בעיית בזל – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 23: שורה 23:
</math>
</math>
אך מטור טיילור של <math>\,\sin x / x</math>, אנו יודעים כי המקדם של <math>\,x^2</math> הוא <math>\,-1/3! = -1/6</math>.
אך מטור טיילור של <math>\,\sin x / x</math>, אנו יודעים כי המקדם של <math>\,x^2</math> הוא <math>\,-1/3! = -1/6</math>.
אך שני מקדמים אלו חייבים להיות שווים זה לזה, ולפיכך
:<math>
-\frac{1}{6} =
-\frac{1}{\pi^2}\sum_{n=1}^{\infty}\frac{1}{n^2}.
</math>
ועל ידי הכפלת שני האגפים ב &minus;π<sup>2</sup> נקבל את הדרוש.

גרסה מ־20:37, 23 באוגוסט 2007

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

בעיית בסל היא בעיה מפורסמת בתורת המספרים, שהוצגה לראשונה בשנת 1644, ונפתרה על ידי לאונרד אוילר בשנת 1735. מכיוון שהבעיה נשארה לא פתורה לנוכח הנסיונות המתמשכים של המתמטיקאים המובילים באותה תקופה, פתרונו של אוילר הביא לו תהילה מיידית כאשר הוא היה בן 28. אוילר הכליל את הבעייה באמצעות פונקציית זטא ופתר את הבעיה הכללית, ורעיונותיו שימשו השראה מאוחר יותר לברנרד רימן, אשר בעבודתו משנת 1859 הוא הגדיר את פונקציית זטא של רימן והוכיח את תכונותיה הבסיסיות. הבעיה נקראת על שם בסל, עיר הבית של אוילר כמו גם של משפחת ברנולי, שלא הצליחו לפתור את הבעייה.

בעיית בסל היא מציאת שיטה לחישוב הסכום האינסופי של הערכים ההופכיים של ריבועי המספרים הטבעיים, כלומר: ? = . טור זה שווה בקירוב ל- 1.644934 . בעיית בסל דורשת את הערך המדויק של טור זה, כלומר להוכחה שסכום זה הוא נכון. אוילר הוכיח שהסכום המדויק הוא ופרסם את התגלית הזו בשנת 1735. ההוכחה שלו התבססה על מניפולציות שלא נראו עד אז.

פתרונו של אוילר

פתרונו של אוילר לבעייה הוא לגמרי מקורי ומבריק. הוא תקף את הבעייה מנקודת מבט שונה לגמרי ממה שנראה עד אז. טיעונו של אוילר הוא כזה: יהי . נפתח את טור טיילור לפונקציה sin x ונקבל:

נחלק ב-x ונקבל:

כעת, פונקציה זו מתאפסת בנקודות מהצורה כאשר . נניח, לפיכך, כי ניתן, בדומה לפולינומים להביע את כמכפלת האפסים שלה:

כעת, אם נכפול בצורה פורמלית ביטוי זה, ונאסוף את המקדמים של , נקבל כי המקדם של ב הוא

אך מטור טיילור של , אנו יודעים כי המקדם של הוא . אך שני מקדמים אלו חייבים להיות שווים זה לזה, ולפיכך

ועל ידי הכפלת שני האגפים ב −π2 נקבל את הדרוש.