סאטון הו – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אביברעם (שיחה | תרומות)
אביברעם (שיחה | תרומות)
שורה 156: שורה 156:


== החשיבות ההיסטורית של סאטון הו ==
== החשיבות ההיסטורית של סאטון הו ==
המחקר ההיסטורי על הממלכות האנגלו-סקסוניות ובמיוחד על זו של מזרח-אנגליה עבר מהפך מסעיר מאז חשיפתו של קבר הספינה בסאטון הו על ממצאיו העשירים. לפתע היה בידי החוקרים וההיסטוריונים, שעד אז הסתמכו במחקר ממלכת מזרח-אנגליה על רמזים ורסיסי תעוד היסטורי (כמו האפוס של ביאוולף או הכתיבה ההיסטורית של ביד הקדוש) שפע של חומר ממשי, מאתר מלכותי מראשית המאה ה-7. שאלות רבות וקשות באשר לזהות מוצאם של האנגלו-סקסונים, מהות דתם, מנהגי היום יום שלהם, אומנותם, הישגיהם הטכניים, קשרי החוץ שלהם או מקורות השושלת ששלטה במזרח-אנגליה - כל אלה שבו להבחן על סמך התגליות מסאטון הו. חשיבותו האמיתית של האוסף מסאטון הו הוא במהפכה שנוצרה בתודעה ובהערכת התקופה והאנשים שיצרו אותו. עד לגלוי קבר הספינה שלטה במחקר התפיסה כי לאחר נסיגת האימפריה הרומית, במאה הרביעית, שקעה בריטניה לתקופה אפלה בה חלה התדרדרות חברתית, בידוד בינלאומי וניוון תרבותי. הממצא מסאטון הו סייע לשלול לחלוטין תפיסה זו ולהוכיח שחבל ארץ זה שנשלט על ידי האנגלו-סקסונים הצטיין בהישגים אמנותיים יוצאי דופן, באמונות דתיות מורכבות ובקשרים בינלאומיים מפותחים. לפתע הפכו האגדות באפוס ביאוולף על אוצרות מרהיבים, מלכים רבי עוצמה וטקסי לוויה מפוארים למציאות בעלת ממד פיסי ממשי.<ref name=":15" /> ממצאי סאטון הו מספרים סיפור מפתיע ורב עוצמה על חצר המלוכה האנגלו-סקסוני ועל עושרו התרבותי והחומרי.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=R. L. S. Bruce-Mitford|שם=The Sutton Hoo Ship Burial|כתב עת=Scientific American|מו"ל=Nature America|כרך=Vol. 184, No. 4|עמ=30|שנת הוצאה=1951}}</ref> הנסיונות לענות על השאלות הרבות שעוררו הממצאים באשר לטיבו של תל מספר 1 (קבר או גלעד), למעמדו ולזהותו של הנקבר (מלך? מי המלך?) ומה מהות הקשר בממצאים לשבדיה, הביאו את ההיסטוריונים למסקנות מרחיקות לכת באשר להתפתחות ההיסטורית של ממלכת מזרח-אנגליה. לעומת חוקרים שבדים שביקשו לפתור את הבעיה על ידי זיהוי הקבר כמקום מנוחתו של מלך או מנהיג רם-מעלה שבדי,<ref>{{צ-מאמר|מחבר=R.L.S. Bruce Mitford|שם=The Sutton Hoo Ship Burial|כתב עת=Proceeding of the Suffolk Institute of Archeology and Natural History|כרך=|עמ=1-3|מו"ל=|שנת הוצאה=1950}}</ref> מרבית החוקרים מסכימים היום עם הזיהוי של ראדוולד, מלך-העל משושלת הואפינגאס האנגלו-סקסונית, כמי שנקבר בקבר הספינה. כתוצאה מכך, ומתוך ההכרח ליישב את הקשר החזק שיש לממצאים בסאטון הו לתרבות סקנדינבית ושבדית במיוחד, התקבלה הגישה במחקר הגורסת כי הקבר הוא אנגלו-סקסי של מלך אנגלי, צאצא לשושלת שמקורותיה בשבדיה אשר התיישבה בחלק זה של בריטניה כמאה שנה מוקדם יותר.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=R.L.S. Bruce Mitford|שם=The Sutton Hoo Ship Burial|כתב עת=Proceeding of the Suffolk Institute of Archeology and Natural History|כרך=|עמ=74|מו"ל=|שנת הוצאה=1950}}</ref>
המחקר ההיסטורי על הממלכות האנגלו-סקסוניות ובמיוחד על זו של מזרח-אנגליה עבר מהפך מסעיר מאז חשיפתו של קבר הספינה בסאטון הו על ממצאיו העשירים. לפתע היה בידי החוקרים וההיסטוריונים, שעד אז הסתמכו במחקר ממלכת מזרח-אנגליה על רמזים ורסיסי תעוד היסטורי (כמו האפוס של ביאוולף או הכתיבה ההיסטורית של ביד הקדוש) שפע של חומר ממשי, מאתר מלכותי מראשית המאה ה-7. שאלות רבות וקשות באשר לזהות מוצאם של האנגלו-סקסונים, מהות דתם, מנהגי היום יום שלהם, אומנותם, הישגיהם הטכניים, קשרי החוץ שלהם או מקורות השושלת ששלטה במזרח-אנגליה, תהליך ההמעבר לנצרות במזרח-אנגליה - כל אלה שבו להבחן על סמך התגליות מסאטון הו. חשיבותו האמיתית של האוסף מסאטון הו הוא במהפכה שנוצרה בתודעה ובהערכת התקופה והאנשים שיצרו אותו. עד לגלוי קבר הספינה שלטה במחקר התפיסה כי לאחר נסיגת האימפריה הרומית, במאה הרביעית, שקעה בריטניה לתקופה אפלה בה חלה התדרדרות חברתית, בידוד בינלאומי וניוון תרבותי. הממצא מסאטון הו סייע לשלול לחלוטין תפיסה זו ולהוכיח שחבל ארץ זה שנשלט על ידי האנגלו-סקסונים הצטיין בהישגים אמנותיים יוצאי דופן, באמונות דתיות מורכבות ובקשרים בינלאומיים מפותחים. לפתע הפכו האגדות באפוס ביאוולף על אוצרות מרהיבים, מלכים רבי עוצמה וטקסי לוויה מפוארים למציאות בעלת ממד פיסי ממשי.<ref name=":15" /> ממצאי סאטון הו מספרים סיפור מפתיע ורב עוצמה על חצר המלוכה האנגלו-סקסוני ועל עושרו התרבותי והחומרי.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=R. L. S. Bruce-Mitford|שם=The Sutton Hoo Ship Burial|כתב עת=Scientific American|מו"ל=Nature America|כרך=Vol. 184, No. 4|עמ=30|שנת הוצאה=1951}}</ref> הנסיונות לענות על השאלות הרבות שעוררו הממצאים באשר לטיבו של תל מספר 1 (קבר או גלעד), למעמדו ולזהותו של הנקבר (מלך? מי המלך?) ומה מהות הקשר בממצאים לשבדיה, הביאו את ההיסטוריונים למסקנות מרחיקות לכת באשר להתפתחות ההיסטורית של ממלכת מזרח-אנגליה. לעומת חוקרים שבדים שביקשו לפתור את הבעיה על ידי זיהוי הקבר כמקום מנוחתו של מלך או מנהיג רם-מעלה שבדי,<ref>{{צ-מאמר|מחבר=R.L.S. Bruce Mitford|שם=The Sutton Hoo Ship Burial|כתב עת=Proceeding of the Suffolk Institute of Archeology and Natural History|כרך=|עמ=1-3|מו"ל=|שנת הוצאה=1950}}</ref> מרבית החוקרים מסכימים היום עם הזיהוי של ראדוולד, מלך-העל משושלת הואפינגאס האנגלו-סקסונית, כמי שנקבר בקבר הספינה. כתוצאה מכך, ומתוך ההכרח ליישב את הקשר החזק שיש לממצאים בסאטון הו לתרבות סקנדינבית ושבדית במיוחד, התקבלה הגישה במחקר הגורסת כי הקבר הוא אנגלו-סקסי של מלך אנגלי, צאצא לשושלת שמקורותיה בשבדיה אשר התיישבה בחלק זה של בריטניה כמאה שנה מוקדם יותר.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=R.L.S. Bruce Mitford|שם=The Sutton Hoo Ship Burial|כתב עת=Proceeding of the Suffolk Institute of Archeology and Natural History|כרך=|עמ=74|מו"ל=|שנת הוצאה=1950}}</ref>

העניין הרב שעורר קבר הספינה במחקר ההיסטורי בא לידי ביטוי ב"מבול" של מחקרים ומאמרים שראו אור מאז הגילוי.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Francis P. Magoun, Jr.|שם=The Sutton Hoo Ship-Burial: A Chronological Bibliography|כתב עת=Speculum|כרך=Vol. 29, No. 1|עמ=116-124|מו"ל=The University of Chicago Press|שנת הוצאה=1954}}</ref> בעשור השנים לאחר מלחמת העולם הראשונה התפרסמו מאות מאמרים וספרים רבים בנושא. מחקרים נוספים ומקורות רבים נוספים ממשיכים להתפרסם ובהם אתרים וקטעי וידאו במרשתת, סרטי טלויזיה ואף סרט באורך מלא (The Dig) המבוסס על רומן שנכתב על ארועי החפירה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.imdb.com/title/tt3661210/|כותרת=The Dig (2021)|אתר=באתר imdb.com}}</ref>

== ראו גם ==
ספרו של הארכיאולוג מרטין קארוור


== קישורים חיצוניים ==
== קישורים חיצוניים ==

גרסה מ־14:41, 19 באפריל 2021

סאטון הו
Sutton Hoo
הקססדה הטקסית המעוטרת מסאטון הו
היסטוריה
תרבויות אנגלו-סקסונים
תקופות מאות 6-7
סוג אתר קבורה מלכותי בתילים
אתר ארכאולוגי
התגלה קבר ספינה מלכותי בשנת 1939
ארכאולוגים בזיל בראון, צ'ארלס פיליפס, ברוס מיטפורד, מרטין קארוור
גישה לציבור האתר פתוח לביקורים וכולל מרכז מבקרים ומוזיאון
אתר אינטרנט https://www.nationaltrust.org.uk/sutton-hoo עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מדינה בריטניהבריטניה בריטניה
קואורדינטות 52°05′20″N 1°20′17″E / 52.089°N 1.338°E / 52.089; 1.338
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סאטון הו (באנגלית Sutton Hoo) הוא אתר ארכיאולוגי באנגליה הכולל מתחמי קבורה בתילים, מימי הביניים הקדומים, מהמאות ה-7-6. באחד התילים נחשפה ספינת קבורה ובה ממצאים אנגלו-סקסונים עשירים הנחשבים לאוצר הארכיאולוגי הגדול ביותר שהתגלה אי פעם בבריטניה. בקבר נחשפו כ-260 חפצים, חלקם נחשבים לסמלי מלוכה (רגליה(אנ') Regalia), וביניהם חרב מעוטרת נתונה בנדן מפואר, מגן עם עיטורי זהב, שרידי חגור עם עיטורי זהב ואבנים יקרות, קסדה טקסית נדירה ביותר, שרידי שריון גוף, נבל קטן (לירה), מטבעות זהב, כלי משתאות מכסף, שחלקם יובאו מהאימפריה הביזנטית, וחפצים נדירים נוספים. מרבית הממצאים מקבר הספינה מוצגים במוזיאון הבריטי בלונדון.

האתר נמצא בסמיכות לעיירה וודברידג'(אנ') (Woodbridge) במחוז סאפוק (Suffolk שבירתו היא העיר איפסוויץ') במזרח אנגליה. החפירות בסאטון הו החלו בשנת 1938 ביוזמת בעלת האדמות באתר, ונוהלו בראשיתן על ידי הארכיאולוג בזיל בראון. כשהתבהרה חשיבות הממצאים שחשף בראון עבר ניהול החפירה לידי ארכיאולוגים בריטים מובילים. בחפירות נוספות, בשנות ה-60 וה-80 (של המאה ה-20), נחקרו באתר קברים רבים נוספים.

קיימת הסכמה בקרב החוקרים שאתר התילים בסאטון הו שימש כמקום קבורתם של בני משפחת המלוכה של ממלכת מזרח-אנגליה (שושלת ואפינגאס) במאות 7-6, ומרביתם תומכים בדעה שקבר הספינה המפואר שייך לראדוולד, מלך מזרח-אנגליה שמת ככל הנראה בשנת 625/6. בקבר לא התגלו שרידי גופה, שככל הנראה התפוררה לחלוטין בגלל תנאי הקרקע באזור. הממצא העשיר מקבר הספינה הביא לשינוי בהבנת התקופה האנגלו-סקסונית, והוא חשוב להבנת ההיסטוריה של הממלכה האנגלו-סקסונית במזרח-אנגליה שהמקורות אודותיה דלים ביותר. קבר הספינה הוביל לעריכת השוואות עם העולם המתואר בפואמה האפית "ביאוולף" הכתובה בשפה האנגלית העתיקה. חלקים מהפואמה מתארים מאורעות המתרחשים בדרום שבדיה אשר בה אתרים ארכיאולוגיים עם ממצאים הדומים לחלק מהתגליות שנחשפו בסאטון הו.

המיקום

מקור השם נגזר מאנגלית עתיקה. פירוש שילוב המילים "סאט" (Sut) ו"טון" (Tun) הוא "הישוב הדרומי" או "החווה הדרומית". המילה "הו" (Hoh) מתייחסת לגבעה או שלוחה של גבעה.[1][2] בתי הקברות ממוקמים בסמוך לשטחי ההצפה של הנהר דבן(אנ') (Deben). במבט מעברו של הנהר נראים בשטח תילים המתרוממים קלות מעל קו האופק של הגבעות באזור. קברים נוספים, מאוחרים יותר, התגלו על שלוחת גבעות נוספת המרוחקת כחצי קילומטר במעלה הנהר בעת העבודות להקמת מרכז מבקרים באזור. חלקם העליון של התילים המאוחרים נהרס  בפעילות החקלאים בסביבה.

בקרבת המתחם מצוי הכפר הקטן סאטון (Sutton) ששמו כשם האתר. מעברו השני של הנהר נמצא הנמל הקטן של העיירה וודברידג' (Woodbridge) הנמצאת כ-11 קילומטרים מחוף הים.[3][4]  במחוז סאפוק התגלו ונחפרו אתרי קבורה רבים מתקופת הברונזהאירופה) ועד למאה ה-6 לספירה וביניהם גם קבר ספינה בסנייפ(אנ') (Snape), היחיד באנגליה שניתן להשוואה עם סאטון הו.[5][6]

השטחים בין הנהר אורוול(אנ') (Orwell) בדרום, והנהרות הצפוניים לו דבן ואלדה(אנ') (Alde) היוו כנראה את ליבו של אזור השליטה הקדום של ממלכת מזרח-אנגליה כשבמרכזו נמצא סאטון הו. באתרים שונים ברחבי סאפוק קיימות עדויות להתבססות ממלכת מזרח-אנגליה: בתחילת המאה ה-7 החלה להתפתח העיר גיפסוויק (Gippeswyc- איפסוויץ' המודרנית) כמרכז סחר.[7] באתר המזוהה כיום בכפר איקן (Iken) מקבל האב בוטולף הקדוש את אישור המלך להקים מנזר בשנת 654, וברנדלשאם(אנ') (Rendlesham) זוהה מתחם המגורים של מלך מזרח-אנגליה אתלווד(אנ') (Æthelwold).[8][9]

החפירה הראשונה

בזיל בראון וצ'ארלס פיליפס 1939-1938

בשנת 1910 נבנה במרחק קצר מהתילים בית בן חמישה עשר חדרים, ובשנת 1926 נרכשו הבית ואדמותיו על ידי קולונל פראנק פריטי (Frank Pretty), קצין צבא בדימוס שהתחתן זה מקרוב. בשנת 1934 הלך קולונל פריטי לעולמו והותיר אחריו את רעייתו אדית פריטי (Edith Pretty) ובנו רוברט דמפסי פריטי. בעקבות אובדנה החלה אדית פריטי למצוא ענין בספיריטואליזם ובקשר בין החיים למתים.[10][11] באורח יוצא דופן התגליות המדהימות בסאטון הו הם פרי חזונה ודמיונה העשיר של אדית פריטי שככל הנראה השתכנעה להאמין באוצר הטמון בתל מספר 1 בעקבות חיזיון של מסע לוויה מלכותית שהופיע בחלומה. עוד סופר על הגברת פריטי כי ראתה פעם, בשעות בין ערביים, דמות של לוחם חמוש ניצבת על תל מספר 1, וכי העסיקה מדיום, איש-דאוזינג, שניבא כי בתחתית התל מצוי מטמון זהב. היא כה השתכנעה בקיומו של האוצר עד שפנתה במכתב לגאי מיינארד (Guy Maynard) ממוזיאון איפסוויץ' בבקשה שיאתר עבורה ארכיאולוג שיסייע לה בחשיפת האוצר שהאמינה בקיומו. כתוצאה מכך נשלח אליה בזיל בראון, שלא היה ארכיאולוג מוסמך אלא מי שלמד את המקצוע מתוך ניסיון רב שצבר בחפירות אתרים מהתקופה הרומית בשליחות המוזיאון. הוא היה האיש המתאים למשימה בהכירו היטב את הקרקעות בסאפוק ובהיותו בעל ידע רב באתרים במחוז אותו תר רבות על אופניו.[12][13][14]

מיקום התילים בסאטון הו

ביום שני ה-20 ביוני 1938 הגיע בראון לסאטון הו. ביומנו הוא מתאר כיצד הגברת פריטי הראתה לו את התילים באתר בעודה מודאגת מממדיהם הגדולים. היא הציעה לו שכר של 30 שילינג לשבוע, סידורי לינה, והמליצה להתחיל את העבודה בחפירה בתל מספר 1, בו היא הייתה בטוחה, טמון "משהו מיוחד". בתחילה בוצע  קידוח גישוש בתל מספר 1 באמצעות מקדח ארוך שהכינה הגברת פריטי, אך הקידוח לא הביא לתוצאות כלשהן.[15] בראון ציין ביומנו כי דגימות הקרקע שהוצאו בקידוח שימשו אותו מאוחר יותר כשהחלה החפירה הממשית בתל מספר 1. בהמשך, ולאחר התייעצות עם מומחים ממוזיאון איפסוויץ', עלה בידי בראון לשכנע את הגברת פריטי להתנסות בהתחלה בחפירת תל מספר 3 הסמוך, שהיה קטן יתר. בראון, בסיועם של שני עובדים מהאחוזה וכלים שהושאלו מהגנן, החל בחפירת חתך מצדו המזרחי של התל במטרה לחשוף את פני השטח בקרקעית. תוך התקדמות לעבר מרכז התל הוא הרחיב את החתך עד שנתקל בבור קבר עם אדמת מילוי כהה. כאן הוא גילה קבר שריפה אנגלו-סקסוני ייחודי, שנשדד בעבר, ובו משטח עשוי עץ אלון באורך כ-1.7 מטר וברוחב כ-40 ס"מ שהונח בכיוון מזרח-מערב. בין הממצאים שבכל זאת נותרו לאחר השוד נמצאו שרידים עשויים עצם מגולפת, שיתכן והיו חלק מארון קבורה מקושט, חלקים של גרזן ברזל (פרנסיסקה(אנ')-  francisca) שנדיר למצוא בחפירות באנגליה, מכסה ברונזה של כד מטיפוס מיובא מהמזרח התיכון (גם הוא נדיר באנגליה) וחלק מקמע עשוי אבן גיר ועליה כנראה חריתה של אלת ניצחון מכונפת.[12]

בראון פנה אז לחפירת תל מספר 2, שנשדד אף הוא באורח יסודי, והחל להיתקל שם באקראי במסמרי ספינה חלודים מברזל, דומים למסמרים שנמצאו בקבר הספינה האנגלו-סקסוני היחיד שנודע באותה עת בסנייפ(אנ') (Snape), אשר נחפר בשנות ה-60 של המאה ה-19. הממצאים מהקבר בתל מספר 2 כללו שרידים באורך כ-14 סנטימטר של חרב מעוטרת, דיסקית ברונזה מצופה זהב מעוטרת בתשליב זואומורפי (דמויות של חיות), שברי זכוכית כחולה, שרידי סרט קישוט מברונזה מצופה כסף עם עיטור זואומורפי, כנראה מקרן שתיה(אנ') גדולה, וחלק מראש דרקון עשוי ברונזה מצופה כסף, כנראה חלק ממגן של לוחם. למרות שהקבר נשדד ביסודיות הצליח בראון להראות שתל מספר 2 הכיל ספינת קבורה מסוף המאה ה-6 או תחילת המאה ה-7. עונת החפירה של שנת 1938 הסתיימה בחפירת תל מספר 4 שנשדד גם הוא והתגלה כקבורה של קערת אפר. הבדיקה הפתולוגית של שרידי העצמות העריכה שבקבר נטמנו שרידי אישה, כלב וסוס, שכנראה היה חירש באחת מאזניו.[16][17]

בראון החל בחפירת תל מספר 1 במאי 1939. כמו בעבודתו בשנת 1938 הוא החל ביצירת חתך בצדו המזרחי של התל. תוך זמן קצר הוא החל להיתקל במסמרי ספינה (גדולים יותר מאלה שמצא בתל מספר 2), אך הפעם הם נמצאו בשורות מסודרות, ולא מפוזרים באי סדר כמו המסמרים בתל מספר 2. בהבינו את משמעות הממצא, וחשיבותה העצומה של תגלית קבר ספינה בשלמותו, הוא מיהר להתייעץ עם המוזיאון באיפסוויץ' ושינה את שיטת החפירה כדי להימנע מפגיעה אפשרית בשרידי הספינה. מהלכו זה איפשר לחשוף באופן מלא את הטביעה המושלמת של גוף הספינה באדמת הקבר. לאחר מספר שבועות בהם הסיר בזהירות עפר מגוף הספינה, הוא הגיע לשכבה של חדר הקבורה שנמצא במרכז בטן הספינה.[12]

נראה שחלקו המערבי של התל גולח כאשר בימי הביניים נחפרה שם תעלה גבול בין חלקות. מסיבה זו, שודדי קברים במאה ה-16 החמיצו את מיקומו של מרכז התל בעת שחפרו במקום, ולא גילו את האוצר החבוי עמוק בבטן הספינה הקבורה בתחתית התל. שברי בקבוק בתחתית הבור שכרו השודדים מעידים על החפירה שהחמיצה אך במעט את חדר הקבורה.[18] [19][20]

כחודש לאחר מכן הגיעו שמועות על גילוי הספינה לצ'ארלס פיליפס מאוניברסיטת קיימברידג'.[6] הוא הגיע לסאטון הו בלוויית האוצר של מוזיאון איפסוויץ' ועמד נדהם מול תגלית הספינה.[21] בתוך זמן קצר ובהמשך לדיונים בין מוזיאון איפסוויץ', המוזיאון הבריטי, ומוזיאון המדע ומשרד העבודה הבריטי, מונה פיליפס למנהל החפירה של שרידי חדר הקבורה על הספינה.[3][22] בראון נצטווה על ידי פיליפס והמוזיאון הבריטי לחדול מהחפירה במקום עד להתארגנות משלחת החפירות מטעמם שכלל ארכיאולוגים בריטים, מודדים מרשות המיפוי הממשלתית וצוות צילום.[23] בעבודה מאומצת ובמרוץ נגד הזמן, לנוכח אפשרות לפריצת מלחמה באירופה, ואל מול הסכנה לפגיעת גשמים באתר, חשף צוותו של פיליפס בתוך 17 ימים את האוצרות שנטמנו בחדר הקבורה.[24] בעזרת כלים פשוטים, אתי חפירה, מברשות מטבח ואולרים הוצאו מאדמת חדר הקבורה 263 פריטים ושבריהם עשויים זהב, כסף, ברונזה, ברזל אמאייל, אבני חן, זכוכית ושרידי ממצאים מעץ, עצמות, קרנות, עור, אריגים, נוצות ופרוות. בין הפריטים ניתן היה לזהות חרב עם ניצב מפואר, כותפות שריון טקסי מוזהבות, וקסדה מפוארת שהתרסקה לרסיסים רבים. בשלב זה היה מוכן פיליפס לקבוע שקבר הספינה הוא אתר אנגלו-סקסוני (בניגוד לדעתו הראשונית שהאתר שייך לתקופה הויקינגית, כ-200 שנה מאוחר יותר), בדיוק כפי שסבר בזיל בראון מלכתחילה.[25]

עד מהרה התגלעו חילוקי דעות בין פיליפס לבין צוות המוזיאון באיפסוויץ', בעיקר בכל הנוגע לשמירת מעטה סודיות סביב החפירה וממצאיה. מנהל המוזיאון באיפסוויץ' והאוצר הראשי החלו בפעולות לפיתוח תגליותיו של בראון למען המוזיאון. פיליפס לעומת זאת היה עוין לתהליך זה ומנע במכוון מידע מצוות המוזיאון באיפסוויץ' אודות ממצאים חדשים מהאתר.[6] פרסום מוקדם של התגליות שהופץ על ידי המוזיאון באיפסוויץ' אילץ  את הגברת פריטי לשכור צוות שוטרים ששמר באתר סביב השעון כדי למנוע גישת עיתונאים וסקרנים.[26]

אתר תילי הקברים בסאטון הו.

אוצרות החפירה נארזו ונשלחו ללונדון, אך כעבור מספר שבועות הוחזר חלקם לכפר סאטון הו לשם חקירה רשמית לבירור הבעלות עליהם. בחקירה נקבע כי היות והאוצר הוטמן באדמה במטרה שישאר בה לתמיד (שלא כמו אוצר שיש בכוונת המטמין אותו לשוב ולהוציאו מהמסתור) הוא שייך לגברת פריטי, בעלת הקרקע ולא לכתר הבריטי. לאחר החלטה זו החליטה הגברת פריטי להעניק את אוצרות ממצאי החפירה כמתנה לאומה הבריטית באמצעות המוזיאון הבריטי.[27]

כשפרצה מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939 הועברו כל הממצאים לאחסון במנהרות הרכבת התחתית בלונדון, ואילו בשטחי סאטון הו נערכו אימוני כלי רכב צבאיים.[25][28] פיליפס וצוותו פרסמו דו"ח חשוב על החפירה בשנת 1940 לו הוקדש גיליון מלא של כתב העת המדעי "אנטיקווטי" (Antiquity).[29][30] לאחר סיום מלחמת העולם השנייה הוצאו ממצאי סאטון הו מהמחסן. צוות של המוזיאון הבריטי בראשותו של רופרט ברוס-מיטפורד (Rupert Bruce-Mitford) ממחלקת "ימי הביניים בבריטניה" החלו למיין ולסווג את הממצאים לשימורם, והכנתם לתצוגה בפני הקהל הרחב.[30]

ממצאי תל מספר 1

הספינה

הארכיאולגים בעת חשיפת טביעת הספינה בחול בשנת 1939

העץ ממנו נבנתה הספינה נרקב לחלוטין ונעלם בהתירו בחול את טביעת מבנה הגוף של כלי השייט. אורך הספינה היה כ-27 מטרים, ובמרכזה היה רוחבה כ-4.2 מטר ועומק של כ-3.8 מהשדרית. הספינה התקדמה באמצעות משוטים שהופעלו על ידי 38 חותרים, ללא תורן ומפרשים. הגוף נבנה בשיטת קלינקר(אנ'), מלוחות עץ אלון בעובי כ-2-3 ס"מ ערוכים בתשעה נדבכים מכל צד, אשר חוברו באמצעות מסמרי ברזל ששרידיהם נמצאו במקומם לכל אורך הספינה. המבנה חוזק לאורכו על ידי 26 צלעות.[31] היגוי הספינה בוצע ככל הנראה בעזרת משוט גדול במיוחד בצידה הימני בירכתיה, שם נוספה לשלד צלע חיזוק נוספת כדי להתמודד עם העומס שיצר ההגה על המבנה.[32] הספינה הייתה שקועה במים כ-60 סנטימטרים בהיותה ריקה והייתה יציבה יותר מדגמים מוקדמים של כלי שייט צפוניים שהתגלו בחפירות. תכונות השייט המעולות שלהה הודגמו על ידי דגם בקנה מידה 1:2 שנבנה באנגליה בשנות ה-90. בשנת 2016 החל תכנון פרויקט נוסף לבניית העתק של הספינה, הפעם בגודל מלא על ידי עמותה בריטית בשם "חברת הספינה מסאטון הו". [33][34]

הספינה באתר הייתה ככל הנראה ישנה, בת למעלה מ-30 שנה, בעת שהוסבה לספינת קבורה. ניתן להבחין בתיקונים בעזרת מסמרים רבים במספר מקומות במבנה, ככל הנראה בעקבות נזקים ניכרים.[35] מסעה האחרון של הספינה נע במורד הנהר דבן למיקום המרוחק כחצי מייל מתל הקבורה, והיא נגררה בדרך כלשהיא לאתר בסאטון הו המצוי בגובה של כ-100 מטרים מעל פני הנהר. באתר הקבר נחפרה תעלה צרה אליה הורדה הספינה ככל הנראה באמצעות חבלים.[36] בלב הספינה הותקן חדר קבורה שהיה בנוי מקורות אלון עבות ונשא גג משופע שכוסה בשתי שכבות של לוחות אלון.[37] כשנרקב העץ, קרס מבנה חדר הקבורה תחת משקל כאלף טונות אדמת התל, ומחץ את תכולת הקבר תחתיו.[34]  

מקורותיו של פולחן ספינת קבורה הם צפוניים, ובאופן מובהק תופעה אנגלו-סקנדינבית. הספינה מהווה שלב נוסף בהתפתחות מבנה כלי השייט בצפון אירופה. ניתן להשוותה לדגם ספינה מוקדם יותר, מהמאה ה-4 לספירה, שהתגלתה בדנמרק (הספינה מניידם(אנ') Nydam) ומצויה כיום, לאחר שימור העץ המקורי, במוזיאון בטירת גוטורף(אנ') (Gottorf) בשלזוויג גרמניה.[38] הספינה מסאטון הו נחותה בתכונותיה מספינות הוינקינגים בנות המאות 8-9 שהיו מצויידות במפרשים והובילו את גלי פשיטות הויקינגים על חופי אנגליה.[39] הנסיון להשוות את קבר הספינה הויקינגית המפורסם שהתגלה בפיורד אוסלו בנורבגיה עם קבר הספינה בסאטון הו, טעות ביסודו. הקבר הויקינגי הוא מן המאה ה-9, בעוד שהספינה מסאטון הו נקברה בתחתית התל הגדול כנראה כבר בעשור השלישי של המאה ה-7, זמן רב לפני התקופה הויקינגית. יש להניח שפולחן קברי הספינה בסאטון הו הוא נוהג אנגלי, עם זיקה לתרבות האנגלו-סקנדינבית הקדומה, בדומה לאיזכור קבר הספינה באפוס האנגלי הקדום ביאוולף.[40]

ממצאי חדר הקבורה

שחזור חדר הקבורה

החפצים הרבים שהונחו בחדר הקבר סודרו מסביב למקום הגופה ולאורך הקירות. גופת המת וחלק ניכר מהחפצים שהיו עשויים מחומרים אורגניים אחרים כגון עור, קרנות, אריגים, התפוררו ונעלמו במהלך מאות השנים שחלפו מאז נקברו בחול החומצי של סאטון הו.[41] חפצים רבים בקבר שנוצרו ממתכות כגון ברונזה, נחושת או ברזל נפגעו באורח קשה מקורוזיה או שנשברו כתוצאה מקריסת הגג של מבנה הקבר. לעומתם, פריטים רבים מזהב ואבני חן נשמרו במצב מצוין ואחרים עשויים כסף נפגעו בצורה קלה יחסית. הגופה הונחה כנראה בארון שגולף מגזע עץ עם כיסויים וכריות, לאורך קו השדרית, כשראשה פונה מערבה, לבושה ומעוטרת במיטב סממני השלטון, מחלצות וחגור מפואר מעוטרים זהב ואבנים, באיכות ובכמות שאין להן ,תקדים בארכיאולוגיה של אנגליה האנגלו-סקסונית. לצד הארון הונחו כלי נשקו של המת, חרב מפוארת ומספר כידונים. באזור התואם את מיקום רגלי הגופה הונחו מספר כלים לשתייה כולל זוג קרנות גדולות של שור הבר (aurochs) שנכחד בימי הביניים המוקדמים.[42] הקרנות מקושטת בעיטורים מתכתיים בשפת השתייה ובקצה המחודד של הקרן. עיטורי הקרנות תואמים את העיטורים שהותקנו על מגן הלוחם שנמצא בקבר וכן תואמים לעיטורי קרן שתייה שנמצאה בתל מספר 2. באותו מיקום נמצאו גם שרידי מספר ספלים עשויים עץ מייפל עם שפות מעוטרות ואריגים שהונחו בערימה, מקופלים ככל הנראה. כמות גדולה של חפצי מתכת וטקסטיל נמצאו בשתי ערימות בקצה המזרחי של מבנה העץ המרכזי. אלה כללו ממצא נדיר ביותר של חליפת שריון שרשראות עשויה משורות מתחלפות של חוליות מרותכות או ממוסמרות, שתי קערות לתלייה,שרידי נעלי עור (במידה קטנה יחסית לגבר, 39-40), כרית נוצות, מגש עץ וחפצים מעור מקופלים.[43] [44] לצד הערימה הונח גרזן-פטיש עם ידית ברזל ארוכה, שלא ברור עם היה כלי עבודה או כלי נשק. בפינה הדרום מערבית נמצאו מספר חפצים אשר יתכן והיו תלויים על הקיר. הם כללו קערת ברונזה עם ידיות מתקפלות ודמויות חיות ככל הנראה ממוצא מזרח תיכוני (אולי קופטית), ונבל עץ בעל שישה מיתרים שניזוק קשה.[45] מתקרת חדר הקבורה השתלשלה ככל הנראה קערה גדולה עם שלוש ידיות תלייה בעלת עיטור מעודן ומורכב. בעיטור הכולל ענפים מתפתלים ומוטיבים של צלב נעשה שימוש בטכניקת אמייל. במרכז הקערה מותקן פסלון בדמות דג המונח על ציר.[46] בקצהו המזרחי של חדר הקבורה עמדה גיגית עץ עם חישוקי ברזל ובתוכה דלי קטן יותר. לידם נמצאו שני סירי ברונזה קטנים שהיו תלויים אולי על הקיר וסיר ברונזה גדול עם שתי ידיות טבעת. בסמוך נמצאה שרשרת ברזל באורך 3.5 מטרים עם קטעים מעוטרים וחוליות יצוקות ששימשה לתלייה סירים מתקרה גבוהה. השרשת עובדה בסגנון בריטי המתוארך לתקופה הטרום רומאית. כל החפצים הללו נושאים אופי ביתי. כלי המשתה בקבר כללו חפצים מפוארים ביניהם טסים מכסף, קערות כסף ממקור ביזנטי עם עיטורי צלבים, וכפות כסף עם כיתובים ביוונית, וכן שרידי חבית מחוזקת בחישוקי ברזל שהכילה ככל הנראה כ-85 ליטרים של בירה.[12] [42] על גבי ערימת האריגים המקופלים הונחה קערת כסף מחורצת עם ידיות מתקפלות, ככל הנראה ממקור איטלקי, עם תבליט ראש אישה בסגנון רומאי מאוחר במרכז. בקערה נמצאו ספלי עץ עם עיטורי שפה, מסרקים מקרן, סכיני מתכת קטנים, קערת כסף קטנה, מצקת כסף עם עיטור מוזהב ככל הנראה ממקור מזרח-תיכוני, וחפצים קטנים נוספים ששימשו ככל הנראה לטיפוח וכן אבני משחק עשויות עצם.[47] מעל מערום החפצים באיזור הגופה הונח מגש כסף, עגול, גדול ומעוטר, שיוצר באימפריה הרומית המזרחית, ככל הנראה בקונסטנטינופול, בשנת 500 בקירוב, ועליו חותמת של הקיסר אנסטסיוס הראשון (518-491).[48] בין סממני המלוכה נמצאו בקבר (בנסף לכלי הנשק, הקסדה, והמגן) גם מוט מתכתי ארוך ומעוטר, המזוהה כנס מלכות, וכן חפץ מוארך מגולף מאבן השחזה עם עיטור דמויות בראשו, שבאחד מקצותיו הותקנה טבעת ארד עליה ניצב פסלון של אייל. מטרת חפץ זה עוררה ויכוחים סביב ההשערה כי הוא שימש כשרביט, כשאחדים מהחוקרים מצביעים על החשיבות הדתית של דמות האייל. ליד השרביט נמצא דלי עץ עם חישורי ברזל, אחד מכמה דליים שנמצאו בקבר.[41][49][48] מאחר ובספינה לא התגלה גופה הועלתה השערה שקבר הספינה שימש במקור כגלעד בלבד, אך באנליזה של דגימות עפר שנערכה בשנת 1967 נמצאו בקבר שרידי זרחה (phosphate) שתמכו בהשערה כי הגופה אוכלה ונעלמה באדמה החומצית.[50]  

שחזור הקסדה מסאטון הו

הקסדה

מצדו השמאלי של הראש הונחה קסדת לוחם עם מסכה לפנים. שיטת הייצור של קישוטי הקסדה מלוחיות ברונזה, אופן החיבור שלהן והעיטורים מסביב, תואמים קסדות דומות שנמצאו באתרי קבורה במזרח שבדיה (Vendel and Valsgärde).[51] יחד עם זאת הקסדה בסאטון הו כוללת כיפה עשויה מפיסת ברזל אחת, מסכה המכסה את כל הפנים, מגן חזק לצוואר וכן לוחות ארוכים להגנת הלחיים - אלמנטים שאינם מופיעים בקסדות השבדיות. שינויים אלה, ובעיקר לוחות ההגנה על הלחיים, להן נמצאו מקבילות מאתר ביורק (York), היוו בסיס לטענות במחקר כי המקור לסגנון קסדותנ אלה הוא אנגלי. ניתן לומר כי למרות הדמיון הרב לקסדות שבדיות, הקסדה מסאטון הו היא תוצר טוב יותר, מעשה ידיו של בעל מלאכה ברמה גבוהה. חלקי המסכה המכסים את האף, הגבות והשפם, שעוצבו בדמות דרקון עם כנפיים פרושות בתעופה, השתמרו במצב מצוין.[52] הקסדה והמסכה כוסו בלוחיות סגסוגת נחושת נוצצת ככסף שרבות מהן הכילו תמונות מעולם החי או סצנות לחימה.[53] קסדות הן ממצא ארכיאולוגי נדיר ביותר. לוחיות מעוטרות כמו אלה שעל פני הקסדה לא היו ידועות באנגליה פרט לממצאים מקבר בלינקולנשייר (Caenby, Lincolnshire) ומאוצר שהתגלה בשנת 2009 בסטרדפורדשייר(אנ') (Staffordshire).[54] הקסדה החלידה בקבר והתרסקה למאות חלקים קטנים כאשר גג חדר הקבורה קרס. בתהליך רפאות מורכב זוהו והותאמו חלקים מהקסדה על מנת לאפשר את שחזורה.[55]   

החרב ואביזרי החגור

החרב הונחה בצדה הימני של גופת המת. כשנחשפה בשנת 1939 היא היתה חלודה ושבורה בעקבות התמוטטות תקרת חדר הקבורה. הניצב המעוטר זהב ואבני חן, וכן חלקי החגור בלטו נוצצים בשלמותם. החרב מוצגת, כפי שנמצאה, במוזיאון הבריטי. הלהב באורך כמטר נתונה בנדן, ככל הנראה מעץ. הלבה והנדן הפכו לגוש אחד במהלך תהליך החימצון של פלדת החרב.

החרב והנדן מסאטון הו בתצוגה במוזיאון הבריטי בלונדון

בצילום רנטגן ניתן להבחין במרכיבי הלהב שהייתה באיכות גבוהה. היא חושלה ככל הנראה משבעה מוטות ברזל במהלומות על סדן ליצירת כלי נשק מעולה. בנוסף לחוזק המתיחה המצוין של הלהב הוסיף עליה האומן ריתוכים לאורכה, שיצרו, לאחר השחזה והברקה, דוגמת גלים (אותה אפשר לראות בהעתק החרב המוצג לצד שרידי החרב המקורית במוזיאון הבריטי).[56] המראה המובהק של הלהב מוזכר גם מספר פעמים באפוס ביאוולף  שם מתוארות חרבות עם "להב ארוגה", "להב גלית" או "להב מתפתלת". נראה כי הנפחים והאומנים של שושלת ואפינגאס פיתחו יכולות גבוהות של חישול ברזל ומתכות אחרות, כפי שניתן לראות גם מכלים נוספים שנמצאו בחדר הקבורה.[57] בחינה מדוקדקת של חלקי הניצב מראה שהם עשויים באיכות גבוהה ביותר. גולת הניצב מעוטרת ב-53 אבני חן המשובצות בטכניקת קלויזון(אנ') (cloisonné) במארג רצועות זהב דקיקות היוצרות תאים לשילוב פיסות האבנים. הזהב באיכות של 97 אחוז. בחינה דקדקנית של ניצב החרב מצביעה על כך שבעל החרב היה ככל הנראה שמאלי.[58] קישוט הזהב של גולת ניצב החרב נשחק בצד הנגדי לזה שניתן היה לצפות בחרב שבעליה ימני. הנחתה של החרב מימין למת באופן לא שגרתי ובניגוד לממצא בקברים אנגלו-סקסונים אחרים מחזקת השערה זו.[59] ממצאים דומים של טיפוס גולת הניצב מסאטון הו התגלו בחפירות בשבדיה.[60] מאחז הניצב לא שרד שכן ככל הנראה הוא יוצר מחומר אורגני כלשהו, עץ או קרן, שנרקב והתפורר עם הזמן. ניתן לשער את ממדיו של המאחז הודות לשני תפסים מזהב רקום שהותקנו עליו ושרדו. בדומה למאחז, גם שמורת הניצב היתה ככל הנראה מעץ או מקרן ולא שרדה. ניתן ללמוד מעט על החתך שלה על בסיס מידותיהם של קישוטי הקצה המוזהבים שהותקנו עליה. משני צדי חלקו העליון של הנדן נמצאו קישוטים בדמות פירמידות קטומות שגובהן כסנטימטר. בכל אחת משובצות 110 אבני חן, זכוכית כחולה ומילפיורי. המתכת ששימשה לגוף הפירמידה ולשיבוץ האבנים הכילה 77 אחוז זהב ו-22 אחוז כסף. במשטח העליון של הפירמידה הקטומה שובצה דוגמת משבצות בשחור לבן עשויה זכוכית מילפיורי. בתחתית כל פירמידה יצר הצורף בזהב חריצים דרכם הושחלה ככל הנראה רצועה כלשהי ומכאן ההנחה שהן שימשו לקישוט שרוך החרב (sword-knot) שנועד לאבטח את החרב לנדנה.[52] שרוכים כאלה עדין מקשטים כיום חרבות טקסיות. קשירת חרב המלך לנדן מסמלת אולי עיתות שלום בעוד שהתרת הקשר יכולה לציין הכרזת מלחמה. עיטור הפירמידות משלב סגנון אמנותי אנגלו-סקנדינבי הבא לביטוי בטכניקת הקלויזון עם סגנון קלטי המופגן בטכניקת המילפיורי והזכוכית הכחולה. הדעה הרווחת במחקר היא שמקורן של הפירמידות בבית מלאכה מלכותי במזרח-אנגליה. אך עדין לא ברור באיזו טכניקה הצליחו האמנים לחתוך בשלמות ובדיוק כה רב את אבני החן הקשות כדי לשלבן באופן מושלם בעיטורים.[61]

בקרבת מיקום החלק העליון של הגופה נמצאו חפצים הנחשבים כאוצר מופלא הודות לאיכותם הגבוהה והרמה האמנותית יוצאת הדופן של עיטוריהם, בהתאמה מלאה לרמה הטכנית ולמורכבות העיטורים בזהב ואבני חן של החרב והנדן. חפצים אלה כללו אבזמים, כותפות, כיסוי לארנק, וחלקים מתכתיים (זהב עיקר) נוספים שהשתייכו ככל הנראה לחגור, כולם מעוטרים ברמה גבוהה.[62]

אבזם גדול מזהב מעורב עם 13 אחוז כסף, עשוי משלושה חלקים במשקל כולל של כ-414 גרם הותקן ככל הנראה על חגורת החרב. הלוחית המרכזית בצורה אובלית מוארכת עם קווי מתאר מתפתלים אך סימטריים, ובה חרוט בזהב מארג סבוך של תיאורי חיות מסוגננים ומפותלים - נחשים עופות דורסים וחיות שדה. כל פני השטח של הקווים המתפתלים מקושט בשקערוריות. לוחית האבזם חלולה עם מכסה בחלק האחורי ויש בה חלל נסתר.וו האבזם והחישוק עשויים מזהב, אינם חלולים, מקושטים בסגנון לוחית האבזם ומצביעים על תכנון ברמה טכנית גבוהה.[63][64]

הכותפות – מעין תפסים מתכתיים שנועדו ככל הנראה לחיבור שני חלקי בגד טקסי או שריון חזה לכתפיים – עשויות זהב, משתי יחידות תואמות ומקומרות שניתן לחברם באמצעות לולאות וציר הקשור בשרשרת לאחת היחידות. בכל אחת מיחידות הכותפות אזור עם שוליים ישרים שפניו מקושטים בעיטורי קלויזון ומילפיורי עם משבצות אבני חן וזהב, וסביבן עיטור של חיות. חלק נוסף בכל יחידה, עם שפה מעוגלת, מעוטר במארג של דמויות של חזירי בר עשוי זהב ואבני חן משובצות - מוטיב ידוע בתרבות הקלטית והבריטית אך נדיר בעיטורים סקסונים. בחלקן האחורי של הכותפות מותקנות לולאות לחיבור שריון חזה וגב עשוי עור עבה וקשיח. מטרת הכותפות לחבר בין שני חלקי שריון הגו (torso) – חזה וגב, בדומה לשריון הרומאי ששימש מפקדים גבוהים במהלך מצעדים. השריון, עשוי העור, נרקב ככל הנראה ולא שרד. לא ידוע על ממצא של כותפות אנגלו-סקסוניות נוספות.[65][66]

כיסוי הארנק – כיסוי מקושט של ארנק עור (שלא שרד) ונועד לתליה על החגורה באזור המותניים. הכיסוי כולל מסגרת בצורת כליה עשויה זהב ומשובצת אבני חן התוחמת לוחית עשויה קרן או עצם לוויתן, עליה הותקנו זוגות של דמויות עשויות זהב משובץ אבנים של ציפורים ודמות אדם כשמשני צידיו דמויות זאבים טורפים.  (או אולי תיאור המוטיב העתיק של אדון החיות(אנ') Master of Animals). כמו כן הותקנו על לוח הקרן שני פנלים עם עיטורים גאומטריים ולוח כפול ובו מארג מורכב של חיות, הכל עשוי זהב משובץ אבני חן. הצורף שאב השראה ככל הנראה מסגנון עיטור שבדי של קסדות ומגינים והביאו לידי ביטוי באמנות שיבוץ וירטואוזית. הארנק הכיל 37 מטבעות זהב, שילינג או טרמיסיס(אנ'), שמוצא כל אחת מהן ממטבעה פראנקית שונה. ככל הנראה הן נאספו כך באופן מכוון. היו בארנק גם שלוש מטבעות ללא טביעה, ושני נתכי זהב קטנים. ממצא המטבעות הוא הכלי העיקרי לתיארוך הקבורה,[67] אשר ככל הנראה התרחשה בעשור השלישי של המאה ה-7.[68] [69] [70]

המגן

שחזור המגן הטקסי במוזיאון הבריטי

לצד הקיר הפנימי המערבי הוצב מגן עגול גדול מאד עם אלמנט כיפתי במרכז. בשחזור המגן, המוצג במוזיאון הבריטי, הותקנו תבליט הברזל הכיפתי וקישוטי הברונזה מצופי הזהב על מגן גוף בקוטר מטר עשוי עץ תרזה מצופה בעור.[71] עץ תרזה משמש חומר גלם ראוי למגן הודות ליכולתו לספוג מהלומות מבלי להסדק. למרות שניתן להשתוותו עם ממצאים משבדיה, המגן מסאטון הו מפואר יותר ומהווה דוגמא מצויינת ומרהיבה למגן אנגלו-סקסוני מטיפוס שהיה בשימוש במשך מספר מאות שנים. המגן בקבר יוצר כמגן "עבודה" באיכות גבוהה עשוי מהחומרים המתאימים ביותר לתיפקודו, ויחד עם זאת הוא קושט בעיטורים מעודנים עשויים ברונזה מצופה זהב, רדידי זהב ואבני חן משובצות בטכניקת קלויזון. גם תבליט הברזל הכיפתי במרכז המגן עוטר, הן בשוליו והן במרכזו בפיסות ברונזה מוזהבות, עליהם תשליבים מורכבים של דגמי חיות. בהיקף המגן הותקנו לוחיות ברונזה מוזהבות ומעוטרות. מצידי התבליט הכיפתי המרכזי, שובצו על פני המגן עיטורים מוזהבים עם דמויות עוף דורס ודרקון מעופף בעל שש כנפיים וכן שתי רצועות מוזהבות הנראות כטבעות שנחתכו ונפרשו לאורכן. הקישוטים הרבים מצביעים על כך שהמגן שימש כחפץ טקסי.[72][73]

סוגיית זהות הנקבר בתל מספר 1

עושרו של הממצא מקבר הספינה ומהות החפצים בו מעידים על קבורת גבר, לוחם, ובהעדר דמות אחרת שהיתה יכולה לצבור עושר כה גדול באנגליה של המאה ה-7, נראה שהמת היה מלך. סביר להניח שהיה זה המלך השליט באזור נהר הדבן, ולא מלך זר כלשהו שמת הרחק ממולדתו. התל שרד בשלמותו במשך שנים רבות, ככל הנראה הודות לשימורו על ידי צאצאיו ובני משפחתו של המת שחיו בסביבה. יש להניח שקברו של מלך זר היה נשדד כעבור מספר דורות. על פי ספרו של ביד הקדוש, "ההיסטוריה כנסיית האנגלים", איזור נהר הדבן היה נתון לשליטת ממלכת מזרח-אנגליה שבראשה עמדו בני משפחת ואפינגאס, עליהם קיים מידע גניאולוגי טוב למדי.[74] ביד הקדוש מציין בספרו כי מתחם שלטונם המלכותי של שושלת ואפינגאס מצוי ברנדלשאם, כ-8 קילומטרים במעלה הנהר מסאטון הו.[75][76] מניתוח מטבעות השושלת המרובינגית (מצרפת) שהתגלו בקבר ניתן לצמצם את טווח תיארוך הקבורה לשנים 635-610. כמו כן, מסורת קברי הספינה, הכוללת הנחת מנחות סביב גופת המת, היא פאגנית במהותה. משנת 640 הפכה הנצרות לדת הממלכה במזרח-אנגליה וקבורת המלכים עברה בעיקרה למתחמי הכנסייות, כמו בממלכות הנוצריות השכנות, וכפי שמעידים כתביו של ביד הקדוש. על כן יש להניח שהמלך שנקבר בסאטון הו היה פאגני אך היה מודע כבר לנצרות כפי שמעידים מספר כלים בקבר המעוטרים בצלבים. מנימוקים אלה, כבר בשנת 1940, העלה ההיסטוריון האנגלי צ'דוויק (H.M. Chadwick) לראשונה את ההערכה כי קבר הספינה שייך ככל הנראה למלך ראדוולד (Rædwald) שמת בשנת 625 או 626. קביעה זו עוררה חילוקי בין המצדדים בכך לבין אלה התומכים בהשערה כי הקבר שייך לבנו (או אולי בנו החורג)  סיגברט (Sigeberht). מדי פעם עולות הצעות זיהוי נוספות ובהן עולה גם שמו של אורפוולד (Eorpwald) יורשו הישיר של ראדוולד. לדעתו של צ'דוויק, מבין המלכים שמתו ככל הנראה לפני שנת 640, דמותו של ראדוולד המתאימה ביותר לזיהוי עם הנקבר בקבר הספינה. ראדוולד היה מלך לוחם ועשיר במזרח-אנגליה, ועל פי ביד הקדוש, שימש גם כמלך-על לו צייתו שאר מלכי הממלכות האנגליות. באשר לדתו של ראדוולד מספר ביד הקדוש על ביקורו של ראדוולד בממלכת קנט, ככל הנראה לפני שנת 617, שבמהלכו קיבל עליו לכאורה את הנצרות. אך בשובו למזרח-אנגליה הקים ראדוולד אתר פולחן ובו שילב מזבח לישו יחד עם מזבח אלילי, עד אשר שוכנע על ידי אשתו (דמות רבת עוצמה כשלעצמה) לחזור בו מהתנצרותו.[77][78] לטענת צ'דוויק המלכים האחרים המזוהים בקבר על ידי חוקרים אחרים, לא הגיעו למעמד מלך-על. יורשו הישיר של ראדוולד, אורפוואלד, התנצר ומלך רק 3 שנים עד שנרצח בידי שכיר חרב פאגני. יורשו של אורפוולד, המלך סיגברט היה נוצרי אדוק. לא סביר על כן לדעת צ'דוויק לזהות בקבר את אורפוואלד שכן לא יתכן שיורשו הנוצרי ערך למלך המת לוויה פאגנית, וזיהוי סיגברט עצמו בקבר נפסל גם הוא בשל אדיקותו הנוצרית (במהלך חייו פרש סיגברט למנזר).[79] לא ניתן לקבוע בוודאות את זהות הנקבר בתל מספר 1, אבל הזיהוי עם ראדוולד מקובל היום על ידי מרבית החוקרים. הזיהוי מתבסס גם על האיכות הגבוהה של החפצים שהתגלו, ובהם כלים מיובאים ממרחקים שנדרשו מאמצים ומשאבים גדולים לצבור אותם. ממצאי הזהב מהקבר מעידים על עושרו וסמכותו של הנקבר, והקבר עצמו מצביע על הארגון והמאמץ הקהילתי הנרחב שנדרש לבנייתו בקרבת מקום מושבו של מלך מזרח-אנגליה, אשר כלל ככל הנראה גם טקס קבורה פאגני השמור לאליטות.[24] משנת 2019 מציג המוזיאון במרכז המבקרים בסאטון הו את תל מספר 1 כקברו של המלך ראדוולד, בעוד שהמוזיאון הבריטי בלונדון מציג מוצגים מהקבר בתארו אותם כשייכים למלך מזרח-אנגליה, מבלי לזהותו בשם. 

הקשר לפואמה ביאוולף

מיד עם גילוי קבר הספינה בתל מספר 1 וחשיפת הממצא העשיר בו, נמצאו לו מקבילות לקטעים רבים בפואמה האפית, האנגלו-סקסונית, "ביאוולף".[80] עלילת האפוס האנגלי הקדום ביאוולף מתרחשת בדנמרק ובדרום שבדיה, ככל הנראה במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-6 לספירה. הסיפור נפתח בהלוויית המלך הדני וקבורתו בחדר קבורה במרכז ספינה, כשסביבו כלי נשקו ואוצרות יקרי ערך מארצות רבות,[81] כמו כן כוללת הפואמה את תיאור קבורתו של הגיבור, ביאוולף עצמו, בקבר המכוסה בתל. מתוך התרגום המודרני של שיימוס היני (Seamus Heaney) (בתרגום חופשי לעברית) אפשר לקרוא: הם השכיבו את אדונם האהוב בספינתו, מונח ליד התורן במרכז הספינה. אוצרות ממרחקים נערמו מעליו וציוד יקר ערך. מעולם לא שמעתי על ספינה שצוידה כך בכלי נשק ושריון. האוצרות הכבדים הועמסו עליו.[82] הסיפור כולל תיאורים מחיי הלוחמים, בני המעמד הגבוה הדני, מנהגי השתייה שלהם, דקלומיהם בליווי נבל, הוקרתם למעשי גבורה על ידי הענקת פרסים, וכן תיאור של קסדה – כל אלה מומחשים למעשה בממצא בסאטון הו.[83] החוקרים הרבים שהתייחסו למקבילות אלה פעלו בשני מישורים, נסיון לפרש את הממצא בסאטון הו על פי ביאוולף ומצד שני, המחקר שעסק בפואמה, תוך נסיון לשיפור התרגום לאנגלית בת ימינו ובנסיונות לתארך את מועד כתיבתה, הושפעו מפענוח ממצאי הקבר המלכותי בסאטון הו. כך למשל מציינים חוקרים שמאז חשיפת כלי הכסף בסאטון הו התגבר השימוש במילה "כסף" בתרגומי האפוס, למרות שלא הייתה באנגלית העתיקה (שפת הפואימה) מילה המרמזת על מתכת זו.[80] בהמשך לויכוח במחקר האם אפוס ביאוולף הוא אנגלו-סקסוני במקורו או העתק בשפה האנגלית העתיקה של יצירה סקנדינבית, הממצאים מסאטון הו מהווים כלי בידי החוקרים המנסים לפתור שאלה זו. לאחר חשיפת קבר הספינה של ראדוולד, ולאור ההשפעה השבדית העולה ממצאי הקבר, נוטים חלק מהחוקרים לקבוע שמקור הפואמה הוא אכן אנגלו-סקסוני, והוא מושפע מהתרבות הסקנדינבית בדומה למסורות הסקנדינביות הבאות לידי ביטוי בסאטון הו.[84]

חפירות מאוחרות באתר

1971-1965 ביוזמת המוזיאון הבריטי

20 שנה לאחר מלחמת העולם השניה חודשו החפירות באתר סאטון הו. המשלחת בראשותו של רופרט ברוס מיטפורד (Bruce-Mitford and Paul ) ופול אשבי (Paul Ashbee), מהמוזיאון הבריטי, חזרה לקבר הספינה הגדולה בתל מספר 1. השאלה החשובה ביותר שהעסיקה את הארכיאולוגים הייתה: מדוע לא התגלו בקבר שרידי המת? התעלומה נפתרה באמצעות אנליזה כימית של החול בתחתית חדר הקבורה בו התגלתה רמה גבוהה של ריכוז זרחה. בכך נקבע שגופה שהייתה טמונה בקבר התפוררה והתפרקה לחלוטין. רמת החומציות הגבוהה של החול באזור עשויה להיות הסיבה לאיכול המלא והעלמותם של ארון הקבורה מעץ ושרידי הגופה במשך השנים שחלפו.[25] ממצאי החפירות בין השנים 1971-1938 פורסמו על ידי ברוס מיטפורד, בחסות הוצאת המוזיאון הבריטי, בשלושה כרכים בשנים 1975, 1978 ו-1983 .[85]

1993-1983 בראשות מרטין קארוור

בעוד החפירות הקודמות התמקדו בתל מספר 1 החליט הארכיאולוג מרטין קארוור (Martin Carver) לחקור תילים נוספים בבית הקברות המלכותי ואת השטחים שביניהם. במשך כעשור מאז 1983 מאמציו אלה הוכתרו בהצלחה כאשר נוספו גילויים חדשים רבי ערך, ביניהם קבר ספינה שני וקברו של לוחם. בעקבות ממצאיו הראשוניים של בזיל בראון בתל מספר 2 הסיק צוותו של קארוור שהיה זה, ככל הנראה, קבר ספינה עשיר של אדם ממעמד דומה לזה של ראדוולד. למרות שהקבר נבזז ולאחר מכן נחפר על ידי בזיל בראון, מספר פריטים בכל זאת התגלו בו וביניהם, מאות מסמרים מגוף הספינה[86], שתי דיסקיות ברונזה מוזהבות, סיכת תכשיט מברונזה ואבזם מכסף. כמו כן התגלו חוד להב של חרב ועליו דוגמת ריתוך מורכבת בדומה לחרב מחדר הקבורה בתל מספר 1, וכן שרידי תושבות מוזהבות של קרנות שתיה, מעוטרות באמצעות מבלטים, זהים לאלה ששימשו להכנת כלים דומים בתל מספר 1. התכולה הדומה לתל מספר 1 מצביעה על תיארוך ומהות דומה בשני התילים. בעשר שנות החפירות במכלול התילים באתר, רק בתל מספר 14 ניתן היה להבחין בקבורה של אישה רמת מעלה, מה שהוליך את החוקרים להשערה כי היה זה קברה של מלכה, ויתכן שהייתה זו אלמנתו שלראדוולד.[24][25]

תל מספר 2 לאחר שחזורו על ידי המשלחת של הארכיאולוג מרטין קארוור

בתילים 3, 4, 5 ,6, 7 ו-18 מצא קארוור שרידי קבורת שריפה בהם האפר נמצא בקערות ברונזה. בתל מספר 5 נמצאו כלי משחק, שבבי ברזל קטנים, ספל, וקופסאת שנהב. תל מספר 7 כלל גם כלי משחק, מעין דלי מברזל, לולאת חגורה לחרב, ספל, ביחד עם שרידי אפרם של סוס, בקר, אייל, כבשה וחזיר שנשרפו יחד עם המת. בתל מספר 6 נמצאו שרידי אפר חיות, כלי משחק, לולאת חגורה לחרב ומסרק. הקבר בתל מספר 18 ניזוק קשות אך היה בעל אופי דומה. בשטחים בין התילים חשף קארוור 3 קברים עם חפצים. תל קטן שימש לקבורת ילד יחד עם פגיון קטן. קבר של בוגר הכיל שני אבזמי חגורה וסכין וקבר אישה שהכיל תיק מעור, סיכה ושרשת קישוטית לנשיאת אביזרים על חגורה או בגד (chatelaine).[87] תילים 3,4, שהכילו גם הם קברי שריפה נחפרו כבר בשנת 1938 על ידי בזיל בראון. במסקנותיו קבע קארוור שקברים בסאטון הו המכילים עדויות להטמנת אפר לאחר שריפת המת, הם הקברים הקדומים באתר.[88]

בחפירות בשטחים שמחוץ לתילים התגלו קברים נוספים בהם נחשפו תבניות גופותיהם של המתים עשויות חול כהה. במקרים רבים העצמות לא שרדו אך הגוויה הכתימה את הקרקע החולית בקבר. במהלך החפירה האיזורים המוכתמים עברו תהליך ציפוי וכך עם סיום החפירה נחשף מתאר תלת ממדי של שרידי המת. במספר מקרים נעשתה יציקה של מתאר השרידים. "גופות חול" אלה הונחו בקברן בתנוחות שונות ומעוותות והעידו על כך שמתים אלה לא נקברו בטקס מסודר. חלק מהקברים הכילו עדויות מבעיתות לאברים שבורים וראשים ערופים. בסך הכל התגלו 39 קברים של אנשים אלה שמתו באופן אלים. רמז לדרך מותם נמצא בחשיפת בורות לביסוס עמודים בקרבת מקום, שהעלה את ההשערה שהותקנו במקום גרדומים. ההערכה היא שבמאות 9-8 ניצב גרדום תליה מעל תל מספר 5. יתכן כי בתקופה בה פסקה עבודת האלילים, היה עונש המוות כלי בידי ההמלכים שבאו בעקבות ראדוולד למיגור מתנגדי הנצרות.[89]

לקראת סוף החפירות בשנת 1991 נתגלו ממצאים מעניינים בתל מספר 17, לאחר ששודדים נכשלו בנסיונם לבזוז אותו. התל הכיל שני קברים זה לצד זה, אך הפיר שקדחו הבוזזים במרכז התל החמיץ את שניהם ופגע בשטח שביניהם. בקבר הראשון נמצא שרידי גופתו של גבר צעיר נתונה בארון שנחטב בגזע עץ, עם כלי נשקו וחפצים נוספים בהם רתמת סוס איכותית. מגן, שתי חניתות וחרב עם חגורה מקושטת הם עדות לכך שהיה זה קברו של לוחם. בקבר הונחו גם כלי שתיה ומזון (נמצאו בו צלעות טלה). ליד ראשו של הגבר נמצא מטיל מתכת ששימש להצתת אש ונרתיק עור שהכיל אבני חן לא מלוטשות ופיסה של זכוכית מילפיורי. הקבר השני הכיל את שלד סוסו של הלוחם שהומת ככל הנראה במהלך טקסי הקבורה.[86][90] ממצאים מתל מספר 17 מוצגים במרכז המבקרים בסאטון הו. 

בסוף תקופת החפירות עסק צוותו של קארוור בשחזור תל מספר 2 , היחיד מבין התילים שעבר טיפול כזה. מטרתו של קארוור הייתה לבחון והתרשם כיצד נראה תל מונומנטלי כזה בנוף המאה ה-7.[25] דו"ח החפירות שהתבצעו בין השנים 2001-1983 פורסמו על ידי מרטין קארוור, בחסות הוצאת המוזיאון הבריטי, בשנת 2005.[85][91]

תגליות מאוחרות 2018-1986

מרכז המבקרים בסאטון הו

בשנת 1986 התגלו, בשטח המצוי כקילומטר צפונית למקבץ התילים בסאטון הו, שרידי דלי ממקור ביזנטי עשוי סגסוגת נחושת המתוארך למאה ה-6 על פי סגנון האותיות שבכיתוב על הכלי. במהלך סריקות השטח, שנערכו בשנת 2012, באמצעות גלאי מתכות התגלו חלקים נוספים של הדלי. הכלי מקושט בסגנון סורי או נובי עם רצועה המתארת לוחמים עירומים במאבק עם אריה, וכתובת ביוונית האומרת "השתמש בזה בבריאות טובה, האדון, לשנים מאושרות רבות". באמצעות עבודת רפאות מורכבת שוחזר מראהו הקדום של הכלי ששימש ככל הנראה למי רחצה והיה, ככל הנראה, חלק מתכולת קבר מרוהט.[25] [92]

במהלך עבודות התשתית להקמת מרכז המבקרים בסאטון הו בשנת 2000, נחשפו  קברים אנגלו-סקסונים נוספים מתקופה שקדמה לתילי בית הקברות המלכותי. במקום התגלו 13 קברים של אפר שריפת המת, ו-9 קברים נוספים ללא שריפה. קברים אלה מתוארכים למאה ה-6 והשתייכו לאנשים ממעמדות שונים החל מפשוטי עם ועד לבני מעמד גבוה. קבר אחד, בצורה אובלית הכיל שני כדי אפר האופיינים לסוף המאה ה-6, וכן קערה תלויה (hanging bowl) גדולה מברונזה במצב השתמרות טוב. בקבר אחר נטמן אדם ליד חנית וכוסה במגן. המגן כלל חוד בולט מעוטר ושתי פיסות מתכת משובחת, מעוטרות בציפורים טורפות ויצור דמוי דרקון. קברי הנשים צוידו בחפצי יום יום בהם מסרקים, קערות, סכינים קטנות, חרוזים וסיכות. ברבים מקברי הגברים נמצאו כידון ומגן. היו אלה ככל הנראה עובדי אדמה שבחלק מזמנם שימשו גם כלוחמים. למרות מוצאם הנמוך, יתכן מאד כי אלו היו אבות אבותיהם של מלכי מזרח-אנגליה שנקברו מאוחר יותר בתילים הסמוכים.[25][93]

בשנים 2018-2017 ערך צוות מאוניברסיטת ברדפורד (Bradford University) סריקות של התילים באמצעות מכ"ם חודר קרקע ורחפן עם מכ"ם לייזר (LiDAR - לידאר). אמצעים לא הרסניים חדישים אלה מאפשרים גילוי פרטים על מבנה התילים ללא חפירה.[25]

ההיסטוריה של סאטון הו לאור ממצאי החפירות

יש עדויות כי בסאטון הו התקיימה פעילות בירוא יערות לשטחי חקלאות כבר התקופה הנאוליתית, 3,000 לפנה"ס.[94] בתקופת הברונזה, עם התפשטות השימוש בכלי מתכת, נבנו בסאטון הו בתי מגורים מעוגלים עם קירות בשילוב של בוץ וקורות עץ מעובדות, וגג עשוי קש. התושבים במקום גידלו חיטה שעורה ושיבולת שועל, וליקטו אגוזים. הם חפרו תעלות לסימון גבולות החלקות החקלאיות המעידות על חלוקת הבעלות על הקרקעות. במהלך הברונזה התיכונה (1,000-1,500 לפנה"ס) עיקר העיסוק החקלאי באזור התמקד בגידול צאן ובקר במכלאות התחומות בגדרות עץ. בתקופת הברזל התיכונה (כ-500 לפנה"ס) חזרו המתיישבים בסאטון הו לגדל גידולים חקלאיים בחלקות קטנות הידועות כיום בכינוי "שדות קלטיים"(אנ') (Celtic fields). סגנון החיים והחקלאות באזור נמשכו באופן דומה לאורך התקופה הרומית (410-43 לספירה).  החקלאות האינטנסיבית במשך אלפי השנים באזור, גרמה לירידה באיכות הקרקע ולאבדן אדמות הראויות לעיבוד. עם נסיגת הרומאים מדרום בריטניה, לאחר שנת 410, החלו השבטים הגרמאניים, האנגלים (Angles) והסקסונים (Saxons) להתיישב בשטחים שבדרום מזרח בריטניה.[95][96]

עונות החפירה הרבות בסאטון הו נערכו במטרה לחקור איך התפתח פולחן הקבורה באתר במשך הזמן. כל התילים, למעט אחד, נחפרו או נבזזו בעבר והיה צורך לפתח שיטות חדשו כדי למצות את המידע שנותר בשטח. החפירות הראו שבשטח התקיימו למעשה 3 בתי קברות. הראשון היה אתר קבורה משפחתי מהמאה ה-6, אחריו התקיים אתר קבורת אנשי האליטות בתילים (כולל קבר הספינה) במהלך המאה ה-7.[97] כמאתיים שנה מאוחר יותר נוספו שתי קבוצות הקברים של אנשים שהוצאו להורג במאה ה-8 עד המאה ה-11, ממצא שככל קברים של אנשים שנתלו ובורות לעמודי תליה.

נמצאו קשרים בין שני בתי הקברות הראשונים. למשל קבורה של אפר שריפת המת בקערות ברונזה נראתה לראשונה בקבורה המשפחתית, אך התופעה נמשכה גם בקברי התילים 3,4,5, ו- 18, הקדומים מבין קברי האליטה. הקבר המאוחר ביותר בסידרה זו הוא ככל הנראה תל מספר 17 בו נקבר אדם צעיר כבן 25 בארון קבורה כשלצדו גם קבר לסוסו. לאחר תילים אלה הופיעו שני תילים עם קבורת ספינה. תל מספר 2 ותל מספר 1 הידוע. הקבורה המאוחרת ביותר נערכה בתל מספר 14 בו נקברה אישה עם תכשיטי כסף כשהיא שוכבת ככל הנראה על ספה.

החפירות בסאטון הו איפשרו מתן תשובה לשאלה מדוע נקברה הספינה נקברה בנקודה מסוימת זו, ומה הייתה משמעות מבצע הקבורה הזה? במאה החמישית מהגרים אנגלים מצפון גרמניה עשו דרכם במעלה נהר הדבן על מנת להתיישב בסאפוק. מאה שנה מאוחר יותר הפך האיזור עשיר ביותר, כפי שניתן לראות מהממצאים האחרונים מרנדלשאם – הארמון אנגלו-סקסוני במעלה הנהר. המשפחה שקברה את מתיה ליד הנהר בבית הקברות הראשון (קברי המאה ה-6 של פשוטי העם) עלתה לגדולה ולמעמד שליטה לקראת סוף המאה השישית. בתוך חמישים שנה שהיו סוערות הם הם העמידו את בית הקברות השני – מקבץ של קברי עלית המציין את עלייתם לגדולה ולמעמד בינלאומי. ניתן לראות בתילים 1,17, שנשמרו היטב, כיצד הפריטים שהוטמנו בהם נבחרו בקפידה כדי לבטא אמירה אודות המת. היסטוריה כתובה בחפצים של אומה אנאלפבתית. אתר התילים היווה זירה בה האנגלים העלו על נס את ממלכתם בשרשת של קברים מפוארים המביאים לידי ביטוי את השאיפות הפוליטיות בנות זמנם. קרוור סבור שהיתה זו אשתו של ראדוולד שתכננה בתבונתה הפוליטית את סידור קברו של המלך האנגלו-סקסוני שפלרטט עם הנצרות, כשהמסר העולה ממנו הוא: "הזמנים משתנים. עלינו לעמוד לצד אנשינו אך מבלי להתגרות בברית הנוצרית ההולכת וקרבה אלינו".

לקראת סוף המאה השביעית מזרח אנגליה נשלטה על ידי מספר מלכים נוצרים. קברי ההוצאות להורג המאוחרים מסאטון הו היו כנראה של צעירים שלא הסכינו להסתגל למשטר הנוצרי החדש ושילמו על כך את המחיר. קבריהם נמצאו מאורגנים בשתי קבוצות. קבוצה אחת סביב תל מספר 5 וקבוצה נוספת בצד הדרך העוברת למרגלות הרכס שליד התילים. נראה שהייתה כוונה שקברי הקורבנות האלה יחשפו לעיני העוברים בדרך לאחר שנשללה מהם קבורה בחצר הכנסייה.[98]  

החשיבות ההיסטורית של סאטון הו

המחקר ההיסטורי על הממלכות האנגלו-סקסוניות ובמיוחד על זו של מזרח-אנגליה עבר מהפך מסעיר מאז חשיפתו של קבר הספינה בסאטון הו על ממצאיו העשירים. לפתע היה בידי החוקרים וההיסטוריונים, שעד אז הסתמכו במחקר ממלכת מזרח-אנגליה על רמזים ורסיסי תעוד היסטורי (כמו האפוס של ביאוולף או הכתיבה ההיסטורית של ביד הקדוש) שפע של חומר ממשי, מאתר מלכותי מראשית המאה ה-7. שאלות רבות וקשות באשר לזהות מוצאם של האנגלו-סקסונים, מהות דתם, מנהגי היום יום שלהם, אומנותם, הישגיהם הטכניים, קשרי החוץ שלהם או מקורות השושלת ששלטה במזרח-אנגליה, תהליך ההמעבר לנצרות במזרח-אנגליה - כל אלה שבו להבחן על סמך התגליות מסאטון הו. חשיבותו האמיתית של האוסף מסאטון הו הוא במהפכה שנוצרה בתודעה ובהערכת התקופה והאנשים שיצרו אותו. עד לגלוי קבר הספינה שלטה במחקר התפיסה כי לאחר נסיגת האימפריה הרומית, במאה הרביעית, שקעה בריטניה לתקופה אפלה בה חלה התדרדרות חברתית, בידוד בינלאומי וניוון תרבותי. הממצא מסאטון הו סייע לשלול לחלוטין תפיסה זו ולהוכיח שחבל ארץ זה שנשלט על ידי האנגלו-סקסונים הצטיין בהישגים אמנותיים יוצאי דופן, באמונות דתיות מורכבות ובקשרים בינלאומיים מפותחים. לפתע הפכו האגדות באפוס ביאוולף על אוצרות מרהיבים, מלכים רבי עוצמה וטקסי לוויה מפוארים למציאות בעלת ממד פיסי ממשי.[58] ממצאי סאטון הו מספרים סיפור מפתיע ורב עוצמה על חצר המלוכה האנגלו-סקסוני ועל עושרו התרבותי והחומרי.[99] הנסיונות לענות על השאלות הרבות שעוררו הממצאים באשר לטיבו של תל מספר 1 (קבר או גלעד), למעמדו ולזהותו של הנקבר (מלך? מי המלך?) ומה מהות הקשר בממצאים לשבדיה, הביאו את ההיסטוריונים למסקנות מרחיקות לכת באשר להתפתחות ההיסטורית של ממלכת מזרח-אנגליה. לעומת חוקרים שבדים שביקשו לפתור את הבעיה על ידי זיהוי הקבר כמקום מנוחתו של מלך או מנהיג רם-מעלה שבדי,[100] מרבית החוקרים מסכימים היום עם הזיהוי של ראדוולד, מלך-העל משושלת הואפינגאס האנגלו-סקסונית, כמי שנקבר בקבר הספינה. כתוצאה מכך, ומתוך ההכרח ליישב את הקשר החזק שיש לממצאים בסאטון הו לתרבות סקנדינבית ושבדית במיוחד, התקבלה הגישה במחקר הגורסת כי הקבר הוא אנגלו-סקסי של מלך אנגלי, צאצא לשושלת שמקורותיה בשבדיה אשר התיישבה בחלק זה של בריטניה כמאה שנה מוקדם יותר.[101]

העניין הרב שעורר קבר הספינה במחקר ההיסטורי בא לידי ביטוי ב"מבול" של מחקרים ומאמרים שראו אור מאז הגילוי.[102] בעשור השנים לאחר מלחמת העולם הראשונה התפרסמו מאות מאמרים וספרים רבים בנושא. מחקרים נוספים ומקורות רבים נוספים ממשיכים להתפרסם ובהם אתרים וקטעי וידאו במרשתת, סרטי טלויזיה ואף סרט באורך מלא (The Dig) המבוסס על רומן שנכתב על ארועי החפירה.[103]

ראו גם

ספרו של הארכיאולוג מרטין קארוור

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Sutton Hoo- Lost in myths of time, באתר סמינר הקיץ המשותף לאוניברסיטאות סטנפורד ונוטינגהם web.stanford.edu
  2. ^ C. W. Phillips, The Sutton Hoo Ship Burial, Antiquity Volume 14, Issue 53, Durham University, 1940, עמ' 8
  3. ^ 1 2 R.L.S. Bruce Mitford, The Sutton Hoo ship burial, Scientific American Vol. 184 no. 4, Nature America Inc., April 1951, עמ' 31-24
  4. ^ R.L.S. Bruce Mitford, 1, The Sutton Hoo Ship-Burial: A handbook, London: The trustees of the British Museum, 1968, עמ' 15
  5. ^ R.L.S. Bruce Mitford, The Sutton Hoo Ship Burial, Proceeding of the Suffolk Institute of Archeology and Natural History Vol xxv Part 1, W.E. Harrison & Sons - The Ancient House Ipswich, 1950, עמ' 64, 73
  6. ^ 1 2 3 מתוך דו"ח החפירה של קארוור, Carver, Martin 2004 Sutton Hoo Field Reports, Volume 2 of the field reports - Fieldwork before 1983 -מזכרונותיו של מנהל החפירה בשנת 1939 צ'ארלס פיליפס במאמר 'Charles Phillips' reflections `Sutton Hoo en pantoufles פסקה 3.3. עמ' 9
  7. ^ History of medieval Ipswich, באתר Medieval English Towns
  8. ^ St. Botulph, באתר The Catholic Encyclopaedia - newadvent.org
  9. ^ R.L.S. Bruce-Mitford, Saxon Rendlesham Some preliminary considerations, Proceedings of the Suffolk Institute of Archaeology and History Volume XXIV, part 3 ,1948, עמ' 228-251
  10. ^ The woman who gave us Sutton Hoo, באתר העיתון East Anglian Daily Times - ראה eadt.co.uk, ‏דצמבר 2006
  11. ^ Mrs Pretty and Sutton Hoo, באתר הבלוג http://archmusicman.blogspot.com/, ‏נובמבר 2014
  12. ^ 1 2 3 4 Sam Newton, Sutton Hoo: Burial-Ground of the Wuffings, באתר wuffings.co.uk
  13. ^ Kate Scotter, The Dig: Who was Sutton Hoo archaeologist Basil Brown, באתר bbc.com
  14. ^ Basil Brown Archive, באתר ארכיון מחוז סאפוק suffolkarchives.co.uk
  15. ^ Martin O. H. Carver, כרך Part I Design, 1, Sutton Hoo A seventh-century princely burial ground and its context, London: British Museum Press, 2005, עמ' 3
  16. ^ The Sutton Hoo ship burial, באתר khanacademy.org
  17. ^ AD 700 – Sutton Hoo, באתר archaeology.co.uk, ‏מאי 2007
  18. ^ מדריך קצר לאתר הקבורה המלכותית בסאטון הו, באתר nationaltrust הבריטי
  19. ^ Sam Knight, Revisiting Sutton Hoo, Britain’s Mythical Ship Burial, באתר newyorker.com, ‏August 12, 2019
  20. ^ Veronica Walker, The ghostly treasure ship of Sutton Hoo, באתר nationalgeographic.com
  21. ^ מתוך דו"ח החפירה של קארוור, Carver, Martin 2004 Sutton Hoo Field Reports, Volume 2 of the field reports - Fieldwork before 1983 -דבריו של מנהל החפירה בשנת 1939 צ'ארלס פיליפס במאמר 'Charles Phillips' reflections `Sutton Hoo en pantoufles פסקה 3.3. עמ' 10
  22. ^ C. W. Phillips, The Sutton Hoo Ship Burial, עמ' - 9
  23. ^ מתוך דו"ח החפירה של קארוור, Carver, Martin 2004 Sutton Hoo Field Reports, Volume 2 of the field reports - Fieldwork before 1983 -מזכרונותיו של מנהל החפירה בשנת 1939 צ'ארלס פיליפס במאמר 'Charles Phillips' reflections `Sutton Hoo en pantoufles פסקה 3.3. עמ' 12
  24. ^ 1 2 3 ראיון עם פרופסור מרטין קארוור (מראשי משלחות החופרים בסאטון הו) בפודקאסט "Spectacular discoveries at Sutton Hoo" באתר historyextra.com
  25. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 History of archaeology at Sutton Hoo, באתר קרן הנאמנות הבריטית www.nationaltrust.org.uk
  26. ^ מתוך דו"ח החפירה של קארוור, Carver, Martin 2004 Sutton Hoo Field Reports, Volume 2 of the field reports - Fieldwork before 1983 -מזכרונותיו של מנהל החפירה בשנת 1939 צ'ארלס פיליפס במאמר 'Charles Phillips' reflections `Sutton Hoo en pantoufles פסקה 3.3. עמ' 12-13
  27. ^ מתוך דו"ח החפירה של קארוור, Carver, Martin 2004 Sutton Hoo Field Reports, Volume 2 of the field reports - Fieldwork before 1983 -מזכרונותיו של מנהל החפירה בשנת 1939 צ'ארלס פיליפס במאמר 'Charles Phillips' reflections `Sutton Hoo en pantoufles פסקה 3.3. עמ' 14-15
  28. ^ מתוך דו"ח החפירה של קארוור, Carver, Martin 2004 Sutton Hoo Field Reports, Volume 2 of the field reports - Fieldwork before 1983 -מעדות אחייניתה של הגברת פרטי Note on Mrs Edith Pretty by Mary Hopkirk פסקה 3.5. עמ' 22
  29. ^ גליון Antiquity מספר 53 (Volume 14) עמודים 6-87, מרץ 1940.
  30. ^ 1 2 מתוך דו"ח החפירה של קארוור, Carver, Martin 2004 Sutton Hoo Field Reports, Volume 2 of the field reports - Fieldwork before 1983 -מזכרונותיו של מנהל החפירה בשנת 1939 צ'ארלס פיליפס במאמר 'Charles Phillips' reflections `Sutton Hoo en pantoufles פסקה 3.3. עמ' 17
  31. ^ C. W. Phillips, The Sutton Hoo Ship Burial, Antiquity, 1940, עמ' 22
  32. ^ C. W. Phillips, The Sutton Hoo Ship Burial, Antiquity, 1940, עמ' 25
  33. ^ The Sutton Hoo Ship's Company, באתר saxonship.org
  34. ^ 1 2 Dr Sam Newton, The Ghost Ship of the Wuffings, באתר wuffings.co.uk
  35. ^ C. W. Phillips, The Sutton Hoo Ship Burial, Antiquity, 1940, עמ' 24
  36. ^ C. W. Phillips, The Sutton Hoo Ship Burial, Antiquity, 1940, עמ' 11-12
  37. ^ ראה שיחזור מבנה חדר הקבורה על הספינה באיור באתר הבי.בי.סי
  38. ^ ראה עוד על שימור הספינה מניידם (Nydam) בתר מוזיאון שלזוויג, גרמניה
  39. ^ C. W. Phillips, The Sutton Hoo Ship Burial, Antiquity, 1940, עמ' 22-23, 27
  40. ^ C. W. Phillips, The Sutton Hoo Burial Ship, The Mariner's Mirror Volume 26, 1940 - Issue 4, עמ' 345-355
  41. ^ 1 2 Dr Sam Newton, The Royal Burial Chamber, באתר wuffings.co.uk, ‏2014
  42. ^ 1 2 R.L.S. Bruce Mitford, 2, The Sutton Hoo Ship-Burial: A handbook, London: The trustees of the British Museum, 1968, עמ' 19-36
  43. ^ Basil Brown, באתר englishmonarchs.co.uk
  44. ^ האזינו לראיון עם פרופסור מרטין קארוור (מראשי משלחות החופרים בסאטון הו) בפודקאסט "Spectacular discoveries at Sutton Hoo" (על ממצא הנעליים בדקה 37:34) באתר historyextra.com
  45. ^ ראה עוד על הנבל והקשר לפואימה של ביאוולף אצל C. L. Wrenn, Two Anglo-Saxon Harps, Comparative Literature, Studies in Old English Literature in Honor of Arthur G. Brodeur, Vol. 14, No. 1, Winter, 1962, עמ' 118-128
  46. ^ בויכוח על דתו של המת ציינה החוקרת אליזבט מרטין קלארק כי מבין כל החפצים בחדר הקבורה, מהווה הדג בקערה סמל נוצרי מובהק. ראה אצל: D. Elizabeth Martin-Clarke, Culture in Early Anglo-Saxon England, Baltimore USA: The Johns Hopkins Press, 1947, עמ' 86
  47. ^ gaming-piece, באתר המוזיאון הבריטי britishmuseum.org
  48. ^ 1 2 T. D. Kendrick, Ernst Kitzinger and Derek Allen, The Sutton Hoo Finds, The British Museum Quarterly Vol. 13, No. 4, Dec., 1939, עמ' 111-136
  49. ^ Michael J.Enright, The Sutton Hoo whetstone sceptre: a study in iconography and cultural milieu, Anglo-Saxon England Vol. 11,1983, עמ' 119-134
  50. ^ Who was buried at Sutton Hoo?, מאמר באתר המוזיאון הבריטי שנשמר באתר archive.org ב-16 בדצמבר 2010
  51. ^ Dr Sam Newton, The Royal Helm, באתר wuffings.co.uk
  52. ^ 1 2 C. W. Phillips, The Sutton Hoo Ship Burial, Antiquity, 1940, עמ' 17
  53. ^ The Sutton Hoo helmet, באתר smarthistory.org
  54. ^ George and Isabel Henderson, The implications of the Staffordshire Hoard for the understanding of the origins and development of the Insular art style as it appears in manuscripts and sculpture, באתר finds.org.uk
  55. ^ R.L.S. Bruce Mitford, 2, The Sutton Hoo Ship-Burial: A handbook, London: The trustees of the British Museum, 1968, עמ' 27-28
  56. ^ Sword from the ship-burial at Sutton Hoo, באתר artsandculture.google
  57. ^ Dr Sam Newton, The Royal Sword Blade, באתר wuffings.co.uk, ‏2014
  58. ^ 1 2 Sue Brunning, Eighty years (and more) of Sutton Hoo, בלוג האוצרת באתר המוזיאון הבריטי blog.britishmuseum.org
  59. ^ סרטון אוצרת המוזיאון הבריטי, באתר Youtube
  60. ^ The Sword hilt, באתר wuffings.co.uk
  61. ^ Dr Sam Newton,, The Sword Hilt, באתר wuffings.co.uk
  62. ^ R.L.S. Bruce Mitford, 2, The Sutton Hoo Ship-Burial: A handbook, London: The trustees of the British Museum, 1968, עמ' 28
  63. ^ Dr Sam Newton, The Royal Money Belt, באתר wuffings.co.uk
  64. ^ R.L.S. Bruce Mitford, 9, The Sutton Hoo Ship-Burial: A handbook, London: The trustees of the British Museum, 1968, עמ' 62-63
  65. ^ R.L.S. Bruce Mitford, 9, The Sutton Hoo Ship-Burial: A handbook, London: The trustees of the British Museum, 1968, עמ' 64-64
  66. ^ Dr Sam Newton, The Royal Shoulder Mounts, באתר wuffings.co.uk
  67. ^ T. D. Kendrick, Ernst Kitzinger and Derek Allen, The Sutton Hoo Finds, 1939, עמ' 126
  68. ^ C. W. Philps, The Excavation of the Sutton Hoo Ship-burial, The Antiquaries Journal Vol. XX (April 1940) No. 2, עמ' 166-167; 193
  69. ^ Purse lid from the ship burial at Sutton-hoo, באתר artsandculture.google.com
  70. ^ The Sutton Hoo Purse-Lid, באתר המוזיאון הבריטי britishmuseum.org
  71. ^ shield, באתר המוזיאון הבריטי britishmuseum.org
  72. ^ Dr Sam Newton, The Royal Shield, באתר wuffings.co.uk, ‏2014
  73. ^ R.L.S. Bruce Mitford, 2, The Sutton Hoo Ship-Burial: A handbook, London: The trustees of the British Museum, 1968, עמ' 21-24
  74. ^ המידע הגניאולוגי נשמר במספר מקורות בינהם "הכרוניקה האנגלו-סקסונית", שהחלה כנראה להרשם במאה ה-9, "האוסף האנגלי(אנ')" של רשימות גנאולוגיות שראשיתן ברשומות מהמאה ה-9, וכתביו של ביד הקדוש, ובעיקר ספרו "ההיסטוריה של כנסיית האנגלים".
  75. ^ H. Munro Chadwick, The Sutton Hoo Ship-Burial, who was He, Antiquity Volume 14, Issue 53, Durham University, 1940, עמ' 77-78
  76. ^ שלושת קברי הספינה האנגלו-סקסונים שהתגלו במזרח אנגליה מצויים בקרבת רנדלשאם, שניים בסאטון הו (תילים 1, 2) ואחד בסנייפ (כ-10 ק"מ צפונית מזרחית לרנדלשאם).
  77. ^ H. Munro Chadwick, The Sutton Hoo Ship-Burial, who was He, Antiquity, 1940, עמ' 80
  78. ^ הארכיאולוג מרטין קארוור טוען שבמעשה שילוב הפולחנים הפגין ראדוולד ריאליזם פוליטי, אך בעצם הייתה זו טעות גסה משום שהביע בכך זלזול הן בנוצרים והן בפגאנים, והצליח להרגיז בכך את שני הצדדים היריבים. מתוך ראיון שהעניק פרופסור קארוור (מראשי משלחות החופרים בסאטון הו) בפודקאסט "Spectacular discoveries at Sutton Hoo", של המגזין History Extra באתר historyextra.com
  79. ^ H. Munro Chadwick, The Sutton Hoo Ship-Burial, who was He, Antiquity, 1940, עמ' 84-85
  80. ^ 1 2 Edited By Catherine E. Karkov, Beowulf and Sutton hoo; The Odd Couple by Roberta Frank, The Archaeology of Anglo-Saxon England, Basic Readings, 1999, עמ' 317-338
  81. ^ H. Munro Chadwick, The Sutton Hoo Ship-Burial, who was He, Antiquity Volume 14, Issue 53, Durham University, 1940, עמ' 87
  82. ^ תרגום: Seamus Heaney, Beowulf, A new verese translation, London: W.W. Norton, 2000, עמ' 5
  83. ^ Sam Newton, The origins of Beowulf and the Pre-Viking Kingdom of East Anglia, first publication 1993, Athenaeum Press, 2004, עמ' 30-45
  84. ^ Casandra Vasu, Dyeing Sutton Hoo Nordic Blonde: An Interpretation of Swedish Influences on the East Anglian Gravesite, A Thesis submitted to the Graduate College of Bowling Green State University, 2008, עמ' 62-64
  85. ^ 1 2 Martin Carver, The Sutton Hoo Research Project 1983-2001, באתר archaeologydataservice.ac.uk, ‏2004
  86. ^ 1 2 Return to Sutton Hoo, באתר archaeology.co.uk, ‏אוקטובר 2010
  87. ^ Martin O. H. Carver, כרך Part II The Early Medieval burials, Sutton Hoo A seventh-century princely burial ground and its context, London: The British Museum Press, 2005, עמ' 67-105
  88. ^ Martin O. H. Carver, כרך Part II The Early Medieval burials, Sutton Hoo A seventh-century princely burial ground and its context, 2005, עמ' 105-106
  89. ^ History of archaeology at Sutton Hoo, באתר קרן הנאמנות הבריטית www.nationaltrust.org.uk
  90. ^ Martin O. H. Carver, כרך Part II The Early Medieval burials, Sutton Hoo A seventh-century princely burial ground and its context, 2005, עמ' 115-137
  91. ^ קישור לקבצי הדו"ח של קארוור באתר martincarver.com
  92. ^ Marlia Mundell Mango, Cyril Mango, Angela Care, Evans and Michael Hughese, A 6th-century Mediterranean bucket from Bromeswell Parish, Suffolk, Antiquity Volume 63 , Issue 239, June 1989, עמ' 295 - 311
  93. ^ Martin O. H. Carver, כרך Part I Design, 1, Sutton Hoo A seventh-century princely burial ground and its context, 2005, עמ' 10-12
  94. ^ Madeleine Hummler, Before Sutton Hoo - The prehistoric settelment 3000BC to 550AD אצל Martin O. H. Carver, כרך Part III Context, 11, Sutton Hoo A seventh-century princely burial ground and its context, London: The British Museum Press, 2005, עמ' 391-458
  95. ^ Anglo-Saxon, באתר אנציקלופדיה בריטניקה britannica.com
  96. ^ Martin O. H. Carver, כרך Part III Context, 14, Sutton Hoo A seventh-century princely burial ground and its context, London: The British Museum Press, 2005, עמ' 489
  97. ^ Christopher J.R. Fern, Before Sutton Hoo: the Prehistoric Remains and Early Anglo-Saxon Cemetery at Tranmer House, Bromeswell, Suffolk, East Anglian Archaeology Report No. 155, 2015, Suffolk County Council Archaeological Service, עמ' 221
  98. ^ Martin Carver, Sutton Hoo’s Story Goes Deeper Than The Dig, באתר sapiens.org, ‏פברואר 2021
  99. ^ R. L. S. Bruce-Mitford, The Sutton Hoo Ship Burial, Scientific American Vol. 184, No. 4, Nature America, 1951, עמ' 30
  100. ^ R.L.S. Bruce Mitford, The Sutton Hoo Ship Burial, Proceeding of the Suffolk Institute of Archeology and Natural History, 1950, עמ' 1-3
  101. ^ R.L.S. Bruce Mitford, The Sutton Hoo Ship Burial, Proceeding of the Suffolk Institute of Archeology and Natural History, 1950, עמ' 74
  102. ^ Francis P. Magoun, Jr., The Sutton Hoo Ship-Burial: A Chronological Bibliography, Speculum Vol. 29, No. 1, The University of Chicago Press, 1954, עמ' 116-124
  103. ^ The Dig (2021), באתר imdb.com