יוליה ניימיר – הבדלי גרסאות
הרחבה |
הרחבה |
||
שורה 5: | שורה 5: | ||
יוליה נולדה ב[[סנקט פטרבורג]] בשם יוליה מיכאלובנה קאזארינה. היא נישאה לדיפלומט הרוסי ניקולאי דה בוסובר, שמת ב[[שנות השלושים של המאה העשרים]] בעקבות הרדיפות של המשטר הסובייטי, יוליה עצמה נשלחה ל[[גולג]].ה[[אומנת]] הבריטית של יוליה פדתה אותה ואפשרה לה לעזוב את [[ברית המועצות]] - ב-1934 היא היגרה לבריטניה. |
יוליה נולדה ב[[סנקט פטרבורג]] בשם יוליה מיכאלובנה קאזארינה. היא נישאה לדיפלומט הרוסי ניקולאי דה בוסובר, שמת ב[[שנות השלושים של המאה העשרים]] בעקבות הרדיפות של המשטר הסובייטי, יוליה עצמה נשלחה ל[[גולג]].ה[[אומנת]] הבריטית של יוליה פדתה אותה ואפשרה לה לעזוב את [[ברית המועצות]] - ב-1934 היא היגרה לבריטניה. |
||
בבריטניה, ב-1938, פרסמה [[אוטוביוגרפיה]] בשם The Woman Who Could Not Die. כעבור שנתיים פרסמה ספר רוחני בשם Creative Suffering. |
בבריטניה, ב-1938, פרסמה [[אוטוביוגרפיה]] בשם The Woman Who Could Not Die. כעבור שנתיים פרסמה ספר רוחני בשם Creative Suffering. פרסמה עוד שני ספרים, שכתבה על פי מקורות רוסיים-עממיים. ב-1942 פגשה את ההיסטוריון היהודי-בריטי ניימיר ולאחר שאשתו בנפרד נפטרה וניימיר הסכים להיטבל לנצרות (יוליה הייתה נוצרייה אדוקה) השניים נישאו ב-1945. |
||
לאחר מותו של נייציר כתבה יוליה ספר ביוגרפי עליו, Lewis Namier: A Biography, ספר שזכה ב[[פרס ג'יימס טייט בלק]] לביוגרפיה לשנת 1971. |
|||
== קישורים חיצוניים == |
== קישורים חיצוניים == |
גרסה מ־06:17, 12 באוקטובר 2021
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| ||
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
לידה | 1893 |
---|---|
פטירה | 1977 (בגיל 84 בערך) |
יוליה ניימיר (באנגלית: Julia Namier; 1893 - 1977) הייתה סופרת בריטית ילידת האימפריה הרוסית, אלמנתו של הדיפלומט הרוסי ניקולאי דה בוסובר ורעיתו השנייה של ההיסטוריון הבריטי לואיס ברנשטיין ניימיר.
יוליה נולדה בסנקט פטרבורג בשם יוליה מיכאלובנה קאזארינה. היא נישאה לדיפלומט הרוסי ניקולאי דה בוסובר, שמת בשנות השלושים של המאה העשרים בעקבות הרדיפות של המשטר הסובייטי, יוליה עצמה נשלחה לגולג.האומנת הבריטית של יוליה פדתה אותה ואפשרה לה לעזוב את ברית המועצות - ב-1934 היא היגרה לבריטניה.
בבריטניה, ב-1938, פרסמה אוטוביוגרפיה בשם The Woman Who Could Not Die. כעבור שנתיים פרסמה ספר רוחני בשם Creative Suffering. פרסמה עוד שני ספרים, שכתבה על פי מקורות רוסיים-עממיים. ב-1942 פגשה את ההיסטוריון היהודי-בריטי ניימיר ולאחר שאשתו בנפרד נפטרה וניימיר הסכים להיטבל לנצרות (יוליה הייתה נוצרייה אדוקה) השניים נישאו ב-1945.
לאחר מותו של נייציר כתבה יוליה ספר ביוגרפי עליו, Lewis Namier: A Biography, ספר שזכה בפרס ג'יימס טייט בלק לביוגרפיה לשנת 1971.
קישורים חיצוניים
- Julia Namier Biography (באנגלית)