קהילת יהודי קרשוביץ

רחוב בעיירת קששוביצה

קהילת יהודי קששוביצה (KRZESZOWICE) הייתה קהילהיהודית אשכנזית בעיר קששוביצה שבפולין. ההתיישבות היהודית במקום החלה במאה ה-18, ומספר היהודים בעיר גדל משמעותית במהלך המאה ה-19, עד להכחדת הקהילה בשואה.

ראשית הקהילה היהודית

בסוף המאה ה-18 התיישבה בעיר קששוביצה משפחה יהודית אחת. הייתה זו כנראה משפחתו של בעל הפונדק, את חסותה על המשפחה פרשה הקהילה היהודית באולקוש.

בזמן קיומה של דוכסות קרקוב הגדולה (1818- 1846) נמצאה קששוביצה בתחומה, בתקופה זו היו בעיר כ-20 יהודים.

התפתחות הקהילה

עד אמצע המאה ה-19 מנתה הקהילה בסך הכול 20 משפחות, ורק כשנפתחו מקורות פרנסה חדשים (מפעלי קרמיקה וזכוכיות) החלה הקהילה לגדול באופן משמעותי בסוף המאה ה-19 ותחילה המאה ה-20. רוב יהודי קוששוביצה היו סוחרים מקומיים ומקצתם סוחרים רוכלים בכפרים וירידים, וכן בעלי מלאכה.

בתקופה זו השתקע בקששוביצה הרב צבי הירש ברוינפלד, תלמיד חכם, שעמד בקשר עם גדולי הרבנים בזמנו ושקד על כתיבת חיבורו "תורת האשם".

בעת ההיא כיהן כרבה של הקהילה הרב זיידא קלינגסברג, שהיה בין המשתתפים בקונגרס הראשון של הרבנים ב-1903.

פוגרומים ביהודי העיר

בין השנים 1918-1919 נפגעו יהודי קששוביצה 3 פעמים מהתפרעויותיהם של כפריי הסביבה והבריונים המקומיים.

בנובמבר 1918, התנפלו האיכרים על דוכני היהודים בשוק, שדדו את מרכולתם ולאחר מכן פשטו על חנויות היהודים ועל בתיהם ושדדו גם שם מן הבא ליד.

במאי 1919 בעת היריד, פשטו שוב הכפריים, שהוסתו על ידי חיילי היחידות של הגנרל האלר, על דוכני היהודים בשוק, הרסו אותם, שדדו את מרכולתם והיכו בבעליהם. הז'אנדארמים עמדו מנגד בלא תגובה.

בספטמבר של אותה שנה התפרעו שוב באי היריד בקששוביצה, הפכו את דוכניהם של היהודים, פרצו אל חנויותיהם ושדדו את הסחורה. השוד נמשך הפעם עד לשעות הערב.

1919 - 1939

בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם היו המבריאים שבאו למרחצאות המרפא בעיר, מקור פרנסה נוסף ליהודים תושבי המקום, בעיקר בעונת-הקייט.

בתקופה זו ישב על כס הרבנות בקששוביצה ר' משה חיים קליינברג.

פעילות הציונות בעיר

הארגון הציוני הראשון בעיר "אהבת ציון" הוקם בשנת 1897. אך בין שתי מלחמות-העולם גברה הפעילות הציונית בעיר, בתקופה זו קמו בקששוביצה סניף של "הציונים הכלליים", ארגון "החלוץ" וארגון הנוער "בית"ר".

בשנת 1926 פרץ סכסוך בין יהודים אורתודוכסים שמרניים, לציונים, בעקבות מחלוקת סביב לימוד השפה העברית.

במאי 1926 התקיימה האסיפה הכללית הראשונה של עמותת "יהודה", המקדמת את התרבות היהודית.

בשנת 1927 הוקם סניף של איגוד הנוער היהודי "עקיבא" ובסוף 1928 ו- 1929 הוקמה ועדה זמנית של איגוד הנשים היהודי "ויצו".

לקראת הקונגרס הציוני של 1935 בחרו 131 מתוך 133 אנשי הקהילה ברשימה של "הציונים הכלליים". בתחום הפעולה התרבותית וההסברתית בלט ארגון "יהודיה" (הוקם ב- 1925 לערך), וליידו ספרייה וקורסים ללימוד השפה העברית.

בשנת 1933 נחנך מועדון משותף לכל הארגונים הציוניים. ובאותה שנה נמסר על קיומו של מועדון "המכבי הצעיר" בקששוביצה.

בתקופה שבין מלחמות העולם היוו היהודים המקומיים כ -20% מכלל אוכלוסיית העיר.

= מעורבות בבחירות לסיים

במהלך הבחירות לסיים המחוקק, ב-26 בינואר 1919, הצביעו 15% מהקולות (139 מתוך 925 קולות) לרשימה היהודית הכללית.

בבחירות בשנת 1928, הארגון הציוני המקומי תמך פה אחד ברשימת האיחוד היהודי הלאומי לבחירות. בבית הכנסת "ביקור חולים" בז'שובז'וביץ' אורגנה ישיבת האיגוד לפני הבחירות, בה נאם לותר שמיידלר.

האוכלוסייה היהודית בקרששוביץ לקחה חלק בחגיגות יום העצמאות הפולני בשנת 1938.

התרמה לקרן ההגנה הלאומית

בשנה זו מועצת העיר הקימה ועדת תעמולה, שתעודד התרמה לקרן ההגנה הלאומית לרכישת ציוד צבאי. בין חבריה היו נציגי האוכלוסייה היהודית: אליאש גוט, ד"ר איזידור מאייר, ד"ר פריידיק וינבר ורומן וויינבר. ללא קשר לפעילותם בוועדת התעמולה, הקימה הקהילה היהודית לפני זה, ועדה משלה לקידום תרומות לקרן ההגנה, בראשות ד"ר איזידור מאייר. בזכות נאומיו בשני בתי הכנסת בז'שובז'וב, האוכלוסייה היהודית, שהיוותה באותה תקופה 17% מקהילת קרששוביץ, סייעה לגבות עד 36% מהתרומות לקרן ההגנה הלאומית.

במלחמת העולם השנייה

מייד עם כניסת הגרמנים לקששוביצה בספטמבר 1939 התחילו התנכלויות ליהודים. חיילי הוורמאכט חטפו יהודים לעבודות-כפייה בתיקון דרכים וגשרים, קבוצת יהודים הועסקה בעבודות שיפוץ, החזקה וניקיון בארמון שהיה שייך לפני כן למשפחת פוטוצקי, אך למקום מושבו של האנס פראנק - המושל הכללי של הגנרל גוברנמנט. כן הועבדו יהודים בחקלאות באחוזות שבסביבה.

תנועתם של יהודי קששוביצה מחוץ ליישוב הוגבלה, ונתאפשרה רק באישורים מיוחדים. אישורים מסוג זה, ניתנו בעיקר לחקלאים יהודים שהיו בעלי חלקות אדמה בפרברי העיירה, ובאותו זמן ניתנה להם עדיין הרשות לעבדן.

בשנת 1940 הועברו מפעלים, מחסנים וחנויות של היהודים לידי "נאמנים אריים".

בסוף 1940 שולחו 18 צעירים יהודים מהעיר לעבודה במחנה צבאי גרמני בדמביצה. אחדים מהם חזרו לעיירה לאחר זמן-מה רצוצים ושבורים. בתקופה זו סניף של י.ס.ס. במקום הושיט עזרה מועטה לנזקקים.

בשנת 1941 רוכזו היהודים בגטו פתוח, אך הוחלו עליהם הגבלות תנועה וגזירות אחרות. באותה עת נפוצו שמועות על גירוש קרוב של יהודי המקום, ואמנם בסוף 1941 גורשו מקצת מיהודי קששוביצה לגטו בסקאלה שבאזור מייחוב.

בתחילת 1942 נאסר לחלוטין על החקלאים היהודים בקששוביצה ובסביבה לעבד את אדמתם, הם נושלו מאדמותיהם, כל רכושם הוחרם והם גורשו לגטו בסקאוויניה.

בסתיו 1942 שולחו אחרוני היהודים מקששוביצה לגטאות גדולים יותר באזור.

במאי 1940 הוקם בקירבת קששוביצה מחנה-עבודה, בו רוכזו בו יהודים מכל הסביבה, אסירי המחנה עבדו במפעלים ובמשקים חקלאיים. ביולי 1942 הועברו מקצת מן האסירים למחנה עבודה ליד סקאוויניה.

אחרי מלחמת העולם השנייה

לאחר המלחמה חזרו 46 איש מהקהילה לשעבר לקרששוביץ. עם זאת, הקהילה לא בנתה את עצמה מחדש

בתי כנסת בקרשוביץ

בית הכנסת לגברים בקרשוביץ

בית הכנסת לנשים בקרשוביץ

בסוף המאה ה -19 נבנה בקרשוביץ בית כנסת ובית מדרש לגברים, ברחוב וונסקה 4, בית המבנה הוקם בצורה מלבנית, עד היום נשמרו חלק מהקישוטים החיצוניים, כולל חלונות קצה חצי עגולים.

במהלך מלחמת העולם השנייה הרסו הנאצים את פנים בית הכנסת. ולאחר תום המלחמה הוא הותאם לצרכי מחסן. בראשית המאה ה-21 שימש המבנה כמרכז תרבות, שם נערכו הקרנות וקונצרטים.

בית כנסת שני נבנה גם הוא בסוף המאה ה-19, המבנה הוקם כבית תפילה לנשים, ברחוב וונסקה 1 לא רחוק מהבנה הראשון.

לאחר המלחמה נבנה הבניין מחדש לצרכי תחנת הכיבוי.

היה בקרשוביץ גם בית תפילה של אגודת ביקור חולים, גם הוא נהרס על ידי הנאצים.

קישורים חיצוניים

• [1]