קנצונה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
הגהה
שורה 1: שורה 1:
'''קנצונה''' (ב[[איטלקית]]: '''Canzone'''; ברבים קנצוני), היא יצירה [[מוזיקה|מוזיקלית]], שיר או [[בלדה]] שמקורם איטלקי או [[פרובאנס]]לי. המונח משמש גם להגדרת סוג של שירה הדומה ל[[מדריגל]]. לעיתים מכנים יצירה פשוטה ושירית באופייה קנצונה, בייחוד אם מחברה איננו איטלקי. דוגמה טובה לכך היא ה[[אריה (מוזיקה)|אריה]] "Voi che sapete" מתוך [[נישואי פיגארו]] של [[וולפגנג אמדאוס מוצרט]].
'''קנצונה''' (ב[[איטלקית]]: '''Canzone'''; ברבים קנצוני), היא יצירה [[מוזיקה|מוזיקלית]], שיר או [[בלדה]] שמקורם איטלקי או [[פרובאנס]]לי. המונח משמש גם להגדרת סוג של שירה הדומה ל[[מדריגל]]. לעיתים מכנים יצירה פשוטה ושירית באופייה קנצונה, בייחוד אם מחברה איננו איטלקי. דוגמה טובה לכך היא ה[[אריה (מוזיקה)|אריה]] "Voi che sapete" מתוך [[נישואי פיגארו]] של [[וולפגנג אמדאוס מוצרט]].


במוזיקה ובשירה, קנצונה היא יצירה מוזיקלית [[פוליפוניה|רב-קולית]] מ[[המאה ה-16]], המבוססת על שירים קצרים שמקורם ב[[פרובאנס]], [[צרפת]] שהיו פופולריים באיטליה ב[[ימי הביניים]]. השירים עסקו באהבה, בטבע וביופי נשי. הם הורכבו מבתים שווים באורכם, ונחתמו בהקדשה או בבית קצר יותר. מספר השורות לבית היה בדרך כלל 14, כמו ב[[סונטה]]. למעשה, הועלו השערות שהסונטה נבעה מהקנצונה. הכותבים המפורסמים ביותר של קנצונות היו המשוררים מ[[המאה ה-14]]: גווידו קוולקנטי, [[דנטה אליגיירי]] ו[[פרנצ'סקו פטרארקה]]. הצורה המוזיקלית שלהם הייתה עיבוד קולי למלות השירים; המונח Canzone הוא גם בר-חליפין עם Canzona, צורה אינסטרומנטלית חשובה משלהי המאה ה-16 וראשית [[המאה ה-17]]; יצירות כאלה כונו לעיתים קרובות "קאנצוני דה סונאר" וחשיבותן נעוצה בהיותן מבשרות ה[[סונאטה]]. הטרמינולוגיה הייתה חופשית למדי בסוף [[תקופת הרנסאנס]] וראשית [[תקופת הבארוק]] ומה ש[[מלחין]] אחד כינה "קנצוני דה סונאר" עשוי היה להיקרא "קנצונה" או אפילו [[פנטזיה]], אצל מלחין אחר. ביצירותיהם של מלחינים מסוימים, כמו למשל [[פאולו קוואליאטי]], נראה שלמונחים לא הייתה שום משמעות צורנית מכל וכל. בתחילה התבססו הלחנים על שירים פוליפוניים צרפתים-פלמים ("[[שאנסון|שנסונים]]"), ומאוחר יותר הולחנו לחנים מקוריים. הקנצונות הכליות, כגון הקנצונה ל[[כלי נשיפה ממתכת]] של [[ג'ובאני גבריאלי]], השפיעו על צורת ה[[פוגה]] ומהן התפתחה [[צורת הסונאטה]].
במוזיקה ובשירה, קנצונה היא יצירה מוזיקלית [[פוליפוניה|רב-קולית]] מ[[המאה ה-16]], המבוססת על שירים קצרים שמקורם ב[[פרובאנס]], [[צרפת]] שהיו פופולריים באיטליה ב[[ימי הביניים]]. השירים עסקו באהבה, בטבע וביופי נשי. הם הורכבו מבתים שווים באורכם, ונחתמו בהקדשה או בבית קצר יותר. מספר השורות לבית היה בדרך כלל 14, כמו ב[[סונטה]]. למעשה, הועלו השערות שהסונטה נבעה מהקנצונה. הכותבים המפורסמים ביותר של קנצונות היו המשוררים מ[[המאה ה-14]]: גווידו קוולקנטי, [[דנטה אליגיירי]] ו[[פרנצ'סקו פטרארקה]]. הצורה המוזיקלית שלהם הייתה עיבוד קולי למלות השירים; המונח Canzone הוא גם בר-חליפין עם Canzona, צורה אינסטרומנטלית חשובה משלהי המאה ה-16 וראשית [[המאה ה-17]]; יצירות כאלה כונו לעיתים קרובות "קאנצוני דה סונאר" וחשיבותן נעוצה בהיותן מבשרות ה[[סונאטה]]. הטרמינולוגיה הייתה חופשית למדי בסוף [[תקופת הרנסאנס]] וראשית [[תקופת הבארוק]] ומה ש[[מלחין]] אחד כינה "קנצוני דה סונאר" עשוי היה להיקרא "קנצונה" או אפילו [[פנטזיה]], אצל מלחין אחר. ביצירותיהם של מלחינים מסוימים, כמו [[פאולו קוואליאטי]], נראה שלמונחים לא הייתה שום משמעות צורנית מכל וכל. בתחילה התבססו הלחנים על שירים פוליפוניים צרפתים-פלמים ("[[שאנסון|שנסונים]]"), ומאוחר יותר הולחנו לחנים מקוריים. הקנצונות הכליות, כגון הקנצונה ל[[כלי נשיפה ממתכת]] של [[ג'ובאני גבריאלי]], השפיעו על צורת ה[[פוגה]] ומהן התפתחה [[צורת הסונאטה]].


== ראו גם ==
== ראו גם ==

גרסה מ־12:13, 20 בפברואר 2021

קנצונהאיטלקית: Canzone; ברבים קנצוני), היא יצירה מוזיקלית, שיר או בלדה שמקורם איטלקי או פרובאנסלי. המונח משמש גם להגדרת סוג של שירה הדומה למדריגל. לעיתים מכנים יצירה פשוטה ושירית באופייה קנצונה, בייחוד אם מחברה איננו איטלקי. דוגמה טובה לכך היא האריה "Voi che sapete" מתוך נישואי פיגארו של וולפגנג אמדאוס מוצרט.

במוזיקה ובשירה, קנצונה היא יצירה מוזיקלית רב-קולית מהמאה ה-16, המבוססת על שירים קצרים שמקורם בפרובאנס, צרפת שהיו פופולריים באיטליה בימי הביניים. השירים עסקו באהבה, בטבע וביופי נשי. הם הורכבו מבתים שווים באורכם, ונחתמו בהקדשה או בבית קצר יותר. מספר השורות לבית היה בדרך כלל 14, כמו בסונטה. למעשה, הועלו השערות שהסונטה נבעה מהקנצונה. הכותבים המפורסמים ביותר של קנצונות היו המשוררים מהמאה ה-14: גווידו קוולקנטי, דנטה אליגיירי ופרנצ'סקו פטרארקה. הצורה המוזיקלית שלהם הייתה עיבוד קולי למלות השירים; המונח Canzone הוא גם בר-חליפין עם Canzona, צורה אינסטרומנטלית חשובה משלהי המאה ה-16 וראשית המאה ה-17; יצירות כאלה כונו לעיתים קרובות "קאנצוני דה סונאר" וחשיבותן נעוצה בהיותן מבשרות הסונאטה. הטרמינולוגיה הייתה חופשית למדי בסוף תקופת הרנסאנס וראשית תקופת הבארוק ומה שמלחין אחד כינה "קנצוני דה סונאר" עשוי היה להיקרא "קנצונה" או אפילו פנטזיה, אצל מלחין אחר. ביצירותיהם של מלחינים מסוימים, כמו פאולו קוואליאטי, נראה שלמונחים לא הייתה שום משמעות צורנית מכל וכל. בתחילה התבססו הלחנים על שירים פוליפוניים צרפתים-פלמים ("שנסונים"), ומאוחר יותר הולחנו לחנים מקוריים. הקנצונות הכליות, כגון הקנצונה לכלי נשיפה ממתכת של ג'ובאני גבריאלי, השפיעו על צורת הפוגה ומהן התפתחה צורת הסונאטה.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • "Canzone", in The New Grove Dictionary of Music and Musicians, ed. Stanley Sadie. 20 vol. London, Macmillan Publishers Ltd., 1980. ISBN 1-56159-174-2
  • The New Harvard Dictionary of Music, ed. Don Randel. Cambridge, Massachusetts, Harvard University Press, 1986. ISBN 0-674-61525-5
  • "Canzone", in The Shapes of our Singing, a comprehensive guide to verse forms and metres from around the world, by Robin Skelton. EWU, Spokane, WA, 2002. ISBN 0-910055-76-9
  • "קנצונה" במילון גרוב החדש למוזיקה ומוזיקאים בעריכת סטנלי סיידי, כרך 20, לונדון, מקמילן 1980
  • "מילון הרווארד החדש למוזיקה" בעריכת דון רנדל, קיימברידג', מסצ'וסטס, הוצאת אוניברסיטת הרווארד 1986
  • "קנצונה" ב"הצורות של שירתנו", מדריך מקיף לבתי שיר, צורות ומשקלים מרחבי העולם, מאת רובין סקלטון, 2002
ערך זה הוא קצרמר בנושא מוזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.