לדלג לתוכן

הסכם לונדון (פרס-חוסיין) – הבדלי גרסאות

אין תקציר עריכה
עם שובו לארץ, עדכן פרס את שמיר בדבר ההסכם אולם סירב, לפי עדותו שלו, להעביר לו עותק של ההסכם, מחשש להדלפות.<ref>Shimon Peres, 1995, ''Battling for Peace: Memoirs'', Orion Books</ref>. בעוד פרס קידם את ההסכם ופנה ל[[ארצות הברית|אמריקנים]] על מנת שיציגו אותו כיוזמתם, כפי שסיכם עם חוסיין, שמיר, החליט לטרפד את המהלך<ref> Efraim Halevy, 2006, ''Man in the Shadows : Inside the Middle East Crisis with The Man Who Led the Mossad''</ref>. הוא שלח את [[שר הביטחון]] ואיש אמונו [[משה ארנס]] לארצות הברית להיפגש עם [[מזכיר המדינה של ארצות הברית|מזכיר המדינה]] [[ג'ורג' שולץ]] ולהבהיר לו שישראל רואה בניסיונה של ארצות הברית ליזום ועידת שלום ניסיון פסול להתערבות בענייניה הפנימיים. בעוד ממשלת ישראל מדברת בשני קולות, העדיף הממשל האמריקני שלא לקדם את היוזמה. ההסכם הוצג בפני הקבינט במאי, אולם לא הושג רוב לאישורו ובכך הוא נקבר למעשה. פרס עוד ניסה לקדם את "האופציה הירדנית", אולם המלך חוסיין, מאוכזב מגוויעתו של ההסכם ומן הפגיעה במעמדו, נסוג מתמיכתו בה. בדצמבר 1987 פרצה [[האינתיפאדה הראשונה]], וביולי 1988 הודיע חוסיין כי ירדן מוותרת על כל תביעה ריבונית בגדה המערבית.
 
יצחק שמיר ושמעון פרס עמדו אז בראש [[פוליטיקה של ישראל#הגושים הפוליטיים בישראל|שני הגושים הפוליטיים היריבים בישראל]]. יצחק שמיר עמד בראש מפלגת [[הליכוד]], ובראש הגוש הפוליטי הימני, בעוד שמעון פרס עמד בראש [[מפלגת העבודה הישראלית|מפלגת העבודה]] ובראש הגוש הפוליטי השמאלי. על אף זאת, שני המנהיגים החליטו לשתף פעולה ולכונן [[ממשלת אחדות לאומית]] לאחר [[הבחירות לכנסת השתיםהאחת עשרה|הבחירות ב-19881984]], כיוון שמפלגת העבודה לא הצליחה להשיג רוב קואליציוני, ואילו מפלגת הליכוד אמנם הצליחה לכונן קואליציה צרה, אך בתנאים גרועים מבחינתה. הסכם לונדון סימן את לב המחלוקת בין המנהיגים, ואת גבול יכולתם לשתף פעולה. שמיר התמיד בהתנגדותו הנחרצת לכינוסה של ועידה בינלאומית. בשנת [[1990]], עקב כישלונו של פרס במהלך הפוליטי שכונה לימים "[[התרגיל המסריח]]" הקים שמיר ממשלת ימין צרה. הממשל האמריקני הוסיף ללחוץ על שמיר להסכים לכינוס ועידה בינלאומית לשלום, ובסופו של דבר הסכים שמיר לכינוסה של [[ועידת מדריד]] באוקטובר [[1991]], בתנאי שהוועידה תהיה טקסית, וכי המשא ומתן שיתקיים בעקבותיה יהיה עם כל מדינה ערבית בנפרד, ולא במסגרת הוועידה. ועידת מדריד אימצה את העיקרון שהותווה בהסכם לונדון שעל-פיו הפלסטינים ייוצגו במסגרת משלחת ירדנית-פלסטינית משותפת, וכי אנשי אש"ף לא ייכללו בה. ישראל זנחה את העיקרון הזה רק לאחר הקמתה של [[ממשלת ישראל העשרים וחמש|ממשלת רבין ב-1992]] ו[[הסכמי אוסלו#ההסכם הראשון|החלטתה להכיר באש"ף]].
 
==הערות==
28,017

עריכות