שוש אביגל – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
עדכון
שורה 5: שורה 5:
|תאריך פטירה=[[7 בפברואר]] [[2003]]
|תאריך פטירה=[[7 בפברואר]] [[2003]]
}}
}}
'''שוש אביגל''' ([[אוגוסט]] [[1946]] - [[7 בפברואר]] [[2003]]) הייתה [[מבקר תיאטרון|מבקרת תיאטרון]] [[ישראלית]].
'''שוש אביגל''' ([[אוגוסט]] [[1946]] - [[7 בפברואר]] [[2003]]) הייתה [[מבקר תיאטרון|מבקרת תיאטרון]] ו[[עיתונאי|עיתונאית]] [[ישראלית]].


==קורות חייה==
==קורות חייה==

גרסה מ־18:28, 15 בדצמבר 2021

שוש אביגל
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה אוגוסט 1946
פסאו, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בפברואר 2003 (בגיל 56)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה עינת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שוש אביגל (אוגוסט 1946 - 7 בפברואר 2003) הייתה מבקרת תיאטרון ועיתונאית ישראלית.

קורות חייה

נולדה בשנת 1946 בשם רוזה ללוסיה וד"ר ברוך מילך, ניצולי השואה מפולין, בפסאו שבגרמניה. אביה היה גינקולוג, וניהל בזמן מלחמת העולם השנייה תחת שם בדוי את בית החולים בעיר אופולה. הוא איבד את רעייתו הראשונה ובנו הקטן בשואה, נישא בשנית ובני הזוג הגיעו כעקורים לגרמניה. עלתה עם הוריה בגיל רך לישראל והמשפחה השתקעה בחיפה, שם גם נולדה אחותה אלה. היא למדה בבית הספר הריאלי. בצה"ל שירתה ככתבת ב"במחנה" וגלי צה"ל. אביגל קיבלה תואר דוקטור בתיאטרון מהסורבון, פריז. הגישה את התוכנית "שמונה וחצי" ששודרה בטלוויזיה הישראלית בראשית שנות השבעים והייתה מבקרת התיאטרון הראשונה של הטלוויזיה. היא כתבה ביקורות תיאטרון בעיתונים "דבר", "כותרת ראשית" "חדשות", גלי צה"ל והייתה מנהלת פורום התיאטרון של ynet.

בשנים 1983-1982 שימשה כממונה על הוראת התיאטרון במשרד החינוך. בשנים 1987-1986 כיהנה כמנהלת התיאטרון לילדים ונוער. בשנים 1999-1994 הייתה היועצת החינוכית בסל תרבות, כמו כן הקימה וניהלה את האגף לאומנויות בעיריית תל אביב-יפו.

היא עיבדה למחזה את הרומן "גירושין מאוחרים" מאת א.ב. יהושע ואת הסיפור "מתבן במנהטן" מאת יצחק בשביס-זינגר. אביגל ערכה את יומנו המשוחזר של אביה, ברוך מילך. הוא הספיק לראות שלושה פרקים מהספר, ואישר את השם שבחרו לו האחיות: "ואולי השמים ריקים", לפני פטירתו באפריל 1989. כחודשיים לאחר פטירתו התברר שהיומן המקורי נשמר בפולין. אביגל יצאה לוורשה ושבה עם עותק ממנו. במשך 10 שנים שילבה בינו ובין היומן המשוחזר שכתב אביה בישראל בשנות ה-80. בשנת 1999 יצא הספר לאור בהוצאת ידיעות אחרונות ויד ושם.

אביגל הייתה נשואה לעמוס גפן, מוציא לאור ומתרגם של מדע בדיוני ולצחי אביגל. משניהם התגרשה. מנישואיה הראשונים נולד הבן עידן. בשנותיה האחרונות חיה בזוגיות עם אברהם שוורץ.

אביגל נפטרה ממחלת סרטן השד, בתום מאבק של 22 שנים במחלה. אחותה הצעירה היא המלחינה אלה מילך-שריף. סרטו של במאי הקולנוע אבי נשר, "החטאים", מבוסס על יחסיהן ונפתולי משפחתן.

ספר אסופת מאמרים פרי עטה ועליה, "עיונים בתיאטרון", ראה אור בהוצאת אוניברסיטת תל אביב, בעריכתם של הפרופסורים גד קינר ושמעון לוי ב-2005.

הסטודיו לאומנויות התיאטרון על-שם יורם לווינשטיין מקיים תחרות מלגות על-שמה.

קישורים חיצוניים