לדלג לתוכן

תפריט ניווט

הבדלים בין גרסאות בדף "אוברטורה"

נוספו 3 בתים ,  לפני 12 שנים
הצורה האחרת של האוברטורה נועדה לביצוע כיצירה קונצרטנטית נפרדת (ראו גם [[פואמה סימפונית]]), המשוחררת מתלות ב[[ליברית]], אם כי אינה מוגדרת ככזו, לא בשל צורתה ואופיה המוזיקליים אלא בגלל הכותרת שנותן לה המלחין עצמו ואופן הערכתו אותה.
 
לדוגמה, [[פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי|צ'ייקובסקי]] לא סיווג את "הפתיחה 1812" כפואמהכ[[פואמה סימפונית]] והיא נודעת כאוברטורה קונצרטנטית. גם "רומיאו ויוליה" שלו, הנודעת לא פחות, מתוייגת כ"פתיחה בנוסח פנטזיה". במועד מוקדם יותר בהתפתחות המוזיקה של [[התקופה הרומנטית]], כתב [[פליקס מנדלסון|מנדלסון]] את הפתיחות "מערת פינגל" (המוכרת גם בשם "ההיברידים") ו"ים שקט ונסיעה צלחה", ו[[הקטור ברליוז]] חיבר את "קרנבל רומאי", בלי לייחס אותן לאיזו שהיא ליברית.
 
בהמשך, בתקופה שלאחר פיתוח הפואמה הסימפונית, כתב [[יוהנס ברהמס]] את "פתיחה אקדמית" אופוס 80 ואת "פתיחה טראגיתטרגית" אופוס 81, שעושר הרגשות הכלול בהיקפה המצומצם מקנה לה את הזכות להיקרא פואמה סימפונית, אך המלחין לא הגדיר אותה כך.
גם מלחינים כמו [[רוברט שומאן]] כתבואוברטורותכתבו אוברטורות, המבוססות על חומר ספרותי משל [[פרידריך שילר]], [[ויליאם שייקספיר]] ו[[יוהן וולפגנג פון גתה]], כמו "הכלה ממסינה", "יוליוס קיסר" ו"הרמן ודורותיאה". אף כי טיפוסי אוברטורות אלה שואבים את ההשראה המוזיקלית שלהם מיצירות אלה, שומאן לא כתב מוזיקה לכל היצירה, כפי שהיה כותב לאופרה, שאז היו האוברטורות נכנסות לקטגוריה שנידונה לעיל. הן שומאן והן צ'ייקובסקי שילבו, למעשה, קטעים מן ה[[המנון]] ה[[צרפת|צרפתי]], "לה מארסייז", באוברטורות שלהם, "הרמן ודורותיאה" ו"1812", אות לאופיין העצמאי של אוברטורות מסוג זה.
 
==מקורות==