פרנצ'סקו דוראנטה – הבדלי גרסאות
מ בוט החלפות: בווינה; |
מ בוט החלפות: תיקון קישור; |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
דוראנטה נולד בפראטאמאג'ורה, ב[[ממלכת שתי הסיציליות]] ובגיל צעיר נכנס ל[[קונסרבטוריון|קונסרבטוריו]] דאי פוברי די ג'זו כריסטו ב[[נאפולי]], שם למד אצל '''גאטנו גרקו'''. בהמשך היה לתלמידו של [[אלסנדרו סקרלטי]] בקונסרבטוריו די סאנט'אונופריו. משערים שלמד גם אצל [[ברנרדו פאסקוויני]] ו[[ג'וזפה אוטאביו פיטוני]] ב[[רומא]], אבל אין ראיות מתועדות לכך. נאמר עליו, שהחליף את סקרלטי בשנת 1725 בסאנט'אונופריו ונשאר שם עד 1742, אז החליף את [[ניקולא פורפורה]] כראש הקונסרבטוריו די סנטה מריה די לורטו, גם הוא בנאפולי. במשרה זו כיהן במשך שלוש-עשרה שנים, עד למותו בנאפולי. |
דוראנטה נולד בפראטאמאג'ורה, ב[[ממלכת שתי הסיציליות]] ובגיל צעיר נכנס ל[[קונסרבטוריון|קונסרבטוריו]] דאי פוברי די ג'זו כריסטו ב[[נאפולי]], שם למד אצל '''גאטנו גרקו'''. בהמשך היה לתלמידו של [[אלסנדרו סקרלטי]] בקונסרבטוריו די סאנט'אונופריו. משערים שלמד גם אצל [[ברנרדו פאסקוויני]] ו[[ג'וזפה אוטאביו פיטוני]] ב[[רומא]], אבל אין ראיות מתועדות לכך. נאמר עליו, שהחליף את סקרלטי בשנת 1725 בסאנט'אונופריו ונשאר שם עד 1742, אז החליף את [[ניקולא פורפורה]] כראש הקונסרבטוריו די סנטה מריה די לורטו, גם הוא בנאפולי. במשרה זו כיהן במשך שלוש-עשרה שנים, עד למותו בנאפולי. |
||
המוניטין שלו כ[[מורה]] היו נכבדים ובין תלמידיו היו [[ניקולו יומלי]], [[ג'ובני פאיזיילו]], [[ג'ובאני באטיסטה פרגולזי|פרגולזי]], [[ניקולו פיצ'יני]] ו[[לאונרדו וינצ'י]]. כמורה עמד על הצורך בציות לחוקים ללא שיקול דעת, בניגוד לסקרלטי, שהתייחס לכל תלמידיו כפרטים, כל אחד לעצמו. אוסף של יצירות דוראנטה, שכמעט כולו מוזיקת קודש בלבד, נמסר על ידי סלוואג'י, אספן אמנות נאפוליטני, לספרייה של [[פריז]]. קטלוג אפשר למצוא ב-Fétis's Biographie universelle. גם בספריה הקיסרית ב[[ווינה]] שמור אוסף יקר-ערך של כתבי יד מאת דוראנטה. שני [[רקוויאם]], [[מיסה (מוזיקה)|מיסות]] אחדות (אחת מהן, יצירה מקורית ביותר, היא "המיסה הפסטורלית" לארבעה קולות) ו"קינות הנביא ירמיהו" הן בין היצירות החשובות ביותר שכתב לטקסטים דתיים. |
המוניטין שלו כ[[מורה]] היו נכבדים ובין תלמידיו היו [[ניקולו יומלי]], [[ג'ובני פאיזיילו]], [[ג'ובאני באטיסטה פרגולזי|פרגולזי]], [[ניקולו פיצ'יני]] ו[[לאונרדו וינצ'י]]. כמורה עמד על הצורך בציות לחוקים ללא שיקול דעת, בניגוד לסקרלטי, שהתייחס לכל תלמידיו כפרטים, כל אחד לעצמו. אוסף של יצירות דוראנטה, שכמעט כולו מוזיקת קודש בלבד, נמסר על ידי סלוואג'י, אספן אמנות נאפוליטני, לספרייה של [[פריז]]. קטלוג אפשר למצוא ב-Fétis's Biographie universelle. גם בספריה הקיסרית ב[[וינה|ווינה]] שמור אוסף יקר-ערך של כתבי יד מאת דוראנטה. שני [[רקוויאם]], [[מיסה (מוזיקה)|מיסות]] אחדות (אחת מהן, יצירה מקורית ביותר, היא "המיסה הפסטורלית" לארבעה קולות) ו"קינות הנביא ירמיהו" הן בין היצירות החשובות ביותר שכתב לטקסטים דתיים. |
||
העובדה, שדוראנטה לא כתב מעולם לבימה הקנתה לו מוניטין מופרזים של מלחין מוזיקת קודש. עם היותו אחד ממלחיני ה[[כנסייה]] המעולים של סגנונו ותקופתו, היום סבורים שהוא נופל בערכו הן מ[[לאונרדו לאו]] והן מ[[אלסנדרו סקרלטי]] ונראה שהוא מייסדה של האסכולה הסנטימנטלית במוזיקה הכנסייתית של איטליה. סוג זה של מוזיקה אופייני לדוראנטה האיש: לא אינטלקטואל, אך אדוק בדתו ומאמין בלב שלם. [[יוהן אדולף האסה|האסה]] מחה כנגד הגדרת דוראנטה כגדול הבקיאים בהרמוניה ב[[איטליה]], תואר שהוא מצדו הקצה לאלסנדרו סקרלטי. |
העובדה, שדוראנטה לא כתב מעולם לבימה הקנתה לו מוניטין מופרזים של מלחין מוזיקת קודש. עם היותו אחד ממלחיני ה[[כנסייה]] המעולים של סגנונו ותקופתו, היום סבורים שהוא נופל בערכו הן מ[[לאונרדו לאו]] והן מ[[אלסנדרו סקרלטי]] ונראה שהוא מייסדה של האסכולה הסנטימנטלית במוזיקה הכנסייתית של איטליה. סוג זה של מוזיקה אופייני לדוראנטה האיש: לא אינטלקטואל, אך אדוק בדתו ומאמין בלב שלם. [[יוהן אדולף האסה|האסה]] מחה כנגד הגדרת דוראנטה כגדול הבקיאים בהרמוניה ב[[איטליה]], תואר שהוא מצדו הקצה לאלסנדרו סקרלטי. |
||
גרסה מ־15:13, 21 בנובמבר 2007
פרנצ'סקו דוראנטה (באיטלקית: Francesco Durante, 31 במרץ 1684 - 30 בספטמבר 1755) היה מלחין איטלקי.
דוראנטה נולד בפראטאמאג'ורה, בממלכת שתי הסיציליות ובגיל צעיר נכנס לקונסרבטוריו דאי פוברי די ג'זו כריסטו בנאפולי, שם למד אצל גאטנו גרקו. בהמשך היה לתלמידו של אלסנדרו סקרלטי בקונסרבטוריו די סאנט'אונופריו. משערים שלמד גם אצל ברנרדו פאסקוויני וג'וזפה אוטאביו פיטוני ברומא, אבל אין ראיות מתועדות לכך. נאמר עליו, שהחליף את סקרלטי בשנת 1725 בסאנט'אונופריו ונשאר שם עד 1742, אז החליף את ניקולא פורפורה כראש הקונסרבטוריו די סנטה מריה די לורטו, גם הוא בנאפולי. במשרה זו כיהן במשך שלוש-עשרה שנים, עד למותו בנאפולי.
המוניטין שלו כמורה היו נכבדים ובין תלמידיו היו ניקולו יומלי, ג'ובני פאיזיילו, פרגולזי, ניקולו פיצ'יני ולאונרדו וינצ'י. כמורה עמד על הצורך בציות לחוקים ללא שיקול דעת, בניגוד לסקרלטי, שהתייחס לכל תלמידיו כפרטים, כל אחד לעצמו. אוסף של יצירות דוראנטה, שכמעט כולו מוזיקת קודש בלבד, נמסר על ידי סלוואג'י, אספן אמנות נאפוליטני, לספרייה של פריז. קטלוג אפשר למצוא ב-Fétis's Biographie universelle. גם בספריה הקיסרית בווינה שמור אוסף יקר-ערך של כתבי יד מאת דוראנטה. שני רקוויאם, מיסות אחדות (אחת מהן, יצירה מקורית ביותר, היא "המיסה הפסטורלית" לארבעה קולות) ו"קינות הנביא ירמיהו" הן בין היצירות החשובות ביותר שכתב לטקסטים דתיים.
העובדה, שדוראנטה לא כתב מעולם לבימה הקנתה לו מוניטין מופרזים של מלחין מוזיקת קודש. עם היותו אחד ממלחיני הכנסייה המעולים של סגנונו ותקופתו, היום סבורים שהוא נופל בערכו הן מלאונרדו לאו והן מאלסנדרו סקרלטי ונראה שהוא מייסדה של האסכולה הסנטימנטלית במוזיקה הכנסייתית של איטליה. סוג זה של מוזיקה אופייני לדוראנטה האיש: לא אינטלקטואל, אך אדוק בדתו ומאמין בלב שלם. האסה מחה כנגד הגדרת דוראנטה כגדול הבקיאים בהרמוניה באיטליה, תואר שהוא מצדו הקצה לאלסנדרו סקרלטי.
מקורות
(לערך האנגלי) ס. סיידי (עורך) (1980), מילון גרוב החדש למוזיקה ומוזיקאים, כרך חמישי.