המכון המרכזי לדוקומנטציה יהודית בת זמננו – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
'''המכון המרכזי לדקומנטציה יהודית בת זמננו''' ב[[איטלקית]] ''Centro di Documentazione Ebaica Contemporanea'' או בקיצור CDEC, הוא מרכז עצמאי לתיעוד היסטורי הקיים משנת [[1955]]. המכון מקדם את לימוד האירועים, התרבות ואת חיי היום-יום של היהודים, תוך הדגשה ל[[יהדות איטליה]] בת זמננו.מנהלת המכון היא דר' ליליאנה פיצ'יוטו (Liliana Picciotto ), מחברת הספר המרכז את המידע על קרבות השואה באיטליה. המכון עוסק בתיעוד, חינוך ומאבק באנטישמיות. המרכז ממוקם במבנה שהיה בזמנו בית הספר העממי של יהדות מילאנו.
'''המכון המרכזי לדקומנטציה יהודית בת זמננו''' ב[[איטלקית]] ''Centro di Documentazione Ebaica Contemporanea'' או בקיצור CDEC, הוא מרכז עצמאי לתיעוד היסטורי הקיים משנת [[1955]]. המכון מקדם את לימוד האירועים, התרבות ואת חיי היום-יום של היהודים, תוך הדגשה ל[[יהדות איטליה]] בת זמננו.מנהלת המכון היא דר' ליליאנה פיצ'יוטו פרג'יון (Liliana Picciotto ), מחברת ספר הזיכרון לשואת[[יהדות איטליה]] המביא פירוט שמי של הנספים ,תולדות חייהם ועל נסיבות גירושם ומותם.
המכון עוסק בתיעוד, חינוך ומאבק באנטישמיות. המרכז ממוקם במבנה שהיה בזמנו בית הספר העממי של יהדות מילאנו.





גרסה מ־18:20, 25 באפריל 2007

המכון המרכזי לדקומנטציה יהודית בת זמננו באיטלקית Centro di Documentazione Ebaica Contemporanea או בקיצור CDEC, הוא מרכז עצמאי לתיעוד היסטורי הקיים משנת 1955. המכון מקדם את לימוד האירועים, התרבות ואת חיי היום-יום של היהודים, תוך הדגשה ליהדות איטליה בת זמננו.מנהלת המכון היא דר' ליליאנה פיצ'יוטו פרג'יון (Liliana Picciotto ), מחברת ספר הזיכרון לשואתיהדות איטליה המביא פירוט שמי של הנספים ,תולדות חייהם ועל נסיבות גירושם ומותם.

המכון עוסק בתיעוד, חינוך ומאבק באנטישמיות. המרכז ממוקם במבנה שהיה בזמנו בית הספר העממי של יהדות מילאנו.


המכון הוקם בשנת 1955 ביוזמת "הפדרציה של הצעירים היהודיים באיטליה" (Federazione Giovanile Ebraica Italiana) במטרה: לחקור ולאסוף מסמכים מכל סוג שהוא הקשור לגזרות האנטישמיות באיטליה ולתרומה היהודית לתנועת ההתנגדות נגד הכיבוש הגרמני באיטליה בימי מלחמת העולם השנייה. בשנת 1957 היא הוכרה כמרכז לימודי. בשנת 1986 היא הוכרה בתור "אולוס" (ONLUS).

המכון מספק ספרות, אמצעי הסברה וכן מסמכים לפעולות הסברה והדרכה לתלמידים ולחוקרים. כן עורכת תערוכות ניידות לפי הזמנה.

במכון קיימות המלחקות הבאות :

  1. ספריה.
  2. אוסף קלטות וידאו.
  3. ארכיב היסטורי.
  4. ארכיב למידע על גזרות קדומות.
  5. חומר לימודי על השואה.

המכון מקיים שיתוך פעולה עם יד ושם ןמכונים דומים בעולם.


לקריאה נוספת

  • Roberto Bassi, Ricordo di Massimo Adolfo Vitale. Dal Comitato Ricerche Deportati Ebrei al Centro di Documentazione Ebraica Contemporanea, in "La rassegna mensile di Israel", v. XLV, n. 1-3 (gennaio-marzo 1979), pp. 8-21
  • Klaus Voigt, Das Centro di Documentazione Ebraica Contemporanea in Mailand, in "Zibaldone. Zeitschrift fuer italienische Kultur der Gegenwart", n. 22, 1996, pp. 51-62
  • Michele Sarfatti, La Fondazione Centro di Documentazione Ebraica Contemporanea, in Fondazione Centro di Documentazione Ebraica Contemporanea, Funzioni dei Centri di storia e cultura ebraica nella società contemporanea. Atti del convegno - Milano, 3 febbraio 1997, a cura di Michele Sarfatti, Librificio-Proedi editore, Milano 1998, pp. 45-50

קישורים חיצוניים