הכנסת השנייה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לחופש הצבעה
מ שינוי מיקום לתבנית הניווט כנסות וממשלות ישראל, בהתאם לתוצאות הדיון על עיצוב מחודש לתבנית.
שורה 28: שורה 28:


==תוצאות הבחירות לכנסת ה-2==
==תוצאות הבחירות לכנסת ה-2==
{{כנסות וממשלות ישראל}}
{| class="wikitable"
{| class="wikitable"
|-
|-
שורה 85: שורה 84:
|הבא=[[הכנסת השלישית]] {{ש}} [[1955]]–[[1959]]
|הבא=[[הכנסת השלישית]] {{ש}} [[1955]]–[[1959]]
}}
}}
{{כנסות וממשלות ישראל}}


[[קטגוריה:הכנסת השנייה|*]]
[[קטגוריה:הכנסת השנייה|*]]

גרסה מ־09:12, 27 באפריל 2021

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
הכנסת השנייה
מדינה ישראלישראל ישראל
ממשלות הממשלה השלישית
הממשלה הרביעית
הממשלה החמישית
הממשלה השישית
תקופת כהונה 20 באוגוסט 195115 באוגוסט 1955
(4 שנים)
מערכת בחירות 30 ביולי 1951
הנהגה
יו"ר הכנסת יוסף שפרינצק
סגני יו"ר הכנסת חנה למדן
בנימין מינץ
יוסף סרלין
יעקב קליבנוב
זאב שפר
ראש הממשלה דוד בן-גוריון
משה שרת
הרכב הכנסת
מפלגת השלטון מפא"י

הכנסת השנייה הושבעה ב-20 באוגוסט 1951 (י"ח באב תשי"א). הרכבה נקבע בבחירות שנערכו ב-30 ביולי 1951. כהונת הכנסת נמשכה מעל 4 שנים עבריות, ו5 ימים בלבד פחות מ4 שנים לועזיות מלאות, והסתיימה ב-15 באוגוסט 1955 (כ"ז באב תשט"ו), עם התכנסותה של הכנסת השלישית.

יושב-ראש הכנסת היה יוסף שפרינצק. סגני יושב-ראש היו זאב שפר, בנימין מינץ, חנה למדן ויוסף סרלין.

מזכיר הכנסת היה משה רוזטי.

תוצאות הבחירות לכנסת ה-2

שם הסיעה קולות באחוזים מספר מושבים מספר מושבים בסוף כהונת הכנסת
מפא"י 37.3 45 47
ציונים כלליים 16.2 20 22
מפ"ם 12.5 15 7
הפועל המזרחי 6.8 8 8
תנועת החרות 6.6 8 8
מק"י 4.0 5 7
המפלגה הפרוגרסיבית 3.2 4 4
רשימה דמוקרטית לערביי ישראל 2.4 3 3
אגו"י 2.0 3 3
ספרדים ועדות מזרח 1.8 2 0
פא"י 1.6 2 2
המזרחי 1.5 2 2
קידמה ועבודה 1.2 1 1
התאחדות התימנים 1.2 1 1
חקלאות ופיתוח 1.1 1 1
אחדות העבודה - פועלי ציון - 0 4

אירועים מרכזיים

הסכם השילומים שנחתם במהלך כהונתה של הכנסת השנייה, לווה באירועים סוערים. ב-6 בינואר 1952 עלה ההסכם לסדר יומה של הכנסת השנייה, ולאחר שלושה ימי דיון נערכה הצבעה במליאה. ההחלטה שהתקבלה הייתה לייפות את כוחה של הממשלה לנהל את המשא ומתן. ההחלטה התקבלה ברוב של 61 חברי כנסת מול 50 מתנגדים ו-6 נמנעים. 3 חברי כנסת נעדרו. בייפוי כוחה של הממשלה תמכו 45 חברי הכנסת של מפא"י ו-6 מתוך שמונת החברים בהפועל המזרחי. הקואליציה ככלל, ומפלגות מפא"י ו"הפועל המזרחי" בנפרד, נתנו לחברים ניצולי השואה חופש הצבעה, כדי לא להעמידם בדילמה מוסרית. חופש ההצבעה ניתן רק לאחר שהתברר לבן-גוריון שקיים רוב התומך בהחלטה.

מליאת הכנסת בעת כהונתה של הכנסת השנייה

ב-7 בינואר 1952, במהלך הדיון בכנסת, קיימו מתנגדי ההסכם הפגנה גדולה, שהחלה בכיכר ציון בירושלים, וצעדה לבניין הכנסת (אז בבית פרומין, מרחק דקות הליכה מהכיכר). יושב-ראש מפלגת חרות, חבר הכנסת מנחם בגין, שנאם בהפגנה, דיבר בחריפות רבה נגד הממשלה. לאחר דבריו של בגין החל ההמון לצעוד לעבר הכנסת. על הכנסת הופקדו שוטרים רבים שפרסו סביבה גדרות תיל והציבו ברחובות מחסומים רבים. חרף ניסיונות המשטרה לבלום את המפגינים באלות ובגז מדמיע, הגיעו המפגינים למפתן הכנסת והשליכו אבנים לתוך אולם המליאה. במהלך ההפגנה נפצעו כמאתיים אזרחים וכמאה וארבעים שוטרים. ח"כ חנן רובין נפגע מאבן בראשו ועוד מספר חברי כנסת שרסיסי החלונות המנופצים פגעו בהם. עיתון "הארץ" תיאר את רחבת הכנסת באותו היום כ"שדה קרב". בגין נשא נאום חריף מאוד בתוך המליאה, במהלכו כינה את בן-גוריון "פשיסט" ו"חוליגן" לקול ניפוץ השמשות ולמראה בהלתם של חברי הכנסת שהתרחקו מהחלונות ומהאבנים הניתכות מכל עבר.

קישורים חיצוניים


הקודמת:
האספה המכוננת - הכנסת הראשונה
19491951
הכנסת השנייה
20 באוגוסט 1951 - 15 באוגוסט 1955
י"ח באב ה'תשי"א - כ"ז באב ה'תשט"ו
הבאה:
הכנסת השלישית
19551959