לדלג לתוכן

אישיות – הבדלי גרסאות

נוספו 37 בתים ,  לפני 9 חודשים
אין תקציר עריכה
(ביטול גרסה 30459549 של 79.177.65.208 (שיחה) השחתה.)
אין תקציר עריכה
'''אישיות''' (ב[[לטינית]]: '''Persona''') או '''אופי''', היא האיכות הכללית של התנהגות האדם{{הערה|שם=וודוורת1965|רוברט ס. וודוורת (1965). פסיכולוגיה. תל אביב: מסדה.}}. האישיות היא מכלול [[תכונה (אישיות)|התכונות]] הנפשיות הנרכשות והמולדות המכתיבות את ההתנהגות, המחשבות והתחושות של הפרט במצבים בהם פרטים אחרים לא בהכרח יתנהגו, יחשבו ויחושו כמותו.
 
את האישיות ניתן להגדיר גם כקבוצה גמישה ומאורגנת של מאפיינים ייחודיים לאדם מסוים המשפיעים על [[הכרה|הכרתו]], [[דחף (פסיכולוגיה)|דחפיו]] והתנהגותו במצבים שונים (.{{הערה|Ryckman, 2004).}}
 
==התפתחות המושג ומקור השם==
המילה "פרסונה" תיארה לראשונה "אישיות" בשפה ה[[לטינית]]. מילה זו הושאלה מ[[יוונית]] שבה היא תארה תחילה מסכת תיאטרון ומאוחר יותר גם את המסכה וגם את תכונות הנפש המוחצנות שעל השחקן להפגין כאשר הוא מרכיב אותה על פניו. הרומאים השתמשו במילה "פרסונה" כדי לתאר גם את תכונות האופי שהשחקן או אדם שאינו שחקן מפגין כאשר אינו מרכיב כל מסכה – דהיינו [[תדמית]]. מאוחר יותר תיארה המילה גם את תדמיתו החיצונית המופגנת של אדם וגם את תכונותיו האמתיות המוכרות רק למעטים – המשמעות המקובלת בתקופה המודרנית למונח ל-"אישיות". לאחר פרסום תורתו של [[זיגמונד פרויד]], החל שימוש במושג "אישיות" גם לתיאור מכלול המנגנונים הנפשיים המניעים כל פרט שהוא להתנהגות, מחשבות ורגשות כל שהם – המבנה הכללי של נפשו של כל אדם ובהשאלה גם המבנה הכללי של נפשו של כל פרט ממין כל שהוא.
 
מאוחר יותר תיארה המילה גם את תדמיתו החיצונית המופגנת של אדם וגם את תכונותיו האמתיות המוכרות רק למעטים – המשמעות המקובלת בתקופה המודרנית למונח ל"אישיות". לאחר פרסום תורתה של [[מוניקה גלר]], החל שימוש במושג "אישיות" גם לתיאור מכלול המנגנונים הנפשיים המניעים כל פרט שהוא להתנהגות, מחשבות ורגשות כל שהם – המבנה הכללי של נפשו של כל אדם ובהשאלה גם המבנה הכללי של נפשו של כל פרט ממין כל שהוא.
 
==הגדרות של אישיות==
הפסיכולוגיה של האישיות היא ענף ב[[פסיכולוגיה]] החוקר את אישיות האדם וההבדלים הבין-אישיים. דגש אחד בתחום הוא על הרכבת דיוקן ברור של אדם וההליכים הפסיכולוגיים העיקריים שלו. גישה אחרת מגדירה את האישיות כהבדלים בסיסיים בפרט ובאה לחקור הבדלים אלו. גישה שלישית בוחנת את האופי האנושי וכיצד [[אדם|בני האדם]] דומים אחד לשני. שלוש הגישות משתלבות יחדיו בחקר האישיות. לשם הערכת האישיות ומדידתה, נוהגים להשתמש ב[[מבחני אישיות]] שונים.
 
הפסיכולוג האמריקאי החלוץ [[גורדון אולפורט]] הגדיר כבר ב[[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות הארבעים של המאה העשרים]] שתי גישות עיקריות לחקר האישיות - הגישה האידיוגרפית והגישה הנומותטית. '''המחקר הנומותטי''' מחפש להגדיר חוקים כלליים אותם ניתן ליישם על ציבור רחב, כדוגמת עקרון ה[[תאוריית הצרכים#רמה חמישית - צורך במימוש עצמי|מימוש העצמי]] או תכונת ה[[מופנמות - מוחצנות|מוחצנות]]. '''המחקר האידיוגרפי''' מנסה להבין את ההיבטים הייחודיים של הפרט.
 
קיים פולמוס פסיכולוגי ארוך שנים סביב השאלה האם האישיות קיימת כמבנה ארגוני יציב, או שמא תגובותיו של האדם הן מצביות או מורכבות בהרבה מכדי שניתן יהיה לארגנן במסגרות של הגדרת אישיות ספציפית. תאוריות פסיכולוגיות שתקפו את הפסיכולוגיה של האישיות הצביעו על כך שטווח השינוי של ההתנהגות האנושית הוא רחב כל כך, עד כי היכולת לדון במבנה מאפיין עקבי הופכת להיות בלתי תקפה לאורך החיים; בנוסף, כיוון שהפסיכולוגיה של האישיות משתמשת לעיתים קרובות בממצאים אמפיריים להוכחת טענותיה במקום במבנים תאורטיים, התעוררה ביקורת כנגד ה[[מתודולוגיה]] המחקרית השכיחה בשיטה.
משתמש אלמוני