יהדות – הבדלי גרסאות

עריכת הקישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ הוספת קישור לחז"ל
תגית: שוחזרה
שורה 127: שורה 127:


ביהדות המודרנית קיימים מספר זרמים, שלושה גדולים וכמה קטנים בהרבה:
ביהדות המודרנית קיימים מספר זרמים, שלושה גדולים וכמה קטנים בהרבה:
*'''[[יהדות אורתודוקסית]]''', הממשיכה להחזיק באמונה המסורתית ב[[תורה מן השמים]] ובמחויבות לרצף הפסיקה המקובל של ה[[הלכה]], הנגזרת ממנה. האורתודוקסיה, אף על פי שהיא מתבססת על אמונות מסורתיות, היא חידוש שהתפתח במאה ה-19 במרכז אירופה, כפרי החילון והאמנציפציה. מאחר שרוב היהודים עזבו את הדת הישנה, אלו שנותרו נאמנים לה התארגנו בקהילות בעלות מודעות אידאולוגית, שנדרשו לדרכי פעולה וחשיבה שונות מבעבר והתנתקו מן היתר. היא איננה זרם ריכוזי, אלא תנועה רחבה העשויה קהילות-קהילות, החולקות אתוס בסיסי, אך מקוטבות ביניהן וחלקן כלל לא מכירות בלגיטימיות של אחרות. הספקטרום האורתודוקסי משתרע מהאגף הקיצוני של העולם ה[[חרדי]], השולל את המודרניות, ועד לאגף הפרוגרסיבי ב[[אורתודוקסיה מודרנית|אורתודוקסיה המודרנית]]. האורתודוקסיה מונה, לפי הערכות, בין 4,000,000 ל-5,500,000 נפש. כמחציתם מקיימים אורח חיים הלכתי, והיתר אינם שומרים מצוות אך מזדהים עם התנועה באופן כללי{{הערה|1=Daniel J. Elazar, Rela Mintz Geffen, ''The Conservative Movement in Judaism: Dilemmas and Opportunities''. SUNY Press, 2012. עמ' 105-106; Daniel J. Elazar, ''[http://www.jcpa.org/dje/articles2/demographics.htm How Strong is Orthodox Judaism -- Really? The Demographics of Jewish Religious Identification]''. Jerusalem Center for Public Affairs ,1991).}}. כך, לדוגמה, 50% מיהודי ישראל הזדהו כאורתודוקסים כשנשאלו בסקר PEW ב-2015, אך רק 20% שייכים לקהילות שומרות מצוות{{הערה|1=[[תומר פרסיקו]], [https://7minim.wordpress.com/2016/03/08/pew-3/ על חילונים רפורמים וחילונים אורתודוקסים].}}.
*'''[[יהדות אורתודוקסית]]''', הממשיכה להחזיק באמונה המסורתית ב[[תורה מן השמים]] ובמחויבות לרצף הפסיקה המקובל של ה[[הלכה]], הנגזרת ממנה. האורתודוקסיה, אף על פי שהיא מתבססת על אמונות מסורתיות, היא חידוש שהתפתח במאה ה-19 במרכז אירופה, כפרי החילון והאמנציפציה. מאחר שרוב היהודים עזבו את הדת הישנה, אלו שנותרו נאמנים לה התארגנו בקהילות בעלות מודעות אידאולוגית, שנדרשו לדרכי פעולה וחשיבה שונות מבעבר והתנתקו מן היתר. היא איננה זרם ריכוזי, אלא תנועה רחבה העשויה קהילות-קהילות, החולקות אתוס בסיסי, אך מקוטבות ביניהן וחלקן כלל לא מכירות בלגיטימיות של אחרות. הספקטרום האורתודוקסי משתרע מהאגף הקיצוני של העולם ה[[חרדי]], השולל את המודרניות, ועד לאגף הפרוגרסיבי ב[[אורתודוקסיה מודרנית|אורתודוקסיה המודרנית]]. האורתודוקסיה מונה, לפי הערכות, בין 4,000,000 ל-5,500,000 נפש. כמחציתם מקיימים אורח חיים הלכתי, והיתר אינם שומרים מצוות אך מזדהים עם התנועה או שייכים לקהילותיה{{הערה|1=Daniel J. Elazar, Rela Mintz Geffen, ''The Conservative Movement in Judaism: Dilemmas and Opportunities''. SUNY Press, 2012. עמ' 105-106; Daniel J. Elazar, ''[http://www.jcpa.org/dje/articles2/demographics.htm How Strong is Orthodox Judaism -- Really? The Demographics of Jewish Religious Identification]''. Jerusalem Center for Public Affairs ,1991).}}. כך, לדוגמה, 50% מיהודי ישראל הזדהו כאורתודוקסים כשנשאלו בסקר PEW ב-2015, אך רק 20% שייכים לקהילות שומרות מצוות{{הערה|1=[[תומר פרסיקו]], [https://7minim.wordpress.com/2016/03/08/pew-3/ על חילונים רפורמים וחילונים אורתודוקסים].}}.
*'''[[יהדות רפורמית]]''', הדוגלת בכך שהיהדות היא מערכת דינמית שהשתנתה תמיד לאורך ההיסטוריה, מכוחה של [[התגלות]] מתמדת, ושעיקרה הוא ערכיה המוסריים ולא טקסיה הפולחניים. לפיכך, הרפורמה מחשיבה מאוד את האוטונומיה האישית של הפרט הרציונלי, שוללת כל מימד מחייב מן ההיבטים הטקסיים של הדת, ומרבה לזהות את ליבת היהדות כערכים ליברליים והומניסטיים הקוראים ל"[[תיקון עולם]]". התנועה צמחה בגרמניה של המאה ה-19, והתפשטה בייחוד בארצות הברית. הקהילות הרפורמיות מאוגדות ב{{ה|איגוד העולמי ליהדות מתקדמת}}, שהגוף המרכזי בו הוא [[האיחוד ליהדות רפורמית]] האמריקני. הזרם מעריך שהוא מייצג 1,800,000 עד 2,200,000 נפש בעולם: יותר מ-900,000 מבוגרים המשלמים דמי חבר, והיתר מזדהים כרפורמים בסקרים שונים.
*'''[[יהדות רפורמית]]''', הדוגלת בכך שהיהדות היא מערכת דינמית שהשתנתה תמיד לאורך ההיסטוריה, מכוחה של [[התגלות]] מתמדת, ושעיקרה הוא ערכיה המוסריים ולא טקסיה הפולחניים. לפיכך, הרפורמה מחשיבה מאוד את האוטונומיה האישית של הפרט הרציונלי, שוללת כל מימד מחייב מן ההיבטים הטקסיים של הדת, ומרבה לזהות את ליבת היהדות כערכים ליברליים והומניסטיים הקוראים ל"[[תיקון עולם]]". התנועה צמחה בגרמניה של המאה ה-19, והתפשטה בייחוד בארצות הברית. הקהילות הרפורמיות מאוגדות ב{{ה|איגוד העולמי ליהדות מתקדמת}}, שהגוף המרכזי בו הוא [[האיחוד ליהדות רפורמית]] האמריקני. הזרם מעריך שהוא מייצג 1,800,000 עד 2,200,000 נפש בעולם: יותר מ-900,000 מבוגרים המשלמים דמי חבר, והיתר מזדהים כרפורמים בסקרים שונים.
*'''[[יהדות קונסרבטיבית]]''', הרואה את חשיבות ההלכה והמסורת היהודית כנובעת קודם כל מקבלתן על ידי העם לאורך הדורות, ופחות מאשר מתוקף התגלות כלשהי. הקונסרבטיבים תופשים אותן לפיכך כמחייבות וכנתונות להשפעה היסטורית גם יחד, ורבנות התנועה [[פסיקת הלכה|פוסקת]] ומתקנת תקנות ברוח זו. הזרם רואה עצמו כיורש ה[[זכריה פרנקל|אסכולה הפוזיטיבית-היסטורית]] שפעלה באירופה במאה ה-19, אך נעשה עצמאי רק בארצות הברית שלאחר [[מלחמת העולם השנייה]]. הקהילות מאוגדות בארגון הבינלאומי "מסורתי עולמי", ורובן המוחלט שייך ל"בתי-הכנסת המאוחדים" בצפון אמריקה. הקונסרבטיבים מונים, לפי אומדנים, למעלה מ-1,000,000 נפש: 570,000 משלמי דמי חבר באמריקה ב-2015, עוד 392,000 שהזדהו עם הזרם בסקרים בלי חברות קהילתית, וכ-100,000 חברים ומזדהים מחוץ לצפון אמריקה.
*'''[[יהדות קונסרבטיבית]]''', הרואה את חשיבות ההלכה והמסורת היהודית כנובעת קודם כל מקבלתן על ידי העם לאורך הדורות, ופחות מאשר מתוקף התגלות כלשהי. הקונסרבטיבים תופשים אותן לפיכך כמחייבות וכנתונות להשפעה היסטורית גם יחד, ורבנות התנועה [[פסיקת הלכה|פוסקת]] ומתקנת תקנות ברוח זו. הזרם רואה עצמו כיורש ה[[זכריה פרנקל|אסכולה הפוזיטיבית-היסטורית]] שפעלה באירופה במאה ה-19, אך נעשה עצמאי רק בארצות הברית שלאחר [[מלחמת העולם השנייה]]. הקהילות מאוגדות בארגון הבינלאומי "מסורתי עולמי", ורובן המוחלט שייך ל"בתי-הכנסת המאוחדים" בצפון אמריקה. הקונסרבטיבים מונים, לפי אומדנים, למעלה מ-1,000,000 נפש: 570,000 משלמי דמי חבר באמריקה ב-2015, עוד 392,000 שהזדהו עם הזרם בסקרים בלי חברות קהילתית, וכ-100,000 חברים ומזדהים מחוץ לצפון אמריקה.
שורה 135: שורה 135:


בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל, החלוקה הרווחת לפי הגדרה עצמית היא לארבע קבוצות שונות, הנבדלות זו מזו בפרמטרים סוציולוגיים שונים:
בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל, החלוקה הרווחת לפי הגדרה עצמית היא לארבע קבוצות שונות, הנבדלות זו מזו בפרמטרים סוציולוגיים שונים:
*'''[[חילונים]]''': הקבוצה הכי פחות דתית, המונה 42%-49% מהאוכלוסייה. "חילוני" בישראל הוא הכינוי הנפוץ לכל מי שלא מקפיד על אורח חיים הלכתי, ללא משים לאמונותיו או היקף הפרקטיקות היהודיות שהוא מקיים. אין הבדל אובייקטיבי חותך בין חילונים למסורתיים, הקבוצה הבאה במדרג הדתיות, למעט כך ש[[אשכנזים (ישראל)|אשכנזים]] נוטים להזדהות כך ו[[מזרחים]] לא. חלוקה נפוצה של קבוצה זו במחקר מסווגת אותה לשלוש. תת-הקבוצה הראשונה היא "חילונים ממילא", שאינם אוחזים בהשקפה סדורה כלשהי ומהווים את הרוב. קבוצה נוספת היא "דוגלים ביהדות חילונית". הללו מקיימים מגוון זיקות לא-דתיות (וליתר דיוק, לא-אורתודוקסיות) חזקות לזהותם היהודית, כולל יהדות כתרבות, כפילוסופיה, כמורשת אתנית וכדומה. הביטוי הפעיל של קבוצה זו הוא תנועת ה[[התחדשות יהודית (ישראל)|התחדשות היהודית]]. בעבר הייתה [[חילוניות יהודית]] חזקה בישראל, שהתבטאה למשל בציונות הסוציאליסטית ובלאומיות יהודית, אך אידאולוגיה זו מצויה בקשיים{{הערה|1=[[ישעיהו ליבמן]], יעקב ידגר, [https://www.bjpa.org/search-results/publication/11950 Secular-Jewish Identity and the Condition of Secular Judaism in Israel]. בעיקר עמ' 2–3, 6-7 10-11, 13-17.}}. פלג נוסף מכונה "חילונים אוניברסליסטים", המונים כ-10%, או קרוב לרבע מהחילונים. קבוצה זו מתנכרת או מייחסת חשיבות מועטה לזהותה היהודית, רואה ביהדות דת מכבידה בלבד, ומעדיפה זהות ישראלית או גלובלית על פניה{{הערה|1=ליבמן, ברוך זיסר, Judaism and Jewishness in the Jewish State.{{כ}} The Annals of the American Academy of Political and Social Science, ינואר 1998. עמ' 20.}}.
*'''[[חילונים]]''': הקבוצה הכי פחות דתית, המונה 42%-49% מהאוכלוסייה. "חילוני" בישראל הוא הכינוי הנפוץ לכל מי שלא מקפיד על אורח חיים הלכתי, ואין הבדל אובייקטיבי בינם למסורתיים, למעט כך ש[[אשכנזים (ישראל)|אשכנזים]] מעדיפים להזדהות כחילונים. רוב החילונים הם "חילונים ממילא", שאינם אוחזים בהשקפה סדורה. קבוצה קטנה מקיימת מגוון זיקות לא-אורתודוקסיות ליהדות, ומתבטאת בתנועת ה[[התחדשות יהודית (ישראל)|התחדשות היהודית]]. בעבר הייתה [[חילוניות יהודית]] חזקה בישראל, שהתבטאה בעיקר בציונות הסוציאליסטית, אך אידאולוגיה זו שקעה במידה רבה.{{הערה|1=[[ישעיהו ליבמן]], יעקב ידגר, [https://www.bjpa.org/search-results/publication/11950 Secular-Jewish Identity and the Condition of Secular Judaism in Israel]. בעיקר עמ' 2–3, 6-7 10-11, 13-17.}}. פלג נוסף מכונה "חילונים אוניברסליסטים", ומונה כרבע מהמגזר. קבוצה זו מתנכרת או מייחסת חשיבות מועטה לזהותה היהודית, ומעדיפה זהות ישראלית או גלובלית על פניה{{הערה|1=ליבמן, ברוך זיסר, Judaism and Jewishness in the Jewish State.{{כ}} The Annals of the American Academy of Political and Social Science, ינואר 1998. עמ' 20.}}.
*'''[[מסורתיים]]''': המסורתיים, המונים כ-30%, אינם מקפידים על אורח חיים הלכתי אך מחשיבים את המסורת, ומקיימים "נאמנות" אליה<ref>{{צ-ספר|מחבר=מאיר בוזגלו|שם=שפה לנאמנים|מקום הוצאה=|מו"ל=כתר- קרן מנדל|שנת הוצאה=2008}}</ref>. הם מסרבים להזדהות כחילונים, וגם לא כדתיים. כינוי זה מוגבל בעיקר ל[[מזרחים]], אם כי הוא נעשה פופולרי יותר גם בקרב אשכנזים. רוב המסורתיים מחזיקים באמונות היסוד של האורתודוקסיה ורואים בה אידיאל (תוך רתיעה וסירוב מלהגדיר עצמם כקבוצה בעלת השקפה עצמאית), לצד פרגמטיות לגבי הפרטים שהם בוחרים לאמץ באורח חייהם. הם מזהים אמונות ופרקטיקות אלו עם מורשתם המשפחתית וזהותם האתנית, הממלאות תפקיד מרכזי בראיית עולמם{{הערה|1=יעקב ידגר, ליבמן, Beyond the Religious-Secular Dichotomy: Masortiim in Israel. בעיקר עמ' 22-24.}}{{הערה|1=יעקב ידגר, המסורתיים בישראל, מודרניות ללא חילון. מכון הרטמן, 2010. עמ' 93, 103-106, 270 וכו'.}}.
*'''[[מסורתיים]]''': המסורתיים, המונים כ-30%, אינם מקפידים על אורח חיים הלכתי אך מחשיבים את המסורת, ומקיימים "נאמנות" אליה<ref>{{צ-ספר|מחבר=מאיר בוזגלו|שם=שפה לנאמנים|מקום הוצאה=|מו"ל=כתר- קרן מנדל|שנת הוצאה=2008}}</ref>. הם מסרבים להזדהות כחילונים, וגם לא כדתיים. כינוי זה מוגבל בעיקר ל[[מזרחים]], אם כי הוא נעשה פופולרי יותר גם בקרב אשכנזים. רוב המסורתיים מחזיקים באמונות היסוד של האורתודוקסיה ורואים בה אידיאל (תוך רתיעה וסירוב מלהגדיר עצמם כקבוצה בעלת השקפה עצמאית), לצד פרגמטיות לגבי הפרטים שהם בוחרים לאמץ באורח חייהם. הם מזהים אמונות ופרקטיקות אלו עם מורשתם המשפחתית וזהותם האתנית, הממלאות תפקיד מרכזי בראיית עולמם{{הערה|1=יעקב ידגר, ליבמן, Beyond the Religious-Secular Dichotomy: Masortiim in Israel. בעיקר עמ' 22-24.}}{{הערה|1=יעקב ידגר, המסורתיים בישראל, מודרניות ללא חילון. מכון הרטמן, 2010. עמ' 93, 103-106, 270 וכו'.}}.
*'''[[דתיים לאומיים|דתיים]]''': המזדהים כ"דתיים" חופפים במידה רבה מאוד לקבוצת-הליבה של המזדהים כדתיים לאומיים (בערך 10% מהאוכלוסייה), הקבוצה החברתית המתקיימת בתוך מוסדותיה הקהילתיים של [[ציונות דתית|הציונות הדתית]]. דתיים הם כמעט תמיד אורתודוקסים, אם כי מודרניים על פי רוב יותר מאשר חרדים. בקבוצה יש מרכיב סוציולוגי חזק של נאמנות קבוצתית, שאיננו מתכתב בהכרח עם אמונה או פרקטיקה אישיות. אחוז ניכר מהדתיים מזדהה עם קהילתו ועם השקפה פוליטית ימנית, אך לא מקפיד על אורח חיים הלכתי.
*'''[[דתיים לאומיים|דתיים]]''': המזדהים כ"דתיים" חופפים במידה רבה מאוד לקבוצת-הליבה של המזדהים כדתיים לאומיים (בערך 10% מהאוכלוסייה), הקבוצה החברתית המתקיימת בתוך מוסדותיה הקהילתיים של [[ציונות דתית|הציונות הדתית]]. דתיים הם כמעט תמיד אורתודוקסים, אם כי מודרניים על פי רוב יותר מאשר חרדים. בקבוצה יש מרכיב סוציולוגי חזק של נאמנות קבוצתית, שאיננו מתכתב בהכרח עם אמונה או פרקטיקה אישיות. אחוז ניכר מהדתיים מזדהה עם קהילתו ועם השקפה פוליטית ימנית, אך לא מקפיד על אורח חיים הלכתי.

גרסה מ־22:22, 21 במרץ 2021

יהדות
עיקרי האמונה היהודית ומושגים בסיסיים נוספים ביהדות
עיקרי האמונה היהודית אלוהים • ייחוד השם • מידת הביטחון • בריאת העולם • הנבואה במסורת ישראל • תפילה • תורת הגמול • משיח • נצחיות התורה • תורה מן השמים • השגחה • נשמה • תחיית המתים
מושגי בסיס נוספים יציאת מצרים • מעמד הר סיני • עשרת הדיברות • מצווה • תורה שבכתב • תורה שבעל-פה • הלכה • אגדה • 12 שבטי ישראל
ארון הספרים היהודי
כתבי יסוד תורה • נביאים • כתובים • ספר יצירה • משנה • תוספתא • תלמוד (בבלי וירושלמי) • מסכתות קטנות • סידור ומחזור • הגדה של פסח תלמוד בבלי
מדרשי הלכה (חז"ל) מכילתא דרבי ישמעאל • מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי • ספרא • ספרי במדבר • ספרי זוטא במדבר • ספרי דברים • מכילתא דברים • ספרי זוטא דברים
מדרשי אגדה (חז"ל) מדרש רבה • מדרש תנחומא • פרקי דרבי אליעזר • סדר עולם • ילקוט שמעוני • אבות דרבי נתן • תנא דבי אליהו • פסיקתא דרב כהנא • פסיקתא זוטרתא • מדרש שוחר טוב
ראשונים ואחרונים פירוש רש"י לתורה • פירוש רש"י לתלמוד • חובות הלבבות • משנה תורה (והשגות הראב"ד) • תוספות • ספר הזוהר • שולחן ערוך (והגהות הרמ"א) • שולחן ערוך הרב • קיצור שולחן ערוך • משנה ברורה
סוגות מדרש • ספרות האגדה • ספרות ההיכלות והמרכבה • פרשנות למקרא • פרשנות למשנה • פרשנות לתלמוד • פרשנות השולחן ערוך • שו"ת • ספרי חסידות • סיפורי חסידים
אישים ביהדות
זו רק רשימה נבחרת • המודגש וכותרות המשנה הם תמצות של שלבי השתלשלות קבלת ההלכה (ומפיע למטה במרוכז)
בתנ"ך שלושת האבות • ארבע האמהות • משה רבינו • אהרן • כהנים גדולים (ורשימתם) • יהושע • שבעים הזקנים • שופטים • רשימת השופטים • שמואל • דוד • שלמה • מלכים (ורשימתם) • נביאים • אליהו הנביא • ירמיהו • רשימת הנביאים • עזרא הסופר
כנסת הגדולה
כנסת הגדולה עזרא הסופר • שמעון הצדיק • רשימת אנשי כנסת הגדולה                                                                                 
חז"ל סנהדרין • נשיא הסנהדרין • רשימת נשיאי הסנהדרין - המוסד התקיים מהזוגות ועד האמוראים
זוגות שמעיה ואבטליון • הלל הזקן ושמאי הזקן • רשימת הזוגות וחכמי תקופתם
תנאים רבן יוחנן בן זכאי • רבי עקיבא • רבי שמעון בר יוחאי • רבי יהודה הנשיא • רשימת התנאים
אמוראים אמוראי בבל: רב • אביי • רבא • רב אשי • רשימת אמוראי בבל • אמוראי ארץ ישראל: רבי יוחנן • הלל נשיאה • רשימת אמוראי ארץ ישראל
סבוראים שמואל בריה דרב אבהו • רב אחאי • רשימת הסבוראים
אחרי חז"ל
גאונים מר בר רב הונא • רב עמרם גאון • רב סעדיה גאון • רב שרירא גאון • רב האי גאון • רשימת הגאונים
ראשונים רי"ף • רש"י • בעלי התוספות • רמב"ם • רמב"ן • הרא"ש • בעל הטורים • יוסף קארו • הרמ"א • רשימת הראשונים
אחרונים האר"י • המהר"ל • הש"ך • הט"ז • הבעל שם טוב • האור החיים • הנודע ביהודה • הגר"א • בעל התניא • אריה לייב הלר • חיים מוולוז'ין • החת"ם סופר • שלמה גאנצפריד • הבן איש חי • ישראל מאיר הכהן • רשימת האחרונים
השתלשלות קבלת ההלכה של תורה שבעל-פה במרוכז:
משה - יהושע - זקנים - נביאים - כנסת הגדולה - חז"ל (זוגות - תנאים - אמוראים - סבוראים) - גאונים - ראשונים - אחרונים
אתרים ומבנים ביהדות
אתרים הר הבית • הכותל המערבי • קבר רחל • מערת המכפלה • עיר דוד • ירושלים • ארץ ישראל • ארבע ערי הקודש • קברי צדיקים • קברי צדיקים בישראל • קבר יוסף מגן דוד
מבנים המשכן • משכן שילה • משכן נוב • משכן גבעון • בית המקדש • בית המקדש הראשון • בית המקדש השני • מקדש הורדוס • בית המקדש השלישי
שונות מקומות קדושים ליהודים בארץ ישראל
סדר התפילה ביהדות
תפילות ימי חול
שחרית מה טובו • ברכות השחר • לעולם יהא אדם • פרשת הקורבנות • ברוך שאמר • פסוקי דזמרא • ישתבח • קדיש • ברכו • ברכות קריאת שמע: ברכת יוצר אור • ברכת אהבה רבה • קריאת שמע • תפילת שמונה עשרה • חזרת הש"ץ • קדושה • ברכת כהנים • תחנון • הוצאת ספר תורה • קריאת התורה • אשרי יושבי ביתך • למנצח • קדושה דסידרא • שיר של יום • אין כאלוקינו • פיטום הקטורת • עלינו לשבח
מנחה פתיחת אליהו הנביא • פיטום הקטורת • אשרי יושבי ביתך • קדיש • תפילת שמונה עשרה • חזרת הש"ץ • קדושה • תחנון • למנצח בנגינות • עלינו לשבח
ערבית שיר המעלות הנה • ברכו • ברכות קריאת שמע • קריאת שמע • ברכת השכיבנו • ברכת ברוך ה' לעולם • קדיש • תפילת שמונה עשרה • שיר למעלות • עלינו לשבח
שונות קריאת שמע על המיטה • תיקון חצות • פעם בחודש: ברכת הלבנה • ספירת העומר
ראש חודש יעלה ויבוא • חצי הלל • ברכי נפשי • תפילת מוסף
תפילות שבת [א]
תפילות ערב שבת שיר השירים • לכו נרננה • ידיד נפש • קבלת שבת • לכה דודי • מזמור שיר ליום השבת • ה' מלך גאות לבש • במה מדליקין
ערבית של שבת כגוונא • תפילת שבע • ברכה מעין שבע • ויכולו • מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר
שחרית של שבת הלל הגדול • נשמת כל חי • אל אדון • תפילת שבע • אב הרחמים • מי שברך • יקום פורקן • ברכת החודש בשבת מברכים • הכרזת תעניות
מוסף של שבת תפילת שבע • ראש חודש: אתה יצרת
מנחה של שבת ובא לציון • תפילת שבע • צדקתך צדק • פרקי אבות • שיר המעלות
ערבית למוצאי שבת אתה חוננתנו • יושב בסתר • ויתן לך
תפילות יום טוב [א]
תפילות ראש השנה תפילת תשע • פיוטי ראש השנה • הנני העני ממעש • תפילת אבינו מלכנו
תפילות יום הכיפורים פירוט תפילות יום הכיפורים • תפילת נעילה • סליחות • פירוט סליחות
תפילות לשלוש רגלים תפילת העמידה ומוסף של יום טוב • הלל השלם • יעלה ויבוא • יזכור • תפילת טל • תפילת גשם • הושענות • חבטת ערבה • ביטול חמץ • הגדה של פסח
חנוכה ופורים על הנסים • הדלקת נרות חנוכה • קריאת מגילה
נוסחי התפילה ביהדות • תפילת העמידה
  1. ^ 1 2 מובא רק ההוספות והשינויים מימי חול והרגיל
מצוות ומנהגים יהודיים
ערכים כלליים הלכה • עשרת הדיברות • תרי"ג מצוות • שבע מצוות דרבנן • שבע מצוות בני נח • רשימות: מצוות הנהוגות בזמן הזה • מצוות שאינן נוהגות בזמן הזה נער בר מצווה
סדר היום נטילת ידיים • ציצית • תפילין • קריאת שמע • תפילה • תלמוד תורה • ברכת המזון
הלוח העברי קידוש החודש • עיבור השנה • שבת • ראש חודש • חגי ישראל ומועדיו • שמיטה • שנת היובל
מצוות שבין אדם לחברו ואהבת לרעך כמוך • צדקה • גמילות חסדים • לשון הרע • והדרת פני זקן • אונאת דברים • משפט עברי
מצוות התלויות בארץ מצוות יישוב ארץ ישראל • מתנות כהונה • מתנות עניים • איסור ערלה • שמיטה • שנת היובל
איסור והיתר כשרות • בשר בחלב • שחיטה • טרפה • איסור אכילת חלב • יין נסך • חמץ
תשמיש קדושה ותשמיש מצווה ספר תורה • תפילין • מזוזה • סידור • ציצית • שופר • לולב • מצה • כיפה
בית המקדש מצוות בניין בית המקדש • כהן • קורבן • עלייה לרגל • טומאה וטהרה • רשימת מצוות בית המקדש
משפחה ברית מילה (או הטפת דם ברית) • פדיון הבן • זבד הבת • בת מצווה • בר מצווה • חופה וקידושין • טהרת המשפחה • מעמד האישה ביהדות • צניעות • כיבוד אב ואם
מוות אבלות • אנינות • הלוויה • קריעה • קדיש • קבורה • סעודת הבראה • שבעה • יום השנה • אזכרה • נר נשמה • הזכרת נשמות • חברה קדישא
חגי ישראל ומועדיו
חגים מהתורה ראש השנה • יום הכיפורים • סוכות • שמיני עצרת • ערב פסח • פסח • שביעי של פסח • פסח שני • שבועות • חול המועד
חגים מדרבנן או מסורת אסרו חג • הושענא רבה • שמחת תורה • חנוכה • ט"ו בשבט • פורים • ל"ג בעומר • ט"ו באב
ימים מיוחדים שבת • ראש חודש • חודש אלול • עשרת ימי תשובה • פורים קטן • ראש השנה למלכים ולרגלים • ספירת העומר • בין המצרים
תעניות חובה צום גדליה • עשרה בטבת • תענית אסתר • י"ז בתמוז • תשעה באב
תעניות אחרות יום כיפור קטן • תענית בכורות • כ' בסיוון • שובבי"ם • תענית בה"ב • תעניות גשמים • ז' באדר
שבתות מיוחדות שבת מברכים • שבת שובה • שבת שירה • שבת שקלים • שבת זכור • שבת פרה • שבת החודש • שבת הגדול • שבת חזון • שבת נחמו
מדינת ישראל
חגים לאומיים ממלכתיים יום העצמאות • יום ירושלים
ימי זיכרון ממלכתיים יום הזיכרון לשואה ולגבורה • יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל • יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע • יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל • יום הזיכרון לחללי מלחמת חרבות ברזל • יום גירוש היהודים מארצות ערב
מועדי עדות יום שמחת כהן • סיגד • י"ט כסלו • פורים שני • בסיסה • סהרנה • מימונה • תענית כ' בסיוון
פורטל שבת ומועדי ישראל
זרמים ביהדות
אורתודוקסים חרדים (חסידים • ליטאים • חרדים ספרדים) • דתיים לאומיים (חרדים לאומיים) • אורתודוקסים מודרניים • נאו-אורתודוקסים מגן דוד
ליברלים רפורמים • קונסרבטיבים (נאולוגים) • רקונסטרוקציוניסטים • התחדשות יהודית • חילונים-הומניסטים
תקופת בית שני פרושים • צדוקים • איסיים • בייתוסים • תרפויטים • נצרות קדומה
ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת רבניים • קראים • שבתאים • פרנקיסטים
חיי הקהילה היהודית
תפקידים על-קהילתיים חכם באשי • שד"ר • אדמו"ר • גדול הדור • רב ראשי מגן דוד
תפקידים מקומיים מרא דאתרא • רב • דיין • פרנס • שליח ציבור • גבאי • גבאי צדקה • בעל קורא • מוהל • שוחט • מלמד • דרשן • סופר סת"ם • בלנית • משגיח • משגיח כשרות
מוסדות תלמוד תורה • ישיבה • ישיבה קטנה • ישיבה גדולה • כולל אברכים • מקווה • בית כנסת • בית מדרש • חברה קדישא
דברים שבקדושה מניין • היכל/ארון קודש • חזנות • תפילת עמידה • שחרית • מנחה • ערבית • מוסף • קריאת התורה • שמע ישראל • ברכה • קידוש • רשימת תפילות וברכות
ניהול חיי הקהילה בית דין • תקנות הקהילה • פדיון שבויים • כתב מגידות
תפקידים היסטוריים אב הכנסת
כלי קודש ופרנסים • מוסדות יהודיים
ראו גם
גיור • העם היהודי • מיהו יהודי • אנטישמיות • חזרה בתשובה • פורטל יהדות • Hebrew school • מושגים ביהדות • מחקרים גנטיים על יהודים

היהדות היא רצף המסורת וההמשכיות הדתית, התרבותית והמשפטית הקולקטיבית של היהודים[1], בני עם ישראל, המונים כיום כ-14 מיליון נפש בעולם, שהם כ-0.2% מאוכלוסיית העולם. מורשת נרחבת זו כוללת נרטיבים היסטוריוגרפיים משותפים ואלמנטים של דת, לאום ותרבות, שהתפתחו בקרב עם ישראל החל מראשית התגבשותו באזור הלבנט באלף השני לפנה"ס.

היהדות כדת היא אמונתם המסורתית של היהודים. דת זו הצמיחה את הנצרות והיא גם הדת המשפיעה ביותר על היווצרות האסלאם. בניגוד לשתי האחרונות, היא אינה דת מיסיונרית אוניברסלית אלא בעלת מתאם כמעט מוחלט עם האתניות היהודית. היהדות היא דת הלכה (אורתופרקטית), המבוססת על מערכת של מצוות מעשיות, שמקורותיה בכתבי הקודש היהודיים: התורה שבכתב והתורה שבעל פה (הקראים שוללים את סמכותה של האחרונה).

היהדות כתרבות כוללת כמה שפות ייחודיות, שבכל אחת מהן נוצרה ספרות ענפה, פילוסופיה יהודית מקיפה שלעיתים הושפעה מחיבורים פילוסופיים כלליים ויצרה סינתזה ביניהם לבין היהדות וכן מערכת של מנהגים ומוסכמות חברתיות.

היהדות כלאום משמשת מוקד הזדהות לרבים מ-14 מיליון היהודים בעולם. הציונות, התנועה הלאומית היהודית העיקרית, מתאפיינת בהגדרה עצמית יהודית במסגרת מדינה ריבונית עם זיקה לטריטוריה של ארץ ישראל. הציונות כתנועה ממוסדת בשם זה התקיימה מסוף המאה ה-19, ושאבה השראה מאלמנטים יהודים הכוללים זיקה היסטורית, מולדת, שפה ורעיון קיבוץ הגלויות, וכן מתנועות לאומיות אירופאיות אחרות. מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי אשר קמה על בסיס הרעיון הציוני.

מקור השם

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. להרחיב על האטימולוגיה והתפתחות השימוש בה.

השם "יהדות" ניתן לדת שקיבלו על עצמם יוצאי ממלכת יהודה שכונו "יהודים". במקרא ניתן התואר "יהודים" לכל תושבי ממלכת יהודה הקרויה כן[2] על שם מוצא תושבי הממלכה, יהודה בן יעקב וגוליה נקראו בבבל "יהודים" או "יהוד" בארמית[3]. שפתם של תושבי הממלכה קרויה "יהודית"[4].

בספרות חז"ל נמצא ביטוי הקדום במקורו: "דת יהודים"[5] אשר מובנו מיוחד רק להיבט של חוקי ההלכה[6]. ואולם המונח "יהדות" במובנו הרחב, כמתאר את מכלול עולמו והווייתו של האדם היהודי, אינו מצוי בדברי חז"ל, והוא נדיר מאוד בספרות התורנית שלפני העת החדשה[7][8] מונח זה מופיע בשפה היוונית (‎᾿Ιουδαϊσμός; "יודאיסמוס"[9]) בספרות היהודית-ההלניסטית, לראשונה בספר מקבים ב,[10][7] (כמו גם המונח "הלניסטים" ככינוי ליהודים המאמצים זהות יוונית המופיע אף הוא לראשונה בחיבור זה)[11]. המונח מופיע לאחר מכן גם בספר מקבים ד[12], בברית החדשה[13] ובכתובות אפיגראפיות[14] נראה שהראשון להשתמש במונח באופן שיטתי (קודם היה נדיר מאוד ובהקשר שאינו חד-משמעי) היה אב הכנסייה טרטוליאנוס בראשית המאה השלישית. הוא עשה זאת כמעין שם גנאי, מאחר שנזקק לתואר להגדיר בו את היהודים לאחר שנדחו, לשיטתו, מעם ישראל הנבחר שהמשיך בכנסייה, והוסיפו להתקיים כמעין "קליפה מנוונת" ללא מקדש וקרבנות, במצב של "מרד נגד האל"[15]. במאות ה-18 וה-19 החל המונח "יהדות" לשמש לראשונה בפי יהודים, בהשאלה מגרמנית. מייסדי "חכמת ישראל" כינו את מושא עבודתם Judenthum, והביטוי תורגם לעברית וליידיש במזרח אירופה. המילה נעשתה רווחת בקרב כל החוגים[16], כשהיא מחליפה מונחים כמו "עם ישראל" ו"תורה".

אירועים מכוננים במסורת היהודית

פרטים הקשורים במסורת היהודית (מלמעלה למטה, ואז מימין לשמאל): טלית, מצה, סביבון, קערת ליל הסדר, מנורת שבעת הקנים, ספר תורה, הכותל המערבי, לוחות הברית ועליהם עשרת הדיברות, יין לקידוש, רעשן, כיפה, מזוזה, דגל מדינת ישראל, ארבעת המינים, תפילין, שופר. במרכז המגן דוד: בית המקדש.
ערכים מורחבים – תנ"ך, שבטי ישראל, היסטוריה של עם ישראל

התורה

על פי התנ"ך והאמונה, יסוד היהדות טמון במהפכתו המונותאיסטית של אברהם (1811 לפנה"ס או שנת א'תתקמ"ח לכרונולוגיה היהודית המסורתית), אשר עלה לארץ ישראל מאור כשדים בעקבות ציווי אלוהי. אברהם הוא גם הראשון שנצטווה לקיים ברית מילה, שהפכה למצווה מרכזית הנהוגה עד היום. לפי הכתוב, בסוף תקופת האבות גלו בני ישראל 210 שנה בארץ מצרים, ולאחר מכן נערכה יציאת מצרים בהנהגת משה, בהתערבות אלוהית. בהר סיני ניתנה התורה לעם, ולאחר 40 שנות נדודים במדבר נכבשה ארץ כנען והתנחלו בה.

התקופה הישראלית

על פי המסופר במקרא, לאחר כיבוש הארץ, התיישבו בני ישראל בארץ ישראל במשך כמה מאות שנים ללא ממלכה, וללא הנהגה מסודרת. תקופה זו נקראת תקופת השופטים - על שם השופטים (המנהיגים) שעמדו והנהיגו את העם לאחר ששועבד לעמי האזור והלך בדרכיהם. לאחר תקופה של כ-390 שנה הוקמה בארץ ישראל ממלכת ישראל המאוחדת על ידי שמואל הנביא, שמשח למלך את שאול. לאחר מות שאול ובניו במלחמה, התחלפה שושלת המלוכה והועברה לדוד המלך, ומשם החלה שושלת בית דוד. לאחר מכן מלך על ישראל בנו של דוד - שלמה המלך שהקים בירושלים את בית המקדש הראשון, שהיה למרכז הפולחן היהודי. לאחר מותו של שלמה, התפצלה הממלכה לממלכת יהודה וממלכת ישראל. חלק מן החוקרים מטילים ספק אם התקיימה ממלכת "זוהר" מאוחדת.

בשנת (586 לפנה"ס) (ולמסורת היהודית בשנת ג'של"ח (422 לפנה"ס)), נחרב בית המקדש הראשון ורבים מתושבי ממלכת יהודה הוגלו לבבל. רבים מהגולים שבו לארץ ישראל בעקבות הכרזת כורש, מייסד האימפריה הפרסית, והקימו את בית המקדש השני. ממלכת ישראל נחרבה בשנת 722 לפנה"ס בידי האימפריה האשורית. משלב זה, החלו בני עם ישראל להקרא בשם יהודים, והסיבה לכך עודנה שנויה במחלוקת[דרוש מקור]. יש משערים[דרוש מקור], שמקור הכינוי בבני שבט יהודה, שהיוו רוב באוכלוסיית הממלכה.

תקופת הגלות

גלות שנייה וממושכת, שנמשכה עד המאה ה-20, החלה לאחר כיבוש ארץ ישראל בידי האימפריה הרומית. במסורת היהודית מתוארכת תחילת הגלות לזמן חורבן בית המקדש השני בשנת 70. כבר קודם לכן שועבדו היהודים לנציבי רומא, והאסון הגדול הבא פקד את היישוב היהודי בארץ שישים שנה לאחר החורבן, בעקבות מרד בר כוכבא. לאחר מכן התפזרו היהודים בכל קצוות תבל, והמשיכו לשמור על קשר באמצעות אגרות ושליחים אשר תיעדו והעלו את רישומיהם על הכתב. בעת החדשה, תנועת הציונות הקימה את מדינת ישראל.

האמונה היהודית

יסוד הדת היהודית הוא האמונה באל אחד ויחיד

עיקרי האמונה

ערך מורחב – עיקרי האמונה היהודית

ביהדות אין מערכת מבוססת של דוגמות כמו בדתות אחרות והיא מדגישה את החיובים המעשיים, אך עדיין ישנם עיקרי אמונה מקובלים שנוסחו מספר פעמים על ידי גדולי הדורות. המפורסמת ביותר היא רשימתו של הרמב"ם הכוללת שלושה עשר עיקרים, ובראשם האמונה באל אחד, האמונה בהיותו מופשט ולא גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית של תורת משה. בין העיקרים הנוספים נמצאות האמונות במשיח, בעולם הבא ובתחיית המתים.

אחד הביטויים המזוהים ביותר עם האמונה היהודית, ביטוי שהוא פסוק בתורה, הוא "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד"[17]. יהודים השתמשו במשפט זה כביטוי לאמונה המונותיאיסטית, כאמצעי לזיהוי בפני יהודים אחרים, והשמיעו אותו כאות לדבקותם ביהדות, ואף בעת מוות על קידוש השם. על אף חשיבותו, אין די בהצהרת המשפט הזה כדי להתגייר. השאלה אם יש במסורת היהודית מקבילה לעיקרי האמונה הסדורים בנצרות הטרידה הוגים רבים ואין לה תשובה חד-משמעית: בעוד שהוגי ימי הביניים כמו הרמב"ם ניסחו עיקרים כאלו ואף הכריזו כי השוללים אותם יוצאים מכלל ישראל, הספרות הרבנית עסקה תמיד יותר בדקדוקי הלכה מאשר בהגדרות אמונית, ובעת החדשה קמו רבים שתיארו את היהדות כדת הלכתית ומשפטית בלבד שאין בה עיקרים.

בריאת העולם

ערך מורחב – בריאת העולם (יהדות)

על פי ספר בראשית נברא העולם בשישה ימים[18]. בנוסף להם מתואר יום שביעי שבו שבת האל ממלאכתו. מניין השנים בלוח העברי מתחילה בשנת בריאת העולם (שנה קודם בריאת אדם הראשון) לפי הדעה המקובלת, שנסמכת על חשבון המופיע בספר סדר עולם. השנים נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת ה'תשפ"ד היא השנה ה-5784 לבריאת העולם, על-פי החשבון הנ"ל (האות ה' שלפני הגרש מונה אלפים).

לפי המתואר בספר בראשית, נברא האדם אחרון ביום השישי, ככתר הבריאה במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלהים) ולאחר בריאתו היה יום השביעי יום מנוחה (יום השבת). לאחר חטא עץ הדעת גורש האדם מגן עדן, וכך התחילה שושלת האדם.

על פי חלק מחכמי ופרשני היהדות, כגון הרמב"ם וחכמי הקבלה[דרוש מקור: בעניין הקבלה], סיפור הבריאה וגן העדן הוא משל אלגורי-סימבולי הנכלל בסוד "מעשה בראשית", ואין להבינו כפשוטו[19].

ההלכה היהודית

בתי מזוזה מעץ
תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) חמישה חומשי תורה, תנ"ך, זוג פמוטים לנרות שבת ויום טוב, קופסה של אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
ערך מורחב – הלכה

התורה שבכתב המחולקת לחמשה חלקים המכונים "חומשים", וביחד "חמשה חומשי תורה", והתורה שבעל פה - המשנה והתלמוד, כוללות את ההוראות ההלכתיות של היהדות הרבנית, המצוות. עיקר ספרות הקודש היהודית היא דיון ופירוש של המצוות. אחרי חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכה הכוללים הלכות ומנהגים בלבד (שלא כמו התלמוד עצמו הכולל גם "אגדתות" - דהיינו סיפורים ועוד דברים שאינם נוגעים להלכה) כמו "ספר הלכות גדולות" שנכתב בתקופת הגאונים, וספרי ההלכה הידועים שנכתבו בתקופת הראשונים, ספרי הרי"ף, ספר "משנה תורה" להרמב"ם, "פסקי הרא"ש", וספרו הנודע של בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעות כולם מסתמכות על דברי התלמוד ומחלוקותיהם נוצרו עקב פירושים שונים בו.

בהיעדר מלך או נביא (על פי המסורת, הנבואה פסקה בימי בית שני), המנהיג הדתי הוא הרב, האחראי על ניהול הקהילה, על הנהגתה הרוחנית ועל פסיקת הלכה. קיים גם משפט דתי, בנושאי אישות, גיור וממונות. בזמן קיום הסנהדרין הייתה לו סמכות חוקית גם בנושאי פלילים.

חז"ל מנו בתורה תרי"ג (613) מצוות, המחולקות לרמ"ח (248) מצוות "עשה" ושס"ה (365) מצוות "לא-תעשה". בימי הביניים נעשו ניסיונות לחלוקה של המצוות. ישנה חלוקה רוחבית נוספת, בין מצוות שבין אדם לחברו ומצוות שבין אדם למקום.

תפילה ובית הכנסת

ערכים מורחבים – תפילה (יהדות), בית כנסת

בית התפילה היהודי נקרא בית כנסת. מתפללים בו את שלוש התפילות היומיומיות (שחרית, מנחה ומעריב). בשבתות ובחגים מותאם חלק מנוסח התפילה לעניינו של היום ונוספת תפילת מוסף. ביום כיפור ישנה גם תפילה חמישית, תפילת נעילה. בימי שני וחמישי, בשבתות, תעניות ומועדים קוראים בתורה. בפי חז"ל נקרא בית הכנסת בשם "מקדש מעט", על שם בית המקדש שעד חורבנו היווה מרכז רוחני לעם ישראל ועל שם עבודת הקרבנות שבהיעדר בית מקדש מומרת בתפילה[20] המכונה גם עבודת התפילה[21].

גיור

ערך מורחב – גיור

על אף שהיהדות אינה דת מיסיונרית, אנשים שאינם יהודים יכולים להצטרף אליה לאחר שעברו תהליך של גיור ולאחר שהצהירו כי הם מוכנים לקבל על עצמם את עול המצוות וכי רצונם להצטרף לאומה היהודית.

היהדות רואה גם במי שאיננו יהודי בעל תפקיד רוחני בעולם, ובעקבות כך מוטלת על כל מי שאיננו יהודי החובה לקיים שבע מצוות המכונות "שבע מצוות בני נח" (בהן האיסור לעבוד עבודה זרה וכן מצוות שונות ש"בין אדם לחברו").

היהדות רואה במאמיניה קולקטיב מוחלט, "כלל ישראל", כפי שמדגישה התורה את המטרה "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט ו), שהשתייכות לו מכתיבה את חובות האדם בתחום הפוליטי, האישי ועוד. לצד חברות מכוח מוצא, יכול באופן תאורטי כל אדם להתגייר ולהתקבל לתוך עם ישראל. דוגמה חשובה למקרה של גיור נמצא במגילת רות בו מתואר המעבר הכפול שעושה רות באומרה לנעמי: "עמך עמי ואלהיך אלהי".

מאפייני התרבות היהודית

ספר תורה כתוב על קלף, הספר הקדוש ביותר ביהדות.

ספרי הקודש

ערך מורחב – ספרות תורנית

ביהדות יש כמה כתבי קודש עיקריים הנחשבים כבסיסה הדתי:

התורה. על פי המסורת היהודית, חמשת חומשי התורה נכתבו מפי הקב"ה על ידי משה (בעוד שהנביאים והכתובים ביתר התנ"ך נכתבו באמצעות נבואה או רוח הקודש על ידי בני אדם שונים)[22]. התורה מכילה את דברי האל שניתנו בסיני, המהווים את החוק המחייב לעד של העם כולו. כמו כן, היא מכילה את הכרוניקה של בריאת העולם, קדמות האנושות, ימי האבות, יציאת מצרים והמסע במדבר לפי המסורת.

ההגדרה של "קודש" חלה גם על כל הספרות הרבנית מאז. קיימים עוד ספרים רבים, המשפיעים כל אחד כמידתו. מקובל לחלקם לספרות הראשונים ולספרות האחרונים, כשכל קבוצה מתחלקת לספרות הלכה (כולל החיבורים ההלכתיים המשפיעים למן כתבי הגאונים והרמב"ם ועד ימינו), חידושים על התנ"ך, חידושים על התלמוד, וספרות קבלה, פילוסופיה, הגות ומחשבת ישראל ועוד.

סמלים

מגן דוד ומנורה, שני סמלי היהדות משולבים זה בזה ברובע היהודי בצ'כיה.

שני סמלים יהודיים, הם גם סמליה של מדינת ישראל - מגן דוד ומנורת שבעת הקנים. המנורה מתוארת בתנ"ך כמנורה שעמדה תחילה במשכן ולאחר מכן בבית המקדש. היא מופיעה כסמל יהודי כבר בתקופות קדומות. תבליט בדמות המנורה מופיע על שער טיטוס המתאר את החרמת כלי בית המקדש לאחר חורבנו והבאתם לרומא. כמו כן התגלה בבית הכנסת עתיק ביריחו על רצפת הפסיפס ציור מנורה ועליה הכיתוב "שלום על ישראל".

מגן דוד הוא הקסגרמה - שרטוט של כוכב בעל שישה קודקודים, שנראה כשני משולשים שאחד מהם מונח במהופך על האחר. זהו סמל עתיק ששימש בעבר עמים שונים, אולם בעת החדשה הוא הפך לסמל המזוהה עם היהודים. מועד הפיכתו לסמל יהודי והסיבה לכך אינם ברורים. אין בסיס ברור למיתוס הוא שסמל זה היה סמלו של דוד המלך.

שבת, חגים ומועדים

ערכים מורחבים – שבת, חגי ישראל ומועדיו
שופר בו תוקעים בראש השנה וביציאת יום הכיפורים. בהיסטוריה היה לו שימוש נפוץ יותר, ביובל בתעניות ולהנהגת העם.

הלוח העברי הוא לוח השנה המשמש את היהדות והוא לוח משולב ירח-שמש: חודשיו מבוססים על חודשי הירח, אך הוא מותאם לשנת השמש על ידי הוספת חודש נוסף אחת למספר שנים, כדי שהחגים יצאו תמיד באותה תקופה של השנה. הלוח הנהוג כיום מתחשב גם בימי השבוע וקביעתו מיוחסת להלל נשיאה במאה הרביעית לספירה.

היום המקודש בשבוע הוא השבת, היום השביעי בשבוע, שבו מצווים לשבות ולנוח ממלאכה, ואותו מציינים בתפילות מיוחדות, סעודות חגיגיות, וטקסים שונים: הדלקת נרות שבת בערב שבת, קידוש בלילה וביום והבדלה בצאת השבת.

מועדי ישראל נחלקים למועדים מקראיים ומועדי חז"ל. מועדים מקראיים: ראש השנה (יום אחד מהתורה ויום נוסף שתיקנו חז"ל), יום הכיפורים, שלוש הרגלים: פסח (7 ימים), שבועות (יום אחד), סוכות (7 ימים) ושמיני עצרת (שמחת תורה) (יום אחד). מועדי חז"ל: פורים (יום אחד שתאריכו משתנה בין ערי הפרזים וערים מוקפות חומה) וחנוכה (8 ימים), וכן חמש התעניות: תשעה באב, שבעה עשר בתמוז, עשרה בטבת, צום גדליה ותענית אסתר. ישנם ימים טובים נוספים, ובכללם כל ראש חודש עברי, ט"ו בשבט וט"ו באב. ובמאה ה-12 התפתח גם המנהג לחגוג את ל"ג בעומר.

לאחר כינונה של מדינת ישראל הוסיפה הרבנות הראשית לישראל לרשימת המועדים גם את יום העצמאות, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה ולאחר מלחמת ששת הימים אף את יום ירושלים. למרות זאת, הם אינם נתפסים כבעלי משמעות דתית בעיני רוב הציבור החרדי.

ירושלים מכיוון הר הזיתים. אדוארד ליר, 1858

ארץ ישראל

ערך מורחב – מצוות יישוב ארץ ישראל

המקום המקודש ליהדות הוא ארץ ישראל, שנקראת במסורת היהודית גם בשמות "ארץ הקודש", "ארץ החיים" ובתארים חיוביים נוספים. בהלכה קיימת מצוות יישוב ארץ ישראל, ועל פי חלק מפוסקי ההלכה אף יש להימנע מיציאה לחו"ל למטרות שאינן הכרחיות. לגבי שאלת הקמת המדינה היהודית בימינו, נחלקו הפוסקים בין אלה הרואים בהקמתה מצווה, לבין המתנגדים לציונות, בין היתר מטעמים של איסור של "קירוב הקץ" ו"שלוש השבועות".

גם בארץ ישראל עצמה יש מדרגות בקדושה, כאשר העיר המקודשת ביותר ליהדות היא ירושלים, שבה שכן בית המקדש. הר הבית, שעליו שכן המקדש, הוא האתר המקודש ביותר ליהדות בארץ ובעולם כולו, ובשל קדושתו חלק מהפוסקים אף אוסרים לעלות אליו בימינו אלה[23]. אף בתוך הר הבית יש דרגות בקדושה- הנקודה המקודשת ביותר היא קודש הקודשים. ערים קדושות נוספות הן חברון - שבמערת המכפלה שבה קבורים לפי המסורת האבות והאמהות, וכן טבריה וצפת, שבהן התרכז רוב היישוב לאחר הגלות, וכן קבורים שם כמה מגדולי חכמי ישראל בזמן הגלות, כמו הרמב"ם, רבי יוסף קארו, האר"י ועוד מסורות על קבורת תנאים מסוימים כמו רבי מאיר בעל הנס ועוד.

זרמים וקבוצות ביהדות זמננו

לאחר עליית יהודים רבים למדינת ישראל נוצרו שני ריכוזי יהודים עיקריים בעולם: ישראל וארצות הברית. כ-90% מיהודי תבל חיים בהם.

ביהדות המודרנית קיימים מספר זרמים, שלושה גדולים וכמה קטנים בהרבה:

  • יהדות אורתודוקסית, הממשיכה להחזיק באמונה המסורתית בתורה מן השמים ובמחויבות לרצף הפסיקה המקובל של ההלכה, הנגזרת ממנה. האורתודוקסיה, אף על פי שהיא מתבססת על אמונות מסורתיות, היא חידוש שהתפתח במאה ה-19 במרכז אירופה, כפרי החילון והאמנציפציה. מאחר שרוב היהודים עזבו את הדת הישנה, אלו שנותרו נאמנים לה התארגנו בקהילות בעלות מודעות אידאולוגית, שנדרשו לדרכי פעולה וחשיבה שונות מבעבר והתנתקו מן היתר. היא איננה זרם ריכוזי, אלא תנועה רחבה העשויה קהילות-קהילות, החולקות אתוס בסיסי, אך מקוטבות ביניהן וחלקן כלל לא מכירות בלגיטימיות של אחרות. הספקטרום האורתודוקסי משתרע מהאגף הקיצוני של העולם החרדי, השולל את המודרניות, ועד לאגף הפרוגרסיבי באורתודוקסיה המודרנית. האורתודוקסיה מונה, לפי הערכות, בין 4,000,000 ל-5,500,000 נפש. כמחציתם מקיימים אורח חיים הלכתי, והיתר אינם שומרים מצוות אך מזדהים עם התנועה או שייכים לקהילותיה[24]. כך, לדוגמה, 50% מיהודי ישראל הזדהו כאורתודוקסים כשנשאלו בסקר PEW ב-2015, אך רק 20% שייכים לקהילות שומרות מצוות[25].
  • יהדות רפורמית, הדוגלת בכך שהיהדות היא מערכת דינמית שהשתנתה תמיד לאורך ההיסטוריה, מכוחה של התגלות מתמדת, ושעיקרה הוא ערכיה המוסריים ולא טקסיה הפולחניים. לפיכך, הרפורמה מחשיבה מאוד את האוטונומיה האישית של הפרט הרציונלי, שוללת כל מימד מחייב מן ההיבטים הטקסיים של הדת, ומרבה לזהות את ליבת היהדות כערכים ליברליים והומניסטיים הקוראים ל"תיקון עולם". התנועה צמחה בגרמניה של המאה ה-19, והתפשטה בייחוד בארצות הברית. הקהילות הרפורמיות מאוגדות באיגוד העולמי ליהדות מתקדמת, שהגוף המרכזי בו הוא האיחוד ליהדות רפורמית האמריקני. הזרם מעריך שהוא מייצג 1,800,000 עד 2,200,000 נפש בעולם: יותר מ-900,000 מבוגרים המשלמים דמי חבר, והיתר מזדהים כרפורמים בסקרים שונים.
  • יהדות קונסרבטיבית, הרואה את חשיבות ההלכה והמסורת היהודית כנובעת קודם כל מקבלתן על ידי העם לאורך הדורות, ופחות מאשר מתוקף התגלות כלשהי. הקונסרבטיבים תופשים אותן לפיכך כמחייבות וכנתונות להשפעה היסטורית גם יחד, ורבנות התנועה פוסקת ומתקנת תקנות ברוח זו. הזרם רואה עצמו כיורש האסכולה הפוזיטיבית-היסטורית שפעלה באירופה במאה ה-19, אך נעשה עצמאי רק בארצות הברית שלאחר מלחמת העולם השנייה. הקהילות מאוגדות בארגון הבינלאומי "מסורתי עולמי", ורובן המוחלט שייך ל"בתי-הכנסת המאוחדים" בצפון אמריקה. הקונסרבטיבים מונים, לפי אומדנים, למעלה מ-1,000,000 נפש: 570,000 משלמי דמי חבר באמריקה ב-2015, עוד 392,000 שהזדהו עם הזרם בסקרים בלי חברות קהילתית, וכ-100,000 חברים ומזדהים מחוץ לצפון אמריקה.
  • יהדות רקונסטרוקציוניסטית, הרואה את היהדות כתרבות העם היהודי, שאין לה שום זיקה מחויבת להיבטים העל-טבעיים של הדת. התנועה נשענה במקורה על הגותו של מייסדה, הרב מרדכי קפלן, והתפלגה סופית מן הקונסרבטיבים ב-1990. ב-2013 היו לה 65,000 חברים בקהילות בצפון אמריקה.
  • יהדות חילונית-הומניסטית, הדוגלת בהומניזם חילוני בהקשר יהודי, ורואה אף היא את היהדות כתרבות. בניגוד לרקונסטרוקציוניסטים, התנועה מסרבת להכליל ניסוחים תאיסטיים בטקסיה. קמה ב-1969, ונכון ל-2012 היו לה 10,000 חברים בקהילות בצפון אמריקה.
  • התנועה להתחדשות יהודית, המשלבת ניו אייג' ומסורות רוחניות עולמיות עם המסורת היהודית. קמה ב-1985. מונה כחמישים "חבורות", בעיקר בארצות הברית, ו-200 רבנים.

בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל, החלוקה הרווחת לפי הגדרה עצמית היא לארבע קבוצות שונות, הנבדלות זו מזו בפרמטרים סוציולוגיים שונים:

  • חילונים: הקבוצה הכי פחות דתית, המונה 42%-49% מהאוכלוסייה. "חילוני" בישראל הוא הכינוי הנפוץ לכל מי שלא מקפיד על אורח חיים הלכתי, ואין הבדל אובייקטיבי בינם למסורתיים, למעט כך שאשכנזים מעדיפים להזדהות כחילונים. רוב החילונים הם "חילונים ממילא", שאינם אוחזים בהשקפה סדורה. קבוצה קטנה מקיימת מגוון זיקות לא-אורתודוקסיות ליהדות, ומתבטאת בתנועת ההתחדשות היהודית. בעבר הייתה חילוניות יהודית חזקה בישראל, שהתבטאה בעיקר בציונות הסוציאליסטית, אך אידאולוגיה זו שקעה במידה רבה.[26]. פלג נוסף מכונה "חילונים אוניברסליסטים", ומונה כרבע מהמגזר. קבוצה זו מתנכרת או מייחסת חשיבות מועטה לזהותה היהודית, ומעדיפה זהות ישראלית או גלובלית על פניה[27].
  • מסורתיים: המסורתיים, המונים כ-30%, אינם מקפידים על אורח חיים הלכתי אך מחשיבים את המסורת, ומקיימים "נאמנות" אליה[28]. הם מסרבים להזדהות כחילונים, וגם לא כדתיים. כינוי זה מוגבל בעיקר למזרחים, אם כי הוא נעשה פופולרי יותר גם בקרב אשכנזים. רוב המסורתיים מחזיקים באמונות היסוד של האורתודוקסיה ורואים בה אידיאל (תוך רתיעה וסירוב מלהגדיר עצמם כקבוצה בעלת השקפה עצמאית), לצד פרגמטיות לגבי הפרטים שהם בוחרים לאמץ באורח חייהם. הם מזהים אמונות ופרקטיקות אלו עם מורשתם המשפחתית וזהותם האתנית, הממלאות תפקיד מרכזי בראיית עולמם[29][30].
  • דתיים: המזדהים כ"דתיים" חופפים במידה רבה מאוד לקבוצת-הליבה של המזדהים כדתיים לאומיים (בערך 10% מהאוכלוסייה), הקבוצה החברתית המתקיימת בתוך מוסדותיה הקהילתיים של הציונות הדתית. דתיים הם כמעט תמיד אורתודוקסים, אם כי מודרניים על פי רוב יותר מאשר חרדים. בקבוצה יש מרכיב סוציולוגי חזק של נאמנות קבוצתית, שאיננו מתכתב בהכרח עם אמונה או פרקטיקה אישיות. אחוז ניכר מהדתיים מזדהה עם קהילתו ועם השקפה פוליטית ימנית, אך לא מקפיד על אורח חיים הלכתי.
  • חרדים: הקבוצה השמרנית והנוקשה ביותר. במגזר זה ישנן סמכות רבנית-קהילתית חזקה, אוטונומיה אישית מוגבלת ומידה גבוהה של קונפורמיות, המחוזקת על ידי סנקציות חמורות המוטלות על הסוטים מהנורמות. מונה כ-10% מהאוכלוסייה.

ביהדות העולם, לבד מן הזרמים הקיימים, קיימת קטגוריה של יהודים לא-משויכים או יהודים ללא דת, שיש לה כינויים נוספים[31]. בקרב יהדות ארצות הברית, הם מנו כ-1.2 מיליון נפש ב-2013; קבוצה זו חולקה ל-500,000 מבוגרים ללא דת שהזדהו כיהודים ותו לאו, ועוד כ-600,000 מבוגרים ללא דת שענו שהם "יהודים חלקית"[32]. בקרב "יהודים ללא דת" בארצות הברית נרשמו תופעות של הזדהות לא-דתית אקטיבית עם היהדות, כמורשת, לאומיות או אתניות (עד אמצע המאה ה-20 הייתה באמריקה חילוניות יהודית מבוססת, אך זו שקעה במידה רבה.)[33] עם זאת, באופן כללי, קבוצה זו מייחסת חשיבות מועטה לזהותה היהודית, ויותר משני שלישים מתוכה כלל לא מגדלים את ילדיהם כיהודים[34].

ראו גם

פורטל
פורטל

לערכים, אישים, מושגים והמלצות, ראו פורטל היהדות.

לקריאה נוספת

ספר: יהדות
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.
  • ארתור א' כהן ופול מנדס-פלור (עורכים), לקסיקון התרבות היהודית בזמננו, הוצאת עם עובד, 1993.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: יהדות
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: יהדות
ויקיחדשות דיווחים בוויקיחדשות: תגית:יהדות
ויקימסע מדריך למטייל בוויקימסע: יהדות
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יהדות

הערות שוליים

  1. ^ הגדרה מצוטטת זו נטבעה על ידי לורנס שיפמן, ב-Understanding Second Temple and Rabbinic Judaism, KTAV Publishing House, Inc., 2003. עמ' 3.
  2. ^ ספר מלכים ב', פרק ט"ז, פסוק ו'
  3. ^ ירמיהו נ"ב, כח; זכריה ח', יג; דניאל ג', יב; מגילת אסתר ב', ה, ג', ד, ד', ז; ה', יג, ו', י, ח', א, ח', ז, ח', יג, ט', טו, ט', יח, ט', כט, ט', לא, י', ג.
  4. ^ מלכים ב, י"ח, כו, י"ח, כח; ישעיהו ל"ו, יא, ל"ו, יג; נחמיה י"ג, כד.
  5. ^ בנוסחאות מאוחרים: דת יהודית. משנה, מסכת כתובות, פרק ז', משנה ו', וראו מנחם קיסטר, " 'כדת משה ויהודאי': תולדותיה של נוסחה משפטית דתית", ד' בויארין ואחרים (עורכים), עטרה לחיים - מחקרים בספרות התלמודית והרבנית לכבוד פרופסור חיים זלמן דימיטרובסקי, ירושלים תש"ס, עמ' 208-202
  6. ^ יהושע עמיר, "המונח ‎᾿Ιουδαϊσμός (להבנתה העצמית של היהדות ההלניסטית)", בתוך: 'דברי הקונגרס העולמי החמישי למדעי היהדות, כרך ג' (עורך: אביגדור שנאן), הוצאת האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים: 1972, עמ' 266.
  7. ^ 1 2 ישעיהו ליבוביץ (י.ל.), "יהדות", האנציקלופדיה העברית (כרך יט, עמ' 159–160), חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשכ"ח..
  8. ^ להרחבה ולמקורות עליהם מבוססת הפסקה, ראו: יהושע עמיר, "המונח ‎᾿Ιουδαϊσμός (להבנתה העצמית של היהדות ההלניסטית)", בתוך: 'דברי הקונגרס העולמי החמישי למדעי היהדות (ירושלים תשכ"ט 1969), כרך ג' (עורך: אביגדור שנאן), הוצאת האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים: 1972, עמ' 263–268.
    Hengel, Martin, "Die Synagogeninschrift von Stobi", Zeitschrift für die Neutestamentliche Wissenschaft und die Kunde der Älteren Kirche (ZNW), Volume 57 (1966), (p. 178). ISSN (Online) 1613-009X, ISSN (Print) 0044-2615
  9. ^ יודאיסמוֹס, במלרע.
  10. ^ * "[...] ואת הנשארים ביהדות [...]" (ח', א); "[...] הביא הוכחה ליהדותו, ועל היהדות מסר את גופו ואת נפשו בכל עוז [...]" (י"ד, לח); "[...] הנלחמים בקנאה ובגבורה למען היהדות [...]" (ב', כא)
  11. ^ יהושע עמיר, "המונח ‎᾿Ιουδαϊσμός (להבנתה העצמית של היהדות ההלניסטית)", עמ' 266; דניאל שוורץ (מתרגם), ספר מקבים ב, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2004, בפירושו לפרק ד', יג (עמ' 124): Ἑλληνισμός ("הלניסמוס", במלרע) – "במובן הכללי של 'יוונות' ולא רק ידיעת השפה".
  12. ^ "[...] ולבגוד בזה ביהדות [...]" (ספר מקבים ד, ד', כו).
  13. ^ הברית החדשה, האיגרת אל הגלטים, פרק א, פסוקים 13–14: "כי הלא שמעתם את דרכי ביהדות לפנים [...] ועשיתי חיל ביהדות יותר מרב בני גילי".
  14. ^ * בכתובת הקדשה לבית כנסת בעיר סטוֹבּוֹי, מקדוניה, ככל הנראה, מן המאה ה-3 לספירה. מעיד הכותב כי: ”התנהל בכל חיי ציבור שלו כפי היהדות”. (ZNW 32; 1933, pp. 93-94); בכתובת שעל גבי מצבה בבית הקברות בפורטו, איטליה, מתפארת אישה ”שחיתה שלושים וארבע שנים עם בן זוגה חיים נאים ביהדות” (Frey, I, 537)
  15. ^ Steve Mason, Jews, Judaeans, Judaizing, Judaism: Problems of Categorization in Ancient History. Journal for the Study of Judaism 38 (2007. עמ' 472-473.
  16. ^ ידידיה יצחקי, בראש גלוי: עיקרים של חילוניות יהודית, הוצ' אוניברסיטת חיפה, 2000. עמ' 198.
  17. ^ דברים, ו', ד'
  18. ^ אם כי המילה "יום" לא מתייחסת כאן בהכרח ליממה; ראו עוד בערך תורה ומדע
  19. ^ דעתם של רס"ג, רשב"ח, ורשב"ג הובאו בפירוש ראב"ע על התורה, בראשית ג א. דברי הרמב"ם, בפתיחה לספרו "מורה הנבוכים".
  20. ^ ויקרא רבה פרשת צו, פרשה ז סימן ג
  21. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ב', עמוד א'
  22. ^ בתלמוד הבבלי (בבא בתרא יב, א - יג, א) מובאת ברייתא המפרטת את מחבריהם של הספרים, ובין השאר נאמר בו שמשה כתב את התורה, דעה המופיעה בעקביות בספרות חז"ל. ואולם, בגלל הקושי להניח שמשה כתב את שמונת הפסוקים האחרונים שבספר דברים, המתארים את מותו שלו, כבר בתלמוד הבבלי מצויה הדעה שיהושע בן נון השלים פסוקים אלה על פיו.
  23. ^ (מסכת מכות דף כג עמוד ב), שכן בספר במדבר פרק י"ט, פסוקים י"ג ו-כ' מוזכר האיסור לעלות למקדש ללא טהרה מטומאת מת (שאפשר להיטהר ממנה רק על ידי אפר פרה אדומה שאינו בנמצא בימנו).
  24. ^ Daniel J. Elazar, Rela Mintz Geffen, The Conservative Movement in Judaism: Dilemmas and Opportunities. SUNY Press, 2012. עמ' 105-106; Daniel J. Elazar, How Strong is Orthodox Judaism -- Really? The Demographics of Jewish Religious Identification. Jerusalem Center for Public Affairs ,1991).
  25. ^ תומר פרסיקו, על חילונים רפורמים וחילונים אורתודוקסים.
  26. ^ ישעיהו ליבמן, יעקב ידגר, Secular-Jewish Identity and the Condition of Secular Judaism in Israel. בעיקר עמ' 2–3, 6-7 10-11, 13-17.
  27. ^ ליבמן, ברוך זיסר, Judaism and Jewishness in the Jewish State.‏ The Annals of the American Academy of Political and Social Science, ינואר 1998. עמ' 20.
  28. ^ מאיר בוזגלו, שפה לנאמנים, כתר- קרן מנדל, 2008
  29. ^ יעקב ידגר, ליבמן, Beyond the Religious-Secular Dichotomy: Masortiim in Israel. בעיקר עמ' 22-24.
  30. ^ יעקב ידגר, המסורתיים בישראל, מודרניות ללא חילון. מכון הרטמן, 2010. עמ' 93, 103-106, 270 וכו'.
  31. ^ למשל: Barry A. Kosmin, The Jewish Secularization Thesis and the Revival of American Jewish Secularism, from: Jewish Population And Identity, Springer עמ' 75.
  32. ^ Ariela Keysar, The Persistence of American Secular Judaism: Jewish Millennials. from: Jewish Population And Identity, Springer, עמ' 86.
  33. ^ Keysar, עמ' 76, 78-79 וכו'.
  34. ^ שמואל רוזנר, Jews Not by Religion: How to Respond to American Jewry's New Challenge. עמ' 3.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יהדות&oldid=30955633"