ניצה בן-ארי

ד"ר ניצה בן-ארי היא מרצה בחוג לצרפתית ובחוג לספרות, וראש המגמה ללימודי תעודה בתרגום ובעריכת תרגום באוניברסיטת תל אביב, מגמה אותה ייסדה כדי להכשיר מתרגמים עם רקע בתורת התרגום. היא חוקרת ספרות ותרגום ומתרגמת לעברית מאנגלית, מגרמנית, מצרפתית ומאיטלקית. בן-ארי הייתה העורכת הראשית של הוצאת זמורה-ביתן-דביר במשך חמש שנים.

מחקריה של בן-ארי מרוכזים בעיקר בסוגיות של תרגום, וחוקרים הבדלים תרבותיים בין דוברי שפות שונות ותרגום אידאולוגי "מגויס" ומניפולטיבי.

בן-ארי חקרה, בין היתר, את ספרות הנוער היהודית-ליברלית בגרמניה של המאה ה-19 ואת האינדוקטרינציה בסוגה זו. כמו כן חקרה את תפקיד התרגום ביצירת הנורמות הפוריטניות בספרות העברית לפני ואחרי קום המדינה - משנות השלושים ועד שנות השבעים. לפי ניתוחה, המתרגמים בתקופה זו היו תחת מתח בין הצורך לחדש תרבות מודרנית לבין צרכים תרבותיים דחופים של המדינה הצעירה. מתח זה הוביל, לשיטתה, לצנזורה עצמית בתרגום ולדחיקה הצדה של כתיבה ארוטית ופמיניסטית.

ב-2008 בן-ארי זכתה בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת מטעם עיריית תל אביב-יפו על מכלול יצירתה בתחום התרגום.

ספרים שכתבה

• רומן עם העבר, הרומן ההיסטורי היהודי-הגרמני מן המאה ה-19 ויצירתה של ספרות לאומית, חקר הספרות, דביר, תל אביב, 1997.
• דימויים היסטוריים וצמיחתה של מערכת ספרותית לאומית חדשה , חקר הספרות, תל אביב, 1993.
• דיכוי הארוטיקה: צנזורה וצנזורה-עצמית בספרות העברית 1930-1980. הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2006.

ספרים בולטים שתרגמה

• "בכבלי אנוש", מאת סומרסט מוהם, 1986
• "הבושם", מאת פטריק זיסקינד, 1987
• "כשהייתה ילדה טובה", מאת פיליפ רות', 1987
• ציד הסנרק, מאת לואיס קרול, 1989
• כל אתמולינו, מאת נטליה גינצבורג, 1990
• "צבע הפנינה", מאת אנה מריה יוקל, 1991
• חמדת, מאת טוני מוריסון, 1994
• "ברלין, אלכסנדרפלאץ", מאת אלפרד דבלין, 2004
• פאוסט, מאת גתה, 2006

כמו כן ערכה את "מכתבי משה דיין מכלא עכו 1941-1939", 2001 ואת ספר השי לס' יזהר בהגיעו לגיל 80.

קישורים חיצוניים

• ראיון עם בן-ארי, אלי אשד באתר "e-mago"