סירופ מייפל – הבדלי גרסאות
סירופ מייפל טעים תגיות: שוחזרה עריכה חזותית |
סירופ מייפל טעים ועושה תחושה טעימה תגיות: שוחזרה עריכה חזותית |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
| תמונה = [[קובץ:Maple syrup.jpg|מרכז|200px|בקבוק סירופ מייפל אשר מיוצר ב[[קוויבק]]]] |
| תמונה = [[קובץ:Maple syrup.jpg|מרכז|200px|בקבוק סירופ מייפל אשר מיוצר ב[[קוויבק]]]] |
||
}} |
}} |
||
'''סירופ מייפל''' הוא [[סירופ|טעים יאמי יאמי]] |
'''סירופ מייפל''' הוא [[סירופ|טעים יאמי יאמי]] ועושה תחושה טעימה בבטן |
||
המיוצר באופן מסורתי מ[[לשד]] ה[[שיפה]] של עץ ה[[אדר (עץ)|אדר]] (באנגלית קרוי מייפל). מקובל להשתמש בו כתוספת ל[[חביתית|חביתיות]], [[ופל]]ים או [[פרנץ' טוסט]]. לעיתים משמש ב[[אפייה]], בייצור [[ממתק]]ים וכתוספת ל[[קינוח]]ים. |
|||
== ייצור == |
== ייצור == |
||
גרסה מ־13:32, 28 באוקטובר 2020
 | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
סירופ  |
| מרכיבים עיקריים |
עצה |
  | |
סירופ מייפל הוא טעים יאמי יאמי ועושה תחושה טעימה בבטן
המיוצר באופן מסורתי מלשד השיפה של עץ האדר (באנגלית קרוי מייפל). מקובל להשתמש בו כתוספת לחביתיות, ופלים או פרנץ' טוסט. לעיתים משמש באפייה, בייצור ממתקים וכתוספת לקינוחים.
ייצור
סירופ המייפל מיוצר באופן מסורתי ואותנטי בצפון אמריקה. אף שנהוג לייחסו בעיקר לפרובינציית קוויבק בקנדה ולמדינת ורמונט בארצות הברית ניתן, למעשה, לייצרו בכל מקום שבו מתאפשרת צמיחת עצי מייפל. קנדה אחראית ליותר מ-80% מן הייצור העולמי של סירופ מייפל, כלומר - 7 מיליון גלונים בשנה (נתוני 2005). רוב הייצור, כ-75% מהייצור העולמי, מתבצע בקוויבק. כמויות קטנות יותר מיוצרות אף בפרובינציות אונטריו, נובה סקוטיה, ניו ברנזוויק ואי הנסיך אדוארד. בארצות הברית מתבצע עיקר הייצור במדינת ורמונט (בהיקף של 410,000 גלונים לשנה). כמויות קטנות יותר מיוצרות במיין, ניו יורק, פנסילבניה וכמה מדינות נוספות בניו אינגלנד והמערב התיכון.
העצים שבלשד שלהם נעשה שימוש בתהליך הייצור הם לרוב אדר הסוכר (Acer saccharum) ואדר שחור (Acer nigrum), בשל תכולת הסוכר הגבוהה שלהם. באופן מסורתי את סירופ המייפל רודים על ידי ביצוע חתך בעץ מייפל וניקוז הנוזל לדלי. כיום מקובל לבצע את האיסוף באמצעות צינורות פלסטיק, הגם שיש המשתמשים עדיין בשיטות המסורתיות. לא מתבצע חתך בעץ שגילו פחות מ-40 שנה וקוטרו קטן מ-25 סנטימטרים. עומקו של החתך הוא בערך 25–38 מילימטרים.
ייצור המייפל מתרכז בחודשים פברואר, מרץ, ואפריל, בהתאם לתנאי מזג האוויר. לילות מקפיאים וימים חמימים נחוצים לעידוד זרימת נוזל השיפה. מעבר מטמפרטורה גבוהה מנקודת הקפאון לטמפרטורה נמוכה מנקודה זו גורם לספיגת מים מן האדמה, ומעבר טמפרטורה הפוך גורם להתפתחות לחץ פנימי, אשר בסיוע כוח המשיכה מוביל לזרימת הנוזל דרך החתכים בגזע העץ ובענפיו. צינורות המוחדרים לעץ משמשים לאיסוף הנוזל והובלתו לדליים או למערכת צינורות חיצונית. שימוש במערכת צינורות מודרנית תוך יצירה מלאכותית של ריק מגביר את התפוקה. בכל שנה נקדח חור בנקודה אחרת על מנת לאפשר החלמה של גזע העץ.
בשיטה המסורתית הועבר הנוזל שנאסף בדלי למקום עיבודו, הקרוי "בית סוכר" (או "בקתת סוכר"). כיום ההעברה ל"בית הסוכר" מתבצעת באמצעות צינורות. בבית הסוכר מוזרם הלשד באיטיות למשטח אידוי שבו הוא מורתח עד הפיכתו לסירופ. התהליך איטי בשל כמות המים שיש לאדות לשם יצירת הסירופ. לצורך ייצור ליטר אחד של סירופ דרושים 40 ליטרים של לשד (במילים אחרות, יש לאדות 39 ליטרים של מים). עץ מייפל בוגר מניב כ-40 ליטרים של לשד בעונה.
גלריה
קישורים חיצוניים
- מכון מחקר לסירופ מייפל באוניברסיטת קורנל
- אתר מועצת סירופ המייפל של צפון אמריקה, עם קישורים לאתרי ארגונים מקומיים
- יעל גרטי וגיא רובננקו, סירופ מייפל - לא מה שחשבתם, באתר ynet
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים תעלומת המייפל הגנוב שמרתקת את קנדה, באתר הארץ- סירופ מייפל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)