אללה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏מקור השם: קישורים פנימיים
מ שימוש מושכל בפרמטרים ימין ושמאל בתבנית:הערה (תג)
שורה 12: שורה 12:
כינויים מקובלים לאל בערבית הם א-רַּבּ (الرّبّ), שפירושו "הריבון", והכינוי "א-רחמאן" (الرّحمٰن), שפירושו "הרחמן".
כינויים מקובלים לאל בערבית הם א-רַּבּ (الرّبّ), שפירושו "הריבון", והכינוי "א-רחמאן" (الرّحمٰن), שפירושו "הרחמן".


ה[[מסורת]] המוסלמית קובעת תשעים ותשעה שמות לאללה, ומתוך שמות אלה נגזרו תארים רבים. כלי עזר לספירת השמות הוא ה[[מסבחה (אסלאם)|מסבחה]] ("משבחת"). זאת מחרוזת בעלת שלוש צורות, אחת בעלת 33 חרוזים, אחת בעלת 66 חרוזים ואחת בעלת 99 חרוזים. כלל שמותיו של אללה נקראים "אסמאא אללה אלחסנא" (اسماء الله الحسنى, הגייה: אַסמָאא (אל)לה (א)לחֻסְנָא) שפירושו "שמות אללה הטובים ביותר" או "היפים ביותר". ב[[מלזיה]] הולחנו 99 השמות למעין פזמון.{{הערה|1=[http://www.youtube.com/watch?v=YXpqktTeB0w הפזמון Asmaul Husna בביצוע [[סיתי נורהאליזה]] מ[[מלזיה]]]|ימין=כן}} עיתונאי איראני בשם [[אמיר טאהירי]] הזכיר את המספר 999 בספרו "רוח-אללה חומייני והמהפכה האסלאמית"{{הערה|1=[http://www.bookgallery.co.il/content/hebrew/bookpageschema.asp?BookPageID=61613 רוח-אללה: חומייני והמהפכה האסלאמית / טאהירי, אמיר - The Book Gallery]{{כותרת קישור נוצרה על ידי בוט}}|ימין=כן}} אך השמות אינם מפורטים בספר.
ה[[מסורת]] המוסלמית קובעת תשעים ותשעה שמות לאללה, ומתוך שמות אלה נגזרו תארים רבים. כלי עזר לספירת השמות הוא ה[[מסבחה (אסלאם)|מסבחה]] ("משבחת"). זאת מחרוזת בעלת שלוש צורות, אחת בעלת 33 חרוזים, אחת בעלת 66 חרוזים ואחת בעלת 99 חרוזים. כלל שמותיו של אללה נקראים "אסמאא אללה אלחסנא" (اسماء الله الحسنى, הגייה: אַסמָאא (אל)לה (א)לחֻסְנָא) שפירושו "שמות אללה הטובים ביותר" או "היפים ביותר". ב[[מלזיה]] הולחנו 99 השמות למעין פזמון.{{הערה|[http://www.youtube.com/watch?v=YXpqktTeB0w הפזמון Asmaul Husna בביצוע [[סיתי נורהאליזה]] מ[[מלזיה]]]|כיוון=ימין}} עיתונאי איראני בשם [[אמיר טאהירי]] הזכיר את המספר 999 בספרו "רוח-אללה חומייני והמהפכה האסלאמית"{{הערה|[http://www.bookgallery.co.il/content/hebrew/bookpageschema.asp?BookPageID=61613 רוח-אללה: חומייני והמהפכה האסלאמית / טאהירי, אמיר - The Book Gallery]{{כותרת קישור נוצרה על ידי בוט}}|כיוון=ימין}} אך השמות אינם מפורטים בספר.


כל אחד משמותיו של אללה בצירוף המילה عبد, שמשמעותה "עבד", יוצר כינוי מקובל למוסלמי, למשל:
כל אחד משמותיו של אללה בצירוף המילה عبد, שמשמעותה "עבד", יוצר כינוי מקובל למוסלמי, למשל:

גרסה מ־10:25, 6 בנובמבר 2020

עיטור באיה סופיה ובו השם "אללה" בערבית

אַללַּהּערבית: الله; ‏האזנה?‏) הוא שמו של האל בדת האסלאם.

בקוראן ובמסורת המוסלמית, אללה מזוהה עם אלוהי ישראל ועם האל בנצרות, אם כי תפיסת השילוש הקדוש אינה מקובלת באסלאם.

מקור השם

בתקופת הג'אהיליה (קדם-האסלאם), "אללה" היה שמו של אל הירח בדת הפגאנית הערבית, ועד עצם היום הזה המוסלמים עדיין שומרים מסורות פגאניות הקשורות לירח במנהגיהם.

השם אללה נגזר מן המילה הערבית, אִלָהּ, إِلٰه, שפירושה אֵל. צירוף תווית היידוע בערבית, "אַל", יצר את הצורה الله, כלומר, האל. קיימת גם הצורה אַללָּהֻםַּ (أَللّٰهُمَّ) וקיצורה לָאהֻםַּ (لَاهُمَّ) שמשמשת כפנייה אל האל, מקבילה לצירוף "יא אללה" (يا ٱللّٰه), ומשערים כי היא נשאלה לערבית מן השפה העברית או מן הארמית. עדויות לשימוש בשם אללה ניתן למצוא בכנסיות קדומות עוד מהמאה הרביעית באזור המזרח התיכון ובמיוחד מידבא שעשו שימוש במשפט "בשם אללה אלרחמן אלרחים"[1] זמן רב לפני קום האסלאם.

כינויים מקובלים לאל בערבית הם א-רַּבּ (الرّبّ), שפירושו "הריבון", והכינוי "א-רחמאן" (الرّحمٰن), שפירושו "הרחמן".

המסורת המוסלמית קובעת תשעים ותשעה שמות לאללה, ומתוך שמות אלה נגזרו תארים רבים. כלי עזר לספירת השמות הוא המסבחה ("משבחת"). זאת מחרוזת בעלת שלוש צורות, אחת בעלת 33 חרוזים, אחת בעלת 66 חרוזים ואחת בעלת 99 חרוזים. כלל שמותיו של אללה נקראים "אסמאא אללה אלחסנא" (اسماء الله الحسنى, הגייה: אַסמָאא (אל)לה (א)לחֻסְנָא) שפירושו "שמות אללה הטובים ביותר" או "היפים ביותר". במלזיה הולחנו 99 השמות למעין פזמון.[2] עיתונאי איראני בשם אמיר טאהירי הזכיר את המספר 999 בספרו "רוח-אללה חומייני והמהפכה האסלאמית"[3] אך השמות אינם מפורטים בספר.

כל אחד משמותיו של אללה בצירוף המילה عبد, שמשמעותה "עבד", יוצר כינוי מקובל למוסלמי, למשל:

  • עבדאללה, عبد الله, כלומר, עבד אללה.
  • עבד אל-ח'אלק, عبد الخالق, כלומר, עבד הבורא.
  • עבד אל-ג'באר, عبد الجبّار, כלומר, עבד הגיבור.

גם לפני קבלת האסלאם האמינו תושבי מכה באל ששמו "אללה" (שם אבי הנביא מוחמד הוא עבדאללה בן עבד אל-מטלב), והוא נחשב לאל הראשי בפנתאון האלים של מכה, אל הירח. היו לו שלוש בנות: אללאת, עזא ומנאת. 3 האלות נזכרות בקוראן בסורת אלנג'ם "הכוכב" "اللاتَ وَالْعُزَّى وَمَنَوةَ", החל מפסוק 20.

שמותיו של אללה

על פי האסלאם, כל שמותיו של אללה נחשבים לתכונות של אללה, חוץ מאשר שם אחד, שהוא "אללה", המצביע על מהות ולא על תכונה. מספרן של התכונות הללו – 99, וכל השמות הללו לקוחים מהקוראן או מהסונה.

אבו הוריירה אמר שהנביא מוחמד אמר: "לאללה ישנם 99 שמות, מי שמכיר אותם ופועל על פיהם, ייכנס לגן עדן".[4]

99 השמות של אללה הם:

1.אללה: האחד אשר לו שייכת הסגידה, והוא היחיד שראוי לסגידה של כל הבריאה שלו. כל הבריאה מתמסר, נכנעת, ומשתחווה לו, ואת כל הסגידה ראוי עשות רק לו.

2.א-רחמן: האחד שמכיל הכל ברחמים שלו. זה אשר עושה חסד, המלא בחמלה. זה שם שמציג את הרחמים הנרחבים אשר מכילים את כל הבריאה שלו. זה שם שמיוחד רק לו, ואסור לתת את השם הזה לאף אחד אחר.

3.א-רחים: הרחום. זה שמרחם על המאמינים וסולח להם בחיים האלה ובעולם הבא. הוא מדריך אותם אל עבודתו והוא ייתן להם כבוד בעולם הבא בגן העדן.

4.אל-עַפוּ: זה אשר סולחן. זה אשר מסיר את החטאים ומעלים מהם עין. הוא לא מעניש את משרתיו אפילו כשזה מגיע להם.

5.א-רַפוּר: הסלחן. זה שמבטל את החטאים של משרתיו. הוא לא מעניש אותם על החטאים שלהם.

6.א-רַפַאר: הסלחן מכל. שם אשר מציג את הסלחנות הגדולה ביותר של אללה כלפי המשרתים שלו אשר מבקשים את הסלחנות שלו.

7.א-ראוּף: החומל אשר מלא ברחמים. השם הזה מגיע מהמילה חמלה. זאת הרמה הגבוהה ביותר של הרחמים. הוא נותן החמלה שלו לכל הברואים בעולם הזה, ורק למאמינים בעולם הבא.

8.אל-חַלים: הארך אפיים, הפייסן, הסלחן. זה שלא ממהר להעניש את משרתיו אפילו שהוא מסוגל לעשות כך. הוא סולח להם על החטאים שלהם אם הם מבקשים את סליחתו.

9.א-תַוַאבּ: זה שמקבל את החוזרים בתשובה. זה הוא אשר מדריך את מי שהוא רוצה מבין המשרתים לו לחזור בתשובה, ואז גם מקבל את חזרתם בתושבה.

10.א-סתאר: הגונז. זה אשר גונז את החטאים של משרתיו ולא חושף אותם בפני הברואים שלו. הוא אוהב שהמשרתים שלו גונזים את השגיאות שלהם ואת השגיאות של האחרים. הוא גם אוהב שהם מסתירים את איבריהם המוצנעים.

11.אל-עַ'נִי: העשיר, העצמאי לחלוטין, זה אשר לא תלוי באף אחד ובשום דבר. הוא לא צריך אף אחד מהברואים שלו. זה מפני שהוא והתכונות שלו מושלמים. לעומת זאת, כל הבריאה שלו תלויה בו, בטובה שלו ובעזרה שלו.

12.אל-כַּרים: הנדיב, החנון, האצילי. הוא זה שנותן בשפע. הוא נותן למי שהוא רוצה ומה שהוא רוצה, ולא משנה אם הם ביקשו את זה או לא. הוא סולח לאנשים וגונז את השגיאות שלהם.

13.אל-אַכְּראם: הכי נדיב, החנון מכל, האצילי מכל. הוא נדיב באופן עצום. אין אף אחד אשר דומה לו בנדיבות שלו, וכל הדברים הטובים מגיעים ממנו. הוא מתגמל את המאמינים שלו בחסדו. הוא לא ממהר להעניש את אלה שסוטים מהדרך, והוא עורך איתם את החשבון בצדק.

14.אל-וַהַאבּ: זה אשר מעניק ונותן בשפע ולא מבקש דבר בחזרה. הוא נותן ללא כל סיבה ומספק אפילו בלי שהוא התבקש לכך.

15.אל-גַ'וַאד: זה אשר נותן בנדיבות, זה אשר מספק את הטוב. הוא נותן כל כך הרבה לברואים שלו מתוך הנדיבות שלו. המאמינים מקבלים את החלק הגדול יותר של חסדו ונדיבותו.

16.אל-וַדוּד: האוהב. זה אשר אוהב את חבריו ומתקרב אליהם, אל ידי כך שהוא סולח להם ונותן להם מחסדו. הוא מרוצה מהם, מקבל אותם, ומקבל את מעשיהם הטובים.

17.אל-מֻעְתִי: זה אשר נותן ומספק. זה אשר נותן מה שהוא רוצה מהאוצרות שלו למי שהוא רוצה. חבריו מקבלי את החלק הטוב ביותר של האוצרות. הוא זה שנתן לכל הבריאה את החלק שלה.

18.אל-וַאסִע: העצום אשר מקיף הכול. הוא כל כך עצום בהתחשב בתכונות שלו כך שאף אחד לא יכול אפילו למנות את השבחים הראויים לו. הוא עצום בתפארתו ובסמכותו, עצום בהענקת הרחמים והסלחנות שלו, ועצום בטובה ובחסד שלו.

19.אל-מֻחְסין: המצוין, המשובח. זה אשר מאופיין בהצטיינות בכל הנוגע למהותו, שמותיו, תכונותיו ופעולותיו. הוא ברא את הכול באופן מושלם והוא טוב כלפי הבריאה שלו.

20.א-ראזיק: המפרנס, זה אשר מספק פרנסה. הוא מפרנס את כל הבריאה שלו. הוא קבע את הפרנסה והאספקה שלהם אפילו לפני שהוא ברא את העולם, ולקח אחריות על פרנסתם .

21. א-רַזאק: המפרנס, זה אשר מספק פרנסה. זה שם אשר מציין את האספקה האדירה שהוא מספק לברואים שלו. הוא מפרנס אותם אפילו לפני שהם ביקשו, והוא אפילו מפרנס אותם כשהם לא מצייתים לו.

22: א-לַטִיף: האדיב והמעודן. זה אשר יודע אפילו את כל הפרטים הכי קטנים של כל נושא ודבר. אין דבר שנסתר ממנו. הוא נותן למשרתים שלו את הדברים הטובים והמועילים בדרכים שהם אפילו לא ציפו להם.

23.אל-ח'בּיר: זה אשר מודע להכל. הידע שלו מכיף את כל הדברים הנסתרים והפנימיים בדיוק כמו שהוא מקיף את הדברים החיצוניים והנגלים .

24.אל-פַתַאח: הפותח. זה אשר פותח כל דבר שהוא חפץ מאוצרות ממלכתו, רחמיו ואספקתו. הוא עושה זאת בהתאם לידע ולחוכמה שלו.

25.אל-עַלִים: זה אשר יודע הכול, ואשר מקיף הכל בידע שלו. הידע שלו מקיף את כל הדברים החיצוניים והנסתרים, הפתוחים והסודיים, את העבר, את הווה ואת העתיד. שום דבר לא נסתר ממנו.

26.אל-בַּר: הצדיק הגדול מכולם, אשר אין דומה לו בצדיקות ובאדיבות. זה אשר נותן בנדיבות ו"ביד רחבה" מהשפע שלו לברואים שלו. אין מי שיכול למנות את כל השפע והחסד שהוא מעניק. הוא מקיים את הבטחותיו, סולח למשרתיו, מגן עליהם ותומך בהם. הוא מקבל את המעט שהם נותנים וגורם לזה לצמוח ולשגשג.

27. אל-חַכִּים: החכם. זה אשר מניח כל דבר במקום הנכון. אין שום טעות או חוסר שלמות בסדר שהוא עושה.

28.אל-חַכַּם: השופט, השליט והמחוקק. זה אשר שופט בין הברואים שלו בצדק ולא רודה באף אחד. הוא הוריד את הספר שלו (הקוראן הקדוש) כדי לפסוק בין הברואים שלו.

29.א-שַאכּר: זה אשר מעניק את התגמול בעד הטוב. הוא מכיר התודה. הוא זה אשר מרעיף שבחים אל אללה אשר מצייתים לו. הוא מתגמל אותם על מעשיהם הטובים אפילו אם הם לא היו מעשים רבים. הוא מתגמל את אלה אשר מודים לו על חסדו על ידי כך שהוא נותן להם עוד שפע בעולם הזה וגם בעולם הבא.

30.א-שַכּוּר: זה אשר מאפשר לכמות הקטנה של המעשים לצמוח, ומכפיל עוד ועוד את התגמול של משרתיו. הוא מעריך את משרתיו על ידי כך שהוא מתגמל אותם בעבור כך שהם מודים לו ועל ידי שהוא מקבל את מעשי הפולחן שלהם.

31. אל-גַ'מִיל: היפה. זה אשר יפה בהקשר למהות שלו, לשמות שלו, לתכונות ולמעשים שלו, וכל היופי שבבריאה שלו מגיע ממנו.

32.אל-מגִ'יד: רב הפאר והתפארת. לו שייכים הגאווה, הכבוד, העוצמה, והשגב שבשמיים ובארץ.

33.אל-וַאלִי: השומר, הפטרון, העוזר. זה אשר משגיח על כל העניינים של הברואים שלו ומסדר הכול לפי רצונו. הוא המגן והעוזר של חביביו.

34.אל-חַמִיד: זה אשר ראוי לכל השבחים. הוא זה שראוי לשבחים בעבור שמותיו, תכונותיו ומעשיו. הוא זה אשר ראוי להודות לו גם בזמנים טובים וגם בזמנים הפחות הטובים. הוא זה אשר ראו לכך שתמיד יודו לו מפאת כבודם של תכונותיו.

35.אל-מַוְלַה: האדון, המלך, המאסטר, התומך והעוזר.

36.א-נַסִיר: זה אשר מעניק ניצחון למי שהוא רוצה. אף אחד לא יכול להביס את זה אשר לו הוא עוזר, ואף אחד לא יכול לעזור למי שהוא נוטש.

37.א-סַמִיע: זה אשר שומע הכל. השמיעה שלו מקיפה את כל מה שגלוי ואת כל מה שנסתר, והוא שומע כל דבר גם אם הוא רועש או שקט. הוא זה אשר עונה לאלה אשר קוראים לו.

38.אל-בּסַיר: זה אשר רואה הכל. הראייה שלו מקיפה את כל העולמות הנראים והבלתי נראים, את כל מה שנגלה ונסתר, כל מה שגדול או קטן.

39.א-שַהִיד: העד, המעיד. הוא זה אשר משגיח על הבריאה שלו. הוא מעיד על עצמו שאין אף אחד אשר ראוי לסגידה מלבדו, ושזה הוא אשר מקיים את כל הבריאה בצדק. הוא העד של המאמינים, של השליחים ושל המלאכים, והוא מעיד על כך שהאם כנים ואמתיים באמונה שלהם ובסגידה שלהם.

40.א-רַקִיבּ: זה אשר משגיח על המשרתים שלו ומונה את המעשים שלהם. אין אפילו מבט חטוף או מחשבה אחת אשר עוברת בלי שהוא יודע את זה.

41.א-רַפִיק: זה אשר מתנהג בחמלה וכבוד כלפי הברואים שלו. הוא, הנשגב והסבלני, ובאופן הדרגתי בורא ומסדר את הבריאה. הוא מתנהג אל המשרתים שלו באדיבות ובסלחנות, והוא לא מעמיס עליהם יותר ממה שהם יכולים לשאת. הוא הנשגב, אוהב את המשרתים שלו.

42.אל-קַרִיבּ: זה אשר קרוב לכולם באמצעות הידע והכוח שלו. הוא קרוב למאמינים שלו באמצעות האדיבות והרחמים שלו. עם כל זה, הוא עדיין מעל כס מלכותו ואינו מתערבב עם הבריאה שלו.

43.אל-מֻגִ'יב: זה אשר עונה בחכמה וידע לאלה לתפילות של אלה אשר קוראים לו.

44.אל-מֻקִיט: זה אשר יצר את האספקה והפרנסה ולקח אחריות להביא אותם לברואים שלו. הוא משמר את הפרנסה והמעשים של הברואים שלו ושומר שהם לא ידעכו.

45.אל-חַסִיב: זה אשר מספיק למאמינים שלו בכל הנושאים והתחומים שמדאיגים אותם בנוגע לעולם הזה והעולם הבא. המאמינים זוכים לתמיכה הכי גדולה שלו, והוא יקרא להם ולכולם לתת את הדין על המעשים בעולם הזה.

46.אל-מֻאְמין: הוא זה אשר מאשר את האמת של השליחים שלו ושל החסידים שלהם על ידי כך שהוא מעיד על כך שהם צודקים ואף מספק להם הוכחות לכך. כל הביטחון בעולם הזה ובעולם הבא הם ממנו. הוא יעניק ביטחון למאמינים וישמור עליהם מדיכוי, עונש, או אימה ביום הדין.

47.אל-מַנאן: זה אשר מעניק עוד ועוד לברואים שלו.

48.א-טַאיב: הטוב והטהור. זה אשר טהור וחופשי מכל חוסר שלמות ושגיאה. הוא מושלם בכל המובנים ועושה כל כך הרבה למען הברואים שלו. הוא מקבל מהמעשים שלהם רק את מה שטוב, מותר, ובאמת מוקדש רק לו.

49.א-שַאפִי: המרפא, זה אשר מעניק בריאות. הוא אשר מרפא את הלב ואת הגוף מכל מדווה. אין תרופה בידי משרתיו מלבד מה שהוא אפשר להם. הריפוי עצמו נמצא אך ורק אצלו.

50.אל-חַפיז: המגן, השומר, המשמר. זה הוא אשר שומר את המאמינים ואת המעשים שלהם מתוך האדיבות שלו. הוא משגיח על הברואים שלו ומגן עליהם באמצעות הכוח שלו.

51.אל-וַכיל: הנאמן, זה שאפשר לסמוך עליו, האמין. הוא לקח על עצמו את האחריות לסדר את כל העניינים של כל העולמות. הוא אחראי להביא את הבריאה שלו לכדי קיום ולספק לפרנס אותם. המאמינים נשענים עליו לפני כל דבר שהם עושים. הם מבקשים את עזרתו כשהם רוצים עושר, ומודים לו לאחר שהם מצליחים. והם מרוצים ממה שהוא נתן להם לאחר שהוא בחן אותם.

52.אל-ח'אלִק: זה אשר בורא. שם אשר מתאר את אללה כזה אשר בורא בשפע. הוא הנשגב אשר ממשיך לברוא עוד ועוד.

53.אל-ח'לאק: הבורא, זה אשר ברא את כל מה שנברא באופן כזה שמעולם לא נעשה קודם לכן.

54.אל-בַּרִי: זה אשר הביא לכדי קיום את כל מה שהוא רצה מתוך הבריאה שלו.

55.אל-מוּסַוִר: זה אשר עיצב את הבריאה שלו בדרך שבה הוא בחר, בהתאם לידע, לחכמה, ולרחמים שלו.

56.א-רַבּ: האדון, המאסטר. הוא זה אשר מעניק לברואים שלו מחסדו ומהשפע שלו. הוא הבורא של הכל, האדון של הכל, הריבון של הכל.

57.אל-עט'ים: העצום. הוא גדול יותר מכל דבר בפרט ומהכול ביחד, במהותו, בשמותיו ותכונותיו. זאת אחת הסיבות שכל הבריאה חייבת לשבח ולרומם אותו. הם חייבים לפאר את המצוות והאיסורים שלו.

58.אל-קַהִיר: הדומיננטי אשר לא ניתן לעמוד בפניו. הוא זה אשר הכניע את המשרתים שלו, שיעבד את הבריאה שלו, והוא מעל הכול. הוא זה אשר לא ניתן לעמוד בפניו, אשר אליו כולם פונים, ולפניו יושפלו כל המבטים.

59.אל-קאהִר: הכובש, המכניע. זה דומה לאל-קאהיר, אך במובן רחב יותר ובעצמה גדולה יותר.

60.אל-מוהַימִין: השומר, המשמר, אשר משגיח תמיד. הוא אשר מקיים את הכל, והוא זה אשר משגיח על הכל, משמר ומקיף את הכל.

61.אל-עזיז: הכל יכול. זה אשר כל האספקטים של הכוח והכבוד שייכים לו. הוא כל כך חזק ועצמתי שאין מישהו שיכול לגבור עליו, ושהוא לא צריך אף אחד, וששום דבר לא נע בלי הרשות שלו.

62.אל-גַ'בַּאר: זה הוא שרצונו מוגשם ומתממש. כל הבריאה נמצאת תחת כוחו, וכל הבריאה מתמסרת לגדולה שלו והולכת בעקבות החוקים שלו. הוא מרפא את הלב השבור, מעשיר את העני, הופך את הקושי לקל יותר, ומרפא את החולה.

63.אל-מֻתַכַּבּיר: העליון. הוא הוא האדיר, והוא מעל ומעבר לכל פגם או אי שלמות, מעל ומעבר לכל הרוע והרודנות של משרתיו. הוא מכניע את משרתיו הגאים. הוא מתואר כישות העליונה, וכל מי שטוען להיות במקומו מוענש ונשבר.

64.אל-כַּבִּיר: האדיר. זה האדיר בהתחשב במהותו, תכונותיו ופעולותיו. אין שום דבר גדול יותר ממנו, וכל דבר אחר קטן יותר ממנו בגדולה ובנשגבות.

65.אל-חַאי: הצנוע. זה אשר צנוע באופן שראוי לו. הצניעות שלו היא צניעות של נדיבות, טוב ואצילות.

66.אל-חַי: החי. זה אשר חי לנצח. זה אשר יש לו חיים מתמשכים, ללא התחלה וללא סוף. כל סוגי החיים אשר מתקיימים, קיימים בזכות החיים שלו.

67.אל-קַיוּם: הקיים. זה אשר מקיים את עצמו ואת כולם. הוא מקיים הכל, ואינו זקוק לדבר מהבריאה שלו. הוא המקיים את כל מה שבשמיים ובארץ, וכולם צריכים אותו.

68.אל-וַרית': היורש של הכול. הוא האחד שממשיך להתקיים גם אחרי שהברואים מתכלים. הכול שב אליו לאחר שהזמן שלהם נגמר. כל מה שבידנו זה אשראי שישוב יום אחד לבעלים שלו: אללה.

69.א-דַיַאן: השליט, השולט. זה אשר כל הבריאה נכנעת ומתמסר לו. הוא מתגמל את המשרתים שלו בעבור המעשים שלהם. אם המעשים טובים, הוא מתגמל אותם ומכפיל את התגמול שלהם עוד ועוד. אם המעשים רעים, או שהוא מעניש אותם או שהוא סולח להם.

70.אל-מַלִכּ: המלך, הריבון. זה הוא אשר מכוון את כל ענייני היקום באמצעו הפקודות שלו, האיסורים שלו והכיבושים שלו. הוא מנהל את העניינים של הברואים שלו. לאף אחד אין זכות עליו או על השליטה והניהול שלו.

71. אל-מאלִכּ: המולך. לו היה שייך הכול כשהוא ברא הכול, ולו יהיה שייך הכול כשיגיע כל דבר אל קיצו.

72.מאליכּ אל-מֻלְכּ: מלך כל המלכויות, ריבון כל מה שבשמיים וכל מה שבארץ.

73. א-סֻבּוח: המהולל, ללא דופי, ללא פגם, מפני שהתכונות שלו והיופי שלו שלמים ומושלמים.

74.אל-קֻדוּס: הקדוש והנשגב, אשר אין בו דופי, ואין בו פגם. הוא היחיד שמתואר בתכונות מושלמות, ושום דבר לא יכול להשתוות לו.

75.א-סַלאם: השלום. כל השלום בעולם הזה ובעולם הבא מגיעים ממנו.

76.אל-חאק: האמת. זה אשר אין ספק לגביו, לא לגבי שמותיו ולא לגבי תכונותיו, ולא לגבי העובדה שהוא אחד ויחיד. רק הוא ראוי שיעבדו אותו.

77.אל-מובּין: הברור. זה אשר היחידות שלו, החכמה והרחמים שלו, ברורים לחלוטין ונמצאים מעבר לכל ספק. הוא הבהיר את הדרך של האור ואת הדרך של החושך.

78.אל-קַוִי: החזק, בעל העוצמה הגדולה ביותר.

79.אל-מַטִין: היציב. הוא בעל העוצמה והיכולת המוחלטות, אשר לפני ואחרי כל מעשה שלו הוא לעולם לא מתעייף ולעולם לא חווה קושי.

80.אל-קדיר: הכול יכול. זה אשר יכול לעשות כל דבר, ואין שום דבר בשמיים או בארץ שהוא בלתי אפשרי עבורו.

81.אל-קאדיר: כמו אל-קדיר, אך במובן רחב יותר ובעל הוד גדול יותר.

82.אל-מוקטאדיר: זה אשר יכול להביא לכדי קיום ולברוא וליצור כל דבר שהוא רוצה ללא כל גבול או מגבלה.

83.אל-עלי: העליון, הרם והנישא. זה אשר כל הגדולה והרוממות במעמד, בכוח, בשלטון, ובמהות, שייכים לו. הכל נמצא תחת השליטה שלו ותחת הסמכות שלו, ואין שום דבר שנמצא מעליו, אפילו לא לרגע אחד.

84.אל-מֻתַעַל: הנשגב. זה אשר הכול נמצא תחת שלטונו וסמכותו, והוא לעולם לא נמצא תחת שלטון או סמכות של אף אחד אחר.

85.אל-מֻקַאדים: המקדם. זה אשר מקדם את הדברים אל המקום ואל המסלול שלהם, בהתאם לרצון ולחוכמה שלו. הוא מעדיף חלקים שונים מהברואים שלו על פני אחרים, בהתאם לידע ולחסד שלו.

86.אל-מֻאַחיר: זה אשר מונע מדברים להתקדם על פי רצונו, ואשר מציב דברים במקומם ולא מאפשר להם לנוע, וזאת בהתאם לרצונו ולחכמתו ולידע הנשגב שלו. כמו כן, הוא מתאחר בכוונה להעניש את משרתיו, במטרה שהם אולי ישובו אליו בתשובה.

87.אל-מֻסַעיר: זה אשר קובע את הערך של הכל. הוא מרים את הערך של דבר אחד ומפחית את הערך של דבר אחר, וכל זה בהתאם לרצון, לחוכמה, ולידע שלו.

88.אל-קביד: זה אשר לוקח את הנשמות של מי שהוא רוצה, והוא גם מונע את הפרנסה ממי שהוא רוצה.

89.אל-בַּסיט: האצילי, הנדיב והתורם. זה אשר נותן מה שהוא רוצה למי שהוא רוצה מתוך הנדיבות והרחמים שלו.

90.אל-אַואל: הראשון. זה אשר לא היה שום דבר לפניו, ואשר אין התחלה לקיום שלו.

91.אל-אַחיר: האחרון. זה אשר אין שום דבר אחריו, ואשר אין קץ לקיום שלו, והוא זה שימשיך להתקיים לגם לאחר שכל השאר יחדלו מלהתקיים.

92.א-זהיר: המנצח המוחלט. זה אשר נישא מעל הכל, ושום דבר לא נישא מעליו. הוא מקיף את הכל, ושום דבר לא מקיף אותו. הוא אשר שולט בכל, ושום דבר לא שולט בו.

93.אל-בּאטין: הנסתר. הוא נסתר מעיניהם של הברואים שלו בעולם הזה, וזה בלתי אפשרי לחלוטין לראות אותו בעולם הזה.

94.אל-וַיטֵר: האחד שאין עוד דומה לו.

95.א-סַיִד: האדון. הוא האדון של הכל ושל כולם.

96.א-סַמַד: המושלם הנצחי. זה אשר כל הבריאה נשענת עליו, ואשר שום דבר לא יכול להתקיים אפילו לרגע אחד בלעדיו. הוא היה לפני הכל, והוא יהיה אחרי הכל. הוא מעולם לא נולד ולעולם לא ימות.

97.אל-אַחַד: האחד. אין שום דבר בכל היקום שדומה לו, ואין שום דבר מעבר ליקום שדומה לו. הוא אחד ויחיד בכל מובן ובכל אופן ובכל צורה ובכל משמעות. לא היה כמוהו, ולא יהיה כמוהו.

98. אל-וַחיד: היחיד. כמו השם הקודם.

99.אל-אִלַה: האלוה, האלוהים, האלוהות. הוא האחד והיחיד שבאמת ראוי לסגידה ובאמת ראוי שיעבדו אותו.[5]

מאפייניו של אללה

בתפיסה המוסלמית הסונית יש לאללה מאפיינים מובהקים של אל מונתאיסטי, והם:

  • אללה הוא אל קדמון ונצחי - אין לו ראשית ואין לו סוף.
  • אללה ברא את העולם ומשגיח עליו.
  • אללה ברא את העולם על כל מה שיש בו, מטוב ועד רע.
  • אללה נמצא מחוץ לעולם, כלומר, הוא עצמו אינו חלק מן העולם.
  • אללה הוא אל פרסונאלי, כלומר הוא מקיים קשר עם בני האדם ומשגיח על מעשיהם, ולכן, בני האדם יכולים וצריכים להתפלל אליו ולקיים את מצוותיו.
  • אללה הוא יחיד במינו - אין עוד ישות דומה לו, ורק אליו ראוי להתפלל.

תפיסת האל באסלאם

אללה - השם של אלוהים בדת אסלאם, כפי שהוא נכתב בערבית.

התפיסה של האל באסלאם כאל יחיד מופיעה בקוראן, בסורה המכונה "סורת אלאח'לאץ" (سورة الإخلاص, סורת "הייחוד"):

"אמור: האל אחד, האל נצחי, לא ילד ולא נולד, ואין דומה לו אף אחד".

גם תפיסת הקשר בין האל לבני האדם, מופיעה בקוראן ב"סורת אל-פאתחה" (سورة الفاتحة) שמשמשת גם בתפילה המוסלמית:

"השבח לאל ריבון העולמים, הרחמן הרחום, מלך יום הדין, אותך נעבוד ובך ניעזר, הנחה אותנו בדרך הישר,
הדרך של אלה שנטית להם חסד, אשר אין עליהם כעס, ואינם מן התועים".

לאורך ההיסטוריה המוסלמית התקיימו גם תפיסות אחרות באשר לדמותו של אללה. זרם אל-מג'סמה (المجسمة) שפירושו "המגשימים" או "הגורסים גשמיות", טען שהאל דומה לאדם הן בצורתו החיצונית והן בתכונותיו האחרות. כדי לחזק את הטענה הזאת, הם התבססו על מסורות החדית' המיוחסת לנביא מוחמד, ואשר נאמר בה שהאדם נברא בצלם אלוהים, זוהי מסורת המקבילה לכתוב בתנ"ך, בראשית א, כ"ז. זרם אחר, שנקרא בשם וַחדת אל-וֻג'וּד (وَحدة الوُجود), כלומר "אחדות הקיום", טען שהאדם ואללה הם אחד ואי אפשר להפריד ביניהם. חלק מאנשי זרם המעתזלה (المعتزلة) גרסו כי אללה הוא טוב בהכרח, ועל כן יכול לברוא רק את הטוב שבעולם. הרוע, לפיכך, נובע ממקור אחר.

בתפיסה המוסלמית הסונית ההדרכה וההוראות האחרונות והמהימנות ביותר ניתנו למוחמד בערבית באמצעות המלאך ג'יבריל, מזוהה עם המלאך גבריאל במסורת היהודית והנוצרית. הוראות אלה שקובצו בקוראן הן היחידות שיש לקבל כדבר האל.

לדעת המוסלמים, אף כי אללה יצר קשר קודם לכן עם נביאי ישראל ועם ישו, היהודים והנוצרים עיוותו את הדברים. תפיסה זו באה לידי ביטוי בשהאדה: "אין אל מלבד אללה ומוחמד הוא שליח אללה".

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אללה בוויקישיתוף

הערות שוליים