בידה – הבדלי גרסאות
מ הגהה |
|||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
[[קובץ:Boilly La Toilette intime ou la Rose effeuillée.jpg|thumb|בידה מהמאה השמונה-עשרה בשימוש]] |
[[קובץ:Boilly La Toilette intime ou la Rose effeuillée.jpg|thumb|בידה מהמאה השמונה-עשרה בשימוש]] |
||
[[קובץ:SB-BidetIntegrated.jpg|thumb|בידה תוספת]] |
[[קובץ:SB-BidetIntegrated.jpg|thumb|בידה תוספת]] |
||
[[קובץ:Bidet Ego Kolo.jpg| thumb|בידה |
[[קובץ:Bidet Ego Kolo.jpg| thumb|בידה מודרני]] |
||
'''בִּידֵה''' (ב[[צרפתית]]: '''Bidet''') הוא מתקן [[תברואה|תברואתי]] דמוי [[כיור]] נמוך המשמש לרחצה והיגיינה של [[איבר מין|איברי המין]] ו[[פי הטבעת]]. |
'''בִּידֵה''' (ב[[צרפתית]]: '''Bidet''') הוא מתקן [[תברואה|תברואתי]] דמוי [[כיור]] נמוך המשמש לרחצה והיגיינה של [[איבר מין|איברי המין]] ו[[פי הטבעת]]. |
||
גרסה מ־09:46, 5 במאי 2021
בִּידֵה (בצרפתית: Bidet) הוא מתקן תברואתי דמוי כיור נמוך המשמש לרחצה והיגיינה של איברי המין ופי הטבעת.
אופן השימוש
על פי רוב משמש הבידה לרחצה של איברי המין החיצוניים וסביבתם. עם זאת, ניתן לרחוץ בבידה בנוחות גם איברי גוף אחרים, כמו למשל כפות הרגליים. אף שהבידה דומה במראהו לאסלה, הרי שיהיה נכון יותר להשוות אותו לכיור או לאמבטיה. לאנשים המוגבלים בתנועתם או שמנועים מסיבות פיזיות שונות מלהשתמש באמבטיה או במקלחת, משמש הבידה הדרך הנוחה ביותר לשמירה על ההיגיינה האישית.
יש הטועים מחוסר ידיעה לחשוב שהבידה הוא מַשתֵנה או אסלה. בבידה משתמשים בדרך כלל לאחר השימוש באסלה, ומקובל לשבת עליו כשהפנים לברז המים, אך ניתן לשבת גם בכיוון ההפוך.
המבנה המקובל לבידה כולל ברז שבעזרתו ניתן למלא את כיור הפורצלן במים חמים. הבידה מצויד, בדומה לכיור, בפתח ניקוז שאותו ניתן לאטום בפקק. ישנם דגמי בידה שבהם יש מתקן דמוי טוש שממנו ניתזים המים.
סוג אחר של בידה הוא מתקן מעורב של אסלה ובידה. זוהי למעשה אסלה שאליה מחובר דוש המשמש לניקוי איברי המין ופי הטבעת. בדגמים משוכללים יותר תיתכן גם בקרה חשמלית, חימום של משטח הישיבה ומתקן ייבוש באוויר חם.
השימוש בבידה נחשב להיגייני יותר מאשר השימוש בנייר טואלט, בזכות השימוש במים. הבידה יכול להיות שימושי במיוחד לקשישים או לאנשים עם מגבלות תנועה וגם לסובלים מטחורים.
תפוצה
הבידה נפוץ במדינות קתוליות,[1] ובמיוחד בדרום מערב אירופה (במיוחד בצרפת, ביוון, באיטליה, בספרד, בפורטוגל ופינלנד), בטורקיה, בארצות ערב ובאמריקה הלטינית. בארגנטינה, למשל, מצוי בידה בכתשעים אחוזים ממשקי הבית. תפוצתו רחבה גם ביפן ובמדינות אסייתיות אחרות.
ביפן הוצגה בשנת 1980 ה"אסלה ללא נייר", שהיא שילוב של אסלה ושל בידה שאף מייבשת לאחר השימוש את פי הטבעת ואיברי המין.
תושבי מדינות שבהן הבידה אינו מקובל כלל, מופתעים להיתקל בו בנסיעותיהם ברחבי העולם, למשל בבתי מלון, ועל פי רוב אינם יודעים כיצד להשתמש בו. שיווק הבידה נתקל בקשיים הנובעים מאיסורי טאבו שונים בכל האמור בשיחה על היגיינה אישית. תושבי מדינות שבהן הבידה נפוץ בכל בית, מתקשים בדרך כלל להבין כיצד ניתן לשמור על היגיינה אישית ללא שימוש בבידה.
היסטוריה
הבידה הוא ככל הנראה המצאה של יצרני רהיטים צרפתים של סוף המאה השבע עשרה או תחילת המאה השמונה עשרה. אין תיעוד מסודר של הופעתו הראשונה או של שם הממציא. האזכור הראשון של בידה בספרות הוא משנת 1710.
עם התקדמות טכנולוגיית ההיגיינה בתקופה הוויקטוריאנית, עברו במפנה המאה העשרים הבידה וסיר הלילה מחדר השינה לחדר האמבטיה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ^ E. Clark, Mary (2006). Contemporary Biology: Concepts and Implications. University of Michigan Press. p. 613. ISBN 9780721625973.
Douching is commonly practiced in Catholic countries. The bidet ... is still commonly found in France and other Catholic countries.