אפקט בוהר – הבדלי גרסאות
מ הוספת תמונה |
ראו גם |
||
שורה 13: | שורה 13: | ||
בהמוגלובין הירושימה אפקט בוהר מעומעם באופן שלחמצן יש זיקה הרבה יותר גבוהה להמוגלובין ורקמות בגוף עשויות לסבול מחוסר חמצן בעקבות מאמץ גופני. |
בהמוגלובין הירושימה אפקט בוהר מעומעם באופן שלחמצן יש זיקה הרבה יותר גבוהה להמוגלובין ורקמות בגוף עשויות לסבול מחוסר חמצן בעקבות מאמץ גופני. |
||
==ראו גם== |
|||
* [[אפקט הלדיין]] |
|||
[[קטגוריה:מערכת הדם]] |
[[קטגוריה:מערכת הדם]] |
גרסה מ־17:34, 19 ביוני 2007
אפקט בוהר הוא תכונה של המוגלובין שתוארה לראשונה על ידי הפיזיולוג הדני כריסטיאן בוהר ב-1904. בגלל אפקט בוהר, עלייה ברמת הפחמן הדו-חמצני, ירידה ב-pH או עלייה בטמפרטורת הגוף גורמים לזיקת החמצן להמוגלובין לרדת.
אפקט זה מקל על העברת חמצן כאשר המוגלובין קושר חמצן בריאות, אבל משחרר אותו ברקמות, ובמיוחד ברקמות שצריכות חמצן בכמויות גדולות. כשרמת המטבוליזם של רקמה עולה, היא מייצרת יותר פחמן דו חמצני. הפחמן הדו חמצני הופך במהירות למולקולות ביקרבונט ופרוטונים חומציים ע"י האנזים קרבוניק אנהידראז:
CO2 + H2O → H+ + HCO-3
דבר זה גורם ל-pH ברקמה לרדת, ולפיכך מגדיל את שחרור החמצן מההמוגלובין, מה שמאפשר לרקמה לקבל כמות חמצן העונה על דרישותיה.
עקומת הדיסוציאציה של חמצן נעה ימינה כאשר ריכוז פחמן דו חמצני, טמפרטורה, או ריכוז יוני מימן גדל, דבר המקל על הגדלת שחרור החמצן.
דבר זה הגיוני כיוון שריכוז פחמן דו חמצני גבוה וסינתזה הולכת וגוברת של חומצה לקטית מתרחשים כאשר שרירים צריכים כמות חמצן גדולה. שינוי זיקת החמצן להמוגלובין היא דרכו של הגוף להסתגל במהירות לבעיה זו.
בהמוגלובין הירושימה אפקט בוהר מעומעם באופן שלחמצן יש זיקה הרבה יותר גבוהה להמוגלובין ורקמות בגוף עשויות לסבול מחוסר חמצן בעקבות מאמץ גופני.