מיכאיל טוכאצ'בסקי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Eytan Bloom (שיחה | תרומות)
מ פיצול שנות הפעילות בתבניות אישיות לתאריך התחלה ותאריך סיום (תג)
שורה 18: שורה 18:
|סיווג=חייל
|סיווג=חייל
|פעולות ומבצעים=[[מלחמת העולם הראשונה]]{{ש}} [[מלחמת האזרחים ברוסיה]]
|פעולות ומבצעים=[[מלחמת העולם הראשונה]]{{ש}} [[מלחמת האזרחים ברוסיה]]
|שנות הפעילות=[[1914]]–[[1937]]}}
|התחלת פעילות=[[1914]]
|סיום פעילות=[[1937]]}}
'''מיכאיל ניקולאייביץ' טוּכאצֶ'בסקי''' (ב[[רוסית]]: '''Михаил Николаевич Тухаче́вский'''{{כ}}; [[16 בפברואר]] [[1893]] - [[12 ביוני]] [[1937]]) היה [[מצביא]] ותאורטיקן צבאי סובייטי, ואחד מהקורבנות הבולטים של [[הטיהורים הגדולים]] של [[סטלין]] בסוף [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות השלושים]] של [[המאה העשרים]].
'''מיכאיל ניקולאייביץ' טוּכאצֶ'בסקי''' (ב[[רוסית]]: '''Михаил Николаевич Тухаче́вский'''{{כ}}; [[16 בפברואר]] [[1893]] - [[12 ביוני]] [[1937]]) היה [[מצביא]] ותאורטיקן צבאי סובייטי, ואחד מהקורבנות הבולטים של [[הטיהורים הגדולים]] של [[סטלין]] בסוף [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות השלושים]] של [[המאה העשרים]].



גרסה מ־10:57, 5 בפברואר 2021

מיכאיל טוכאצ'בסקי
Михаил Николаевич Тухаче́вский
לידה 16 בפברואר 1893
סמולנסק, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 12 ביוני 1937 (בגיל 44)
מוסקבה, ברית המועצות ברית המועצותברית המועצות
מדינה האימפריה הרוסית, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה בית הספר הצבאי אלכסנדרוב עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא האימפריה הרוסית
הצבא האדוםהצבא האדום הצבא האדום
תקופת הפעילות 19141937 (כ־23 שנים)
דרגה מרשל ברית המועצות  מרשל ברית המועצות
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת האזרחים ברוסיה
עיטורים
  • מסדר סנטה אנה, דרגה 2
  • מסדר סטניסלב הקדוש
  • מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 3
  • מסדר ולדימיר הקדוש
  • אות מסדר אנה הקדושה
  • מסדר סטניסלב הקדוש
  • עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 4
  • אות המסדר אנה הקדושה, דרגה 3
  • מסדר סנטה אנה, דרגה 4
  • עיטור לנין
  • עיטור הדגל האדום
  • נשק הכבוד של המהפכה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מיכאיל ניקולאייביץ' טוּכאצֶ'בסקירוסית: Михаил Николаевич Тухаче́вский‏; 16 בפברואר 1893 - 12 ביוני 1937) היה מצביא ותאורטיקן צבאי סובייטי, ואחד מהקורבנות הבולטים של הטיהורים הגדולים של סטלין בסוף שנות השלושים של המאה העשרים.

היסטוריה

טוכאצ'בסקי נולד בסמוך לסמולנסק, מערבית למוסקבה, במשפחת אצולה ממוצא פולני. הוא סיים את לימודיו בבית הספר הצבאי אלכסנדרובסקיה ב־1914 וגויס לרגימנט "סמיונובסקי". במלחמת העולם הראשונה היה קצין בדרגת סגן משנה ועוטר על אומץ ליבו. הוא נשבה על ידי הגרמנים בפברואר 1915 וניסה להימלט ארבע פעמים משביו, בכל פעם נתפס מחדש עד שהושם בכלא שמור במבצר אינגולשטאדט יחד עם שארל דה גול.

ניסיון הבריחה החמישי שלו הצליח, והוא חזר לרוסיה באוקטובר 1917. לאחר מהפכת אוקטובר הוא הצטרף למפלגה הבולשביקית, היה לקצין בצבא האדום והתקדם במהירות בסולם הדרגות הודות לכישוריו המעולים כמצביא ומפקד. בעת מלחמת האזרחים ברוסיה הוא היה אחראי על הגנת מוסקבה. ב־1919 נתן לו טרוצקי את הפיקוד על הארמייה החמישית והוא פתח במבצע לכיבוש סיביר מידי הכוחות ה"לבנים" של אלכסנדר קולצ'ק. הוא גם השתתף בהבסת כוחותיו של הגנרל אנטון דניקין בקרים ב־1920 ובדיכוי ההתקוממויות מרד קרונשטאדט וטמבוב.

טוכאצ'בסקי פיקד על הכוחות הבולשביקיים במהלך המלחמה הפולנית-סובייטית ב־1920, והובס על ידי יוזף פילסודסקי במבואות ורשה. באותה עת הוא התנגש לראשונה עם סטלין וכל אחד האשים את רעהו בתבוסה בפולין. טוכאצ'בסקי התקשה לשלוט בצבאותיו ולעיתים אף קצינים גבוהים התעלמו מפקודותיו. הוא עצמו התמרמר שלא ניתן לו לבחור את מפקדי הדיוויזיות שלו או להוציא את מפקדתו ממוסקבה אל השטח מסיבות פוליטיות. המתיחות בינו ובין סטלין המשיכה לגאות בשנות השלושים.

טוכאצ'בסקי היה רמטכ"ל הצבא האדום וסגן שר ההגנה בשנים 19251928. הוא ניסה לצרף את הכוחות המהפכניים הבלתי סדירים לצבא מאומן ומקצועי כמו גם לקדם את המודרניזציה בחימושו והחליף את הפרשים בטנקים. רעיונותיו וגישתו נדחו על ידי סטלין וכוחות שמרניים יריבים בממסד הצבאי הסובייטי. הוא הודח מהצבא האדום והואשם ב"מיליטריזם אדום".

טוכאצ'בסקי פרש ב־1928 לביתו וכתב שם כמה ספרים על תפיסתו את הלוחמה המודרנית, המשלבת הפעלת כוחות שריון ואוויר ומתמקדת בחדירה מהירה לעומק שטח האויב. בשנת 1931 קיבל סטלין את הרעיון של הפיכת הצבא הסובייטי לצבא מודרני וממוכן וקרא לטוכאצ'בסקי חזרה, כדי להוביל את בניית הצבא לפי רוח זו. התאוריות שלו הפכו לתורת הלחימה הרשמית של הצבא האדום, תורת לחימה שקיבלה את השם "קרב עומק". תפיסה זו נוסתה לראשונה בקרב חלקין גול, במהלכו הביס כוח סובייטי בפיקודו של ג.ק. ז'וקוב כוח יפני גדול באוגוסט-ספטמבר 1939.

במהלך הטיהורים הגדולים בצמרת הפיקוד של הצבא האדום חוסלו רבים מהקצינים שדגלו ביישום גישותיו של טוכאצ'בסקי, וכתוצאה מלקחי מלחמת האזרחים בספרד התחזק האגף השמרני בפיקוד הצבא האדום, שהתנגד לבניית עוצבות משוריינות גדולות. תורת "קרב העומק" אומצה מחדש חלקית במהלך מלחמת החורף וביתר שאת בשלבים המאוחרים של מלחמת העולם השנייה, כאשר הצבא הסובייטי ניהל שורת מתקפות גדולות, בהובלת כוחות ניידים חזקים (ארמיות טנקים) בעומק שטח האויב כנגד הצבא הגרמני והצבא היפני.

בשנת 1935 מונה טוכאצ'בסקי למרשל ברית המועצות, בעודו בן 42 בלבד. בשנה שלאחר מכן ביקר בבריטניה, צרפת וגרמניה. ישנם היסטוריונים המעריכים כי במהלך ביקורים אלו יצר טוכאצ'בסקי קשר עם גולים רוסים והחל לקשור קשר להפלת סטלין.

בשנת 1935 הוא הגה את תוכנית ההגנה על החזית המערבית. על פי התוכנית, הוא הורה על בניית קו ביצורים ארוך (קו סטלין) מהים הבלטי ועד לים השחור, כשבמרכזו ביצות פריפיאט.[1]

טוכאצ'בסקי נעצר ב־22 במאי 1937. הוא הואשם בארגון קונספירציה צבאית-טרוצקיסטית ובריגול לטובת גרמניה הנאצית[2]. הוא נשפט במשפט חשאי, הואשם והוצא להורג יחד עם שמונה קצינים אחרים ב־12 ביוני 1937. למרבה האבסורד, סטלין המשיך להשתמש בתוכנית ההגנה שלו.

ב־31 בינואר 1957, הוכרזו טוכאצ'בסקי ועמיתיו כחפים מפשע על ידי השלטונות הסובייטיים. עם זאת, לפני התמוטטות ברית המועצות וגם לאחריה, ישנם היסטוריונים רבים הסבורים כי טוכאצ'בסקי אכן זמם להפיל את סטלין, וכי היה בכוחו להוציא את תוכניתו אל הפועל לולא נעצר.

ההיסטוריון הבריטי רוברט קונקווסט טען בספרו "The Great Terror" (משנת 1968) כי סוכנים גרמנים שפעלו בפקודתו של הימלר זייפו מסמכים המעידים על מזימה של טוכאצ'בסקי להפלת סטלין, במטרה שזה האחרון יחשוד בו ויחסלו, וכך יחליש את עוצמת הצבא האדום. קונקווסט טוען כי מסמכים אלו הועברו לידי נשיא צ'כוסלובקיה אדווארד בנש שמסרם לסטלין. גרסה זו גם זכתה לתמיכה ב־1961 מפי ולדיסלב גומולקה, אך היא לא אומתה לחלוטין עד עצם היום הזה.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיכאיל טוכאצ'בסקי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ מיכאל הרסגור, אהוד פוקס, רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים: החלטות בתנאי משבר; 2010 כנרת, זמורה־ביתן, דביר; עמ' 235, 241.
  2. ^ ה. נ. בריילספורד, אחרי המתת הגנרלים, דבר, 19 ביולי 1937