לדלג לתוכן

הבדלים בין גרסאות בדף "המוציא מחברו עליו הראיה"

אין תקציר עריכה
'''המוציא מחברו - עליו הראיה''', הינו כלל [[דיני ראיות|ראייתי]] הקובע את מידת ההוכחה בה צריך להוכיח צד ל[[משפט אזרחי]] את טענותיו. על כל צד במשפט מוטלים שני נטלים. האחד הוא "נטל הבאת הראיות", העוסק בשאלה איזה הוא הצד הפותח בהבאת ראיותיו, והשני הוא "נטל השכנוע", העוסק בשאלה "מהי המידה בה צריך בעל דין לשכנע את בית המשפט ביסודות העובדתיים העומדים בבסיס טענותיו על מנת שיזכה בדינו".
 
כלל "המוציא מחברו" הלקוח מן [[המשפט העברי]] קובע כי צד למשפט אזרחי צריך להוכיח את עיקרי העובדות המהוות את עילת תביעתו מן הבחינה המשפטית. רמת ההוכחה אינה כב[[משפט פלילי|המשפטמשפט הפלילי]] "מעבר ל[[ספק סביר]]" כי אם די בהוכחה כי גירסתו של הצד שעליו נטל ההוכחה סבירה יותר מאשר הגירסה השוללת אותה. נהוג לומר שנטל ההוכחה במשפט הפלילי הוא של 99% והוא מוטל על המאשימה, ואילו במשפט האזרחי נושא התובע בנטל להוכיח תביעתו ברמת וודאות של 51%. לעיתים מטיל החוק על צד הרוצה להוכיח טענה מסויימת נטל הוכחה גבוה יותר. כך, למשל, ישנה פסיקה הקובעת כי הטוען לתרמית, חייב להוכיחה ברמת וודאות גבוהה מזו המקובלת במשפט האזרחי.
 
ישנן טענות הגנה המעבירות את נטל ההוכחה מן התובע אל הנתבע. כך, למשל, טענת "פרעתי", מעבירה את נטל ההוכחה מן התובע חוב כספי, אל הטוען כי פרע את החוב.
49,522

עריכות