אברהם גרינברג – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קטגוריה:נפטרים ב-1906 באמצעות HotCat
שורה 3: שורה 3:
==ביוגרפיה==
==ביוגרפיה==
[[קובץ:THE 1ST GENERAL ASSEMBLY IN ODESSA, RUSSIA OF THE "ZIONIST LAND WORKERS IN SYRIA & THE HOLY LAND". האסיפה הכללית הראשונה בעיר אודסה ברוסיה, של "חברת תמיכת בני ישראל, עובדי אדמ.jpg|ממוזער|250px|אברהם גרינברג (מסומן במספר 3) באספה הראשונה של [[הוועד האודיסאי]] של [[חובבי ציון]] ב[[אודסה]], [[1890]]]]
[[קובץ:THE 1ST GENERAL ASSEMBLY IN ODESSA, RUSSIA OF THE "ZIONIST LAND WORKERS IN SYRIA & THE HOLY LAND". האסיפה הכללית הראשונה בעיר אודסה ברוסיה, של "חברת תמיכת בני ישראל, עובדי אדמ.jpg|ממוזער|250px|אברהם גרינברג (מסומן במספר 3) באספה הראשונה של [[הוועד האודיסאי]] של [[חובבי ציון]] ב[[אודסה]], [[1890]]]]
הוא קיבל חינוך מסורתי, אך נתפש להשכלה. הוא היה מעורב מאוד בחיי הציבור היהודי. כשעבר ל[[אודסה]] היה עוזרו של [[לאון פינסקר]]. כשפינסקר התפטר מתפקידו בתנועת חובבי ציון הוא הציע את גרינברג במקומו. כש[[יחיאל צ'לנוב]] שאל את [[משה לייב ליליינבלום]] על טיבו של גרינברג, תיאר האחרון את גרינברג כך: "''הוא (גרינברג) מיליונר, אדם ישר ומעשי, מסור לעניין ארץ-ישראל, חובב ספרות עברית ודתי. יש לו חסרון אחד: הוא קצת פחדן''"{{הערה|שם=מאור, עמ' 96.|מאור, עמ' 96.}}. יום לפני כן שלח ליליינבלום תשובה ל[[שמואל יוסף פין]] באותו עניין: "''הגביר א. גרינברג הוא איש הגון, מיליונר, "חובב ציון" באמת, מוקיר ספרותנו, וביתו בית איש-ישראל לכל דבר, וכסוחר גדול הוא בקי בהוויות העולם עד להפליא, ואין טוב ממנו לעמוד בראש "חובבי ציון", אבל בהיותו מפחד מקול עלה נידף איני חושב, שיתרצה לעמוד בראש חובבי-ציון כל זמן שלא יהיו מאושרים מטעם הממשלה''"{{הערה|שם=מאור, עמ' 96.|מאור, עמ' 96.}}.
הוא קיבל חינוך מסורתי, אך נתפש ל[[תנועת ההשכלה היהודית|השכלה]]. הוא היה מעורב מאוד בחיי הציבור היהודי. כשעבר ל[[אודסה]] היה עוזרו של [[לאון פינסקר]]. כשפינסקר התפטר מתפקידו בתנועת חובבי ציון הוא הציע את גרינברג במקומו. כש[[יחיאל צ'לנוב]] שאל את [[משה לייב ליליינבלום]] על טיבו של גרינברג, תיאר האחרון את גרינברג כך: "''הוא (גרינברג) מיליונר, אדם ישר ומעשי, מסור לעניין ארץ-ישראל, חובב ספרות עברית ודתי. יש לו חסרון אחד: הוא קצת פחדן''"{{הערה|שם=מאור, עמ' 96.|מאור, עמ' 96.}}. יום לפני כן שלח ליליינבלום תשובה ל[[שמואל יוסף פין]] באותו עניין: "''הגביר א. גרינברג הוא איש הגון, מיליונר, "חובב ציון" באמת, מוקיר ספרותנו, וביתו בית איש-ישראל לכל דבר, וכסוחר גדול הוא בקי בהוויות העולם עד להפליא, ואין טוב ממנו לעמוד בראש "חובבי ציון", אבל בהיותו מפחד מקול עלה נידף איני חושב, שיתרצה לעמוד בראש חובבי-ציון כל זמן שלא יהיו מאושרים מטעם הממשלה''"{{הערה|שם=מאור, עמ' 96.|מאור, עמ' 96.}}.


גרינברג סייע בהקמת מושבות [[יסוד המעלה]] ו[[קסטינה]]. היה בין [[הגבאים הפועלים]] שנבחרו לאחר ועידות ב[[ועידת דרוזגניק|דרוזגניק]] ו[[ועידת וילנה|וילנה]] ובין השתדלנים שניסו להשיג רישיון להקמת [[הוועד האודסאי]]. לאחר פטירת פינסקר ניהל את הוועד במשך 14 שנים.
גרינברג סייע בהקמת מושבות [[יסוד המעלה]] ו[[קסטינה]]. היה בין [[הגבאים הפועלים]] שנבחרו לאחר ועידות ב[[ועידת דרוזגניק|דרוזגניק]] ו[[ועידת וילנה|וילנה]] ובין השתדלנים שניסו להשיג רישיון להקמת [[הוועד האודסאי]]. לאחר פטירת פינסקר ניהל את הוועד במשך 14 שנים.

גרסה מ־22:24, 25 בינואר 2022

אברהם גרינברג, בהיותו יושב ראש הוועד האודיסאי

אברהם בן שמעון גרינברג (1841 קישינב - 1906 גרמניה) היה איש עסקים ואחד ממנהיגיה של תנועת חיבת ציון.

ביוגרפיה

אברהם גרינברג (מסומן במספר 3) באספה הראשונה של הוועד האודיסאי של חובבי ציון באודסה, 1890

הוא קיבל חינוך מסורתי, אך נתפש להשכלה. הוא היה מעורב מאוד בחיי הציבור היהודי. כשעבר לאודסה היה עוזרו של לאון פינסקר. כשפינסקר התפטר מתפקידו בתנועת חובבי ציון הוא הציע את גרינברג במקומו. כשיחיאל צ'לנוב שאל את משה לייב ליליינבלום על טיבו של גרינברג, תיאר האחרון את גרינברג כך: "הוא (גרינברג) מיליונר, אדם ישר ומעשי, מסור לעניין ארץ-ישראל, חובב ספרות עברית ודתי. יש לו חסרון אחד: הוא קצת פחדן"[1]. יום לפני כן שלח ליליינבלום תשובה לשמואל יוסף פין באותו עניין: "הגביר א. גרינברג הוא איש הגון, מיליונר, "חובב ציון" באמת, מוקיר ספרותנו, וביתו בית איש-ישראל לכל דבר, וכסוחר גדול הוא בקי בהוויות העולם עד להפליא, ואין טוב ממנו לעמוד בראש "חובבי ציון", אבל בהיותו מפחד מקול עלה נידף איני חושב, שיתרצה לעמוד בראש חובבי-ציון כל זמן שלא יהיו מאושרים מטעם הממשלה"[1].

גרינברג סייע בהקמת מושבות יסוד המעלה וקסטינה. היה בין הגבאים הפועלים שנבחרו לאחר ועידות בדרוזגניק ווילנה ובין השתדלנים שניסו להשיג רישיון להקמת הוועד האודסאי. לאחר פטירת פינסקר ניהל את הוועד במשך 14 שנים.

הוא נפטר בגרמניה ב-1906 לשם נסע לצורכי מרפא ונקבר בפרנקפורט על המיין.

לקריאה נוספת

  • אריה רפאלי (צנציפר), פעמי הגאולה: ספר הציונות הרוסית מראשית "חיבת ציון" עד מהפכת 1917, תל אביב: נ’ טברסקי, תשי"ב-1951, עמ' 29.
  • יצחק מאור, התנועה הציונית ברוסיה, ירושלים: הספרייה הציונית, הוצאת מאגנס, תשמ"ו-1986, עמ' 151–156.
  • יוסף גולדשטיין, בין ציונות מדינית לציונות מעשית - התנועה הציונית ברוסיה בראשיתה, ירושלים: הוצאת מאגנס, 1991.

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 מאור, עמ' 96.