משבר אתיופיה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
סיום השכתוב והתרגום מהערך האנגלי
מ תיקונים
שורה 7: שורה 7:
לא הייתה התנגדות בינלאומית רבה למוסוליני כאשר שלח מספרים גדולים של חיילים לשתי קולוניות של איטלה, [[אריתריאה]] (שגבלה באתיופיה מצפון) ול[[סומלילנד האיטלקית]] (שגבלה באתיופיה מדרום-מזרח).
לא הייתה התנגדות בינלאומית רבה למוסוליני כאשר שלח מספרים גדולים של חיילים לשתי קולוניות של איטלה, [[אריתריאה]] (שגבלה באתיופיה מצפון) ול[[סומלילנד האיטלקית]] (שגבלה באתיופיה מדרום-מזרח).


בריטניה אכן ניסתה להרגיע את המתיחות בנקודה מסוימת, ולשם כך שלחו את [[אנתוני אידן]] כדי לתווך ולהשיג שלום. מאמציו נכשלו, כיוון שמוסוליני היה נחוש לכבוש את אתיופיה. לאחר מכן הכריזה בריטניה אמברגו נשק על איטליה ואתיופיה כאחד. רבים מאמינים שעשתה זאת כיוון שאיטליה הייתה מחשיבה סיוע לאתיופיה כמעשה בלתי ידידותי. בריטניה גם פינתה את אוניות המלחמה שלה מ[[הים התיכון]], ובכך הקלה על איטליה לפעול ללא הפרעה.
בריטניה אכן ניסתה להרגיע את המתיחות בנקודה מסוימת, ולשם כך שלחו את [[אנתוני אידן]] כדי לתווך ולהשיג שלום. מאמציו נכשלו, כיוון שמוסוליני היה נחוש לכבוש את אתיופיה. לאחר מכן הכריזה בריטניה אמברגו נשק על איטליה ואתיופיה כאחד. רבים מאמינים שעשתה זאת כיוון שאיטליה הייתה מחשיבה סיוע לאתיופיה כמעשה בלתי ידידותי. בריטניה אף פינתה את אוניות המלחמה שלה מ[[הים התיכון]], ובכך הקלה על איטליה לפעול ללא הפרעה.


זמן קצר לאחר ש[[חבר הלאומים]] ניקה את שני הצדדים מאשמה בתקרית וואלוואל, תקפה איטליה את אתיופיה ובכך החלה את [[המלחמה האתיופית-איטלקית השנייה]]. חבר הלאומים הגיב בגינוי התקיפה והטיל [[סנקציות כלכליות]] על איטליה. עם זאת, הסנקציות לא כללו חומרים חיוניים כגון [[נפט]], ולא בוצעו על ידי כל החברים בחבר הלאומים. [[בריטניה]] ו[[צרפת]] לא נקטו בצעדים משמעותיים נגד איטליה (למשל, לא חסמו את [[תעלת סואץ]] לתנועת אוניות איטלקיות).
זמן קצר לאחר ש[[חבר הלאומים]] ניקה את שני הצדדים מאשמה בתקרית וואלוואל, תקפה איטליה את אתיופיה ובכך החלה את [[המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה]]. חבר הלאומים הגיב בגינוי התקיפה והטיל [[סנקציות כלכליות]] על איטליה. עם זאת, הסנקציות לא כללו חומרים חיוניים כגון [[נפט]], ולא בוצעו על ידי כל החברים בחבר הלאומים. [[בריטניה]] ו[[צרפת]] לא נקטו בצעדים משמעותיים נגד איטליה (למשל, לא חסמו את [[תעלת סואץ]] לתנועת אוניות איטלקיות).


אפילו [[פשע מלחמה|פשעי מלחמה]] שביצעה איטליה, כגון שימוש בנשק כימי וטבח של אזרחים, לא שינו בהרבה את עמדתו הפסיבית של חבר הלאומים בנוגע למחמה.
אפילו [[פשע מלחמה|פשעי מלחמה]] שביצעה איטליה, כגון שימוש בנשק כימי וטבח של אזרחים, לא שינו בהרבה את עמדתו הפסיבית של חבר הלאומים בנוגע למחמה.

גרסה מ־18:52, 15 בינואר 2008

משבר אתיופיה היה משבר דיפלומטי שאירע לפני מלחמת העולם השנייה, במסגרת הסכסוך בין איטליה לבין אתיופיה (שהייתה ידועה אז באירופה בשם "אביסיניה"). המשבר חשף את חולשתו של חבר הלאומים ועודד את איטליה לכרות ברית עם גרמניה.

איטליה ואתיופיה היו שתיהן חברות בחבר הלאומים, שהיו לו חוקים נגד תוקפנות. לאחר תקרית הגבול בוואלוואל שאירעה בין המדינות ב-1934, פנתה אתיופיה לחבר הלאומים לתיווך, אך תגובת הארגון לא הייתה אפקטיבית.

למעשה, אומות רבות עבדו בנפרד מחבר הלאומים כדי לשמור את איטליה כבעלת בריתם. מעט לאחר פניית האתיופים לתיווך, נפגש שר החוץ הצרפתי, פייר לאוואל, עם בניטו מוסוליני, ראש ממשלת איטליה, ברומא והם חתמו על ההסכם הצרפתי-איטלקי בינואר 1935. ההסכם נתן לאיטליה חלקים מסומלילנד הצרפתית (כיום ג'יבוטי) הגדירה מחדש את מעמדם של האיטלקים בתוניסיה (שהייתה אז בשלטון צרפת), ובעיקר נתן לאיטלקים יד חופשית בעימות עם אתיופיה. בתמורה לכך, קיוו הצרפתים לתמיכה איטלקית נגד התוקפנות של גרמניה הנאצית.

לא הייתה התנגדות בינלאומית רבה למוסוליני כאשר שלח מספרים גדולים של חיילים לשתי קולוניות של איטלה, אריתריאה (שגבלה באתיופיה מצפון) ולסומלילנד האיטלקית (שגבלה באתיופיה מדרום-מזרח).

בריטניה אכן ניסתה להרגיע את המתיחות בנקודה מסוימת, ולשם כך שלחו את אנתוני אידן כדי לתווך ולהשיג שלום. מאמציו נכשלו, כיוון שמוסוליני היה נחוש לכבוש את אתיופיה. לאחר מכן הכריזה בריטניה אמברגו נשק על איטליה ואתיופיה כאחד. רבים מאמינים שעשתה זאת כיוון שאיטליה הייתה מחשיבה סיוע לאתיופיה כמעשה בלתי ידידותי. בריטניה אף פינתה את אוניות המלחמה שלה מהים התיכון, ובכך הקלה על איטליה לפעול ללא הפרעה.

זמן קצר לאחר שחבר הלאומים ניקה את שני הצדדים מאשמה בתקרית וואלוואל, תקפה איטליה את אתיופיה ובכך החלה את המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה. חבר הלאומים הגיב בגינוי התקיפה והטיל סנקציות כלכליות על איטליה. עם זאת, הסנקציות לא כללו חומרים חיוניים כגון נפט, ולא בוצעו על ידי כל החברים בחבר הלאומים. בריטניה וצרפת לא נקטו בצעדים משמעותיים נגד איטליה (למשל, לא חסמו את תעלת סואץ לתנועת אוניות איטלקיות).

אפילו פשעי מלחמה שביצעה איטליה, כגון שימוש בנשק כימי וטבח של אזרחים, לא שינו בהרבה את עמדתו הפסיבית של חבר הלאומים בנוגע למחמה.

בדצמבר 1935 גיבשו סמואל הור, שר החוץ הבריטי, ופייר לאוואל, ראש ממשלת צרפת, הסכם סודי, הסכם הור-לאוואל, שלפיו תסתיים המחלמה אך איטליה תוכל לשלוט בחלקים גדולים באתיופיה. מוסוליני הסכים לתוכנית, אך כאשר היא דלפה לתקשורת התעוררה בבריטניה ובצרפת מחאה ציבורית. הור ולאוואל הואשמו בבגידה באתיופים, ושניהם התפטרו. התוכנית בוטלה, אך התפשטה התחושה שבריטניה וצרפת לא התייחסו ברצינות לעקרונות חבר הלאומים. לאחר ביטול התוכנית, המלחמה המשיכה, ומוסוליני פנה לאדולף היטלר לתמיכה.

מעט לאחר שאיטליה כבשה את בירת אתיופיה, אדיס אבבה, ומיזגה את אתיופיה עם שאר הקולוניות שלה (תוך הכרזה על כינון מזרח אפריקה האיטלקית), בוטלו כל הסנקציות של חבר הלאומים.

קישורים חיצוניים