בעז גאון – הבדלי גרסאות

בעז גאון
	בעז גאון מרצה בספריית הקונגרס, נובמבר 2014
לידה	1971 (בן 53 בערך); בַּת יָם, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־23:27, 14 בינואר 2021

בעז גאון (נולד בשנת 1971) הוא עיתונאי ומחזאי ישראלי. יו"ר מרכז גאון באוניברסיטת בן-גוריון.

ביוגרפיה

נולד בבת ים לרחל ובני גאון, אח תאום של יואב גאון. כשהיה בן שש עבר עם משפחתו לרמת השרון. למד לימודי תיאטרון בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב.

בשנת 2000 נישא לאפרת מיכאלי, בת קיבוץ גבעת חיים. לאחר נישואיהם נסעו השניים ללונדון ללימודי תקשורת. באותה תקופה שימש כתב "מעריב" בלונדון ופרסם טור פוליטי שבועי בעיתון. בין השנים 2004 – 2006 שימש כתב "מעריב" בארצות הברית. כמו כן שימש תחקירן בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין.

לאחר שובו מארצות הברית החל בפעילותו כמחזאי. בתחילה כתב מספר מחזות שהועלו בקריאה מבוימת וכן מחזה לפסטיבל עכו בשם "חזרה גנרלית", שזכה בפרס "המחזה הטוב ביותר". מאז החל בכתיבת מחזות לתיאטרון הרפרטוארי.

בשנת 2006 העלה את המחזה "בואנוס איירס", המספר על תפקודו של שגריר ישראל בארגנטינה בתקופה שלאחר המהפכה הצבאית שהעלתה לשלטון את דיקטטורת ה"חונטה" בסוף שנות ה-70. המחזה הועלה מחדש בשם "ארגנטינה (מחזה)" בשנת 2011 בתיאטרון חיפה. בשנת 2008 כתב את המחזה "השיבה לחיפה", על פי נובלה מאת ע'סאן כנפאני, בבימוי סיני פתר^[1]. בשנת 2009 העלה את המחזה "ברנז'ה" המשלב את שני העולמות שבהם הוא עוסק - מחזאות ועיתונאות^[2].

גאון פרסם מספר ספרים: בשנת 2008 פרסם את רשמיו ותובנותיו מתקופת שהותו בארצות הברית בספר "המקום שבו נגמרת אמריקה"^[3]. ב-2009 פרסם (יחד עם אשתו, אפרת מיכאלי) את האנתולוגיה "פשוט זה לא", שבה כונסו מאמריהם של תשעה עשר כותבים ישראלים בנושא "משפחה". בין הכותבים, מלבד גאון ומיכאלי, גם ארנה קזין, רוני סומק, דן תורן, איאד ברגותי ויוסי שריד. בשנת 2014 זכה גאון במלגת פולברייט כדי להשתתף בתוכנית הכתיבה הבינלאומית של אוניברסיטת איווה, ארצות הברית.

באוגוסט 2010 חתם גאון יחד עם עוד עשרות אמנים ושחקנים על עצומה שבה הודיעו על החרמת היכל התרבות באריאל ועל סירובם להופיע מעבר לקו הירוק.

מאז 2015 גאון הוא המנכ"ל ואחד המייסדים של חברת "wisdo.com", שמנגישה מידע מבוסס ניסיון לאנשים שמתמודדים עם מצבים משני חיים.

חיים אישיים

לבעז גאון ולאפרת מיכאלי בן ובת – יונתן ושירה. אחיו הוא הפרסומאי משה גאון, דודו הוא הזמר והשחקן יהורם גאון.

גאון הוא יו"ר "מרכז גאון" לתרבות הלדינו, שהוקם באוניברסיטת בן-גוריון על שם סבו משה דוד גאון.

ספריו

המקום שבו נגמרת אמריקה, עם עובד, 2008,
פשוט זה לא - בעריכת בעז גאון ואפרת מיכאלי, עם עובד, 2009
דור הגומי והכסף - הוצאת הקיבוץ המאוחד
האוטובוס הצהוב של ג’ימקס (רומן) - הוצאת הקיבוץ המאוחד
אליהו מחפש אהבה 2017

מחזותיו

ג'ונגול - צוותא (2000)
חזרה גנרלית - פסטיבל עכו (2006)
בואנוס איירס (ארגנטינה) – תיאטרון הקריאה, צוותא (2006), ותיאטרון חיפה (2011-12)
משפחת ישראלי - תיאטרון חיפה (2007)
השיבה לחיפה – תיאטרון הקאמרי (2008)
ברנז'ה - תיאטרון בית ליסין (2009)
שמש שוקעת - תיאטרון חיפה
בוגד - תיאטרון באר שבע (2011), ת'יאטר ג'יי (2012)

קישורים חיצוניים

מאמרי בעז גאון, באתר "הארץ"
בעז גאון באתר מחזאי ישראל
בעז גאון, אמריקאית במשפחה, באתר nrg‏, 22 בנובמבר 2008
בעז גאון, מדף הספרים של בעז גאון, באתר nrg‏, 24 בנובמבר 2008
טל פרי, ‏האם בועז גאון, בנו של מיליונר, יכול להיות פעיל במחאה החברתית?, באתר גלובס, 25 באוגוסט 2011
בעז גאון, זריחה מעל ארומה, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2013

הערות שוליים

^ ציפי שוחט, טרגדיה חיפאית, באתר הארץ, 10 באפריל 2008
פיטר מרקס, הזדמנות תיאטרלית לפיוס, באתר "העוקץ", 6 בפברואר 2011
^ ציפי שוחט, הדס קלדרון בהצגת חייה, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2010
^ יורם קניוק, המקום שבו נגמרת אמריקה, בעז גאון- לתפוס אמריקה, באתר הארץ, 7 בינואר 2009

[1] ציפי שוחט, טרגדיה חיפאית, באתר הארץ, 10 באפריל 2008
פיטר מרקס, הזדמנות תיאטרלית לפיוס, באתר "העוקץ", 6 בפברואר 2011

[2] ציפי שוחט, הדס קלדרון בהצגת חייה, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2010

[3] יורם קניוק, המקום שבו נגמרת אמריקה, בעז גאון- לתפוס אמריקה, באתר הארץ, 7 בינואר 2009

[1]

[2]

[3]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
+{{אישיות תקשורת
-[[קובץ:Boaz gaon 5117.JPG|ממוזער|250px|בעז גאון מרצה ב[[ספריית הקונגרס]], נובמבר 2014]]
+|תמונה=[[קובץ:Boaz gaon 5117.JPG|250px|בעז גאון מרצה ב[[ספריית הקונגרס]], נובמבר 2014]]
+|כיתוב=בעז גאון מרצה ב[[ספריית הקונגרס]], נובמבר 2014}}
 '''בעז גאון''' (נולד בשנת [[1971]]) הוא [[עיתונאי]] ו[[מחזאי]] [[ישראלי]]. יו"ר [[מרכז גאון]] ב[[אוניברסיטת בן-גוריון]].
 ==ביוגרפיה==
 נולד ב[[בת ים]] לרחל ו[[בני גאון]], אח תאום של יואב גאון. כשהיה בן שש עבר עם משפחתו ל[[רמת השרון]]. למד לימודי תיאטרון בחוג לאמנות התיאטרון ב[[אוניברסיטת תל אביב]].
@@ שורה 9: / שורה 10: @@
 לאחר שובו מארצות הברית החל בפעילותו כמחזאי. בתחילה כתב מספר מחזות שהועלו בקריאה מבוימת וכן מחזה ל[[פסטיבל עכו]] בשם "חזרה גנרלית", שזכה בפרס "המחזה הטוב ביותר". מאז החל בכתיבת מחזות לתיאטרון הרפרטוארי.
-בשנת 2006 העלה את המחזה "בואנוס איירס", המספר על תפקודו של שגריר ישראל ב[[ארגנטינה]] בתקופה שלאחר המהפכה הצבאית שהעלתה לשלטון את דיקטטורת ה"חונטה" בסוף [[שנות ה-70]]. המחזה הועלה מחדש בשם "[[ארגנטינה (מחזה)]]" בשנת 2011 ב[[תיאטרון חיפה]]. בשנת 2008 עורר סערה כשהעלה את המחזה "[[השיבה לחיפה (מחזה)|השיבה לחיפה]]", על פי נובלה מאת [[ע'סאן כנפאני]], בבימוי [[סיני פתר]]. בשנת 2009 העלה את המחזה "ברנז'ה" המשלב את שני העולמות שבהם הוא עוסק - מחזאות ועיתונאות.
+בשנת 2006 העלה את המחזה "בואנוס איירס", המספר על תפקודו של שגריר ישראל ב[[ארגנטינה]] בתקופה שלאחר המהפכה הצבאית שהעלתה לשלטון את דיקטטורת ה"חונטה" בסוף [[שנות ה-70]]. המחזה הועלה מחדש בשם "[[ארגנטינה (מחזה)]]" בשנת 2011 ב[[תיאטרון חיפה]]. בשנת 2008 כתב את המחזה "[[השיבה לחיפה (מחזה)|השיבה לחיפה]]", על פי נובלה מאת [[ע'סאן כנפאני]], בבימוי [[סיני פתר]]{{הערה|{{הארץ|ציפי שוחט|טרגדיה חיפאית|1.1317786|10 באפריל 2008}}{{ש}}{{העוקץ|פיטר מרקס|הזדמנות תיאטרלית לפיוס|2011/02/06/הזדמנות-תיאטרלית-לפיוס}}}}. בשנת 2009 העלה את המחזה "ברנז'ה" המשלב את שני העולמות שבהם הוא עוסק - מחזאות ועיתונאות{{הערה|{{הארץ|ציפי שוחט|הדס קלדרון בהצגת חייה|1.3335938|4 באוקטובר 2010}}}}.
-גאון פרסם מספר ספרים: בשנת 2008 פרסם את רשמיו ותובנותיו מתקופת שהותו בארצות הברית בספר "המקום שבו נגמרת אמריקה". ב-2009 פרסם (יחד עם אשתו, אפרת מיכאלי) את ה[[אנתולוגיה]] "פשוט זה לא", שבה כונסו מאמריהם של תשעה עשר כותבים ישראלים בנושא "[[משפחה]]". בין הכותבים, מלבד גאון ומיכאלי, גם [[ארנה קזין]], [[רוני סומק]], [[דן תורן]], [[איאד ברגותי]] ו[[יוסי שריד]]. בשנת 2014 זכה גאון ב[[מלגת פולברייט]] כדי להשתתף ב[[תוכנית הכתיבה הבינלאומית]] של [[אוניברסיטת איווה]], ארצות הברית.
+גאון פרסם מספר ספרים: בשנת 2008 פרסם את רשמיו ותובנותיו מתקופת שהותו בארצות הברית בספר "המקום שבו נגמרת אמריקה"{{הערה|{{הארץ|יורם קניוק|המקום שבו נגמרת אמריקה, בעז גאון- לתפוס אמריקה|1.1239621|7 בינואר 2009}}}}. ב-2009 פרסם (יחד עם אשתו, אפרת מיכאלי) את ה[[אנתולוגיה]] "פשוט זה לא", שבה כונסו מאמריהם של תשעה עשר כותבים ישראלים בנושא "[[משפחה]]". בין הכותבים, מלבד גאון ומיכאלי, גם [[ארנה קזין]], [[רוני סומק]], [[דן תורן]], [[איאד ברגותי]] ו[[יוסי שריד]]. בשנת 2014 זכה גאון ב[[מלגת פולברייט]] כדי להשתתף ב[[תוכנית הכתיבה הבינלאומית]] של [[אוניברסיטת איווה]], ארצות הברית.
-מאז 2015 גאון הוא המנכ"ל ואחד המייסדים של חברת "wisdo.com", שמנגישה מידע מבוסס ניסיון לאנשים שמתמודדים עם מצבים משני חיים.
 באוגוסט 2010 חתם גאון יחד עם עוד עשרות אמנים ושחקנים על עצומה שבה הודיעו על החרמת היכל התרבות ב[[אריאל]] ועל סירובם להופיע מעבר ל[[הקו הירוק|קו הירוק]].
+מאז 2015 גאון הוא המנכ"ל ואחד המייסדים של חברת "wisdo.com", שמנגישה מידע מבוסס ניסיון לאנשים שמתמודדים עם מצבים משני חיים.
-גאון הוא יו"ר "מרכז גאון" לתרבות ה[[לדינו]], שהוקם באוניברסיטת בן-גוריון על שם סבו [[משה דוד גאון]].
+==חיים אישיים==
 לבעז גאון ולאפרת מיכאלי בן ובת – יונתן ושירה. אחיו הוא הפרסומאי [[משה גאון]], דודו הוא הזמר והשחקן [[יהורם גאון]].
+גאון הוא יו"ר "מרכז גאון" לתרבות ה[[לדינו]], שהוקם באוניברסיטת בן-גוריון על שם סבו [[משה דוד גאון]].
 ==ספריו==
 * '''המקום שבו נגמרת אמריקה''', [[עם עובד]], 2008,
@@ שורה 39: / שורה 40: @@
 == קישורים חיצוניים ==
-* {{הארץ|ציפי שוחט|טרגדיה חיפאית|1.1317786|10 באפריל 2008}}
+* {{הארץ - עיתונאי|1.681411}}
+* [http://dramaisrael.org/playwright/gaon-boaz/ בעז גאון] באתר מחזאי ישראל
 * {{nrg|בעז גאון|אמריקאית במשפחה|813/652|22 בנובמבר 2008|55|1}}
 * {{nrg|בעז גאון|מדף הספרים של בעז גאון|815/021|24 בנובמבר 2008|47|1}}
 * {{גלובס|טל פרי|האם בועז גאון, בנו של מיליונר, יכול להיות פעיל במחאה החברתית?|1000676714|25 באוגוסט 2011}}
 * {{הארץ|בעז גאון|זריחה מעל ארומה|1.2105097|25 באוגוסט 2013}}
+==הערות שוליים==
+{{הערות שוליים}}
 {{בקרת זהויות}}
 {{מיון רגיל:גאון, בעז}}
 [[קטגוריה:עיתונאים ישראלים]]
 [[קטגוריה:סגל מעריב]]