מרטין (חברה לייצור כלי נגינה) – הבדלי גרסאות

**מרטין**
נתונים כלליים
מייסדים	כריסטיאן פרידריך מרטין
תקופת הפעילות	1833–הווה (כ־191 שנים)
מיקום המטה	Nazareth
מוצרים עיקריים	גיטרה
	www.martinguitar.com

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־09:20, 30 בספטמבר 2021

חברת מרטין (שם רשמי באנגלית: C. F. Martin & Company) היא חברה אמריקאית לייצור כלי נגינה, המתמחה בגיטרות אקוסטיות, אך ייצרה גם גיטרות חשמליות וקלאסיות, מנדולינות ויוקולילים. החברה נוסדה בשנת 1833 על-ידי כריסטיאן פרדריק מרטין, בונה גיטרות שהיגר מגרמניה, ובנה את הגיטרות הראשונות בארצות-הברית. מאז שמרה החברה על מעמדה המוביל בעיצוב ובייצור גיטרות אקוסטיות באיכות גבוהה, ומיוחסים לה מספר המצאות, שכלולים ועיצובים מרכזיים בהיסטוריה של הגיטרה המודרנית.

היסטוריה

מייסד החברה ונשיאה הראשון, כריסטיאן פרידריך מרטין (Christian Frederick Martin), נולד בשנת 1794 בנסיכות הבוחר מסקסוניה. הוא היה בן למשפחת נגרים, ואביו אף הוא עסק בבניית גיטרות. בהיותו בן 15 החל להתלמד כשוליה בסדנתו של יוהאן גאורג שטאופר (Johann Georg Stauffer), בונה גיטרות החשוב בתקופתו בווינה^[1].

באותה תקופה שוייכו בוני הגיטרות בסקסוניה לגילדה של בוני הרהיטים, ונתבעו על-ידי הגילדה של בוני הכינורות, שדרשה בלעדיות על ייצור כלי-נגינה. עקב עימות זה היגר מרטין לארצות-הברית בשנת 1833, ופתח את הסדנה שלו בשכונת טרייבקה בניו-יורק, עם חנות כלי-נגינה בחזיתה. בשנת 2014, חנות זו הייתה עדיין ברשותו של כריסטיאן פרדריק מרטין הרביעי, בן-בן-בן-נכדו והמנהל הכללי של "כ.פ. מרטין וחברתו", שנשארה בבעלות משפחתית. המילים "EST. 1833" (קיצור של "נוסד בשנת 1833") עדיין מוטבעות מתחת ללוגו של החברה על מרבית הגיטרות שהיא מייצרת^[1].

בשנת 1838 עבר מפעל הייצור לעיר נאזארת ("נצרת") בפנסילבניה, שם הוא פועל עד היום. במפעל נמצא גם מוזיאון לתולדות החברה, המציג את חלקה בהיסטוריה של נגינת הגיטרה, ומוכר על-ידי המרשם הלאומי של מקומות היסטוריים בארצות-הברית^[1].

במאה ה-19 היו הגיטרות קטנות אף מגיטרות קלאסיות של המאה ה-21, ובעלות מיתרים שזורים ממעי בעלי-חיים^[2], שהמתיחות שלהם היתה נמוכה והפיקו צליל חלש יחסית. בתקופה שבה הגברת קול חשמלית עדיין לא הומצאה, חולשה זו הקשתה על שילוב גיטרות בתזמורות ובלהקות של כלי-נגינה אחרים. חברת מרטין הייתה בין חלוצי פיתוח הגיטרה האקוסטית המודרנית, המצוידת במיתרי מתכת בעלי מתיחות חזקה בהרבה, ומפיקה צליל רם וצלול, שהשפיע רבות על התפתחות המוזיקה הפופולרית. הגדלת מתיחות המיתרים פי שניים ויותר הצריכה שינויי תכנון ובנייה רבים. בשנות ה-60 של המאה ה-19, כאשר גיטרות באירופה עשו שימוש בתמוכות פנימיות (Guitar bracing) בצורת סולם או מניפה, חברת מרטין הייתה בין מספר בוני גיטרות חלוציים בארצות הברית שחידשו תמוכות פנימיות מוצלבות (X-bracing). תצורה זו מאפשרת מתיחות מיתרים גדולה יותר, ומשמשת כיום בכמעט כל הגיטרות האקוסטיות בעולם^[1]^[3].

חידוש נוסף של החברה במאה ה-19 היה בהיבט חיוני אחר של מבנה הגיטרה: שיטת חיבור צוואר הגיטרה לגוף. החברה שאלה מתעשיית הרהיטים חיבור חזק יותר בשיטת "זנב יונה" (Dovetail joint), שאף היא הפכה לתקן ברוב הגדול של גיטרות אקוסטיות. רק החל מסוף המאה ה-20 עברה חברת טיילור, ובעקבותיה יצרניות נוספות של גיטרות אקוסטיות, להשתמש בחיבור פשוט יותר מסוג bolt-on הנפוץ בגיטרות חשמליות. אך חברת מרטין ממשיכה לשמור אמונים לחיבור זנב היונה, שלדעתם מעביר טוב יותר את רטט הצליל מצוואר הגיטרה לתבת התהודה.

בראשית המאה ה-20 נוצרה דרישה בארצות הברית, במיוחד אצל זמרי ונגני קאנטרי, ג'אז ופולק לגיטרות בעלות צליל חזק יותר, שיישמע גם במרחק מן הבמה, ולא יוחרש על-ידי תזמורות המנדולינות, הבנג'ו וכלי הנשיפה שהיו נפוצות אז. בתגובה לדרישה זו עיצבו בחברת מרטין, החל משנת 1916, גיטרה בעלת גוף רחב ועמוק יותר, וצליל רם יותר. בכדי להמחיש את גודלה ועוצמתה של התצורה החדשה, הם כינו אותה "דרדנוט" (Dreadnought (guitar type)), על שמה של אוניית המערכה הבריטית אה"מ דרדנוט, שהייתה מפורסמת מאוד באותן שנים. תצורת הדרדנוט זכתה להצלחה מרובה, יוצרה מאז על-ידי מרבית יצרני הגיטרות האקוסטיות, וגם כיום היא בין הטיפוסים הפופולריים ביותר של גיטרה אקוסטית.

עד מלחמת העולם השנייה, רבים מדגמי הגיטרות המובחרים של מרטין נבנו עם לוח תהודה קדמי מעץ אדירונדאק (זן של אשוחית סיטקה הגדל בהרי אדירונדאק (Adirondack Mountains) במדינת ניו-יורק), ולוח אחורי מעץ סיסם ברזילאי (Dalbergia nigra) מיער האמזונאס. שני טיפוסי עצים אלו נכחדו מאז כמעט לחלוטין, עקב כריתת עצים ובירוא יערות, ולפיכך הם נדירים ביותר בגיטרות שנבנו מאז, ומוחלפים במיני עץ אחרים. בנוסף, מקובל אצל בוני ונגני גיטרות אקוסטיות מובחרות שהצליל שלהן משתבח במשך השנים, ככל שהעץ ממשיך להתייבש. כתוצאה מכך, גיטרות מרטין עתיקות ובייחוד מלפני מלחמת העולם השנייה נחשבות לגיטרות וינטג' נדירות, שהפכו לפריטי אספנות מבוקשים ויקרים, ובדרך-כלל נמכרות במחירים של 30 עד 70 אלף דולר^[3]^[4]. תופעה זו תורמת להילת האיכות סביב הגיטרות של החברה, ותכופות מודגשת באסטרטגית השיווק העכשווית שלה, לצד ההיסטוריה והמסורת הארוכים שלה.

החברה ייצרה לאורך ההיסטוריה שלה גם כלי פריטה אקוסטיים נוספים: בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, תזמורות חובבים של מנדולינות היו נפוצות מאוד בארצות הברית, ואגף שלם במפעל של מרטין נבנה במיוחד לייצורן. באותה תקופה, כאשר מוזיקה הוואית הייתה לאופנה פופולרית, מרטין העתיקו במפעל שלהם יוקולילים הוואים, והפכו עד היום ליצרן המוכר והיוקרתי ביותר של כלי זה. לאחר המעבר למיתרי מתכת בראשית המאה ה-20, מרטין ייצרה מפעם לפעם דגמי גיטרה קלאסית עם מיתרי ניילון, וכיום מייצרת גם דגמי גיטרה אקוסטית קטני-גוף לילדים ולתרמילאים. החל משנות ה-70 מייצרת מרטין גם מיתרים לגיטרות אקוסטיות.

משנות ה-40 וה-50 נסקה הפופולריות של הגיטרה החשמלית, וכתוצאה מכך של יצרני גיטרות חשמליות כמו גיבסון ופנדר, בעוד גיטרות אקוסטיות ויצרניהן נדחקו למקום משני במוזיקה הפופולרית ובתעשיית המוזיקה^[5]. בניגוד לגיבסון, לא נכנסה מרטין לעיצוב וייצור נרחבים של גיטרות חשמליות וגיטרות בס, אף כי עשתה לפרקים ניסיונות בכיוון זה שלא צלחו מסחרית^[1]. כמו-כן מייצרת החברה מפעם לפעם דגמי ארצ'טופ (Archtop guitar) ו"חצי נפח" עם הגברה חשמלית, המיועדים בעיקר לנגני ג'אז. הפיתוח של פיק-אפ המייצר צליל נאמן לצליל האקוסטי של גיטרה נתקל בקשיים, אשר נוטים להגביל את השילוב של גיטרות אקוסטיות בהופעות חיות עם להקות מוגברות חשמלית^[6]. מאז 1981 משתפת חברת מרטין פעולה עם חברת פישמן (Fishman (company)) לצורך הגברה חשמלית של הדגמים האקוסטיים שלה.

בסוף המאה ה-20 ובמאה ה-21

החברה עדיין נמצאת בבעלות משפחת מרטין, ומאז שנת 1986 מנוהלת על-ידי כריסטיאן פרדריק מרטין הרביעי, הדור השישי למייסד החברה. היא כיום אחת החברות האמריקניות העתיקות ביותר שעדיין נמצאת בבעלות משפחתית. בשנת 1990 ציינה החברה את הגיטרה ה-500,000 שייצרה בהיסטוריה שלה, ובשנת 2004 את הגיטרה המיליון. במאה ה-21 מעסיקה החברה כ-600 עובדים^[1].

כתגובה להצפת השוק בגיטרות אקוסטיות זולות, המיוצרות במפעלים מחוץ לארצות הברית, החלה מרטין לייצר גם דגמי גיטרות זולים יחסית במפעל במקסיקו השייך לה. רבים מדגמים אלו בנויים חלקית מעץ לבוד דחוס במיוחד, המיוצר במפעלי החברה ומכונה על-ידיהם High Pressure Laminate ובראשי תבות HPL. לעיתים הם גם עושים שימוש בחומרים סינתטיים ומרוכבים לחלקים אחרים כמו לוח האצבוע. במקביל ממשיכה החברה במפעלה בפנסילבניה לבנות בעבודת יד דגמים איכותיים ויקרים, הבנויים מעץ "מלא", מעצים מובחרים הידועים בתכונותיהם המוזיקליות, כמו אשוחית סיטקה או ארז ללוח הקדמי, סיסם הודי או מהגוני ללוח האחורי, והובנה ללוח האצבוע^[3].

גיטרות מרטין מוכרות בעיקר כגיטרות "מסורתיות" במבנה שלהן, בעלות צליל אקוסטי עשיר ו"חם", המועדף במיוחד על נגני בלוגראס, פולק רוק, פולק וקאנטרי, אך אהוד גם בסגנונות רוק אקוסטי, פופ, בלוז, פינגר סטייל ועוד. לעיתים קרובות הן משמשות להקלטה אקוסטית באולפן ההקלטות, במופעי "אנפלאגד", וכמימד נוסף ברפרטואר של גיטריסטים אשר רוב הזמן מנגנים על גיטרות חשמליות, למשל אריק קלפטון וג'ון מאייר. למשתמשים המעדיפים את התחושה והצליל המסורתיים מייעדת החברה את הדגמים הוותיקים שלה, אשר השתנו מעט בעשרות השנים האחרונות, וכן גרסאות דמויות וינטג', אשר במבנה, בחומרים ובעיטורים שלהן מחקות באופן נאמן אף יותר את דגמי מרטין ה"קלאסיים" משנות ה-30 וה-40. כאופציה נוספת בונה החברה גם גיטרות בהתאמה אישית, במיוחד לפי דרישות הלקוח. כמו-כן בונה החברה סדרות מוגבלות במספרן של גיטרות איכותיות ומעוטרות במיוחד, לעיתים בעיצובם ובחתימתם של גיטריסטים ידועי-שם, שמחירן עשוי להאמיר לעשרות אלפי דולר. חלקן נרכשות מתוך צפייה שערכן יעלה במשך השנים כפריטי אספנות, בדומה לגיטרות עתיקות של החברה.

עם זאת, בשנים האחרונות מנסה החברה לפנות גם לציבור גיטריסטים צעיר ומודרני יותר, בדגמים פחות-יקרים המותאמים להופעה במשותף עם כלי-נגינה אלקטרוניים, ומדגישים תכונות מעשיות כגון הגברה חשמלית-אקוסטית, חומרים עמידים, נוחות נגינה וחסינות למשוב אקוסטי.

החברה כיום שומרת על מעמדה כאחת היצרניות המובילות של גיטרות אקוסטיות, בארצות-הברית ובעולם, במרבית רמות המחיר פרט לנמוכות ביותר. החל ממחירים הנקובים במאות דולרים מתחרה החברה בגיטרות זולות רבות המיוצרות ברחבי העולם, בקנדה, במקסיקו, באירופה, ובעיקר במזרח הרחוק. ברמות המחיר הבינוניות מתחרה החברה מול יצרנים כטיילור, ימאהה, טקמיני, אפיפון ועוד. ברמות המחיר הגבוהות והיוקרתיות ביותר, המתחרה המסורתית של מרטין מאז ראשית המאה ה-20 היא גיבסון, מאז שנות ה-80 גם טיילור, וכן מספר רב של בוני גיטרות "בוטיק" בעבודת-יד לפי הזמנה.

גלריה: אמנים עם גיטרות מרטין

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרטין בוויקישיתוף

גיטרות הדרדנוט של מרטין: היסטוריה מקוצרת, קית וויליאמס, וידאו באתר יוטיוב.
אתר האינטרנט הרשמי של מרטין (באנגלית)

מרטין, ברשת החברתית פייסבוק
מרטין, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מרטין, ברשת החברתית אינסטגרם

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ The History of CF Martin & Co, an American Institution, Michael Heatley, Guitar.com. July 20, 2018.
^ השתמשו בעיקר במעי כבשים ועיזים, ולעיתים גם בשל בקר וסוסים, אך למרות השם האנגלי (Catgut), לא במעי חתולים.
^ ¹ ² ³ Bennett, B. C. (2016). The sound of trees: wood selection in guitars and other chordophones. Economic Botany, 70(1), 49-63.
^ רשימת גיטרות וינטג' מתוצרת מרטין ומחיריהן ניתן למצוא בויקיפדיה האנגלית (List of original (pre-war) Martin D-45s). גיטרות שנמכרו במחירים העולים על 300,000$ הן בדרך-כלל אלו שהשתייכו לאמנים מפורסמים, כגון אלוויס פרסלי והביטלס. הגיטרה היקרה ביותר שנמכרה אי-פעם היא גיטרת מרטין של קורט קוביין, בסכום העולה על 6 מיליון דולר:
Kurt Cobain’s MTV Unplugged Martin D-18E sells for record-breaking $6m. Michael Astley-Brown, Guitar World, June 21, 2020.
^ אם כי ברמות המחיר הנמוכות בשוק כלי-הנגינה, גיטרות אקוסטיות עדיין נמכרות במספרים דומים לאלו של גיטרות חשמליות, משום שאינן מצריכות מערכת הגברה חשמלית מסובכת ויקרה.
^ ולכן הגברה והקלטה איכותיות של כלי-נגינה אקוסטיים, כמו של זמרה, בדרך-כלל מתבצעות באמצעות מיקרופון.

[היטלי18-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ The History of CF Martin & Co, an American Institution, Michael Heatley, Guitar.com. July 20, 2018.

[2] השתמשו בעיקר במעי כבשים ועיזים, ולעיתים גם בשל בקר וסוסים, אך למרות השם האנגלי (Catgut), לא במעי חתולים.

[בנט16-3] ¹ ² ³ Bennett, B. C. (2016). The sound of trees: wood selection in guitars and other chordophones. Economic Botany, 70(1), 49-63.

[4] רשימת גיטרות וינטג' מתוצרת מרטין ומחיריהן ניתן למצוא בויקיפדיה האנגלית (List of original (pre-war) Martin D-45s). גיטרות שנמכרו במחירים העולים על 300,000$ הן בדרך-כלל אלו שהשתייכו לאמנים מפורסמים, כגון אלוויס פרסלי והביטלס. הגיטרה היקרה ביותר שנמכרה אי-פעם היא גיטרת מרטין של קורט קוביין, בסכום העולה על 6 מיליון דולר:
Kurt Cobain’s MTV Unplugged Martin D-18E sells for record-breaking $6m. Michael Astley-Brown, Guitar World, June 21, 2020.

[5] אם כי ברמות המחיר הנמוכות בשוק כלי-הנגינה, גיטרות אקוסטיות עדיין נמכרות במספרים דומים לאלו של גיטרות חשמליות, משום שאינן מצריכות מערכת הגברה חשמלית מסובכת ויקרה.

[6] ולכן הגברה והקלטה איכותיות של כלי-נגינה אקוסטיים, כמו של זמרה, בדרך-כלל מתבצעות באמצעות מיקרופון.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

@@ שורה 11: / שורה 11: @@
 בשנת 1838 עבר מפעל הייצור לעיר נאזארת ("[[נצרת]]") ב[[פנסילבניה]], שם הוא פועל עד היום. במפעל נמצא גם [[מוזיאון]] לתולדות החברה, המציג את חלקה בהיסטוריה של נגינת הגיטרה, ומוכר על-ידי [[המרשם הלאומי של מקומות היסטוריים]] בארצות-הברית{{הערה|שם=היטלי18}}.
 [[קובץ:C.F.Martin Factory38 (clip).jpg|שמאל|ממוזער|246px|תמוכות בתצורת X על הצד הפנימי של לוח התהודה: חידוש של חברת מרטין הנהוג כיום בכל גיטרה אקוסטית כמעט. בלוח השמאלי התמוכות מגולפות על-מנת להקל עוד יותר ממשקלו.]]
-במאה ה-19 היו הגיטרות קטנות אף מגיטרות קלאסיות של המאה ה-21, ובעלות מיתרים שזורים מ[[מעיים|מעי]] בעלי-חיים{{הערה|השתמשו בעיקר במעי כבשים ועיזים, ולעיתים גם בשל בקר וסוסים, אך למרות השם האנגלי {{אנג|Catgut}}, לא במעי חתולים.}}, שה[[מתיחות]] שלהם היתה נמוכה והפיקו צליל חלש יחסית. בתקופה שבה [[הגברת קול חשמלית]] עדיין לא הומצאה, חולשה זו הקשתה על שילוב גיטרות בתזמורות ובלהקות של כלי-נגינה אחרים. חברת מרטין הייתה בין חלוצי פיתוח הגיטרה האקוסטית המודרנית, המצוידת במיתרי מתכת בעלי מתיחות חזקה בהרבה, ומפיקה צליל רם וצלול, שהשפיע רבות על התפתחות [[מוזיקה פופולרית|המוזיקה הפופולרית]]. הגדלת מתיחות המיתרים פי שניים ויותר הצריכה שינויי תכנון ובנייה רבים. בשנות ה-60 של המאה ה-19, כאשר גיטרות באירופה עשו שימוש בתמוכות פנימיות {{אנג|Guitar bracing}} בצורת סולם או מניפה, חברת מרטין הייתה בין מספר בוני גיטרות חלוציים בארצות הברית שחידשו תמוכות פנימיות מוצלבות (X-bracing). תצורה זו מאפשרת מתיחות מיתרים גדולה יותר, ומשמשת כיום בכמעט כל הגיטרות האקוסטיות בעולם{{הערה|שם=היטלי18}}{{הערה|שם=בנט16|Bennett, B. C. (2016). [https://link.springer.com/article/10.1007/s12231-016-9336-0 The sound of trees: wood selection in guitars and other chordophones]. '''Economic Botany''', 70(1), 49-63.|כיוון=שמאל}}.
+במאה ה-19 היו הגיטרות קטנות אף מגיטרות קלאסיות של המאה ה-21, ובעלות מיתרים שזורים מ[[מעיים|מעי]] בעלי-חיים{{הערה|השתמשו בעיקר במעי כבשים ועיזים, ולעיתים גם בשל בקר וסוסים, אך למרות השם האנגלי {{אנג|Catgut}}, לא במעי חתולים.}}, שה[[מתיחות]] שלהם היתה נמוכה והפיקו צליל חלש יחסית. בתקופה שבה [[מגבר|הגברת קול חשמלית]] עדיין לא הומצאה, חולשה זו הקשתה על שילוב גיטרות בתזמורות ובלהקות של כלי-נגינה אחרים. חברת מרטין הייתה בין חלוצי פיתוח הגיטרה האקוסטית המודרנית, המצוידת במיתרי מתכת בעלי מתיחות חזקה בהרבה, ומפיקה צליל רם וצלול, שהשפיע רבות על התפתחות [[מוזיקה פופולרית|המוזיקה הפופולרית]]. הגדלת מתיחות המיתרים פי שניים ויותר הצריכה שינויי תכנון ובנייה רבים. בשנות ה-60 של המאה ה-19, כאשר גיטרות באירופה עשו שימוש בתמוכות פנימיות {{אנג|Guitar bracing}} בצורת סולם או מניפה, חברת מרטין הייתה בין מספר בוני גיטרות חלוציים בארצות הברית שחידשו תמוכות פנימיות מוצלבות (X-bracing). תצורה זו מאפשרת מתיחות מיתרים גדולה יותר, ומשמשת כיום בכמעט כל הגיטרות האקוסטיות בעולם{{הערה|שם=היטלי18}}{{הערה|שם=בנט16|Bennett, B. C. (2016). [https://link.springer.com/article/10.1007/s12231-016-9336-0 The sound of trees: wood selection in guitars and other chordophones]. '''Economic Botany''', 70(1), 49-63.|כיוון=שמאל}}.
 חידוש נוסף של החברה במאה ה-19 היה בהיבט חיוני אחר של מבנה הגיטרה: שיטת חיבור צוואר הגיטרה לגוף. החברה שאלה מתעשיית הרהיטים חיבור חזק יותר בשיטת "[[זנב יונה]]" {{אנג|Dovetail joint}}, שאף היא הפכה לתקן ברוב הגדול של גיטרות אקוסטיות. רק החל מסוף המאה ה-20 עברה חברת [[גיטרות טיילור|טיילור]], ובעקבותיה יצרניות נוספות של גיטרות אקוסטיות, להשתמש בחיבור פשוט יותר מסוג bolt-on הנפוץ בגיטרות חשמליות. אך חברת מרטין ממשיכה לשמור אמונים לחיבור זנב היונה, שלדעתם מעביר טוב יותר את רטט הצליל מצוואר הגיטרה לתבת התהודה.
 [[קובץ:Martin D28 Acoustic Guitar.jpg|שמאל|ממוזער|150px|גיטרה אקוסטית בעיצוב ה"דרדנוט", שפותח בחברת מרטין בראשית [[המאה ה-20]]]]
-בראשית המאה ה-20 נוצרה דרישה בארצות הברית, במיוחד אצל זמרי ונגני [[קאנטרי]], [[ג'אז]] ו[[פולק]] לגיטרות בעלות צליל חזק יותר, שיישמע גם במרחק מן הבמה ולא יוטבע על-ידי תזמורות [[כלי נשיפה ממתכת|כלי הנשיפה]] הנפוצות אז. בתגובה לדרישה זו עיצבו מהנדסי מרטין, החל משנת 1916, גיטרה בתצורה שאותה כינו "דרדנוט" {{אנג|Dreadnought (guitar type)}}, בעלת גוף רחב ועמוק יותר, וצליל רם יותר. בכדי להמחיש את גודלו ועוצמתו, הדגם החדש נקרא בחברת מרטין על שמה של [[אוניית מערכה|אוניית המערכה]] הבריטית [[אה"מ דרדנוט]], שהייתה מפורסמת מאוד באותן שנים. תצורת הדרדנוט זכתה להצלחה מרובה, יוצרה מאז על-ידי מרבית יצרני הגיטרות האקוסטיות, וגם כיום היא בין הטיפוסים הפופולריים ביותר של גיטרה אקוסטית.
+בראשית המאה ה-20 נוצרה דרישה בארצות הברית, במיוחד אצל זמרי ונגני [[קאנטרי]], [[ג'אז]] ו[[פולק]] לגיטרות בעלות צליל חזק יותר, שיישמע גם במרחק מן הבמה, ולא יוחרש על-ידי תזמורות המנדולינות, ה[[בנג'ו]] ו[[כלי נשיפה ממתכת|כלי הנשיפה]] שהיו נפוצות אז. בתגובה לדרישה זו עיצבו בחברת מרטין, החל משנת 1916, גיטרה בעלת גוף רחב ועמוק יותר, וצליל רם יותר. בכדי להמחיש את גודלה ועוצמתה של התצורה החדשה, הם כינו אותה "דרדנוט" {{אנג|Dreadnought (guitar type)}},  על שמה של [[אוניית מערכה|אוניית המערכה]] הבריטית [[אה"מ דרדנוט]], שהייתה מפורסמת מאוד באותן שנים. תצורת הדרדנוט זכתה להצלחה מרובה, יוצרה מאז על-ידי מרבית יצרני הגיטרות האקוסטיות, וגם כיום היא בין הטיפוסים הפופולריים ביותר של גיטרה אקוסטית.
 עד [[מלחמת העולם השנייה]], רבים מדגמי הגיטרות המובחרים של מרטין נבנו עם לוח תהודה קדמי מעץ אדירונדאק (זן של [[אשוחית סיטקה]] הגדל ב[[הרי אדירונדאק]] {{אנג|Adirondack Mountains}} ב[[מדינת ניו-יורק]]), ולוח אחורי מעץ [[סיסם ברזילאי]] {{אנג|Dalbergia nigra}} מ[[יער האמזונאס]]. שני טיפוסי עצים אלו נכחדו מאז כמעט לחלוטין, עקב [[כריתת עצים]] ו[[בירוא יערות]], ולפיכך הם נדירים ביותר בגיטרות שנבנו מאז, ומוחלפים במיני עץ אחרים. בנוסף, מקובל אצל בוני ונגני גיטרות אקוסטיות מובחרות שהצליל שלהן משתבח במשך השנים, ככל שהעץ ממשיך להתייבש. כתוצאה מכך, גיטרות מרטין עתיקות ובייחוד מלפני מלחמת העולם השנייה נחשבות ל[[גיטרה#גיטרות וינטג'|גיטרות וינטג']] נדירות, שהפכו לפריטי [[אספנות]] מבוקשים ויקרים, ובדרך-כלל נמכרות במחירים של 30 עד 70 אלף דולר{{הערה|שם=בנט16}}{{הערה|רשימת גיטרות וינטג' מתוצרת מרטין ומחיריהן ניתן למצוא בויקיפדיה האנגלית {{אנג|List of original (pre-war) Martin D-45s}}. גיטרות שנמכרו במחירים העולים על 300,000$ הן בדרך-כלל אלו שהשתייכו לאמנים מפורסמים, כגון [[אלוויס פרסלי]] ו[[הביטלס]]. הגיטרה היקרה ביותר שנמכרה אי-פעם היא גיטרת מרטין של [[קורט קוביין]], בסכום העולה על 6 מיליון דולר:{{ש}}[https://www.guitarworld.com/news/kurt-cobains-mtv-unplugged-martin-d-18e-sells-for-record-breaking-dollar6m Kurt Cobain’s MTV Unplugged Martin D-18E sells for record-breaking $6m]. Michael Astley-Brown, '''Guitar World''', June 21, 2020. }}. תופעה זו תורמת להילת האיכות סביב הגיטרות של החברה, ותכופות מודגשת באסטרטגית ה[[שיווק]] העכשווית שלה, לצד ההיסטוריה והמסורת הארוכים שלה.
-החברה ייצרה לאורך ההיסטוריה שלה גם [[כלי פריטה]] אקוסטיים נוספים: בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, תזמורות חובבים של [[מנדולינה|מנדולינות]] היו נפוצות מאוד בארצות הברית, ואגף שלם במפעל של מרטין נבנה במיוחד לייצורן. באותה תקופה, כאשר מוזיקה [[הוואי]]ת הייתה לאופנה פופולרית, מרטין העתיקו במפעל שלהם [[יוקולילי|יוקולילים]] הוואים, והפכו עד היום ליצרן המוכר והיוקרתי ביותר של כלי זה. לאחר המעבר למיתרי מתכת בראשית המאה ה-20, מרטין ייצרה מפעם לפעם דגמי גיטרה קלאסית עם מיתרי [[ניילון]]. החל משנות ה-70 מייצרת מרטין גם מיתרי גיטרה אקוסטית.
+החברה ייצרה לאורך ההיסטוריה שלה גם [[כלי פריטה]] אקוסטיים נוספים: בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, תזמורות חובבים של [[מנדולינה|מנדולינות]] היו נפוצות מאוד בארצות הברית, ואגף שלם במפעל של מרטין נבנה במיוחד לייצורן. באותה תקופה, כאשר מוזיקה [[הוואי]]ת הייתה לאופנה פופולרית, מרטין העתיקו במפעל שלהם [[יוקולילי|יוקולילים]] הוואים, והפכו עד היום ליצרן המוכר והיוקרתי ביותר של כלי זה. לאחר המעבר למיתרי מתכת בראשית המאה ה-20, מרטין ייצרה מפעם לפעם דגמי גיטרה קלאסית עם מיתרי [[ניילון]], וכיום מייצרת גם דגמי גיטרה אקוסטית קטני-גוף לילדים ול[[תרמילאות|תרמילאים]]. החל משנות ה-70 מייצרת מרטין גם [[מיתר (כלי מיתר)|מיתרים]] לגיטרות אקוסטיות.
-משנות ה-40 וה-50 נסקה הפופולריות של [[גיטרה חשמלית|הגיטרה החשמלית]], וכתוצאה מכך של יצרני גיטרות חשמליות כמו [[גיבסון (חברה)|גיבסון]] ו[[פנדר]], בעוד גיטרות אקוסטיות ויצרניהן נדחקו למקום משני במוזיקה הפופולרית וב[[תעשיית המוזיקה]]{{הערה|אם כי ברמות המחיר הנמוכות בשוק כלי-הנגינה, גיטרות אקוסטיות עדיין נמכרות במספרים דומים לאלו של גיטרות חשמליות, משום שאינן מצריכות מערכת הגברה חשמלית מסובכת ויקרה.}}. בניגוד לגיבסון, לא נכנסה מרטין לעיצוב וייצור נרחבים של גיטרות חשמליות, אף כי עשתה לפרקים ניסיונות בכיוון זה שלא צלחו{{הערה|שם=היטלי18}}. כמו-כן מייצרת החברה מפעם לפעם דגמי [[גיטרה#גיטרות ארצ'טופ|ארצ'טופ]] {{אנג|Archtop guitar}} עם הגברה חשמלית, המיועדים בעיקר לנגני [[ג'אז]]. הפיתוח של [[פיק אפ (מוזיקה)|פיק-אפ]] המוציא צליל נאמן לצליל האקוסטי של גיטרה נתקל בקשיים, אשר נוטים להגביל את השילוב של גיטרות אקוסטיות בהופעות חיות עם להקות מוגברות חשמלית. מאז 1981 משתפת חברת מרטין פעולה עם חברת [[פישמן (חברה)|פישמן]] {{אנג|Fishman (company)}} לצורך הגברה חשמלית של הדגמים האקוסטיים שלה.
+משנות ה-40 וה-50 נסקה הפופולריות של [[גיטרה חשמלית|הגיטרה החשמלית]], וכתוצאה מכך של יצרני גיטרות חשמליות כמו [[גיבסון (חברה)|גיבסון]] ו[[פנדר]], בעוד גיטרות אקוסטיות ויצרניהן נדחקו למקום משני במוזיקה הפופולרית וב[[תעשיית המוזיקה]]{{הערה|אם כי ברמות המחיר הנמוכות בשוק כלי-הנגינה, גיטרות אקוסטיות עדיין נמכרות במספרים דומים לאלו של גיטרות חשמליות, משום שאינן מצריכות מערכת הגברה חשמלית מסובכת ויקרה.}}. בניגוד לגיבסון, לא נכנסה מרטין לעיצוב וייצור נרחבים של גיטרות חשמליות ו[[גיטרה בס|גיטרות בס]], אף כי עשתה לפרקים ניסיונות בכיוון זה שלא צלחו מסחרית{{הערה|שם=היטלי18}}. כמו-כן מייצרת החברה מפעם לפעם דגמי [[גיטרה#גיטרות ארצ'טופ|ארצ'טופ]] {{אנג|Archtop guitar}} ו"חצי נפח" עם הגברה חשמלית, המיועדים בעיקר לנגני [[ג'אז]]. הפיתוח של [[פיק אפ (מוזיקה)|פיק-אפ]] המייצר צליל נאמן לצליל האקוסטי של גיטרה נתקל בקשיים, אשר נוטים להגביל את השילוב של גיטרות אקוסטיות בהופעות חיות עם להקות מוגברות חשמלית{{הערה|ולכן הגברה והקלטה איכותיות של כלי-נגינה אקוסטיים, כמו של [[זמרה]], בדרך-כלל מתבצעות באמצעות [[מיקרופון]].}}. מאז 1981 משתפת חברת מרטין פעולה עם חברת [[פישמן (חברה)|פישמן]] {{אנג|Fishman (company)}} לצורך הגברה חשמלית של הדגמים האקוסטיים שלה.
 == בסוף המאה ה-20 ובמאה ה-21 ==
@@ שורה 27: / שורה 27: @@
 החברה עדיין נמצאת בבעלות משפחת מרטין, ומאז שנת 1986 מנוהלת על-ידי כריסטיאן פרדריק מרטין הרביעי, הדור השישי למייסד החברה. היא כיום אחת החברות האמריקניות העתיקות ביותר שעדיין נמצאת ב[[עסק משפחתי|בעלות משפחתית]]. בשנת 1990 ציינה החברה את הגיטרה ה-500,000 שייצרה בהיסטוריה שלה, ובשנת 2004 את הגיטרה המיליון. במאה ה-21 מעסיקה החברה כ-600 עובדים{{הערה|שם=היטלי18}}.
-כתגובה להצפת השוק בגיטרות אקוסטיות זולות, המיוצרות במפעלים מחוץ לארצות הברית, החלה מרטין לייצר גם דגמי גיטרות זולים יחסית במפעל ב[[מקסיקו]] השייך לה. רבים מדגמים אלו בנויים חלקית מ[[עץ לבוד]] דחוס במיוחד, המיוצר במפעלי החברה ומכונה על-ידיהם High Pressure Laminate וב[[ראשי תבות]] HPL. לעיתים הם גם עושים שימוש בחומרים סינתטיים ו[[חומר מרוכב|מרוכבים]] לחלקים אחרים כמו לוח האצבוע. במקביל ממשיכה החברה במפעלה בפנסילבניה לבנות בעבודת יד דגמים איכותיים ויקרים, הבנויים מעץ "מלא", מעצים מובחרים הידועים בתכונותיהם המוזיקליות, כמו [[אשוחית סיטקה]] או [[ארז]] ללוח הקדמי, [[סיסם הודי]] או [[מהגוני]] ללוח האחורי, ו[[הובנה]] ללוח האצבוע.
+כתגובה להצפת השוק בגיטרות אקוסטיות זולות, המיוצרות במפעלים מחוץ לארצות הברית, החלה מרטין לייצר גם דגמי גיטרות זולים יחסית במפעל ב[[מקסיקו]] השייך לה. רבים מדגמים אלו בנויים חלקית מ[[עץ לבוד]] דחוס במיוחד, המיוצר במפעלי החברה ומכונה על-ידיהם High Pressure Laminate וב[[ראשי תבות]] HPL. לעיתים הם גם עושים שימוש בחומרים סינתטיים ו[[חומר מרוכב|מרוכבים]] לחלקים אחרים כמו לוח האצבוע. במקביל ממשיכה החברה במפעלה בפנסילבניה לבנות בעבודת יד דגמים איכותיים ויקרים, הבנויים מעץ "מלא", מעצים מובחרים הידועים בתכונותיהם המוזיקליות, כמו [[אשוחית סיטקה]] או [[ארז]] ללוח הקדמי, [[סיסם הודי]] או [[מהגוני]] ללוח האחורי, ו[[הובנה]] ללוח האצבוע{{הערה|שם=בנט16}}.
 [[קובץ:Eric clapton sportpaleis.JPG|שמאל|ממוזער|250px|[[אריק קלפטון]] בהופעה עם גיטרה אקוסטית מתוצרת מרטין. [[Unplugged (אלבום של אריק קלפטון)|הופעות ואלבום אקוסטיים]] של קלפטון ומוזיקאים נוספים העלו את מכירות חברת מרטין בשנות ה-90 ולאחריהן.]]
 גיטרות מרטין מוכרות בעיקר כגיטרות "מסורתיות" במבנה שלהן, בעלות צליל אקוסטי עשיר ו"חם", המועדף במיוחד על נגני [[בלוגראס]], [[פולק רוק]], פולק וקאנטרי, אך אהוד גם בסגנונות [[מוזיקת רוק|רוק אקוסטי]], [[פופ]], [[בלוז]], [[פינגר סטייל]] ועוד. לעיתים קרובות הן משמשות להקלטה אקוסטית ב[[אולפן הקלטות|אולפן ההקלטות]], במופעי "[[MTV Unplugged|אנפלאגד]]", וכמימד נוסף ב[[רפרטואר]] של גיטריסטים אשר רוב הזמן מנגנים על גיטרות חשמליות, למשל [[אריק קלפטון]] ו[[ג'ון מאייר (מוזיקאי)|ג'ון מאייר]]. למשתמשים המעדיפים את התחושה והצליל המסורתיים מייעדת החברה את הדגמים הוותיקים שלה, אשר השתנו מעט בעשרות השנים האחרונות, וכן גרסאות דמויות וינטג', אשר במבנה, בחומרים ובעיטורים שלהן מחקות באופן נאמן אף יותר את דגמי מרטין ה"קלאסיים" משנות ה-30 וה-40. כאופציה נוספת בונה החברה גם גיטרות בהתאמה אישית, במיוחד לפי דרישות הלקוח. כמו-כן בונה החברה סדרות מוגבלות במספרן של גיטרות איכותיות ומעוטרות במיוחד, לעיתים בעיצובם וב[[גיטרה#גיטרות וינטג'|חתימתם]] של גיטריסטים ידועי-שם, שמחירן עשוי להאמיר לעשרות אלפי דולר. חלקן נרכשות מתוך צפייה שערכן יעלה במשך השנים כפריטי אספנות, בדומה לגיטרות עתיקות של החברה.