טבל – הבדלי גרסאות
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
הוספתי ניקוד למילה |
||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
| ספרות הלכתית נוספת = |
| ספרות הלכתית נוספת = |
||
}} |
}} |
||
''' |
'''טֶבֶל''' הוא כינוי [[הלכה|הלכתי]] לתוצרת שלא הופרשו ממנה [[תרומות ומעשרות]], וכן עיסה שלא הופרשה ממנה [[הפרשת חלה#אכילה לפני ההפרשה|חלה]]. אכילת טבל ב[[ארץ ישראל]] אסורה [[מהתורה]]. |
||
השם "טבל" הוא צירוף של שתי המילים "טב-לא", כלומר לא-טוב, בלתי מתוקן. '''טבל דרבנן''' הוא כינוי לבשר{{הערה|לפי שיטת [[רבי יוחנן]] כי אי נתינת ה[[זרוע, לחיים וקיבה]] הופך את כל בשר הבהמה לטבל (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כט)}} או פירות{{הערה|[[פירוש המשנה לרמב"ם]], [[מסכת ברכות]] פרק ז הלכה א}} (שהתחייבותם כמתנה לכהן הוא רק מדרבנן, כגון מצוות חלה בחוצה לארץ) שלא הופרשו מהם תרומה ו/או מעשר. |
השם "טבל" הוא צירוף של שתי המילים "טב-לא", כלומר לא-טוב, בלתי מתוקן. '''טבל דרבנן''' הוא כינוי לבשר{{הערה|לפי שיטת [[רבי יוחנן]] כי אי נתינת ה[[זרוע, לחיים וקיבה]] הופך את כל בשר הבהמה לטבל (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כט)}} או פירות{{הערה|[[פירוש המשנה לרמב"ם]], [[מסכת ברכות]] פרק ז הלכה א}} (שהתחייבותם כמתנה לכהן הוא רק מדרבנן, כגון מצוות חלה בחוצה לארץ) שלא הופרשו מהם תרומה ו/או מעשר. |
||
גרסה מ־10:47, 22 במרץ 2021
 | |
| חותמת כשרות, "ללא חשש טבל" | |
| מקרא | ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק ט"ו |
|---|---|
| משנה | מסכת דמאי, פרק ה' |
| משנה תורה | הלכות מאכלות אסורות, פרק י', הלכות י"ט-כ"ב |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו קנ"ג ספר החינוך, מצווה רפ"ד |
טֶבֶל הוא כינוי הלכתי לתוצרת שלא הופרשו ממנה תרומות ומעשרות, וכן עיסה שלא הופרשה ממנה חלה. אכילת טבל בארץ ישראל אסורה מהתורה.
השם "טבל" הוא צירוף של שתי המילים "טב-לא", כלומר לא-טוב, בלתי מתוקן. טבל דרבנן הוא כינוי לבשר[1] או פירות[2] (שהתחייבותם כמתנה לכהן הוא רק מדרבנן, כגון מצוות חלה בחוצה לארץ) שלא הופרשו מהם תרומה ו/או מעשר.
מקור
מקור המושג הוא בספר ויקרא: ”וְאִישׁ כִּי יאכַל קדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו וְנָתַן לַכּהֵן אֶת הַקּדֶשׁ: וְלא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה': וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲון אַשְׁמָה בְּאָכְלָם אֶת קָדְשֵׁיהֶם כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם” ( פרק כב, פסוקים יד-טז). הנאמר בפסוק "ולא יחללו" הוא מלשון חולין, שאין לעשות בו מעשה חולין ולכן אסור לאכול ממנו.
בפסוקים אלה מוזכר הטבל במילה "קודש" (מלשון קדוש) אך זה אותו הדבר, כמו שכותב הרמב"ם: ”כל אוכל שהוא חייב להפריש ממנו תרומה ומעשרות, קודם שיפריש ממנו נקרא טבל.” (משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות, פרק י הלכה יט)
דיני הטבל
תבואה קודם שהפרישו ממנה תרומות ומעשרות או חלקן[3] נקראת 'טבל' ואסורה באכילה, לאחר ההפרשה, התבואה ניתרת ונעשית 'חולין'. ואילו יש סוברים כי כשיש מצוות נתינה לכהן, הפרשת המתן הוא רק "הכשר מצווה" אבל עדיין לא קיים כלום מצד המצווה עצמה.[4]
בתוספתא[5] מצוין עונש מיתה לעובר ואוכל טבלים: "ואלו הן שבמיתה האוכל טבל..", וכעין זה מופיע דעה זו בתלמוד בבלי[6] "אמר שמואל מנין לאוכל את הטבל שהוא במיתה..שנאמר "ולא יחללו את קדשי בני ישראל..[7]". היינו מיתה בידי שמים.
בתוצאה החמורה הזו הביע רבי יוחנן מאמר-אזהרה לזרז הקהל לתת מתנת זרוע לחיים וקיבה כהלכתה ואמר "כל האוכל מבהמה שלא הורמה מתנותיה כאילו אוכל טבלים".[8]
חבר
ערך מורחב – חבר (הלכה)
בתלמוד מבואר שאם חבר (תלמיד חכם) שלח לאדם אחר תבואה, אינו צריך לחשוש שמא היא טבל, 'חזקה לחבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן', ויש לתלות שהחבר עשר את התבואה מיד לכשהתחייבה.
דמאי
- ערך מורחב – דמאי
אדם שקנה תבואה מעם הארץ, מאחר שאין ודאות שהקפיד להפריש מעשרות מתבואתו ומפירותיו, דינם 'דמאי' (דע מאי - דע מה), ואסורים באכילה עד שיפריש מהם תרומות ומעשרות, מלבד תרומה גדולה, שאף עמי הארץ הקפידו להפריש.
אמנם מכיוון שתקנת דמאי הותקנה על פי מציאות שבה רוב הפירות היו מעושרים, ומכיוון שמדין תורה הולכים אחר הרוב, חכמים הקלו באיסור דמאי והתירו להשתמש בפירות דמאי והתירו לעניים ולאכסניה לאכול דמאי. על כן, הדמאי כשלעצמו נחשב בניגוד לטבל לדבר הראוי לאכילה ולכן ניתן להשתמש בו לעירוב חצרות, עירוב תחומין ועירוב תבשילין, ומזמנים עם אדם שאכל דמאי.
דמאי בזמן הזה
תקנת דמאי נוהגת גם בזמננו, לדעת החזון איש (שביעית סימן י), ולדעת הרב שלמה זלמן אוירבך (מנחת שלמה סימן סב) בזמננו בטלה תקנה זו ואין לה משמעות כיום. יצוין שבימינו מי שאינו מפריש מעשרות, לרוב גם אינו מפריש תרומה גדולה, ועל כן המציאות היא שונה.
קישורים חיצוניים
- הערך "טבל", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
הערות שוליים
- ^ לפי שיטת רבי יוחנן כי אי נתינת הזרוע, לחיים וקיבה הופך את כל בשר הבהמה לטבל (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כט)
- ^ פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת ברכות פרק ז הלכה א
- ^ רמבם מאכלות אסורות י כ על פי מכות טז ב
- ^ אנציקלופדיה תלמודית, ערך טבל
- ^ תוספתא קרבנות פרק יב סעיף ח, תוספתא כריתות פרק א סעיף ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף י"א, עמוד ב'
- ^ ויקרא כב
- ^ אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל האוכל מבהמה שלא הורמה מתנותיה כאילו אוכל טבלים -מסכת חולין דף קלב:
| תרומות ומעשרות | ||
|---|---|---|
| תנאים לחיוב ההפרשה | עונת המעשרות • גמר מלאכה למעשר • קביעות למעשר • טבל • דמאי | |
| התרומות והמעשרות | תרומה גדולה • מעשר ראשון • תרומת מעשר • מעשר שני • מעשר עני | |
| כשרות | ||
|---|---|---|
| כשרות הבשר | אבר מן החי • טרפה • סירכא • גיד הנשה • צומת הגידים • סימני הכשרות • עופות טמאים • זרוע, לחיים וקיבה • איסור אכילת חֵלֶב • שחיטה • הכשרת בשר • איסור אכילת דם • בשר שנתעלם מן העין | |
| מצוות התלויות בארץ | שמיטה • יובל • טבל • תרומות ומעשרות • חלה • איסור חדש • איסור ערלה • נטע רבעי • כלאי הכרם • פאה •מתנות עניים • ביכורים | |
| הלכות הרחקה מגויים | חלב נוכרי, גבינת נוכרי וחמאת נוכרי • יין נסך • פת עכו"ם • בישולי גויים | |
| הכשרת כלים | טבילת כלים • הגעלת כלים • ליבון • נעיצה | |
| איסורי תורה | בשר בחלב • חמץ בפסח • איסור אכילת תולעים | |
| איסורי דרבנן ומנהגים | איסור לינת לילה • משקים שנתגלו • איסור אכילת קטניות בפסח • איסור שתיית מים בחילופי תקופות • אכילת דג עם בשר • אכילת דג עם חלב • אוכלים ומשקים שתחת המיטה | |
| דינים כלליים | איסור והיתר • תערובת • מיעוט המצוי • טעם כעיקר • נותן טעם • נותן טעם לפגם • נ"ט בר נ"ט • דבר דעביד לטעמא • מעמיד • ביטול איסור לכתחילה • איסורים מבטלים זה את זה • כבוש כמבושל • עבירה מטמטמת | |
| כשרות בעת החדשה | ירקות ללא חרקים • ג'לטין • משגיח כשרות • שטירל • בראקל | |