הליכוד-גשר-צומת

הליכוד-גשר-צומת הייתה רשימה מאוחדת למפלגות הליכוד, גשר, וצומת שהוקמה לקראת הבחירות לכנסת ה-14 (1996).

היסטוריה

הרשימה הוקמה כחלק ממאמציו של בנימין נתניהו לאחד את גוש הימין מאחוריו נוכח הבחירות הקרבות, ולמנוע מרפאל איתן ודוד לוי להתמודד בבחירות האישיות לראשות הממשלה שהתקיימו אז לראשונה. במסגרת הסכם האיחוד, שוריינו שבעה מקומות לצומת ושבעה לגשר ברשימה המשותפת. בבחירות עצמן זכתה הרשימה ל-32 מנדטים, מתוכם 22 לליכוד, 5 לגשר, ו-5 לצומת. אמנם מפלגת העבודה בהנהגתו של שמעון פרס זכתה ל-34 מנדטים, אך נתניהו נבחר לכהן כראש הממשלה עקב זכייתו בבחירות האישיות ברוב דחוק של 50.5% מהקולות, לעומת 49.5% לפרס.

ב-23 בפברואר 1999 התרחש פילוג בסיעה. שלושה מנציגי גשר דוד לוי, מקסים לוי, ויהודה לנקרי עזבו את הסיעה המאוחדת והקימו את סיעת גשר. חברי הכנסת בני בגין ודוד ראם מהליכוד יחדיו עם מיכאל קליינר מגשר פרשו והקימו את סיעת חרות. יצחק מרדכי ודן מרידור מהליכוד, דוד מגן מגשר, ואליעזר זנדברג מצומת פרשו והקימו במשותף עם חגי מרום וניסים זווילי מהעבודה את סיעת ישראל במרכז (מפלגת המרכז). הליכוד וצומת המשיכו לכהן במשך זמן קצר כסיעה משותפת, עד שב-4 במרץ 1999 פרשה גם צומת מן האיחוד, והסיעה התפלגה סופית.

בבחירות לכנסת ה-15 התמודדה כל אחת מהמפלגות בנפרד. הליכוד ספג מפלגה קשה כשזכה ב-19 מנדטים בלבד (ואולם למעשה שמר על כוחו, שכן זהו מספר המושבים שנותרו לסיעה ערב הבחירות בעקבות הפילוג). מפלגת המרכז זכתה ל-6 מנדטים. גשר, שעברה מגוש הימין לגוש השמאל, זכתה לשני מנדטים במסגרת ישראל אחת. חרות זכתה למנדט אחד במסגרת האיחוד הלאומי, ואילו צומת שהתמודדה עצמאית לא עברה את אחוז החסימה ונותרה ללא ייצוג פרלמנטרי לראשונה מאז הכנסת ה-10.

נציגי הרשימה בכנסת

הכנסת ה-14 (1996)
32 מנדטים:
הליכוד: אהוד אולמרט^[2] , מיכאל איתן, זאב בנימין בגין^[4] , זאב בוים, נעמי בלומנטל, אליהו בן אלישר^[1] , אברהם הירשזון, צחי הנגבי, ישראל כץ^[2] , לימור לבנת, עוזי לנדאו, יהושע מצא, יצחק מרדכי^[4] , דן מרידור^[4] , בנימין נתניהו, גדעון עזרא, שאול עמור, משה קצב, דוד ראם^[4] , ראובן ריבלין^[1] , מאיר שטרית, סילבן שלום, דורון שמואלי^[3] , אריאל שרון, דן תיכון
גשר: דוד לוי^[4] , מקסים לוי^[4] , יהודה לנקרי^[4] , דוד מגן^[4] , מיכאל קליינר^[4]

צומת: רפאל איתן, פיני בדש^[3] , חיים דיין, אליעזר זנדברג^[4] , משה פלד
1. ^

ב-1 בספטמבר 1996 עזב אליהו בן אלישר את הכנסת על מנת לשמש כשגריר ישראל בוושינגטון. החליף אותו ראובן ריבלין.

2. ^

ב-18 בנובמבר 1998 עזב אהוד אולמרט ששימש במקביל כראש עיריית ירושלים את הכנסת, בעקבות קבלת חוק איסור כפל תפקידים. החליף אותו ישראל כץ.

3. ^

ב-30 בנובמבר 1998 עזב פיני בדש, ששימש במקביל כראש מועצת עומר-להבים, את הכנסת, בעקבות קבלת חוק איסור כפל תפקידים. החליף אותו דורון שמואלי.

4. ^

ב-23 בפברואר 1999 פרשו בני בגין ודוד ראם מהליכוד, יחדיו עם מיכאל קליינר מגשר, והקימו את חרות. יצחק מרדכי ודן מרידור מהליכוד, דוד מגן מגשר ואליעזר זנדברג מצומת עזבו והקימו את סיעת ישראל במרכז (מפלגת המרכז). שלושת נציגי גשר הנותרים עזבו והקימו את סיעת גשר, ובעקבות כך שונה שם הסיעה להליכוד-צומת. ב-4 במרץ 1999 פרשה גם צומת מן האיחוד, והסיעה המשותפת התפלגה סופית. 

קישורים חיצוניים

• הליכוד-גשר-צומת, באתר הכנסת