגבול המזרחי של האימפריה שאיימו על [[טראנסאוקסאניה]], אזור אסטרטגי חשוב לשליטה על [[דרך המשי]]. לפיכך חתם שאפור על חוזה שלום עם [[קונסטנטיוס השני]] (353-361) שבו שני הצדדים הסכימו שלא להתקיף זה את זה לתקופה מסוימת.


שאפור צעד מזרחה לטראנסאוקסאניה כדי להילחם בנוודים המזרחיים. הוא ניצחם וסיפח שטחים חדשים כמחוז נוסף לאימפריה, והשלים את כיבוש האזור שנמא בתחומי [[אפגניסטן]] של ימינו. בעקבות הכיבושים הללו, התרבות הסאסאנית גם היא התפשטה, ואמנות סאסאנית חדרה לטורקיסטן והגיעה עד ל[[סין (אזור)|סין]] דרך [[אגן טארים]].
שאפור השני נקט במדיניות דתית קשוחה. תחת שלטונו נחתמה ה[[אווסטה]], הכתבים הקדושים של הדת הזורואסטרית, כופרים נענשו ונוצרים נרדפו{{הערה|Touraj Daryaee, “[http://www.iranicaonline.org/articles/shapur-ii ŠĀPUR II],” '''Encyclopædia Iranica''', online edition.|שמאל=כן}}. רדיפת הנוצרים הייתה תגובה לניצור האימפריה הרומית בידי [[קונסטנטינוס|קונסטנטינוס הגדול]] ([[324]]-[[337]]). על פי ה[[תלמוד בבלי|תלמוד]], שאפור השני - בניגוד ל[[שאפור הראשון]], שהיה ידידותי כלפי יהודים - דיכא את היהודים בממלכתו, גבה מהם מיסים מופרזים{{הערה|'''תלמוד בבלי, [[מסכת חגיגה]],''' [[s:חגיגה_ה_ב|דף ה' עמוד ב']]. לפי התיארוך, "שבור מלכא" המוזכר שם היה שאפור השני.}}, רדף את החכמים{{הערה|'''תלמוד בבלי, [[בבא מציעא|מסכת בבא מציעא]],''' [[s:בבא_מציעא_פו_א|דף פ"ו עמוד א']] - אמנם לא מוזכר שם שאפור השני בשמו, אך תקופת שלטונו חופפת לזמן חייו של האמורא [[רבה]]; וכן ב'''תלמוד בבלי, [[מסכת תענית]],''' [[s:תענית_כד_ב|דף כ"ד עמוד ב']].}}, ושיכן את חייליו בערי היהודים על חשבון התושבים{{הערה|'''תלמוד בבלי, [[מסכת פסחים]],''' [[s:פסחים_ה_ב|דף ה' עמוד ב']] ופירוש [[רש"י]] שם.}}. רדיפת היהודים הייתה בחלקה תגובה לעימותים בין-דתיים בין הנתינים היהודים והנוצרים בממלכה{{הערה|G. Widengren, “The Status of the Jews in the Sassanian Empire,” '''Iranica Antiqua''' 1 (1961), pp. 117-162, esp. pp. 134-138.|שמאל=כן}}.


=== מלחמה ברומא ===
בסוף שלטונו של שאפור, האימפריה הפרסית הייתה חזקה מתמיד, כשאויביה ממזרח נכנעו לה וארמניה מצויה תחת שלטון פרסי.
שאפור השני, יחד עם המלך הנווד גרומאטס, החל במסע שני כנגד הרומאים ב-[[359]], והצליח לכבוש את הערים סינגארה ואמידה. בתגובה, הקיסר הרומאי [[יוליאנוס הכופר]] ([[361]]-[[363]]) פלש עמוק לתוך השטח הפרסי וניצח את כוחותיו של שאפור ב[[קטסיפון]], אך לאחר שלא הצליח לכבוש את הבירה, נהרג הקיסר תוך ניסיון נסיגה לשטח הרומאי, ישנן הערכות כי היה זה שאפור בכבודו ובעצמו אשר הרג את הקיסר הרומאי. יורשו [[יוביאנוס]], שנלכד בגדה המזרחית של הפרת, נאלץ להסכים לעביר את כל המחוזות שהפרסים העבירו לרומאים ב-298 וכן את סיניביס וסינגארה, על מנת להבטיח מעבר בטוח לצבאו אל מחוץ לפרס.

=== דת ===
שאפור השני נקט במדיניות דתית קשוחה. תחת שלטונו נחתמו כתבי ה[[אווסטה]], הכתבים הקדושים של הדת הזורואסטרית, כופרים נענשו ונוצרים נרדפו{{הערה|Touraj Daryaee, “[http://www.iranicaonline.org/articles/shapur-ii ŠĀPUR II],” '''Encyclopædia Iranica''', online edition.|שמאל=כן}}. רדיפת הנוצרים הייתה תגובה להתנצרות האימפריה הרומית בידי [[קונסטנטינוס|קונסטנטינוס הגדול]] ([[324]]-[[337]]). על פי ה[[תלמוד בבלי|תלמוד]], שאפור השני - בניגוד ל[[שאפור הראשון]], שהיה ידידותי כלפי יהודים - דיכא את היהודים בממלכתו, גבה מהם מיסים מופרזים{{הערה|'''תלמוד בבלי, [[מסכת חגיגה]],''' [[s:חגיגה_ה_ב|דף ה' עמוד ב']]. לפי התיארוך, "שבור מלכא" המוזכר שם היה שאפור השני.}}, רדף את החכמים{{הערה|'''תלמוד בבלי, [[בבא מציעא|מסכת בבא מציעא]],''' [[s:בבא_מציעא_פו_א|דף פ"ו עמוד א']] - אמנם לא מוזכר שם שאפור השני בשמו, אך תקופת שלטונו חופפת לזמן חייו של האמורא [[רבה]]; וכן ב'''תלמוד בבלי, [[מסכת תענית]],''' [[s:תענית_כד_ב|דף כ"ד עמוד ב']].}}, ושיכן את חייליו בערי היהודים על חשבון התושבים{{הערה|'''תלמוד בבלי, [[מסכת פסחים]],''' [[s:פסחים_ה_ב|דף ה' עמוד ב']] ופירוש [[רש"י]] שם.}}. רדיפת היהודים הייתה בחלקה תגובה לעימותים בין-דתיים בין הנתינים היהודים והנוצרים בממלכה{{הערה|G. Widengren, “The Status of the Jews in the Sassanian Empire,” '''Iranica Antiqua''' 1 (1961), pp. 117-162, esp. pp. 134-138.|שמאל=כן}}.

בסוף שלטונו של שאפור, האימפריה הפרסית הייתה חזקה מתמיד, כשאויביה ממזרח נכנעו לה וארמניה מצויה תחת שלטון פרסי. מאוחר יותר, יהיה זה [[ח'וסרו הראשון]] אשר ייבדל כשליט הסאסאני הגדול ביותר.


{| align="center" cellpadding="2" border="2"
{| align="center" cellpadding="2" border="2"

גרסה מ־17:54, 11 באוקטובר 2020

שאפור השני
לוחית כסף המציגה את שאפור השני בעת ציד
לוחית כסף המציגה את שאפור השני בעת ציד
לוחית כסף המציגה את שאפור השני בעת ציד
לידה 309
פירוזאבאד, איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 379 (בגיל 70 בערך)
בישאפור, איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הסאסאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
השושלת הסאסאנית
אב הורמזד השני עריכת הנתון בוויקינתונים
אם איפרא הורמיז עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים הורמיזדוח'ת
Zruanduxt
שאפור השלישי
Saint Govdelaas עריכת הנתון בוויקינתונים


שגיאות פרמטריות בתבנית:תפקיד מנהיג

פרמטרים ריקים [ סגן ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

שאהאנשה האימפריה הפרסית
309379
(כ־70 שנה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מטבע עם דיוקנו של שאפור השני

שאפור השניפרסית: شاپور دوم; ידוע גם בשם שבור השני) "הגדול" (309379) היה מלך פרס מהשושלת הסאסאנית לאחר מותו של הורמיזד השני. שאפור היה השליט הפרסי אשר שלט לאורך הזמן הרב ביותר (70 שנה), לאחריו באורך תקופת השלטון היו שאה תהמאספ הראשון ונאסר א-דין שאה קאג'אר.

ביוגרפיה

אחר מותו של הורמיזד השני, ערבים מהדרום החלו לפלוש לערים הדרומיות של האימפריה ולבזוז אותן. הם התקיפו אפילו את מחוז פארס, מחוז לידתם של המלכים הסאסאנים. בינתיים, אצילים פרסים הרגו את בנו הבכור של הורמיזד השני, עיוורו את השני וכלאו את השלישי (שלאחר מכן נמלט לטריטוריה הרומאית).

כס המלכות נשמר עבור ילדהּ של אחת מנשותיו של הורמיזד השני, שעדיין לא נולד. יש אומרים כי שאפור השני היה המלך היחיד בהיסטוריה שהומלך כבר כעובר: הכתר הונח על בטנה של אמו. הילד, שנקרא על שם שאפור, נולד כמלך. כשהיה צעיר, האימפריה נשלטה בידי אמו והאצילים. לאחר שהגיע לפרקו, הוא נטל את הכוח לידיו והוכיח את עצמו תוך זמן קצר כשליט אקטיבי ויעיל.

מלחמה בדרום ובמזרח

שאפור השני הוביל את צבאו הקטן אך הממושמע כנגד הערבים בדרום, הוא נע דרך מזרחה לנג'ד עד אשר הגיע אל הרי חג'ר, וכך הבטיח את גבולותיה הדרומיים של האימפריה. על מסעו נגד הערבים נכתב בתבליט זורואסטרי:

הגיעו הערבים; אלו לקחו את חוריג רודבר [ערי גבול]; במשך שנים רבות בזזו אותן עד הגיעו של שאפור לשלטון; הוא השמיד את הערבים ולקח את הארץ והשמיד שליטי ערבים רבים ושלף מספר רב של אוצרות.

בונדהישן

לאחר מכן החל במסעו הראשון כנגד הרומאים במערב, שבו הפרסים לא הצליחו לכבוש שטחים נוספים. מסעות אלה הופסקו בשל פלישות נוודים בגבול המזרחי של האימפריה שאיימו על טראנסאוקסאניה, אזור אסטרטגי חשוב לשליטה על דרך המשי. לפיכך חתם שאפור על חוזה שלום עם קונסטנטיוס השני (353-361) שבו שני הצדדים הסכימו שלא להתקיף זה את זה לתקופה מסוימת.

שאפור צעד מזרחה לטראנסאוקסאניה כדי להילחם בנוודים המזרחיים. הוא ניצחם וסיפח שטחים חדשים כמחוז נוסף לאימפריה, והשלים את כיבוש האזור שנמא בתחומי אפגניסטן של ימינו. בעקבות הכיבושים הללו, התרבות הסאסאנית גם היא התפשטה, ואמנות סאסאנית חדרה לטורקיסטן והגיעה עד לסין דרך אגן טארים.

מלחמה ברומא

שאפור השני, יחד עם המלך הנווד גרומאטס, החל במסע שני כנגד הרומאים ב-359, והצליח לכבוש את הערים סינגארה ואמידה. בתגובה, הקיסר הרומאי יוליאנוס הכופר (361-363) פלש עמוק לתוך השטח הפרסי וניצח את כוחותיו של שאפור בקטסיפון, אך לאחר שלא הצליח לכבוש את הבירה, נהרג הקיסר תוך ניסיון נסיגה לשטח הרומאי, ישנן הערכות כי היה זה שאפור בכבודו ובעצמו אשר הרג את הקיסר הרומאי. יורשו יוביאנוס, שנלכד בגדה המזרחית של הפרת, נאלץ להסכים לעביר את כל המחוזות שהפרסים העבירו לרומאים ב-298 וכן את סיניביס וסינגארה, על מנת להבטיח מעבר בטוח לצבאו אל מחוץ לפרס.

דת

שאפור השני נקט במדיניות דתית קשוחה. תחת שלטונו נחתמו כתבי האווסטה, הכתבים הקדושים של הדת הזורואסטרית, כופרים נענשו ונוצרים נרדפושגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Touraj Daryaee, “ŠĀPUR II,” Encyclopædia Iranica, online edition. וגם שמאל=כן.. רדיפת הנוצרים הייתה תגובה להתנצרות האימפריה הרומית בידי קונסטנטינוס הגדול (324-337). על פי התלמוד, שאפור השני - בניגוד לשאפור הראשון, שהיה ידידותי כלפי יהודים - דיכא את היהודים בממלכתו, גבה מהם מיסים מופרזים[1], רדף את החכמים[2], ושיכן את חייליו בערי היהודים על חשבון התושבים[3]. רדיפת היהודים הייתה בחלקה תגובה לעימותים בין-דתיים בין הנתינים היהודים והנוצרים בממלכהשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: G. Widengren, “The Status of the Jews in the Sassanian Empire,” Iranica Antiqua 1 (1961), pp. 117-162, esp. pp. 134-138. וגם שמאל=כן..

בסוף שלטונו של שאפור, האימפריה הפרסית הייתה חזקה מתמיד, כשאויביה ממזרח נכנעו לה וארמניה מצויה תחת שלטון פרסי. מאוחר יותר, יהיה זה ח'וסרו הראשון אשר ייבדל כשליט הסאסאני הגדול ביותר.

לפניו:
הורמיזד השני
אחריו:
ארדשיר השני

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שאפור השני בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ה' עמוד ב'. לפי התיארוך, "שבור מלכא" המוזכר שם היה שאפור השני.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ו עמוד א' - אמנם לא מוזכר שם שאפור השני בשמו, אך תקופת שלטונו חופפת לזמן חייו של האמורא רבה; וכן בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ד עמוד ב'.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ה' עמוד ב' ופירוש רש"י שם.