לדלג לתוכן

מרטין (חברה לייצור כלי נגינה) – הבדלי גרסאות

הסרת תווים בלתי נראים, החלפות (מוזיק, לעיתים, ב[[ווינה, ובייחוד , ווינה, צויד)
(עימוד תמונות)
(הסרת תווים בלתי נראים, החלפות (מוזיק, לעיתים, ב[[ווינה, ובייחוד , ווינה, צויד))
{{חברה מסחרית}}
 
חברת '''מרטין''' (שם רשמי ב[[אנגלית]]: '''C. F. Martin & Company''') היא חברה [[ארצות הברית|אמריקאית]] לייצור [[כלי נגינה]], המתמחה ב[[גיטרה אקוסטית|גיטרות אקוסטיות]], אך ייצרה גם [[גיטרה חשמלית|גיטרות חשמליות]] ו[[גיטרה קלאסית|קלאסיות]], [[מנדולינה|מנדולינות]] ו[[יוקולילי|יוקולילים]]ם. החברה נוסדה בשנת 1833 על-ידי כריסטיאן פרדריק מרטין, בונה גיטרות שהיגר מ[[גרמניה]], ובנה את הגיטרות הראשונות בארצות-הברית. מאז שמרה החברה על מעמדה המוביל בעיצוב ובייצור גיטרות אקוסטיות באיכות גבוהה, ומיוחסים לה מספר המצאות, שכלולים ועיצובים מרכזיים בהיסטוריה של הגיטרה המודרנית.
 
==היסטוריה==
 
מייסד החברה ונשיאה הראשון, כריסטיאן פרידריך מרטין {{אנג|Christian Frederick Martin}}, נולד בשנת 1794 ב[[נסיכות הבוחר מסקסוניה]]. הוא היה בן למשפחת [[נגר]]ים, ואביו אף הוא עסק בבניית גיטרות. בהיותו בן 15 החל להתלמד כשוליה בסדנתו של יוהאן גאורג שטאופר {{אנג|Johann Georg Stauffer}}, בונה גיטרות החשוב בתקופתו ב[[וינה|ווינה]]{{הערה|שם=היטלי18|[https://guitar.com/guides/essential-guide/martin-guitar-history/ The History of CF Martin & Co, an American Institution], Michael Heatley, '''Guitar.com'''. July 20, 2018. |כיוון=שמאל}}.
 
באותה תקופה שוייכו בוני הגיטרות בסקסוניה ל[[גילדה]] של בוני הרהיטים, ונתבעו על-ידי הגילדה של בוני ה[[כינור]]ות, שדרשה בלעדיות על ייצור כלי-נגינה. עקב עימות זה [[הגירה לארצות הברית|היגר]] מרטין לארצות-הברית בשנת 1833, ופתח את הסדנה שלו בשכונת [[טרייבקה]] ב[[ניו-יורק]], עם חנות כלי-נגינה בחזיתה. בשנת 2014, חנות זו הייתה עדיין ברשותו של כריסטיאן פרדריק מרטין הרביעי, בן-בן-בן-נכדו וה[[מנהל כללי|מנהל הכללי]] של "כ.פ. מרטין וחברתו", שנשארה בבעלות משפחתית. המילים "EST. 1833" (קיצור של "נוסד בשנת 1833") עדיין מוטבעות מתחת ל[[לוגו]] של החברה על מרבית הגיטרות שהיא מייצרת{{הערה|שם=היטלי18}}.
 
בשנת 1838 עבר מפעל הייצור לעיר נאזארת ("[[נצרת]]") ב[[פנסילבניה]], שם הוא פועל עד היום. במפעל נמצא גם [[מוזיאון]] לתולדות החברה, המציג את חלקה בהיסטוריה של נגינת הגיטרה, ומוכר על-ידי [[המרשם הלאומי של מקומות היסטוריים]] בארצות-הברית{{הערה|שם=היטלי18}}.
[[קובץ:C.F.Martin Factory38 (clip).jpg|שמאל|ממוזער|246px|תמוכות בתצורת X על הצד הפנימי של לוח התהודה: חידוש של חברת מרטין הנהוג כיום בכל גיטרה אקוסטית כמעט. בלוח השמאלי התמוכות מגולפות על-מנת להקל עוד יותר ממשקלו.]]
במאה ה-19 היו הגיטרות קטנות אף מגיטרות קלאסיות של המאה ה-21, ובעלות מיתרים שזורים מ[[מעיים|מעי]] [[בקר]], שהמתח שלהם היה נמוך והפיקו צליל חלש יחסית. בתקופה שבה הגברת קול חשמלית עדיין לא הומצאה, חולשה זו הקשתה על שילוב גיטרות בתזמורות ובלהקות של כלי-נגינה אחרים. חברת מרטין הייתה בין חלוצי פיתוח הגיטרה האקוסטית המודרנית, המצויידתהמצוידת במיתרי מתכת בעלי מתח חזק בהרבה, ומפיקה צליל רם וצלול, שהשפיע רבות על התפתחות [[מוזיקה פופולרית|המוזיקה הפופולרית]]. הגדלת מתח המיתרים עד פי שניים ויותר הצריכה שינויי תכנון ובנייה רבים. בשנות ה-60 של המאה ה-19, כאשר גיטרות באירופה עשו שימוש בתמוכות פנימיות {{אנג|Guitar bracing}} בצורת סולם או מניפה, חברת מרטין הייתה בין מספר בוני גיטרות חלוציים בארצות הברית שחידשו תמוכות פנימיות מוצלבות (X-bracing). תצורה זו מאפשרת מתח מיתרים גדול יותר, ומשמשת כיום בכמעט כל הגיטרות האקוסטיות בעולם{{הערה|שם=היטלי18}}{{הערה|שם=בנט16|Bennett, B. C. (2016). [https://link.springer.com/article/10.1007/s12231-016-9336-0 The sound of trees: wood selection in guitars and other chordophones]. '''Economic Botany''', 70(1), 49-63.|כיוון=שמאל}}.
 
חידוש נוסף של החברה במאה ה-19 היה בהיבט חיוני אחר של מבנה הגיטרה: שיטת חיבור צוואר הגיטרה לגוף. החברה שאלה מתעשיית הרהיטים חיבור חזק יותר בשיטת "זנב יונה" {{אנג|Dovetail joint}}, שאף היא הפכה לתקן ברוב הגדול של גיטרות אקוסטיות. רק החל מסוף המאה ה-20 עברה חברת [[גיטרות טיילור|טיילור]], ובעקבותיה יצרניות נוספות של גיטרות אקוסטיות, להשתמש בחיבור פשוט יותר מסוג bolt-on הנפוץ בגיטרות חשמליות. אך חברת מרטין ממשיכה לשמור אמונים לחיבור זנב היונה, שלדעתם מעביר טוב יותר את רטט הצליל מצוואר הגיטרה לתבת התהודה.
בראשית המאה ה-20 נוצרה דרישה בארצות הברית, במיוחד אצל זמרי ונגני [[קאנטרי]], [[ג'אז]] ו[[פולק]] לגיטרות בעלות צליל חזק יותר, שיישמע גם במרחק מן הבמה ולא יוטבע על-ידי תזמורות [[כלי נשיפה ממתכת|כלי הנשיפה]] הנפוצות אז. בתגובה לדרישה זו עיצבו מהנדסי מרטין, החל משנת 1916, גיטרה בתצורה שאותה כינו "דרדנוט" {{אנג|Dreadnought (guitar type)}}, בעלת גוף רחב ועמוק יותר, וצליל רם יותר. בכדי להמחיש את גודלו ועוצמתו, הדגם החדש נקרא בחברת מרטין על שמה של [[אוניית מערכה|אוניית המערכה]] הבריטית [[אה"מ דרדנוט]], שהייתה מפורסמת מאוד באותן שנים. תצורת הדרדנוט זכתה להצלחה מרובה, יוצרה מאז על-ידי מרבית יצרני הגיטרות האקוסטיות, וגם כיום היא בין הטיפוסים הפופולריים ביותר של גיטרה אקוסטית.
 
עד [[מלחמת העולם השנייה]], רבים מדגמי הגיטרות המובחרים של מרטין נבנו עם לוח תהודה קדמי מעץ אדירונדאק (זן של [[אשוחית סיטקה]] הגדל בהרי אדירונדאק {{אנג|Adirondack Mountains}} ב[[מדינת ניו-יורק]]), ולוח אחורי מעץ [[סיסם ברזילאי]] {{אנג|Dalbergia nigra}} מ[[יער האמזונאס]]. שני טיפוסי עצים אלו נכחדו מאז כמעט לחלוטין, עקב [[כריתת עצים]] ו[[בירוא יערות]], ולפיכך הם נדירים ביותר בגיטרות שנבנו מאז, ומוחלפים במיני עץ אחרים. בנוסף, מקובל אצל בוני ונגני גיטרות אקוסטיות מובחרות שהצליל שלהן משתבח במשך השנים, ככל שהעץ ממשיך להתייבש. כתוצאה מכך, גיטרות מרטין עתיקות וביחודובייחוד מלפני מלחמת העולם השנייה נחשבות לגיטרות וינטג' {{אנג|Vintage guitar}} נדירות, שהפכו לפריטי [[אספנות]] מבוקשים ויקרים, ובדרך-כלל נמכרות במחירים של 30 עד 70 אלף דולר{{הערה|שם=בנט16}}{{הערה|רשימת גיטרות וינטג' מתוצרת מרטין ומחיריהן ניתן למצוא בויקיפדיה האנגלית {{אנג|List of original (pre-war) Martin D-45s}}. גיטרות שנמכרו במחירים העולים על 300,000$ הן בדרך-כלל אלו שהשתייכו לאמנים מפורסמים, כגון [[אלוויס פרסלי]] ו[[הביטלס]].}}. תופעה זו תורמת להילת האיכות סביב הגיטרות של החברה, ותכופות מודגשת באסטרטגית ה[[שיווק]] העכשווית שלה, לצד ההיסטוריה והמסורת הארוכים שלה.
 
משנות ה-40 וה-50 נסקה הפופולריות של הגיטרה החשמלית, וכתוצאה מכך של יצרני גיטרות חשמליות כמו [[גיבסון (חברה)|גיבסון]] ו[[פנדר]], בעוד גיטרות אקוסטיות ויצרניהן נדחקו למקום משני במוזיקה הפופולרית וב[[תעשיית המוזיקה]]{{הערה|אם כי ברמות המחיר הנמוכות בשוק כלי-הנגינה, גיטרות אקוסטיות עדיין נמכרות במספרים דומים לאלו של גיטרות חשמליות, משום שאינן מצריכות מערכת הגברה חשמלית מסובכת ויקרה.}}. בניגוד לגיבסון, לא נכנסה מרטין לעיצוב וייצור נרחבים של גיטרות חשמליות, אף כי עשתה לפרקים כמה ניסיונות בכיוון זה שלא צלחו. כמו-כן מייצרת החברה מפעם לפעם דגמי חצי-נפח {{אנג|Archtop guitar}} עם הגברה חשמלית, המיועדים בעיקר לנגני [[ג'אז]]. הפיתוח של [[פיק אפ (מוזיקה)|פיק-אפ]] המוציא צליל נאמן לצליל האקוסטי של גיטרה נתקל בקשיים, הנוטים להגביל את השילוב של גיטרות אקוסטיות בהופעות חיות עם להקות מוגברות חשמלית. מאז 1981 משתפת חברת מרטין פעולה עם חברת פישמן {{אנג|Fishman (company)}} לצורך הגברה חשמלית של הדגמים האקוסטיים שלה.
החברה עדיין נמצאת בבעלות משפחת מרטין, ומאז שנת 1986 מנוהלת על-ידי כריסטיאן פרדריק מרטין הרביעי, הדור השישי למייסד החברה. היא כיום אחת החברות האמריקניות העתיקות ביותר שעדיין נמצאת ב[[עסק משפחתי|בעלות משפחתית]]. בשנת 1990 ציינה החברה את הגיטרה ה-500,000 שייצרה בהיסטוריה שלה, ובשנת 2004 את הגיטרה המיליון. במאה ה-21 מעסיקה החברה כ-600 עובדים{{הערה|שם=היטלי18}}.
 
כתגובה להצפת השוק בגיטרות אקוסטיות זולות, המיוצרות במפעלים מחוץ לארצות הברית, החלה מרטין לייצר גם דגמי גיטרות זולים יחסית במפעל ב[[מקסיקו]] השייך לה. רבים מדגמים אלו בנויים חלקית מ[[עץ לבוד]] דחוס במיוחד, המיוצר במפעלי החברה ומכונה על-ידיהם High Pressure Laminate וב[[ראשי תבות]] HPL. לעיתים הם גם עושים שימוש בחומרים סינתטיים ו[[חומר מרוכב|מרוכבים]] לחלקים אחרים כמו לוח האצבוע. במקביל ממשיכה החברה במפעלה בפנסילבניה לבנות בעבודת יד דגמים איכותיים ויקרים, הבנויים מעץ "מלא", מעצים מובחרים הידועים בתכונותיהם המוסיקליותהמוזיקליות, כמו [[אשוחית סיטקה]] או [[ארז]] ללוח הקדמי, [[סיסם הודי]] או [[מהגוני]] ללוח האחורי, ו[[הובנה]] ללוח האצבוע.
[[קובץ:Eric clapton sportpaleis.JPG|שמאל|ממוזער|250px|[[אריק קלפטון]] בהופעה עם גיטרה אקוסטית מתוצרת מרטין]]
גיטרות מרטין מוכרות בעיקר כגיטרות "מסורתיות" במבנה שלהן, בעלות צליל אקוסטי עשיר ו"חם", המועדף במיוחד על נגני [[בלוגראס]], פולק וקאנטרי, אך אהוד גם בסגנונות [[מוזיקת רוק|רוק אקוסטי]], [[פופ]], [[בלוז]], [[פינגר סטייל]] ועוד. לעיתים קרובות הן משמשות להקלטה אקוסטית ב[[אולפן הקלטות|אולפן ההקלטות]], במופעי "אנפלאגד", וכמימד נוסף ב[[רפרטואר]] של גיטריסטים אשר רוב הזמן מנגנים על גיטרות חשמליות, למשל [[אריק קלפטון]] ו[[ג'ון מאייר (מוזיקאי)|ג'ון מאייר]]. למשתמשים המעדיפים את התחושה והצליל המסורתיים מייעדת החברה את הדגמים הוותיקים שלה, אשר השתנו מעט בעשרות השנים האחרונות, וכן גרסאות דמויות וינטג', אשר במבנה, בחומרים ובעיטורים שלהן מחקות באופן נאמן אף יותר את דגמי מרטין ה"קלאסיים" משנות ה-30 וה-40. כאופציה נוספת בונה החברה גם גיטרות בהתאמה אישית, במיוחד לפי דרישות הלקוח. כמו-כן בונה החברה סדרות מוגבלות במספרן של גיטרות איכותיות ומעוטרות במיוחד, לעתיםלעיתים בעיצובם וב[[חתימה|חתימתם]] של גיטריסטים ידועי-שם, שמחירן עשוי להאמיר לעשרות אלפי דולר. חלקן נרכשות מתוך צפייה שערכן יעלה במשך השנים כפריטי אספנות, בדומה לגיטרות עתיקות של החברה.
 
עם זאת, בשנים האחרונות מנסה החברה לפנות גם לציבור גיטריסטים צעיר ומודרני יותר, בדגמים פחות-יקרים המותאמים להופעה במשותף עם כלי-נגינה אלקטרוניים, ומדגישים תכונות מעשיות כגון הגברה חשמלית-אקוסטית, חומרים עמידים, נוחות נגינה וחסינות ל[[משוב#דוגמה למשוב חיובי - משוב אקוסטי|משוב אקוסטי]].
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
 
 
[[קטגוריה:יצרני גיטרות]]
[[קטגוריה: חברות אמריקאיות]]