פוליטביורו

פוליטביורו הוא מונח המהווה קיצור של "פוליטיצ'סקויה ביורו" (политбюро, "משרד פוליטי" ברוסית, בעברית נקרא "לשכה פוליטית"). בשם זה כונה הגוף המבצע של מספר מפלגות פוליטיות, והבולטת בהן היא המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.

במדינות בעלות משטר מרקסיסטי-לניניסטי, המפלגה נתפסת כמייצגת העם ומגינתו, ולכן בידיה הכוח המוחלט לשלוט במדינה. חברי הפוליטביורו, הגוף המבצע במפלגה, מחזיקים בידיהם כוח ביצועי רב בדומה לממשלה במדינות דמוקרטיות פרלמנטריות.

בברית המועצות, לדוגמה, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית לא היה בעל תיק בממשלה. חברי מפלגה נאמנים וותיקים הם שמונו לפוליטביורו והחזיקו בתיקים הביצועיים. במקרים אחרים, היה המזכ"ל מקבל לידיו גם תיק בפוליטביורו לאחר שנים של הנהגת המפלגה.

מיכאיל גורבצ'וב, למשל, לא היה בתחילה נשיא ברית המועצות. תואר זה ניתן כתואר כבוד לשר החוץ לשעבר אנדריי גרומיקו. סטלין היה מנהיג המפלגה הקומוניסטית למעלה מעשור שנים בטרם נטל לעצמו באופן רשמי את תפקיד ראש ממשלת ברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה.

דה יורה, קונגרס המפלגה בוחר את הוועד המרכזי, וזה בוחר את המזכיר הכללי של המפלגה ואת חברי הפוליטביורו. דה פקטו, הבחירות במדינות קומוניסטיות התבצעו בסדר הפוך: הוא היה מזכ"ל המפלגה ומינה את הפוליטביורו ואת הוועד המרכזי בעצמו. בזמנים אחרים נקבע הרכב הפוליטביורו על ידי גורמים מגוונים: סיעות ומאבקי כוח במפלגה, מידת כוחו של המזכ"ל, אהדה בקרב המפלגה או הסכמים בין בעלי כוח פוליטי בה.

גורם נוסף שקבע יותר עבור חברי הקומינטרן היה מידת האהדה שרחשה להם מוסקבה. מידת הרצון של ברית המועצות לקדם או להדיח מנהיגים בגוש הקומוניסטי (במיוחד בשנות ה-30 וה-40) הייתה חשובה במיוחד. הקו שהוכתב ממוסקבה היה נתון לשינויים, לעתים חדים למדי, מה שבחן את יכולת המנהיגים להתיישר במהירות עם ההכתבות החדשות.

בין השנים 1952-1966 נודע הפוליטביורו של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות בשם "פרזידיום" (נשיאות).