מנדף כימי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספתי קישור חיצוני
מ ביטול גרסה 30236817 של 87.68.6.63 (שיחה) פרסומי
שורה 6: שורה 6:


עם הכניסה לעידן הגרעין, ב-[[1943]] [[ג'ון ובר]] הוסיף למנדף שאיבה אחידה בפתח כניסת אוויר ובקרת שינוי זרם פליטה{{הערה|http://www.saai-svc.com/files/Fumehood%20Evolution.pdf}}. עם הזמן התפתחו סוגים נוספים של מנדפים.
עם הכניסה לעידן הגרעין, ב-[[1943]] [[ג'ון ובר]] הוסיף למנדף שאיבה אחידה בפתח כניסת אוויר ובקרת שינוי זרם פליטה{{הערה|http://www.saai-svc.com/files/Fumehood%20Evolution.pdf}}. עם הזמן התפתחו סוגים נוספים של מנדפים.
==מבנהF==
==מבנה==
קיימות שתי תצורות למנדפים הכימיים: בעלי צינור סילוק וללא צינור. העיקרון זהה לשתיהן: האוויר נשאב מהפתח הקדמי ויוצא עם פליטות המבנה (במקרה בו קיים צינור סילוק) או מנוטרל ומוחזר חזרה לחדר בו נמצא המנדף.
קיימות שתי תצורות למנדפים הכימיים: בעלי צינור סילוק וללא צינור. העיקרון זהה לשתיהן: האוויר נשאב מהפתח הקדמי ויוצא עם פליטות המבנה (במקרה בו קיים צינור סילוק) או מנוטרל ומוחזר חזרה לחדר בו נמצא המנדף.


על מנת ששום חומר מסוכן לא יפלט החוצה ברבים מן המנדפים קיימות הגנות נוספות מפני התפוצצות וחיבור פנימי ישיר למכל שפכים. כמו כן ישנם מנדפים המיועדים להגן על חומרים איתם עובדים ב[https://cfmv.co.il/air-filter-information/fume-hood-restaurant/ מנדף].
על מנת ששום חומר מסוכן לא יפלט החוצה ברבים מן המנדפים קיימות הגנות נוספות מפני התפוצצות וחיבור פנימי ישיר למכל שפכים. כמו כן ישנם מנדפים המיועדים להגן על חומרים איתם עובדים במנדף.


במקור המנדפים נבנו מעץ עם צינורות פליטה מ[[אסבסט]] שהולפו ב[[פלדה פחמנית]] עטופה ב[[אפוקסי]] עם צינורות פליטה מ[[פוליוויניל כלוריד]] או [[פוליפרופילן]].
במקור המנדפים נבנו מעץ עם צינורות פליטה מ[[אסבסט]] שהולפו ב[[פלדה פחמנית]] עטופה ב[[אפוקסי]] עם צינורות פליטה מ[[פוליוויניל כלוריד]] או [[פוליפרופילן]].

גרסה מ־20:12, 29 בדצמבר 2020

מנדף כימי טיפוסי

מנדף כימי הוא מתקן אוורור המגן על העובדים בסביבתו מחשיפה לחומרים מסוכנים בעיקר כאלו הנדיפים מביניהם. ישנם מנדפים כימיים עם זכוכיות מיוחדות המגנים גם מפני חומרים ותוצרי תגובות נפיצים. מנדפים נפוצים מאוד במעבדות כימיות ובמקומות עבודה בהם יש שימוש בחומרים מסוכנים.

היסטוריה

המנדף הופיע לראשונה בתקופה הוויקטוריאנית, כנראה במעבדתו של תומאס אדיסון שלא יכול היה להשתמש בארובה לפליטת תוצרי הניסויים הכימיים שביצע בקיץ. הוא גם הראשון שהשתמש בשימשה העולה אנכית כלפי שטח העבודה.

עם הכניסה לעידן הגרעין, ב-1943 ג'ון ובר הוסיף למנדף שאיבה אחידה בפתח כניסת אוויר ובקרת שינוי זרם פליטה[1]. עם הזמן התפתחו סוגים נוספים של מנדפים.

מבנה

קיימות שתי תצורות למנדפים הכימיים: בעלי צינור סילוק וללא צינור. העיקרון זהה לשתיהן: האוויר נשאב מהפתח הקדמי ויוצא עם פליטות המבנה (במקרה בו קיים צינור סילוק) או מנוטרל ומוחזר חזרה לחדר בו נמצא המנדף.

על מנת ששום חומר מסוכן לא יפלט החוצה ברבים מן המנדפים קיימות הגנות נוספות מפני התפוצצות וחיבור פנימי ישיר למכל שפכים. כמו כן ישנם מנדפים המיועדים להגן על חומרים איתם עובדים במנדף.

במקור המנדפים נבנו מעץ עם צינורות פליטה מאסבסט שהולפו בפלדה פחמנית עטופה באפוקסי עם צינורות פליטה מפוליוויניל כלוריד או פוליפרופילן.

רוב המנדפים הנייחים קיימים ב 5 רחבים: 1000, 1200, 1500, 1800 ו-2000 מילימטרים. העומק נע בין 700 ל-900 מילימטרים וגובה בין 1900 ל 2700 מילימטרים. הם יכולים לאפשר עבודה לאחד עד שלושה עובדים. בפנים קיימת תאורה מוגנת אדים. מנדפי לימוד שקופים לא רק מפתח קדמי אלה גם בצדדים על מנת לאפשר תצפית רחבה על המתרחש בפנים.

השקעות תפעול

מנדף כימי אחד באורך 1800 מילימטרים העובד 24/7/365 עלה בסוף המאה ה-20 ‏5,000 דולרים (כ-20 אלף שקלים)[2][3].

הערות שוליים

  1. ^ http://www.saai-svc.com/files/Fumehood%20Evolution.pdf
  2. ^ T. Smith, S. Crooks. "Implementing a laboratory ventilation management program," Chemical Health and Safety, Vol. 3, No. 2, (1996) pp.12-16
  3. ^ Laboratory control and safety solutions applications guide. Siemens Building Technologies, Inc., Landis Div., Buffalo Park, IL (1999)