מורייבת – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מוטי (שיחה | תרומות)
מ תיקון הפניות לדף פירושונים שור - (באדיבות אלון)
חי (שיחה | תרומות)
מ תיקון קישור לשיפון
שורה 5: שורה 5:
מהמכלול הצורני באתר עולים טיפוס החודים חיאם, חלוואן, ירדן, ביבלוס ועמוּק{{שוליים|4}}. צורת הבתים המקובלת בכפר הייתה [[נעגל|מעגלית]], אולם לקראת תום התקופה הניאוליתית הקדם־קרמית א' חל מעבר לצורת בתים [[ריבוע|ריבועית]]{{שוליים|4}}<sup>;</sup> {{שוליים|2}}. הבתים נבנו מלבני [[גיר]] וטיט. בתחילת התקופה המורייבתית הוקם "מבנה משותף" מעגלי אשר שימש לראשונה לאחסון דגנים, ואולי למטרות טקסיות. המבנה שמר על צורתו המעגלית גם כאשר סגנון הבניה הפך ריבועי. באותה התקופה, אומנם, המבנה החל לתפקד כמוקד דתי מובהק{{שוליים|4}}.
מהמכלול הצורני באתר עולים טיפוס החודים חיאם, חלוואן, ירדן, ביבלוס ועמוּק{{שוליים|4}}. צורת הבתים המקובלת בכפר הייתה [[נעגל|מעגלית]], אולם לקראת תום התקופה הניאוליתית הקדם־קרמית א' חל מעבר לצורת בתים [[ריבוע|ריבועית]]{{שוליים|4}}<sup>;</sup> {{שוליים|2}}. הבתים נבנו מלבני [[גיר]] וטיט. בתחילת התקופה המורייבתית הוקם "מבנה משותף" מעגלי אשר שימש לראשונה לאחסון דגנים, ואולי למטרות טקסיות. המבנה שמר על צורתו המעגלית גם כאשר סגנון הבניה הפך ריבועי. באותה התקופה, אומנם, המבנה החל לתפקד כמוקד דתי מובהק{{שוליים|4}}.


האתר ממוקם באזור מצומצם בתוך [[הסהר הפורה]] העשיר ב[[צמח בר|צמחי בר]] אכילים כגון: [[שיפון]], [[אפונה]], [[חיטת אינקורן]], [[חיטת אמר]], בקיה, [[עדשים]] ו[[חומוס]]{{שוליים|3}}. רוב הזנים האלו נמצאו במורייבת. השוואת עובי זרעי החיטה בין שכבה לשכבה מעידה על מגמת גדילה לאורך הזמן{{שוליים|5}}. ניתן לראות בכך עדות לטיפוח וגידול של הזן המסוים, אולם עד כה לא הוצגה טענה בעד [[ביות]] הצמחים. [[שור הבר האירופי]] כנראה נצוד באזור זה בתקופות המוקדמות, ובתקופה המאוחרת בויותו ה[[כבש]], ה[[עז]], ה[[חזיר]] וה[[פרה|שור]]{{שוליים|4}}.
האתר ממוקם באזור מצומצם בתוך [[הסהר הפורה]] העשיר ב[[צמח בר|צמחי בר]] אכילים כגון: [[שיפון (דגן)|שיפון]], [[אפונה]], [[חיטת אינקורן]], [[חיטת אמר]], בקיה, [[עדשים]] ו[[חומוס]]{{שוליים|3}}. רוב הזנים האלו נמצאו במורייבת. השוואת עובי זרעי החיטה בין שכבה לשכבה מעידה על מגמת גדילה לאורך הזמן{{שוליים|5}}. ניתן לראות בכך עדות לטיפוח וגידול של הזן המסוים, אולם עד כה לא הוצגה טענה בעד [[ביות]] הצמחים. [[שור הבר האירופי]] כנראה נצוד באזור זה בתקופות המוקדמות, ובתקופה המאוחרת בויותו ה[[כבש]], ה[[עז]], ה[[חזיר]] וה[[פרה|שור]]{{שוליים|4}}.


ממצאים אחרים מהאתר כוללים [[כד|כדי]] אבן, ריהוט וסיכות [[נחושת]]. פסלוני [[אלת פריון|אלות פריון]] נמצאו גם כן, וכיום הם מוצגים במוזיאון הלאומי לעתיקות ב[[דמשק]]. נוסף לכל אלו, נתגלו באתר אותות חימר קטנים. כלים אלו שימשו, לדעת החוקרים{{שוליים|6}}, כאמצעי תקשורת עתיק אשר קדם ל[[כתב]]. השימוש בסימנים אלו אינו יחודי למורייבת ואף היה שכיח באזור רחב בשעתו. לכל אות חימר צורה יחודית, ואליה מתלווה משמעות בלעדית. יושבי מורייבת אפוא תקשרו אחד עם רעהו בעזרת כלים אלו.
ממצאים אחרים מהאתר כוללים [[כד|כדי]] אבן, ריהוט וסיכות [[נחושת]]. פסלוני [[אלת פריון|אלות פריון]] נמצאו גם כן, וכיום הם מוצגים במוזיאון הלאומי לעתיקות ב[[דמשק]]. נוסף לכל אלו, נתגלו באתר אותות חימר קטנים. כלים אלו שימשו, לדעת החוקרים{{שוליים|6}}, כאמצעי תקשורת עתיק אשר קדם ל[[כתב]]. השימוש בסימנים אלו אינו יחודי למורייבת ואף היה שכיח באזור רחב בשעתו. לכל אות חימר צורה יחודית, ואליה מתלווה משמעות בלעדית. יושבי מורייבת אפוא תקשרו אחד עם רעהו בעזרת כלים אלו.

גרסה מ־19:49, 24 ביוני 2007

מוּרֵייְבֶּתאתר ארכיאולוגי סורי בקרבת נהר הפרת ובסמוך לתל אבו חוריירה.

עונת החפירות הראשונה באתר התרחשה בשנת 1971 בראשות הארכיאולוג הצרפתי ז'אק קווין. קוויו הוחלף בשנת 1993 על־ידי דניאל סטרודור. בישוב נתגלו ארבעה שלבים עיקריים: השלב הנאטופי (10,600 - 9,600 לפנה"ס) שמקביל לתקופה הנאטופית המאוחרת, השלב החיָאמי (10,000 – 9,500 לפנה"ס) שמשתרע ברובו על השלב הנאטופי, השלב המורייבתי (9,500 – 8,800 לפנה"ס)[2]

והשלב הניאוליתי הקדם־קרמי אשר נמשך לתוך האלף ה־8 לפנה"ס.   

מהמכלול הצורני באתר עולים טיפוס החודים חיאם, חלוואן, ירדן, ביבלוס ועמוּק[4] . צורת הבתים המקובלת בכפר הייתה מעגלית, אולם לקראת תום התקופה הניאוליתית הקדם־קרמית א' חל מעבר לצורת בתים ריבועית[4] ; [2] . הבתים נבנו מלבני גיר וטיט. בתחילת התקופה המורייבתית הוקם "מבנה משותף" מעגלי אשר שימש לראשונה לאחסון דגנים, ואולי למטרות טקסיות. המבנה שמר על צורתו המעגלית גם כאשר סגנון הבניה הפך ריבועי. באותה התקופה, אומנם, המבנה החל לתפקד כמוקד דתי מובהק[4] .

האתר ממוקם באזור מצומצם בתוך הסהר הפורה העשיר בצמחי בר אכילים כגון: שיפון, אפונה, חיטת אינקורן, חיטת אמר, בקיה, עדשים וחומוס[3] . רוב הזנים האלו נמצאו במורייבת. השוואת עובי זרעי החיטה בין שכבה לשכבה מעידה על מגמת גדילה לאורך הזמן[5] . ניתן לראות בכך עדות לטיפוח וגידול של הזן המסוים, אולם עד כה לא הוצגה טענה בעד ביות הצמחים. שור הבר האירופי כנראה נצוד באזור זה בתקופות המוקדמות, ובתקופה המאוחרת בויותו הכבש, העז, החזיר והשור[4] .

ממצאים אחרים מהאתר כוללים כדי אבן, ריהוט וסיכות נחושת. פסלוני אלות פריון נמצאו גם כן, וכיום הם מוצגים במוזיאון הלאומי לעתיקות בדמשק. נוסף לכל אלו, נתגלו באתר אותות חימר קטנים. כלים אלו שימשו, לדעת החוקרים[6] , כאמצעי תקשורת עתיק אשר קדם לכתב. השימוש בסימנים אלו אינו יחודי למורייבת ואף היה שכיח באזור רחב בשעתו. לכל אות חימר צורה יחודית, ואליה מתלווה משמעות בלעדית. יושבי מורייבת אפוא תקשרו אחד עם רעהו בעזרת כלים אלו.

מקורות

[1]  Torry Skurski (Minnesota State University), Mureybet, 2001.
[2]  O. Aurenche et al., Proto-Neolithic and Neolithic Cultures in the Middle East — The birth of Agriculture, Livestock Raising, and Ceramics: A calibrated 14C Chronology 12,500–5500 cal BC], Radiocarbon 43:3, 1191– 1202, 2001.
[3]  S. Lev-Yadun et al., Enhanced: The Cradle of Agriculture, Science Magazine 288, 2000.
[4]  Les Mureybetiens. (French)
[5]  Andie Byrnes, The Epiplaeolitic cultures: Abu Hureyra and Mureybet.
[6]  John Alan Halloran, Symbolic Counting Tokens from the Early Near East, 1996.