אשלג בישראל

האשלג בישראל נחשב לאחד מאוצרות הטבע העיקריים של המדינה. שיעור האשלג בים המלח מגיע ל-7.26 גרם לליטר. בשנת 1902 חזה בנימין זאב הרצל בשנת 1902 את הפקת המחצבים מים המלח "...מי המינרלים העשירים בברום, גופרית ותרכובות זרחניות..." . הצעדים המעשיים הראשונים נעשו על ידי זלמן דוד ליבונטין אשר עמד להסדיר כי היישוב היהודי בארץ ישראל יקבל את הזיכיון לניצול אוצרות הימה ובקעת הירדן כבר בשנת 1905. בשנת 1911 משה נובומייסקי בדק את מי ים המלח ותכנן, בין השאר, להפריד את המלחים השונים ולהפיק אשלגן וברום.

ברם, את הצעד המעשי הראשון להפקת האשלג עשה מייג'ור תומאס גרגורי טאלוק. תוך כדי עבודתו בתעשייה הצבאית הבריטית נודע לו כי מחיר האשלגן בעולם הרקיע שחקים. בשנת 1918 נודע לו, לגמרי במקרה, מפי ידידו, שים המלח מכיל כמויות ניכרות של החומר הגולמי ממנו מופק האשלגן. הוא פנה לשר המלחמה הבריטי ובקש כי בתום המלחמה יינתן לו הזיכיון. ואכן הובטח לו שכך יהיה.

משה נובומייסקי אף הוא פנה בבקשה לקבלת הזיכיון, ולאחר שהמנדט על ארץ ישראל ניתן לבריטניה הוחלט במשרד המושבות הבריטי להעניק את הזיכיון לשניהם.הם הקימו את חברת האשלג הארץ ישראלית, החלו בהפקה בשנת 1930. החברה פעלה עד מלחמת העצמאות. בשנת 1952 זכויות ההפקה נמסרו למפעלי ים המלח. בשנת 2007 מפעלי ים המלח הפיקו יותר מ-2.5 מיליון טונות אשלג.

חכירת בקעת הירדן וים המלח

זלמן דוד ליבונטין אחרי פתיחת סניף בנק אנגלו-פלשתינה, לימים בנק לאומי לישראל בירושלים בשנת 1905 בא במשא ומתן עם הפחה העות'מאני בירושלים, רשיד ביי, וגיבש עימו הצעה לזיכיון בתנאים הבאים:

פקידות נכסי השולטן מוסרת בחכירה לצמיתות לחמישה מוכתרים ממושבות יהודה, את כל הקרקעות השייכות לממשלה בככר הירדן, יחד עם הזכות להשתמש במי הירדן לשם השקאה וליסוד תחנה אלקטרית (להפקת חשמל) וכן לניצול חמרי ים המלח .

— זלמן דוד ליבונטין, לארץ אבותינו - ספר שני, שנת תרפ"ד

ליבונטין שילם 1,000 לירות תורכיות עובר הטיפול לשלטונות באיסטנבול אחרי שלושה חודשים הוא קבל מכתב מהההסתדרות הציונית לפיו "אנחנו כולנו פה חושבים, שיותר טוב שלא יצא עניין זה לפועל. על ידי השתדלוית בענין זה רק נזיק לעבודתו בענינים אחרים שם, כלומר באיסטנבול .ואל נא ידאג אם אם מענין זה לא יצא כלום".

חברת האשלג הארץ ישראלית

ערך מורחב – חברת אשלג ארץ-ישראלית

חברת אשלג ארץ-ישראלית (Palestine Potash Limited), נרשמה באנגליה ב-31 באוקטובר 1929 במטרה העיקרית לנצל את המינרלים של ים המלח. החברה הוקמה על סמך זיכיון שניתן לה על ידי ממשלת המנדט וממלכת ירדן, ב-31 בינואר 1931. מנהליה של החברה היו : משה נובומייסקי ותומאס גרגורי טולוק.

בשנת 1930 הוקם המפעל בצפון ים המלח ושנה אחרי זה היא החלה לשווק אשלג וברומין. בשנת 1934 היא יזמה את הקמת המפעל בדרום לאחר שהתברר כי אין ברשותה , בצפון ים המלח, די קרקעות לבניית הבריכות הדרושות לשם הפקת האשלג. וכן העובדה כח המפעל בדרום קרוב למקור מים מהעיירה א-צאפי שמדרום-מזרח לים המלח, בתחום ממלכת ירדן. לאחר שלוש המפעל בדרום ייצר 80,000 טון אשלג בשנה. בשנות מלחמת העולם השנייה גדלה התוצרת משנה לשנה באופן ניכר. תחזית סוכני המכירות של החברה קבעה כי "יש יסוד להניח שיעלה ביד החברה להוסיף ולהחזיק בימי שלום ברוב השווקים שהיא מצאה". בשנת 1945 מכרה החברה 90,040 טון אשלג ו-347 טונות ברומין. מאזנה לשנת 1944 היה 2,084,355 ליש"ט. הרווח באותה שנה היה 170,363 ליש"ט ברוטו, לאחר שיא של 294,404 ליש"ט בשנת 1942.

לאחר שנכשל משא ומתן שנוהל מאז תחילת מלחמת העצמאות עם המלך עבדאללה על יצירת אזור נייטרלי שיבטיח את הגנת המפעלים, ב-17 במאי הוחתמו שני נציגים (של המפעל ושל "ההגנה"), על הסכם שמסר את מפעלי חברת האשלג (באתר הצפוני ובאתר הדרומי) לחסות ירדנית. ב-19 וב-20 במאי פונה האתר הצפוני בצי של 17 כלי שיט קטנים מכמה מאות אנשים (עובדי המפעל, חברי בית הערבה ולוחמי פלמ"ח) אל אתר החברה בסדום. ב-22 במאי המפעל נהרס כליל בידי אנשי הלגיון הערבי.

בנובמבר 1948 מינתה הממשלה הזמנית ועדה כדי לבדוק את פעולת חברת האשלג. הוועדה שמונתה פעלה לסילוק ההשפעה הבריטית על החברה ולשינוי תנאי הזיכיון שהיה בידי חברת האשלג. בחודש דצמבר 1951 החליטה ממשלת ישראל להקים חברה חדשה, חברת מפעלי ים המלח בע"מ. החברה החדשה רכשה ביולי 1952 את כל הנכסים של חברת האשלג.

מפעלי ים המלח

במלחמת השחרור נהרס המפעל בצפון ים המלח אך ציודו הועבר למפעל בדרום ים המלח. לאחר שיתוך המפעל במשך חמש שנים, בשנת 1952 - הוקמה חברה בבעלות ממשלתית הקמת מפעלי ים המלח להפקת אשלג ומינרלים אחרים מים המלח. אך רק בשנת 1958, לאחר ביצוע סקרים הנדסיים נרחבים ביוזמת מנהל המפעל מרדכי מקלף והמדען מ. כהנר נקבעו מגמות פיתוח אוצרות ים המלח.

בשנת 1966 - שטח בריכות האידוי מגיע ל-135 קמ"ר. וכבר בשנת 1975 - ייצור אשלג עולה על 1 מיליון טון בשנה.בשנת 1980 - מפעלי ים המלח מתחילה בבניית מתקנים המיישמים את תהליך הגיבוש הקר. ובשנת 1986 - ייצור אשלג עולה על 2 מיליון טון בשנה. בשנת 2007 מפעלי ים המלח הפיקו יותר מ-2.5 מיליון טונות אשלג

לקריאה נוספת

• יוחנן אורלנד, ים המלח, אוצרותיו הטבעיים וניצולם, (בתוך) מדבר יהודה וים המלח בעריכת צבי אילן, הוצאת החברה להגנת הטבע , 1973.
• מ. ארן, הזכיונות לחיפושי אשלג ונפט בישראל, קתדרה 31, הוצאת יד יצחק בן צבי, ניסן תשמ"ד
• לאה דוכן-לנדוי, קווים לדמותו של תומס ג' טאלוק, קתדרה 34, הוצאת יד יצחק בן צבי, טבת תשמ"ה - על יסוד תיק K11/118 בארכיון הציוני המרכזי