לא אד"ו ראש – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏מטרת הכלל: קישורים פנימיים
שורה 4: שורה 4:


== מטרת הכלל ==
== מטרת הכלל ==
על פי המסורת, דחייה זו נועדה לעקוף מספר בעיות הנובעות מההלכה:
הכלל נובע מן הצורך למנוע מ[[יום הכיפורים]] לחול לפני או אחרי [[שבת]], בסמוך לה, משום שאז יש רצף של שני [[יום שבתון|ימי שבתון]] האסורים בכל מלאכה לרבות [[מלאכת אוכל נפש]] (הכנת אוכל, שהיא מלאכה המותרת בחג){{הערה|"אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד" ({{בבלי|מגילה|ז|ב}}).}}, ואסורים גם בקבורת המת על ידי נכרים (דבר שהותר ב[[יום טוב]] שחומרתו פחותה משבת וכיפור כדי למנוע את בזיון המת המוטל יומיים ללא קבורה) וכן כדי שתמיד יתקיים מנהג הנביאים, [[חיבוט ערבה]], ב"[[הושענא רבה]]", שאין לקיימו אם יום זה חל בשבת.
*'''הסיבות להימנעות מיום ד' ומיום ו'''': אם קובעים את ראש השנה ביום ד' או ביום ו', [[יום הכיפורים]] אשר מתחיל תשעה ימים אחר כך, יהיה ביום שישי, או ביום ראשון, שני ימים הצמודים לשבת (אחת לפני השבת ואחת אחריה). נוצרות שתי בעיות כשיום הכיפורים צמוד לשבת:
**לא יוותרו [[ירקות]] טריים לאכילה בתום צמד הימים השבת ויום הכיפורים, מפני שהן נלקטו יומיים קודם. (בחגים אחרים מותר לבשל ביום החג, אך לא ביום הכיפורים).
**אדם אשר נפטר ביום הראשון מתוך צמד הימים יום הכיפורים ושבת, לא יוכל להיקבר במשך יומיים, הנחשב 'חילול כבוד המת'.{{הערה|בעוד בחגים אחרים מותר לקבור את המת על ידי גויים. ({{בבלי|ביצה|ו|א}})}}{{הערה|{{בבלי|ראש השנה|כ|א}}}}
*'''הסיבה להימנעות מיום א'''': קיים איסור [[הלכה|הלכתי]] לקיים את מנהג חביטת ה[[ערבה (צמח)|ערבות]] כש[[הושענא רבה]] חל בשבת, ועל מנת למנוע ביטול של מנהג זה, דאגו שהושענא רבה לא יחול בשבת.{{הערה|{{בבלי|סוכה|מג|ב|מפרש=רש"י|ד"ה=לא איקלע}}}}{{הערה|זהו ההסבר הרווח לכלל (ראו [[ביאור הלכה]] אורח חיים תכח ד"ה {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים תכח א#ביאור הלכה|"אלו הימים שאין קובעין וכו'}})}}

יש הסבורים שגם בזמן שנהגו לקדש את החודש על פי הראייה, בית הדין היה משתדל למנוע מצב בו ראש השנה חל בימים רביעי ושישי{{הערה|{{בבלי|ראש השנה|כ|א}}}}, וקביעת הכלל בלוח המחושב רק קיבעה נוהג קדום זה והוסיפה עליו את הדחיה מיום ראשון{{הערה|{{ירושלמי|סוכה|ד|א}}.}}.
===שיטת הרמב"ם===
לפי ה[[רמב"ם]] 'לא אד"ו' נובע משיקולים אסטרונומיים, על מנת לדייק ככל האפשר לפי זמן [[מולד הלבנה]] האמיתי ([[משנה תורה]], הלכות קידוש החודש, פרק ז', הלכה ח'). ה[[אברהם בן דוד מפושקירה|ראב"ד]] התנגד לדעה זו (הלכות קידוש החודש, פרק ז, הלכה ח), וחכמים נוספים הביעו הסתייגות ממנה, משום שלא ברור כיצד דחיות אלו תורמות להתאמה האמורה. [[הלבוש]] תירץ שעצם הסיבה לדחיות היא כדי לתאם את ראשי החודשים עם ראיית הירח והסיבות לבחירת ימים אלו הן הסיבות שהוזכרו לעיל (לבוש אדר היקר על הרמב"ם שם).

===הצעת המחקר===
חוקרים רבים סבורים כיום שבמקורו הכוונה של 'לא אד"ו ראש' הייתה להימנע משלושה הימים החשובים ל[[בייתוסים]] ול[[צדוקים]], אשר הקפידו על שלושה ימים אלו לסירוגין לראשי חודשים, ובפרט על יום ד' ל'ראש השנה' בראש חודש ניסן, ולראש חודש תשרי, וביום א' ליום [[מנחת העומר|הנפת העומר]] (ב[[כ"ו בניסן]]), לחג השבועות (ב[[ט"ו בסיוון]]) ולראש חודש סיון. על פי [[לוח השנה במגילות קומראן]], המועדים נקבעו ליום קבוע בשבוע שאינו שבת. לדוגמה: יום הזיכרון (הקרוי בפינו כיום 'ראש השנה') וחג הפסח היו תמיד ביום ד', ויום כיפור תמיד ביום ו'.{{מקור}}


== אטימולוגיה ==
== אטימולוגיה ==

גרסה מ־22:44, 24 ביוני 2021

לא אָד"וּ ראש הוא אחד הכללים בלוח העברי, הקובע שיומו הראשון של ראש השנה לא יחול בימים ראשון, רביעי או שישי בשבוע (א', ד', ו' בהתאמה)[1].

על פי כלל זה, כאשר מולד הירח חל בימים אלה, א' בתשרי יחול למחרת.

מטרת הכלל

על פי המסורת, דחייה זו נועדה לעקוף מספר בעיות הנובעות מההלכה:

  • הסיבות להימנעות מיום ד' ומיום ו': אם קובעים את ראש השנה ביום ד' או ביום ו', יום הכיפורים אשר מתחיל תשעה ימים אחר כך, יהיה ביום שישי, או ביום ראשון, שני ימים הצמודים לשבת (אחת לפני השבת ואחת אחריה). נוצרות שתי בעיות כשיום הכיפורים צמוד לשבת:
    • לא יוותרו ירקות טריים לאכילה בתום צמד הימים השבת ויום הכיפורים, מפני שהן נלקטו יומיים קודם. (בחגים אחרים מותר לבשל ביום החג, אך לא ביום הכיפורים).
    • אדם אשר נפטר ביום הראשון מתוך צמד הימים יום הכיפורים ושבת, לא יוכל להיקבר במשך יומיים, הנחשב 'חילול כבוד המת'.[2][3]
  • הסיבה להימנעות מיום א': קיים איסור הלכתי לקיים את מנהג חביטת הערבות כשהושענא רבה חל בשבת, ועל מנת למנוע ביטול של מנהג זה, דאגו שהושענא רבה לא יחול בשבת.[4][5]

יש הסבורים שגם בזמן שנהגו לקדש את החודש על פי הראייה, בית הדין היה משתדל למנוע מצב בו ראש השנה חל בימים רביעי ושישי[6], וקביעת הכלל בלוח המחושב רק קיבעה נוהג קדום זה והוסיפה עליו את הדחיה מיום ראשון[7].

שיטת הרמב"ם

לפי הרמב"ם 'לא אד"ו' נובע משיקולים אסטרונומיים, על מנת לדייק ככל האפשר לפי זמן מולד הלבנה האמיתי (משנה תורה, הלכות קידוש החודש, פרק ז', הלכה ח'). הראב"ד התנגד לדעה זו (הלכות קידוש החודש, פרק ז, הלכה ח), וחכמים נוספים הביעו הסתייגות ממנה, משום שלא ברור כיצד דחיות אלו תורמות להתאמה האמורה. הלבוש תירץ שעצם הסיבה לדחיות היא כדי לתאם את ראשי החודשים עם ראיית הירח והסיבות לבחירת ימים אלו הן הסיבות שהוזכרו לעיל (לבוש אדר היקר על הרמב"ם שם).

הצעת המחקר

חוקרים רבים סבורים כיום שבמקורו הכוונה של 'לא אד"ו ראש' הייתה להימנע משלושה הימים החשובים לבייתוסים ולצדוקים, אשר הקפידו על שלושה ימים אלו לסירוגין לראשי חודשים, ובפרט על יום ד' ל'ראש השנה' בראש חודש ניסן, ולראש חודש תשרי, וביום א' ליום הנפת העומרכ"ו בניסן), לחג השבועות (בט"ו בסיוון) ולראש חודש סיון. על פי לוח השנה במגילות קומראן, המועדים נקבעו ליום קבוע בשבוע שאינו שבת. לדוגמה: יום הזיכרון (הקרוי בפינו כיום 'ראש השנה') וחג הפסח היו תמיד ביום ד', ויום כיפור תמיד ביום ו'.[דרוש מקור]

אטימולוגיה

שם הכלל "לא אד"ו ראש" איננו אקראי לגמרי. מקור הביטוי מופיע בספר עזרא: ”וַאֲצַוֶּה אוֹתָם עַל אִדּוֹ הָרֹאשׁ”.[8][דרושה הבהרה] אם כי אין ביניהם כל קשר נראה לעין במשמעות התוכן.

לא בד"ו פסח

כנגזר מכלל זה, מתקבל כלל נוסף - "לא בד"ו פסח".[9] שמשמעו - יום ראשון של פסח לעולם לא יחול בימים שני, רביעי ושישי, שכן מספר הימים מפסח עד ראש השנה הוא קבוע - 163 ימים, שהם 23 שבועות ועוד יומיים.

כתוצאה מכך, מופע של חג הפסח ביום ראשון הוא אירוע נדיר יחסית, החל רק ב-11.5% מהשנים. כאשר פסח חל ביום ראשון, ראש השנה הבא יחול ביום שלישי. כאשר ראש השנה אמור לחול בימים א' ד' או ו', נדחה ראש השנה ליום הבא, מה שגורם לכפל מופעים בימים ב', ה' וז' לעומת יום ג', שאליו כמעט ואין דחיות. בצירוף שאר הדחיות תדירות המופעים היא כדלהלן (האות הראשונה לפסח והשנייה לראש השנה):

ג' - ה' = 31.9%

ה' - ז' = 28.6% (בדיוק שתי שביעיות)

ז' - ב' = 28.0%

א' - ג' = 11.5%

השנה הבאה בה יחול חג פסח ראשון ביום ראשון תהיה ה'תשפ"ה.

לעומת זאת, ביהדות הקראית לא משתמשים בכללים אלו לקביעת ראשי החודשים. אלא מקיימים את ראשי החודשים בראיית הירח, ואין כל מניעה לקיים את החגים בימים אלו.

סוגי השנים הנגזרות מהכלל

כנגזר מ"לא אד"ו ראש", מתקיימים בלוח העברי 14 סוגי שנים אפשריים: כל סוג מסומן בשלוש אותיות, שהראשונה בהן מייצגת את היום בו חל ראש השנה, והשלישית את היום בו חל היום הראשון של פסח. האות האמצעית מסמלת את מספר הימים באותה שנה (ח=חסרה=353/383 ימים, כ=כסדרה=354/384 ימים, ש=שלמה=355/385 ימים).

סימן אתב"ש למועדי החגים

לפי סימן זה, הבנוי על צירופי כתב אתב"ש:[10]

א"ת -תשעה באב יחול ביום שחל בו א' של פסח

ב"ש - שבועות יחול ביום שחל בו ב' של פסח

ג"ר - ראש השנה יחול ביום שחל בו ג' של פסח

ד"ק - קריאת התורה (שמחת תורה בחו"ל, כ"ג בתשרי) תחול ביום שחל בו ד' של פסח

ה"צ - צום כיפור יחול ביום שחל בו ה' של פסח

ו"פ - פורים (שלפני פסח) חל ביום שחל בו ו' של פסח

ז"ע - עצמאות יחול ביום שחל בו ז' של פסח.[11] הסימן מתייחס לה' באייר ולא למועדו של יום העצמאות בפועל (המתחשב בדחיות ובהקדמות של יום העצמאות הנעשות למניעת חילול שבת).

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ', עמוד א',תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק ד', הלכה א'.
  2. ^ בעוד בחגים אחרים מותר לקבור את המת על ידי גויים. (תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ו', עמוד א')
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ', עמוד א'
  4. ^ רש"י, מסכת סוכה, דף מ"ג, עמוד ב', ד"ה לא איקלע
  5. ^ זהו ההסבר הרווח לכלל (ראו ביאור הלכה אורח חיים תכח ד"ה "אלו הימים שאין קובעין וכו')
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ', עמוד א'
  7. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק ד', הלכה א'.
  8. ^ ספר עזרא, פרק ח', פסוק י"ז.
  9. ^ וכן הכללים: לא גה"ז עצרת, לא אג"ו כפור, לא בד"ז פורים.
  10. ^ ארבעה טורים, אורח חיים, הלכות ראש חודש, סימן תכח.
  11. ^ זוהי תוספת מאוחרת לכלל אתב"ש, שחידש הרב עמרם אבורביע בספרו נתיבי עם (עמ' קפג)