בנייה בלבנים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־21:25, 12 באפריל 2007

הבנייה מלבנים היא שיטת הבנייה המסורתית והנפוצה ביותר. הבנייה בלבני אבן או אדמה התפתחה כבר במסופוטמיה ומצרים העתיקות והשימוש בשיטה זו קיים בפועל עד היום. ממחציתה השנייה של המאה ה-19 החלה הבנייה במדינות המערב לעבור בהדרגה לבנייה מלבני בטון ולבני סיליקט המשולבת באלמנטים יצוקים של בטון ופלדה (בעיקר קורות ותקרות). הבנייה בלבנים השתכללה לאורך ההיסטוריה במקביל לסגנונות האדריכלות אשר הייתה תמיד קשורה לטכנולוגיית הבנייה הקיימת.

הלבנה, היא היחידה הבסיסית אשר משמשת לבניה, היא גוש קשיח אחד אשר יכולה להיות עשוייה מאבן, שיש, חימר, סיליקט, בטון או זכוכית. יחידה בסיסית זו נועדה לעמוד במאמצי לחיצה של המסה העצמית שלהם או של התקרות והקומות שמעליהם. במקומות בהם נדרש מִפתח היוצר מאמצי כפיפה נעשה שימוש בעבר בגושי אבן גדולים או בשילוב של קרשי עץ בין הלבנים וכיום בחגורות בטון או בקורות. שיטת הבנייה הנפוצה ביותר לבניית קירויים מלבנים מאז התקופה הרומית היא הקשת. קשת הלבנים מסוגלת ליצור מפתחים בעזרת לבנים בודדות הנשענות אחת על השנייה ומעבירות את מאמצי הלחיצה אל צידי הקשת. כל סוגי הקמרונות הקיימים הם שכלולים של שיטת בנייה זו ואיפשרו עם השנים קירויים מסוגים שונים ובעלי אופי אדריכלי שונה.

טכנולוגיית הבנייה בלבנים הגיעה לשיאה כבר בסוף ימי הביניים עם האדריכלות הגותית. הבנייה הגותית יצרה מבנים מפוארים בעלי צורות מורכבות אשר בבסיסם הם בסך הכול מבני לבנים. היכולת ליצור מלבני אבן או מלבנים שרופות מבנים אשר נראים כאילו עשויים בתחרה היא אחד המאפיינים הייחודיים של האדריכלות הגותית של ימי הביניים.

סידור לבנים

בבנייה של קירות מלבנים קיימות מאות שיטות שונות לארגון הלבנים בכדי להשיג קיר יציב ובעל תכונות בידוד תרמי ואקוסטי. אופן סידור הלבנים אף יוצר מראה שונה בחזית המבנה שלה גם ערך אסתטי. לרוב, מסודרות הלבנים המלבניות בתוך נפח הקיר ובכיוון הניצב לו לסירוגין. באופן כזה הקיר חזק יותר ומתפקד כיחידה מקשית אחת כנגד המאמצים הפועלים עליו. הדבקת הלבנים זו לזו על ידי מלט מאפשרת בניית קירות דקים מבלי לאבד יציבות.

כאשר בונים מלבנים בגדלים סטנדרטיים, אורך הלבנה הוא לרוב כפליים מרוחבה בתוספת המלט - כסנטימטר אחד. באופן זה ניתן להניח שורת לבנים בכיוון האורכי ומעליה שורה בכיוון הרוחבי ולשמור על משטח הקיר החיצוני שטוח. גם לבנים המסודרות לאורך הקיר בשתי שורות מקבילות מונחות בהסטה אחת יחסית לשנייה כדי לשפר את חוזק הקיר.

ראו גם

קישורים חיצוניים

תבנית:ייעוץ הנדסי

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 [[תמונה:Steinmetz-1568.png|שמאל|ממוזער|250px|סתתי אבן בתחריט מ-[[1568]]]]
-'''הבנייה מ[[לבנה (בנייה)|לבנים]]''' היא שיטת ה[[בנייה]] המסורתית המקובלת ביותר בעולם. הבנייה בלבני [[אבן]] או [[אדמה]] התפתחה כבר ב[[מסופוטמיה]] ו[[מצרים העתיקה|מצרים]] העתיקות והשימוש בשיטה זו קיים בפועל עד היום. ממחציתה השנייה של המאה ה-19 החלה הבנייה במדינות המערב לעבור בהדרגה מבנייה מלבנים לבנייה מ[[בטון]] ו[[פלדה]]. הבנייה בלבנים השתכללה לאורך ההיסטוריה במקביל לסגנונות האדריכלות אשר הייתה תמיד קשורה לטכנולוגיית הבנייה הקיימת.
+'''הבנייה מ[[לבנה (בנייה)|לבנים]]''' היא שיטת ה[[בנייה]] המסורתית והנפוצה ביותר. הבנייה בלבני [[אבן]] או [[אדמה]] התפתחה כבר ב[[מסופוטמיה]] ו[[מצרים העתיקה|מצרים]] העתיקות והשימוש בשיטה זו קיים בפועל עד היום. ממחציתה השנייה של המאה ה-19 החלה הבנייה במדינות המערב לעבור בהדרגה לבנייה מלבני בטון ולבני סיליקט המשולבת באלמנטים יצוקים  של [[בטון]] ו[[פלדה]] (בעיקר קורות ותקרות). הבנייה בלבנים השתכללה לאורך ההיסטוריה במקביל לסגנונות האדריכלות אשר הייתה תמיד קשורה לטכנולוגיית הבנייה הקיימת.
-ה[[לבנה (בנייה)|לבנה]], היחידה הבסיסית אשר ממבנה בונים, היא מסה מקשית אחת אשר יכולה להיות עשוייה מאבן, שיש, חימר או תערובות ותרכובות מורכבות יותר כגון [[סיליקט]] או [[בטון]]. יחידה בסיסית זו נועדה לעמוד ב[[מאמצי לחיצה]] בלבד. בכדי ליצור מִפתחים או תקרות בהן קיימים מאמצי [[כפיפה]] נעשה שימוש בגושי אבן גדולים או בשילוב של קרשי עץ בין הלבנים. שיטת הבנייה הנפוצה ביותר לבניית קירויים מלבנים מאז התקופה הרומית היא ה[[קשת (מבנה)|קשת]]. קשת הלבנים מסוגלת ליצור מפתחים בעזרת לבנים בודדות הנשענות אחת על השנייה ומעבירות את מאמצי הלחיצה אל צידי הקשת. כל סוגי ה[[קמרונות]] הקיימים הם שכלולים של שיטת בנייה זו ואיפשרו עם השנים קירויים מסוגים שונים ובעלי אופי אדריכלי שונה.
+ה[[לבנה (בנייה)|לבנה]], היא היחידה הבסיסית אשר משמשת לבניה, היא גוש קשיח אחד אשר יכולה להיות עשוייה מאבן, [[שיש]], [[חימר]], [[סיליקט]], [[בטון]] או [[לבני זגוגית|זכוכית]]. יחידה בסיסית זו נועדה לעמוד ב[[מאמצי לחיצה]] של המסה העצמית שלהם או של התקרות והקומות שמעליהם. במקומות בהם נדרש מִפתח היוצר מאמצי [[כפיפה]] נעשה שימוש בעבר בגושי אבן גדולים או בשילוב של קרשי עץ בין הלבנים וכיום בחגורות בטון או בקורות. שיטת הבנייה הנפוצה ביותר לבניית קירויים מלבנים מאז התקופה הרומית היא ה[[קשת (מבנה)|קשת]]. קשת הלבנים מסוגלת ליצור מפתחים בעזרת לבנים בודדות הנשענות אחת על השנייה ומעבירות את מאמצי הלחיצה אל צידי הקשת. כל סוגי ה[[קמרונות]] הקיימים הם שכלולים של שיטת בנייה זו ואיפשרו עם השנים קירויים מסוגים שונים ובעלי אופי אדריכלי שונה.
-טכנולוגיית הבנייה בלבנים הגיעה לשיאה כבר בסוף [[ימי הביניים]] עם ה[[אדריכלות גותית|אדריכלות הגותית]]. הבנייה הגותית יצרה מבנים מפוארים בעלי צורות מורכבות אשר בבסיסם הם בסך הכול מבני לבנים. היכולת ליצור מלבני אבן או מלבנים שרופות מבנים אשר נראים כאילו עשויים בתחרה היא אחד הגורמים לקסמה של האדריכלות הגותית של ימי הביניים.
+טכנולוגיית הבנייה בלבנים הגיעה לשיאה כבר בסוף [[ימי הביניים]] עם ה[[אדריכלות גותית|אדריכלות הגותית]]. הבנייה הגותית יצרה מבנים מפוארים בעלי צורות מורכבות אשר בבסיסם הם בסך הכול מבני לבנים. היכולת ליצור מלבני אבן או מלבנים שרופות מבנים אשר נראים כאילו עשויים ב[[תחרה]] היא אחד המאפיינים הייחודיים של האדריכלות הגותית של ימי הביניים.
 ==סידור לבנים==