פרעות איסטנבול – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 20: שורה 20:


[[קטגוריה:תורכיה: היסטוריה]]
[[קטגוריה:תורכיה: היסטוריה]]
[[קטגוריה:מהומות|איסטנבול]]


[[en:Istanbul Pogrom]]
[[en:Istanbul Pogrom]]

גרסה מ־02:50, 17 באוגוסט 2007

המון תורכי מתנכל לנכס השייך ליוונים

פרעות איסטנבול (תורכית 6-7Eylül Olayları - "אירועי 6-7 בספטמבר"; יוונית Σεπτεμβριανά - "ספטמבריאנה") היו פרעות שלפי שלפי מספר מקורות אורגנו על ידי המפלגה הדמוקרטית בראשות ראש ממשלת תורכיה אדנאן מנדרס[1] [2] [3], ואשר הופנו בעיקר כנגד האוכלוסייה היוונית באיסטנבול ב-6 בספטמבר 1955 וביום המחרת. הפרעות פגעו במידה פחותה גם באוכלוסייה הארמנית, וכן היו להן הדים גם באיזמיר.

רקע

הסכם לוזאן שנחתם ביום 24 ביולי 1924 סיים באופן רשמי את מלחמת העצמאות של תורכיה ואת מלחמת יוון-תורכיה. ההסכם קבע חילופי האוכלוסייה רחבי היקף בין תורכיה ויוון, אך הכיר בזכותם של 279,988 היוונים שהתגוררו באיסטנבול[4] להמשיך ולהתגורר בבתיהם. למרות זאת, ולמרות ביקורו ההיסטורי של אלפתריוס וניזלוס בתורכיה ב-1930, ביקור אשר הוביל לחתימת ההסכמה הבלקנית ב-9 בפברואר 1934 לה היו שותפות גם תורכיה ויוון; הלכה האוכלוסייה היוונית בעיר והתדלדלה בשל זרם הגירה קבוע למדי של יוונים שהיגרו ממנה ליוון ולארצות אחרות. ב-1955 נותרו כ-80,000 עד 100,000 יוונים באיסטנבול.

ב-1954 עוד ביקר נשיא תורכיה ג'לל באייר ביוון והגדיר את יחסי שתי המדינות כדוגמה לדו קיום למרות היסטוריה של חוסר אימון הדדי[5], אך בראשית 1955 החל המצב בקפריסין להתדרדר ועימו גם יחסי תורכיה ויוון. יורגוס גריווס (Γεώργιος Γρίβας) הקים את "ארגון הלוחמים הקפריסאים הלאומי" (EOKA, Εθνική Οργάνωσις Κυπρίων Αγωνιστών) והחל בהתנגדות אלימה לשלטון הבריטי באי, מתוך כוונה מוצהרת להביא לסיומו ולאיחוד האי עם יוון (Ένωσις). יחסי הקהילות היוונית והתורכית באי הורעו, וב-28 באוגוסט 1955 טען מנדרס בנאום כי היוונים בקפריסין מתכננים לטבוח בתושביה התורכים. המצב הכלכלי הירוד בתורכיה ושחיתות השלטון תרמו לאווירה של חוסר שקט ולהתדרדרות בפופולריות של מנדרס.

הפרעות

בבוקר יום 6 בספטמבר 1955 דיווח הרדיו התורכי כי פצצה התפוצצה בקונסוליה התורכית בסלוניקי, וכתוצאה מכך נהרס גם הבית הסמוך לה ואשר בו נולד מוסטפה כמאל אטאטורק. גם העיתונים הזדרזו ויצאו במהדורה מאוחרת לרגל האירוע, ודי היה בכך, באקלים הטעון ששרר בעיר כדי להצית את המהומות שהופנו כנגד האשמים בפיצוץ - היוונים. לפי המקורות הטוענים כי הפרעות אורגנו על ידי הממשלה, נשלחה הפצצה מתורכיה על ידי שירותי הביון של המדינה. עוד, כך נטען על ידי מקורות אלה, סומנו בתי תורכים באיסטנבול בדגלי הלאום לפני האירוע, רשימות יעדים הוכנו מבעוד מועד וחלק מהפורעים הובאו באופן מאורגן לעיר ממקומות אחרים.

האירוע נמשך כתשע שעות, וגבה את חייהם של לפחות 13 יוונים, בינהם שני כמרים, וארמני אחד, אשר מצאו את מותם בזמן האירוע או לאחריו כתוצאה ממעשי תקיפה והצתה. 32 יוונים נפצעו באורח קשה ולמעלה מ-5,000 בתים, כנסיות ובתי עסק נפגעו או נהרסו. הנזק לרכוש הוארך בכ-25 מיליון דולר על ידי ממשלת תורכיה וב-500 מיליון דולר על ידי ממשלת יוון. הערכות של גורמים בלתי תלויים נעו בין 150 ל-200 מיליון דולר.

תוצאות

התוצאה הישירה של הפרעות היתה הגברת קצב הגירת היוונים מאיסטנבול, וב-1965 הוערך מספרם ב-48,000 איש בלבד. ממשלת מנדרס טענה כי הפרעות היו מעשה ידיהם של פעילי שמאל, אולם במשפטים הצבאיים שנערכו לאחר ההפיכה הצבאית ב-1960 הואשמו ראשי המפלגה הדמוקרטית ומנדרס בראשם באחריות להם. פסק הדין קבע כי מנדרס עודד תחילה את המעשים אך לאחר מכן איבד את השליטה במצב. מנדרס ושניים נוספים מבין חברי מפלגתו הוצאו להורג, אך זאת בשל האישומים האחרים שבגינם עמדו לדין - בגידה, שחיתות ופגיעה בחוקה. בכל אופן, העמדה התורכית הרשמית המכירה באחריות ראש הממשלה לפרעות איסטנבול (גם אם בעיקר בכובעו כאיש המפלגה הדמוקרטית), היא בהחלט יוצאת דופן בנרטיב הלאומי בענין פעולות איבה על רקע אתני שהתרחשו במדינה במהלך המאה ה-20.

הערות שוליים

  1. ^ [http://www.hrw.org/reports/pdfs/g/greece/greec991.pdf דוח של Human Rights Watch Dokument
  2. ^ [http://www.oekumene.at/dokumente/20050905_pogrom-konstantinopel.htm Vor 50 Jahren zerstörte ein Pogrom das alte Konstantinopel
  3. ^ Speros Vryonis, The Mechanism of Catastrophe: The Turkish Pogrom of September 6–7, 1955, and the Destruction of the Greek Community of Istanbul, New York: Greekworks.com 2005, ISBN 978-0-9747660-3-4
  4. ^ מתוך TURKISH POGROM AGAINST THE GREEK POPULATION OF CONSTANTINOPLE 6-7 SEPTEMBER 1955
  5. ^ [http://www.hrw.org/reports/pdfs/g/greece/greec991.pdf דוח של "Human Rights Watch Dokument"