פדרו הרביעי, מלך אראגון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־15:21, 4 באוגוסט 2007

פדרו הרביעי (ספטמבר 1319 - 5 בינואר 1387 הקרוי גם "פדרו חובב הטקסים" או "פדרו בעל הפגיון") היה מלך אראגון, סרדיניה וקורסיקה (כפדרו הראשון), מלך ולנסיה (כפדרו השני) ורוזן ברצלונה וקטלוניה (כפדרו השלישי) מ-1336 ועד מותו. הוא הדיח את המלך חיימה השלישי ממיורקה והפך למלך מיורקה ב-1344.

תקופת שלטונו הייתה מאופיינת בניסיונות לחזק ולייצב את ממלכתו מול גורמים אנטי-מלוכניים (איחוד אראגון) ונוכח מלחמות שניהל בסרדיניה, סיציליה, דרום איטליה, האיים הבלאריים ויוון. כיבושיו ביוון הקנו לו את התואר "דוכס אתונה ונאופטריה" ב-1381.

הקודם: אלפונסו הרביעי	מלך אראגון 1336 - 1387	הבא: חואן הראשון

גרסה מ־15:20, 4 באוגוסט 2007 עריכה Karpada (שיחה \| תרומות) בדוקי עריכות אוטומטית 6,165 עריכות דף חדש: '''פדרו הרביעי''' (ספטמבר 1319 - 5 בינואר 1387 הקרוי גם "פדרו חובב הטקסים" או "פדרו בעל הפגיון") היה רשימת ...		גרסה מ־15:21, 4 באוגוסט 2007 עריכה ביטול Karpada (שיחה \| תרומות) בדוקי עריכות אוטומטית 6,165 עריכות מאין תקציר עריכה העריכה הבאה ←
שורה 1:		שורה 1:
	'''פדרו הרביעי''' (ספטמבר [[1319]] - [[5 בינואר]] [[1387]] הקרוי גם "פדרו חובב הטקסים" או "פדרו בעל הפגיון") היה רשימת מלכי אראגון\|מלך]] [[~~ממכלת~~ אראגון\|אראגון]], [[סרדיניה]] ו[[קורסיקה]] (כפדרו הראשון), מלך [[ולנסיה]] (כפדרו השני) ורוזן [[ברצלונה]] ו[[קטלוניה]] (כפדרו השלישי) מ-[[1336]] ועד מותו. הוא הדיח את המלך [[חיימה השלישי, מלך מיורקה\|חיימה השלישי ממיורקה]] והפך למלך [[מיורקה]] ב-[[1344]].		'''פדרו הרביעי''' (ספטמבר [[1319]] - [[5 בינואר]] [[1387]] הקרוי גם "פדרו חובב הטקסים" או "פדרו בעל הפגיון") היה [[רשימת מלכי אראגון\|מלך]] [[ממלfת אראגון\|אראגון]], [[סרדיניה]] ו[[קורסיקה]] (כפדרו הראשון), מלך [[ולנסיה]] (כפדרו השני) ורוזן [[ברצלונה]] ו[[קטלוניה]] (כפדרו השלישי) מ-[[1336]] ועד מותו. הוא הדיח את המלך [[חיימה השלישי, מלך מיורקה\|חיימה השלישי ממיורקה]] והפך למלך [[מיורקה]] ב-[[1344]].

	תקופת שלטונו הייתה מאופיינת בניסיונות לחזק ולייצב את ממלכתו מול גורמים אנטי-מלוכניים ([[איחוד אראגון]]) ונוכח מלחמות שניהל בסרדיניה, [[סיציליה]], דרום איטליה, [[האיים הבלאריים]] ו[[יוון]]. כיבושיו ביוון הקנו לו את התואר "דוכס אתונה ונאופטריה" ב-[[1381]].		תקופת שלטונו הייתה מאופיינת בניסיונות לחזק ולייצב את ממלכתו מול גורמים אנטי-מלוכניים ([[איחוד אראגון]]) ונוכח מלחמות שניהל בסרדיניה, [[סיציליה]], דרום איטליה, [[האיים הבלאריים]] ו[[יוון]]. כיבושיו ביוון הקנו לו את התואר "דוכס אתונה ונאופטריה" ב-[[1381]].