גרנד טר (קלדוניה החדשה) – הבדלי גרסאות
מ הוספת קישור לנפוליאון השלישי |
מ הטמעת תבנית:בקרת זהויות בערכים (תג) |
||
| שורה 35: | שורה 35: | ||
==הערות שוליים== |
==הערות שוליים== |
||
{{הערות שוליים|יישור=ימין}} |
{{הערות שוליים|יישור=ימין}} |
||
{{בקרת זהויות}} |
|||
[[קטגוריה:צרפת: איים]] |
[[קטגוריה:צרפת: איים]] |
||
[[קטגוריה:איים באוקיינוס השקט]] |
[[קטגוריה:איים באוקיינוס השקט]] |
||
גרסה מ־14:03, 24 בנובמבר 2021
 | |
| גרנד טר מהחלל, צולם על ידי לוויין נאס"א Terra/MODIS (2009) | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום | האוקיינוס השקט |
| קואורדינטות | 21°17′0″S 165°21′0″E / 21.28333°S 165.35000°E |
| ארכיפלג | קלדוניה החדשה |
| שטח | 16,664 קמ"ר |
| אורך | 400 קילומטר |
| רוחב | 60 קילומטר |
| גובה מרבי | 1,628 מטר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה | צרפת |
| אוכלוסייה | 225,200 |
| אזור זמן | UTC +11 |
| עיר ראשית |
נומאה  |
| מגלה | ג'יימס קוק |
| תאריך גילוי | 4 בספטמבר 1774 |
|
(למפת קלדוניה החדשה רגילה) | |
  | |
גרנד טר (בצרפתית: Grande Terre - מילולית: האדמה הגדולה; בעגה המקומית מכונה האי Le Caillou - "הסלע"[1]) הוא האי הגדול והמרכזי בקלדוניה החדשה. הוא האי הגדול באיי צרפת, השני בגודלו בים האלמוגים, השישי בגודלו בדרום האוקיינוס השקט (אחרי גינאה החדשה, שני האיים של ניו זילנד, טסמניה ובריטניה החדשה) וה-52 בגודלו בכל העולם. שטחו 16,372 קמ"ר, אורכו כ-400 ק"מ ובנקודה הרחבה ביותר רוחבו מגיע ל-64 ק"מ.[1] העיר הגדולה באי היא נומאה, בירת קלדוניה החדשה.
היסטוריה
מגלה הארצות הבריטי ג'יימס קוק צפה באי ב-4 בספטמבר 1774 וקרא לו "קלדוניה החדשה", כאשר קלדוניה הוא שמה הלטיני של צפון סקוטלנד.[2] מאוחר יותר הפך השם לשמם של כל האיים באזור, ולא רק של אי זה. החוף המערבי של האי נחקר בידי ז'אן-פרנסואה לה פרוז ב-1788, מעט לפני היעלמותו. ב-1853 הורה נפוליאון השלישי על כיבוש קלדוניה החדשה והפיכתה למושבת עונשין, ובין השנים 1864-1897 נשלחו לאי כ-20,000 אסירים צרפתיים.
ב-1878 ארגן אחד מראשי שבטי הילידים (הקנאק) מתקפת גרילה על הכובשים הצרפתיים, התקפה שעלתה בחייהם של כ-200 חיילים צרפתים וכאלף מבני הילידים. ראש השבט המורד נבגד בידי ראש שבט מתחרה, וחוסל. ראשו נכרת ונשלח לתצוגה במוזיאון בפריז, אך מאז נגנב הראש. בעקבות מרד זה, גורשו הילידים מאדמותיהם והועברו לתוך אזורים קטנים וצפופים. מספרם פחת דרסטית תוך תקופה קצרה (מכ-60,000 ב-1878, לכ-27,000 ב-1921).
לאחר כיבוש צרפת, מושל האי תמך בממשלת צרפת החופשית, והאי הפך למעוז חשוב לכוחות בעלות הברית. בקרב ים האלמוגים שימש האי כבסיס הצי האמריקני.[1]
מאפייני האי
לאורך האי משתרע רכס ההרים Chaîne Centrale, עם חמשה פסגות מעל 1,500 מטרים. הגבוהה שבהם היא הר פנייה, שגובהו 1,628 מטרים.[3] רכס ההרים החוצה למעשה את האי לכל אורכו, גורם לשינויי אקלים בין שני חופיו: בעוד שהחוף המערבי יבש ומוגן מפני רוחות הסחר והנוף הוא בעיקר סוואנות, הרי שהחוף המזרחי בעל אקלים טרופי. תצורה אחרת הנפוצה בקצהו הדרומי של האי, היא ה-maquis הנפוץ בעיקר באגן הים התיכון - תצורה צפופה של עצים קטנים (עד כ-4 מטר), מרובי גזעים, בעלי עלים קשים, יחד עם שיחים גבוהים ונמוכים - קשי עלים גם הם, עשבוניים שונים ומטפסים. בתצורה זו, מעורבות זו בזו שכבות הצומח, ואפיונן לא מוגדר.
קרקע האי ייחודית בהיותה אולטרה-מאפי, בעקבות פעילות גאולוגית בשלישון. פעילות גאולוגית נוספת גרמה להתמרת סלע היסוד, וליצירת צפחה וצפחה כחולה בכמויות גדולות.[4]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 David Stanley, South Pacific Handbook, Moon Publications, 1989, עמ' 550-565
- ^ 10 NOUVELLE- CALÉDONIE
- ^ 23 summits with prominence of 1,500 meters or greater באתר http://peaklist.org. סטנלי גורס שגובה ההר הוא 1639 מטרים.
- ^ Géologie de la Nouvelle Calédonie