נורוז (חג בהאי) – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עבדול בהאא ==> עבד אל-בהאא'
מ הוספת קישור לחצי הכדור הצפוני
שורה 1: שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=ראש השנה בלוח השנה הבהאי|אחר=פירוש אחר|ראו=נורוז (פירושונים)}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=ראש השנה בלוח השנה הבהאי|אחר=פירוש אחר|ראו=נורוז (פירושונים)}}


'''נורוז''' ([[פרסית]] '''نو روز''' - "יום חדש") הוא [[תחילת שנה חדשה|ראש השנה]] ב[[לוח השנה הבהאי]], החל ב[[עונות השנה#ימי השוויון וההיפוך|יום השוויון האביבי]] ב[[המיספירה|חצי הכדור הצפוני]], ב-[[21 במרץ]].
'''נורוז''' ([[פרסית]] '''نو روز''' - "יום חדש") הוא [[תחילת שנה חדשה|ראש השנה]] ב[[לוח השנה הבהאי]], החל ב[[עונות השנה#ימי השוויון וההיפוך|יום השוויון האביבי]] ב[[חצי הכדור הצפוני]], ב-[[21 במרץ]].


==מקור ומשמעות==
==מקור ומשמעות==

גרסה מ־10:43, 2 בדצמבר 2021

נורוז (פרסית نو روز - "יום חדש") הוא ראש השנה בלוח השנה הבהאי, החל ביום השוויון האביבי בחצי הכדור הצפוני, ב-21 במרץ.

מקור ומשמעות

האפט סין

הנורוז הוא אחד מתשעת החגים הבהאים המוגדרים כימי מנוחה. מקורו של החג בנורוז, ראש השנה הפרסי הנוהג באיראן וברבות ממדינות מרכז אסיה, ובהאא אללה אימצו בעקבות הבאב כראש השנה הבהאי. למרות שיום השוויון האביבי עשוי לחול ב-20, 21 או ב-22 במרץ, קבע שוגי אפנדי כי "בינתיים" יחול ראש השנה הבהאי ב-21 במרץ באופן קבוע, ולמעט במזרח התיכון זהו היום בו הוא חל. בהתאם ללוח הבהאי ובדומה ללוח העברי, מתחילים הימים הבהאים עם השקיעה, ועל כן מתחיל החג עם רדת החמה ב-20 במרץ.

לתשעה עשר ימי החודשים הבהאים הוענקו שמות, וכיומו הראשון של כל חודש, גם הנורוז הבהאי מכונה "בהאא" ("זוהר" או "תהילה"). הנורוז הבהאי חל עם תום חודש "עַלַאאְ", החודש האחרון בשנה הבהאית שבמהלכו חל צום תשעה עשר הימים. החג מזוהה עם האל או "השם הגדול", ומסמל גם את הנבואה. לתחולתו באביב וביום השוויון נודעת משמעות של התחדשות, והנורוז הוא החג היחיד מבין החגים הבהאים שאינו מזוהה עם חייהם או מותם של הבאב, בהאא אללה או עבד אל-בהאא'.

ציון החג

הנורוז מצוין בדרך כלל במפגשים ובתפילה מיוחדת לחג, או באירועי ריקוד ושירה, ומאחר והוא מסיים את חודש הצום, נהוג לקיים בו גם סעודה. לחג אין כללים מחייבים רבים, ועל כן הוא לובש צורות שונות במקומות שונים, הכל בהתאם למנהג המקומי. מאמינים ממוצא איראני עדיין שומרים על חלק ממנהגיו של הנורוז הפרסי, כמו הנוהג להכין את "שבעת הסמ"כים" ("האפט סין"), שבעה מאכלים ששמם בפרסית מתחיל באות סמ"ך ואשר משמשים בארוחת החג.

ראו גם

קישורים חיצוניים