פייף

תיאור הפיף בספר השעות

פִיף (מצרפתית, fief או feud) הוא מונח מן התקופה הפיאודלית המציין אדמות, רכוש או נכסים מניבי הכנסות שהוענקו לאביר וסאל על–ידי אדון, כתגמול על שירות צבאי כלשהו. נוהג מתן הפיף התפתח בתקופת האימפריה הקרולינגית והיה מן הגורמים שתרמו להתפתחותה של אריסטוקרטיה אירופית.

המילה פיף, ששורשה ככל הנראה מהמילה הגרמאנית פִיֶה (vieh, חשוב מאוד) הופיעה במחצית השנייה של המאה התשיעית בצורה fevum, ייתכן כתוצר של בלבול בין המילה פִיסְקוּם (fiscum), שבתקופה הקרולינגית ציינה את אחוזות המלך, ובנפיקיום, שהדהדה את המשמעות שניתנה לה כמענק עבור שירות לציבור (פובליקום).

הפיף שהוענק השתנה בהתאם למעמדו של מקבל הפיף, השירות שהוענק וההתחייבויות שנטל על עצמו הווסאל. לרוב היה הפיף אדמה שהוענקה לווסאל באופן מותנה ונותרה להלכה בבעלותו של האדון. לאדון לא הייתה, עם זאת, זכות לבטל את הפיף שהוענק, אלא אם כן הפר הווסאל את שבועתו, או לשנות את ההתחייבות שנדרשה מהווסאל בתמורה לה.

פיף בצורת אדמה הפך כמעט בכל המקרים לרכושו של הווסאל ולאחר מותו עבר ליורשיו. צורות אחרות של פיף היו בדמות פיף בכסף (Fief de bourse) שכלל סכום כסף שהועבר לווסאל. לרוב היה סכום זה רק אמצעי זמני, שאחריו הוענקה לווסאל אדמה; פיף רנטה (fief rente) שבו הוענק לווסאל סכום כסף שנתי קבוע בתמורה לשירותיו. שיטה זו נפוצה במאה האחת עשרה באנגליה ובצרפת כשיטה לשמר וסאל נאמן וזמין תמיד, שאינו טרוד בניהול אדמותיו; ופיף אישי (Fief en l'air או fief incorporel) שכלל זכויות שהוענקו לווסאל, בלי הענקת אדמה.

מקבל הפיף נטל על עצמו התחייבויות שונות לתגמול בתמורה לו. ההתחייבות הבסיסית ביותר הייתה פיף אדון (fief lige), שבו הווסאל והאדון נשבעו זה לזה אמונים בשבועת הומגיום ופידליטס לסייע זה לזה; פיף דגל (fief banneret) שבו הווסאל התחייב לספק לאדון צבאות במספר ובכמות מוסכמת מראש, כאשר האדון ידרוש אותם; ופיף אישי (fief de corps) שהייתה מחויבות אישית של הווסאל להעניק שירותים לאדון.

הפיפים השונים נחלקו לחמישה סוגים נפרדים:

• תת-פיף (Arrière-fief): פיף כפוף לפיף של אדם אחר.
• פיף ראשי (Fief dominant): פיף עצמאי.
• פיף משרת (Fief servant או fief mouvant): פיף כפוף לפיף של אדם אחר.
• פיף כבוד (Fief de dignité): פיף ראשי (מחוז, דוכסות, רוזנות)
• פיף אבירות (Fief de haubert או Fief de chevalier): טירה סניורית.

פיף טיפוסי היה אחוזה ששטחה בערך ארבעה עד שמונה קמ"ר, שכללה מבנים, אסמים וגנים. בפיף היה בדרך כלל אולם, אך לא תמיד בית אחוזה, מבנים דתיים (לרוב כנסייה), טחנת קמח, בית בד או בית יין. סביבם השתרעה בדרך כלל אדמות ראויות לעיבור, אפרים, שדות מרעה, בריכות דגים ויערות. השדות עובדו על פי שיטת שלושת השדות, כששדה אחד מוקדש ליבולי חורף, אחד ליבולי קיץ והשלישי מוּבר בכל שנה. האדמה עובדה על–ידי צמיתים, שזכויות העיבוד שלהם היו אף הן, בדרך כלל, מוּרשות.