Dream Theater – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
FatalDreams (שיחה | תרומות)
519 עריכות
שורה 220: שורה 220:
| width=30% | <u>'''שם'''</u>
| width=30% | <u>'''שם'''</u>
| width=50% | <u>'''הערות'''</u>
| width=50% | <u>'''הערות'''</u>
|-
| 2008
| ''Images and Words - 15th Anniversary Performance''
| CD מטעם מועדוני המעריצים האירופאים, הקלטה חיה של האלבום Images & Words במלואו במהלך סבב ההופעות בשנת 2007.
|-
|-
| 2006
| 2006

גרסה מ־09:49, 12 באוגוסט 2008


שגיאות פרמטריות בתבנית:לשכתב
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא קיצוץ.

תבנית:מוזיקאים דרים ת'יאטר (אנגלית: Dream Theater) היא להקת פרוגרסיב מטאל אמריקאית שנוסדה בשנת 1985 בלונג איילנד, ניו יורק תחת השם Majesty, בידי שלושה סטודנטים מקולג' ברקלי למוזיקה. ב-22 שנות קיומה, הלהקה הפכה ללהקת הפרוגרסיב המצליחה ביותר מאז תקופת השיא של הז'אנר בשנות ה-70, למרות היותה יחסית עלומת שם בקרב מאזיני מוזיקת הפופ והרוק הפופולרים. על אף שהיו ללהקה מספר שירים שהצליחו במצעדים השונים (ובעיקר השיר Pull Me Under משנות ה-90 המוקדמות, שזכה להשמעה רבה ב-MTV), היא בעיקר להקת מחתרתית הנעזרת מתמיכת מעריציה.

חברי ההרכב ידועים במיומנותם הטכנית הגבוהה בכלי נגינתם, עליה זכו בתארים רבים ממגזיני מוזיקה שונים. חברי ההרכב מוערכים מאוד בעיני השמות הגדולים ביותר בתעשיית המטאל והרוק, והערכה זו גררה אחריה שיתוף פעולה נרחב בין חברי ההרכב לנגנים רבים וטובים.

שני האלבומים הנמכרים ביותר של דרים ת'יאטר הם Images and Words, שזכה במעמד אלבום זהב למרות שהגיע רק למקום #61 במצעד הבילבורד האמריקני ‏‏[1], ו- Awake שהגיע למקום #32. הלהקה מכרה מעל לשני מיליון אלבומים בארצות הברית ומעל לשמונה מיליון אלבומים והוצאות DVD בעולם.

חברי ההרכב

נוכחי

לשעבר

היסטוריה

התהוות הלהקה (שנת 1985)

קובץ:Dream theater in 1985.jpg
מייסדי הלהקה, מימין לשמאל: ג'ון פטרוצ'י, מייק פורטנוי וג'ון מיונג

בספטמבר 1985, שני סטודנטים בקולג' ברקלי למוזיקה בבוסטון - הגיטריסט ג'ון פטרוצ'י וחברו הבסיסט ג'ון מיונג, חיפשו שותפים כדי להרכיב להקה ולנגן בזמנם הפנוי. באחד הימים נתקלו במתופף מייק פורטנוי באחד מחדרי החזרות של הקולג' ולאחר מספר ימים של שיחות הם החליטו לנסות ולהקים להקה יחדיו. השלישייה החלה את דרכה בעזרת ביצוע גרסאות כיסוי הלהקות איירון מיידן וראש באולפני החזרות בברקלי. שם הלהקה הנבחר, "מג'סטי" (Majesty), עלה בעת שחברי הלהקה חיכו בתור לקנות כרטיסים להופעה של להקת ראש ובו-בעת האזינו לאחד משיריה[2].

לשם מילוי המקומות הריקים בלהקה (קלידים ושירה), פטרוצ'י יצר קשר עם חברו לתיכון וללהקות עבר קווין מור כדי למלא את תפקיד הקלידן. חבר נוסף, הסולן כריס קולינס, הצטרף ללהקה גם הוא לאחר שהלהקה שמעה את יכולותיו הווקאליות בעת שביצע גרסת כיסוי לשיר "Queen of the Riech" של להקת קווינסריק. רצינותם של חברי הלהקה בנוגע להקמתה והחזרות הרבות שדבר זה דרש, לא הסתדרו עם לוח הזמנים האקדמאי שלהם והשלישייה המקורית נאלצה להפסיק את לימודיה ולהתרכז במוזיקה. מור אף הוא עזב את הקולג' בו למד, אוניברסיטת פרדוניה, והצטרף לחבריו ללהקה.

The Majesty Demos והולדת "Dream Theater" (שנים 1987-1986)

בתחילת שנת 1986, הלהקה הופיעה בסביבת העיר ניו יורק, והקליטה קלטת דמו קצרה בשם The Majesty Demos הכוללת שמונה שירים, שאותה הפיצו באזור. בששת החודשים הראשונים להפצתה נמכרו ממנה כאלף עותקים והיא נהפכה לפופולרית בסצנת הפרוגרסיב מטאל. קלטת זו נמכרת גם היום על אף שמספר עותקיה מצומצם. ההוצאה זמינה גם כהוצאת CD רשמית של הלהקה תחת הלייבל Ytsejam Records של מייק פורטנוי.

בנובמבר באותה שנה, החלה הלהקה במסכת שינויי הרכב שימשכו שנים רבות. כריס קולינס החליט לעזוב, ובשנה שלאחר מכן הלהקה המשיכה להקליט שירים ללא סולן. באותו זמן נכתבו לחנים לכמה שירים מתקופות יותר מאוחרות של הלהקה, אך ללא המילים. לבסוף, בנובמבר 1987, גויס ללהקה צ'רלי דומיניצ'י, אשר היה מבוגר בשנים ובניסיון משאר חברי הלהקה. עם היציבות אשר הוסיף צ'רלי, הלהקה חזרה להופיע וזכתה בחשיפה ניכרת.

להוטים לפרסם את החומר שלהם באופן מקצועי, חתמו חברי הלהקה על חוזה עם Mechanic Records והתחילו לעבוד על When Dream and Day Unite. לצערם, עוד לפני שהספיקו להקליט, התקבל מסר מלהקה שנוסדה בלאס וגאס, שגם היא נקראת Majesty, ולכן נאלצו לשנות את שמם. שמות רבים עלו, עד שאביו של מייק פורטנוי, הווארד פורטנוי, הציע להם להשתמש בשם "Dream Theater", שם של קולנוע הרוס בקליפורניה.

When Dream and Day Unite (שנים 1990-1988)

קובץ:DT1988.jpeg
מימין לשמאל: ג'ון מיונג, קווין מור, צ'רלי דומיניצ'י, מייק פורטנוי, ג'ון פטרוצ'י

When Dream and Day Unite הושלם ב-1989 ויצא אל רחבי קהילת הפרוג שחיכתה לעוד להקה בסגנון יס או ראש. האלבום זכה לעידוד רב מצד חובבי הפרוג. כבר באלבומם הראשון ניתן להבחין ביכולות הטכניות המרשימות של חברי הלהקה ובאווירה המוזיקלית השוררת באלבום. מאפיינים אלו ילכו ויתפתחו במשך השנים. עקב אי עמידה בהתחייבות חברת התקליטים של הלהקה דאז, Mechanic Records, נאלצה הלהקה להופיע רק במועדונים קטנים ובבארים [3]. מסע ההופעות לקידום האלבום כלל לא יותר מחמש הופעות, כולן בסביבת ניו יורק או רוד איילנד.

לאחר ההופעה הרביעית בסבב ההופעות, פוטר הסולן דומיניצ'י, אך זמן קצר לאחר-מכן להקת הנאו פרוג מריליון ביקשה מהלהקה להשתתף בהופעתם במועדון הריץ' שבניו יורק כמופע פותח וכך ניתנה לדומיניצ'י האפשרות להופיע עם הלהקה פעם אחת אחרונה.

בהשאירם את Mechanic Records וצ'רלי דומיניצ'י מאחוריהם, חיפשו חברי דרים ת'יאטר התחלה חדשה. במסעם אחר סולן מתאים, נאלצה הלהקה לחכות שנתיים.

Images and Words (שנים 1993-1991)

במהלך חיפושיה של הלהקה אחר סולן חדש, הופיעו בה ג'ון ארץ', ג'ון הנדריקס וסטיב סטון, שאף הוכרז על הבמה באחת ההופעות כסולנה החדש של הלהקה, אך פוטר לאחר ביצוע שלושה שירים באופן אשר אינו עומד ברף הגבוה שהלהקה הציבה. חמישה חודשים לאחר-מכן חזרה הלהקה להופיע, הפעם כהרכב אינסטרומנטלי העונה לשם YtseJam. תקופה זו של הלהקה נמשכה עד אמצע שנת 1992, ובה נכתב החלק העיקרי של המוזיקה שיכלל בסופו של דבר באלבום Images and Words ובו-בעת המשיכה הלהקה בחיפושיה אחר סולן.

בשנת 1991 הגיעה קלטת דמו מקנדה של סולן להקת הגלאם מטאל, Winter Rose, קווין ג'יימס לאברי, והלהקה החליטה שיש לה די עניין בו כדי להטיסו עד לניו יורק לאודישן. יחד עם לאברי הם יצרו גרסאות דמו של To Live Forever ,Learning to Live ו-Take the Time. לאחר שהוחלט על קבלתו ללהקה, לאברי החליט לשנות את שמו הפרטי לשמו האמצעי, ג'יימס, וזאת כדי למנוע בלבול בשמות חברי הלהקה (אשר מנו כבר שני קווין ושני ג'ון). הלהקה חזרה להופיע (עדיין בסביבת העיר ניו יורק), והחלה עבודתה על העיבודים הקוליים כעת כשלאברי הצטרף לשורותיה.

ATCO Atlantic (כיום EastWest) חתמו על חוזה לשבעה אלבומים עם דרים ת'יאטר על סמך שלושה שירי דמו שבהמשך מצאו את מקומם באלבום Images and Words, הראשון בחוזה. שלושה וידאו קליפים הוקלטו מן האלבום: Pull Me Under ,Take the Time" ו-Another Day. הלהקה תלתה תקוותה בקליפ האחרון, השיר הקליט ביותר של הלהקה, אבל באופן מפתיע, הפך Pull Me Under דווקא ללהיט ב-MTV וכמו כן גם בערוצי הרדיו. הקליפ ל-Take the Time הצליח אף הוא, אך לא הגיע לרמת הצלחתו של Pull Me Under.

הצלחתו של השיר Pull Me Under, בשיתוף עם מסע הופעות ברחבי ארצות הברית ויפן, גרמו למתן מעמד סטטוס אלבום זהב ל-Images and Words בארצות הברית וסטטוס אלבום פלטינה ביפן. הופעות הלהקה נמשכו עם סבב הופעות אירופאי בשם Music in Progress בשנת 1993, אשר כלל גם הופעה במועדון המרקי בלונדון. הופעה זו הוקלטה ויצאה בשם Live at the Marquee, אלבום ההופעה החיה הראשון של הלהקה. בנוסף, הוצאת וידאו בשם Images and Words: Live in Tokyo, יצאה גם היא וכללה צילומים של הופעות הלהקה ברחבי יפן וחלק נוסף המתעד את הלהקה שלא בזמן הופעה.

Awake (שנת 1994)

לאחר חזרתם מסבב ההופעות ולהוטים לחזור ולהקליט, החלו חברי הלהקה לעבוד על אלבומם הרביעי במאי 1994. Awake הושלם ביולי של אותה שנה, ושוחרר באוקטובר. עוד לפני שהושלם המיקס לאלבום, הודיע קווין מור על פרישתו מהלהקה[4] כדי להתמקד ביצירה מוזיקלית אישית. מור לא היה מעוניין יותר לצאת לסבבי הופעות וסגנונו המוזיקלי החל לפנות לכיוון אחר מזה של הלהקה. כתוצאה מכך, החלה הלהקה לחפש בדחיפות קלידן מחליף למור אחרת סבב הופעות לקידום האלבום החדש לא יוכל להתרחש.

שמו של ג'ורדן רודס כמחליף למור עלה לראשונה כאשר פטרוצ'י ופורטנוי נתקלו בו בעת שדפדפו במגזין "Keyboard", בו רודס הוזכר בסקר הקהל כ"הכשרון החדש הטוב ביותר". רודס הוזמן להופיע עם הלהקה להופעה יחידה ולאחר-מכן נשאל האם הוא מעוניין להצטרף לשורות הלהקה, אך זה דחה את הצעתם משום שבאותה העת העדיף להצטרף ללהקת הדיקסי דרגס, שלוח הזמנים שלה התאים לו ולמשפחתו יותר.

חברי הלהקה נאלצו להמשיך בחיפושיהם אחר מחליף לקווין מור. דרק שריניאן, הקלידן של אליס קופר ושל להקת קיס, אייש זמנית את תפקיד הקלידן במסע ההופעות Waking Up the World ולאחר שלא נמצא מועמד עדיף לתפקיד, החליטו חברי הלהקה להפוך את שריניאן לקלידן הקבוע בלהקה.

A Change of Seasons ו-Falling into Infinity (שנים 1998-1995)

קובץ:Dream Theater 1995.jpeg
הלהקה עם הקלידן החדש דרק שריניאן

בשל לחץ מצד המעריצים, נכנסה הלהקה ל-BearTracks Studios באפריל 1995 פעם נוספת כדי להקליט את הסינגל "A Change of Seasons" שאורכו 23 דקות. השיר, אשר נכתב בשנת 1989 והיה בעל אורך של 17 דקות, אמור היה להיכנס לאלבום Images and Words אך חברת התקליטים החליטה בזמנו כי הוא ארוך מדי לאלבום סטודיו. עם זאת, הלהקה ניגנה את השיר לעתים במתכונתו המקורית והוא המשיך לעבור מספר שינויים מבניים במשך השנים עד להקלטתו המחודשת בשנת 1995. לצורך הפצת השיר, הלהקה שיחררה אותו כמיני אלבום ב-19 בספטמבר יחד עם מספר גרסאות כיסוי לשירים אהובים על הלהקה שהוקלטו בהופעת ה-Uncovered אשר התקיימה עבור חברי מועדון המעריצים שלה.

לאחר סיבוב הופעות קצר בשם "Fix For '96", לקחו חברי הלהקה מספר חודשי הפסקה, ולאחר מכן חזרו שוב לאולפן ההקלטות לשם כתיבת והקלטת האלבום Falling Into Infinity. בינתיים, מספר שינויים ארגוניים בחברת התקליטים של הלהקה אילצו אותה לכתוב אלבום נגיש יותר, שכן היו כאלה שלא אהבו את החומר המוקלט. בנוסף וכתוצאה מהחלטה זו, חברת התקליטים לחצה גם על הוספת המפיק החיצוני דזמונד צ'יילד על-מנת לעזור לפטרוצ'י עם הליריקה לדמו של השיר "Your Or Me". פעולה זו גרמה לכך שהלהקה עבדה מחדש גם על הנגינה לשיר זה שהופיע בגרסתו הסופית כ-"You Not Me", גרסה שבקושי מזכירה את הגרסה המקורית. לצ'ילד הייתה השפעה רחבה אף יותר על האלבום כולו בכך שכיוון את הלהקה ליצירת יצירות מסובכות פחות ונגישות יותר להשמעה ברדיו.

הלהקה הקליטה חומר שמספיק לשני דיסקים, כולל ההמשך לשיר "Metropolis Part. 1" שנמצא באלבום Images and Words. לצערם של חברי הלהקה, הוחלט בחברת התקליטים שאין הם מעוניינים באלבום כפול מהלהקה מהמחשבה שאין הציבור יידע כיצד לעקלו, ולכן הלהקה נאלצה לגנוז את רוב החומר. יש לציין כי ג'יימס לאברי הסכים עם דעתה של חברת התקליטים על כך שהאלבום צריך להיות דיסק אחד.[5]. השירים שלא נכנסו לאלבום יצאו לאור בדרך כזו או אחרת, בין אם באלבומי מועדון המעריצים הבינלאומי או באלבומי הופעות. במהלך סבב ההופעות האירופאי לקידום האלבום, הוקלטו שתי הופעות - האחת בצרפת והשניה בהולנד - ויצאו לאור באלבום ההופעה החיה Once in a LIVEtime.

האלבום Falling into Infinity התקבל בתחושות מעורבות בקרב מעריצי הלהקה שהכירו את פועלה הקודם. בעוד הסאונד שהציג האלבום עדיין היה פרוגרסיבי, שירים כגון: Hollow Years ו-You Not Me גרמו לחלקם לחשוב כי זוהי תחילתה של דרים ת'יאטר חדשה, ממוסחרת יותר. האלבום היווה אכזבה מסחרית ללהקה. מייק פורטנוי לא דיבר על כך בפומבי בזמנו, אך בהוצאת ה-DVD של שנת 2004, Five Years in a LIVEtime, הוא גילה כי הוא היה כל-כך מאוכזב מאותה תקופה עד שחשב ברצינות על פירוק הלהקה.

בשנת 1997, מייק ורני מ-Magna Carta Records פנה אל מייק פורטנוי והזמין אותו ליצור הרכב-על פרוגרסיבי ולעבוד על אלבום חדש. פרויקט צד זה היווה הראשון שורה ארוכה של פרויקטי צד שחברי הלהקה ייקחו בהם חלק[6]. השתתפו בהרכב: מייק פורטנוי על התופים, ג'ון פטרוצ'י על הגיטרה, טוני לוין על הבס והקלידן ג'ורדן רודס, שעתה התפנה מעבודתו בדיגסי דרגס. ההרכב לקח על עצמו את השם Liquid Tension Experiment ותיפקד ככלי תיווך אשר באמצעותו פורטנוי ופטרוצ'י יכלו שוב לחזר אחר רודס ולבקש ממנו להצטרף לדרים ת'יאטר. בשנת 1998 יצא אלבומה השני של הרכב זה.

בתחילת שנת 1999 הודיעה הלהקה שהיא מפטרת את דרק שריניאן כדי להחליפו בג'ורדן רודס, שקיבל את הצעתה להצטרף ללהקה. דרק עבר להקליט אלבומי סולו, עבד במספר קטעי אורח במספר אלבומים ולבסוף הרכיב את ההרכב האינסטרומנטלי Planet X.

Scenes From a Memory (שנים 2000-1999)

קובץ:Livescenesfromnewyork.jpg
עטיפת האלבום Live Scenes From New York שיצא ב-11 בספטמבר 2001. הלהקה מיד החליטה לאסוף את כל העותקים ולהוציאו עם עטיפה חדשה

עם קלידן חדש בשורות הלהקה, חזרו חברי הלהקה שוב לאולפן ההקלטות BearTracks לכתיבת והקלטת האלבום הבא. כתוצאה מאולטימטום שהציב מייק פורטנוי - קבלת דרישותיהם או פירוק הלהקה - קיבלה הלהקה יד חופשית בכל הקשור לפן היצירתי בהפקת האלבום. התוצאה של יד חופשית זו באה לידי ביטוי באלבום Metropolis Part 2: Scenes From a Memory. האלבום היווה המשך לשיר "Metropolis Part 1" מהאלבום Images and Words והתבסס על החומר בן 20 הדקות אשר נכתב בתקופת Falling into Inifinity שלבסוף לא ראה אור יום. חומר זה הורחב ונהפך לאלבום קונספט בעל מוטיבים של בגידה, רצח וגלגול נשמות, ומספר על אודות אדם שנרדף בידי זכרונות של אשה צעירה שנרצחה כמה עשורים לפני כן. האלבום, ששוחרר בשנת 1999, זכה לתשבחות רבות ונחשב בידי רבים ממעריצי ומבקרי הלהקה לאלבום מופת, זאת למרות הגעתו רק למקום ה-73 בטבלת הדירוגים האמריקנית[7].

באמצע בשנת 1999 החל סבב הופעות עולמי לקידום האלבום ונמשך למעלה משנה. הופעות הלהקה בסבב זה הדגישו את הפן האומנותי המובע באלבום הקונספט: האלבום כולו נוגן מהתחלתו ועד סופו, יחד עם מסך וידאו ברקע שהציג נרטיבים העוזרים להבנת הסיפור המועבר בשירה ובמוזיקה. בנוסף לסט אחד אשר כלל את ניגון האלבום כולו, התווסף סט שני להופעות בסבב זה בו נוגנו שירים נוספים אחרים מקטלוג הלהקה. בהופעה אחת ב-Roseland Ballroom שבעיר ניו יורק, צורפו לבמה גם שחקנים אשר שיחקו את הדמויות שבסיפור וכמו כן גם מקהלה בעבור חלקים מסוימים בהופעה. הלהקה החליטה להוציא את ההופעה זו, אשר הייתה ההופעה האחרונה בסבב ההופעות הצפון אמריקאי, כהוצאת וידאו - ראשונה מסוגה עבור הלהקה. ההוצאה Metropolis 2000: Live Scenes From New York שוחררה בתאריך ה-11 בספטמבר 2001 וזמן קצר לאחר-מכן יצאה גם גרסת אודיו להופעה חיה זו, אשר כללה את כל ההופעה בת ארבע השעות.

עטיפת אלבום האודיו להופעה החיה הייתה סימן 'לב האש' המפורסם של הלהקה עוד מימי Images and Words, שנהפך לתפוח בוער, יחד עם קו הרקיע של ניו יורק ליד הלהבות. האפקט היה תמונה של מגדלי התאומים עולים באש, תמונה שבהקשר של אירועי ה-11 בספטמבר, יום יציאת האלבום, הייתה טרגית. לבסוף התמונה שונתה והאלבום יצא חודש מאוחר יותר[8].

Six Degrees of Inner Turbulence (שנת 2002)

שוב ב-BearTracks Studios, הלהקה הקליטה בשנת 2002 את אלבומה הכפול הראשון, Six Degrees of Inner Turbulence. הדיסק הראשון מונה חמש רצועות, בעוד הדיסק השני מונה יצירה אחת בת 42 דקות - היצירה הארוכה ביותר של הלהקה עד היום. יצירה זו הינה קונספטואלית במהותה ומחולקת לשישה חלקים, כל חלק עוסק במעלה נפשית שונה.

האלבום שוחרר בסוף ינואר 2002. כמו האלבום Scenes From a Memory, גם אלבום זה התקבל לטובה על ידי מעריצי ומבקרי הלהקה, והגיע למקום ה-46 בטבלת בילבורד[9] וכן למקום הראשון בטבלת בילבורד באינטרנט[10]. הלהקה קידמה את האלבום על ידי סבב ההופעות World Turbulence במשך שנה וחצי. להופעות הלהקה נוסף סט בו הלהקה ביצעה גרסאות כיסוי לאלבומים Master of Puppets של מטאליקה ו-The Number of the Beast של איירון מיידן בשלמותם.

Train of Thought (שנים 2004-2003)

האלבום הבא של להקת דרים ת'יאטר הוא Train of Thought, שיצא בנובמבר 2003. לכתיבת האלבום נדרשו שלושה שבועות בלבד, לאחר מכן הם עברו לאולפן ההקלטות Cove City Studios והתוצאה הייתה דיסק הרבה יותר אפל וכבד שחזר לשורשים של דרים ת'יאטר. הלהקה הצהירה כי אלבום מסוג זה הוא חד פעמי. לדעת מייק לכל אלבום יש את הסגנון שלו, באלבום זה הם יותר כבדים מהרגיל (דבר שלא מצא חן בעיני כמה מן המעריצים הוותיקים) ומוציאים את האגרסיביות שלהם בשירים, האלבום Six Degrees נחשב לנסיוני וזה שלפניו היה קונספט. באלבום מ-2003 ניתן לשמוע את This Dying Soul המהווה המשך ישיר ל-The Glass Prison מהאלבום הקודם. בשניהם יש ריפים זהים ובשני השירים הנושא הוא משותף - התהליך והשלבים שאדם עובר בגמילה מאלכוהול (תהליך שהמתופף, מייק פורטנוי, עבר באופן אישי).

כחלק מסיבוב ההופעות ביפן הלהקה צילמה ל-DVD את הופעתה באולם בודוקאן אשר בו הופיעו בעבר להקות נחשבות אחרות. להוצאת ה-DVD קראו Live at Budokan. תערובת השירים הכוללת שירים מכל האלבומים, ביניהם שירים שכמעט ולא בוצעו בהופעות הלהקה, נותנת למאזין את המבט והתמונה המלאה על הלהקה, כאשר אפשר לשים לב להבדלי הסגנונות ולהתפתחות המוזיקלית של הלהקה לאורך השנים.

Octavarium ו-Score (שנים 2006-2005)

ב-7 ביוני 2005, הוציאה הלהקה את אלבומה השמיני במספר - Octavarium. אלבום זה כלל מגוון רחב של סגנונות, ביניהן השפעות של הלהקות Muse, Yes ו-Camel, והינו האלבום היחיד של הלהקה שלא מתאפשר להגדירו תחת סגנון אחד עיקרי, אך יש לו נושא אחד עיקרי - הספרה 8. מתומנים, תמנונים, עכבישים ומבוכים בעלי שמונה פתחים ושמונה קירות הם רק חלק מהתמונות המופיעות בספרון של האלבום המדגישים את הנושא העיקרי. זה אינו צירוף מקרים שזהו האלבום השמיני של דרים ת'יאטר. את האלבום פותח השיר The Root of All Evil, אשר ממשיך את סאגת השתייה של מתופף הלהקה, מייק פורטנוי, וכולל בתוכו תזכורות וריפים מ- The Glass Prison ו-This Dying Soul, כאשר הפזמון זהה מלבד המילים ששונו בהתאם. המשך האלבום בשירים The Answer Lies Within ,I Walk Beside You ו-Never Enough ה"פופיים" יותר ופרובוקטיביים לקהל המעריצים אשר רעב לקטעים פרוגרסיביים כבדים. עוד באלבום: Panic Attack הפרוגרסיבי להפליא, Sacrified Sons אשר מוקדש לזכר הנפגעים במתקפת הטרור על מגדלי התאומים ב- 11 בספטמבר, שיר הנושא בן 24 הדקות, Octavarium, אשר כולל השפעות נרחבות של כל הלהקות המוערצות על ידי חברי הלהקה ו-These Walls. אלבום זה סיים את חוזה הלהקה עם חברת התקליטים Elektra, אשר ליוותה את דרים ת'יאטר במשך שבעה אלבומים.

ב-1 באפריל 2006, הלהקה ביצעה באולם המוזיקה רדיו סיטי בניו יורק את הופעתה האחרונה בסבב ההופעות העולמי, Octavarium World Tour. הופעה זו הייתה הופעה מיוחדת אשר לא רק סגרה את סבב ההופעות, אלא גם חגגה רשמית את 20 שנות קיום הלהקה וכן גם הוקלטה להוצאת 2DVD/3CD בשם Score.

Systematic Chaos (שנת 2007)

אלבומה התשיעי של הלהקה, Systematic Chaos, יצא ב-5 ביוני 2007. אלבום זה היווה אלבומה הראשון של הלהקה תחת חברת התקליטים Roadrunner Records (להלן RR). הדבר הראשון אותו עשתה RR היה קידום מכירות אגרסיבי של האלבום, וכתוצאה מכך האלבום הגיע למקום ה-19 בטבלת בילבורד 200. זוהי הכניסה הטובה ביותר לאלבום מקטלוג הלהקה בכל שנות קיומה.[11] בנוסף לכך צולם קליפ ראשון מאז אמצע שנות ה-90. ב-14 ביולי 2007 פורסם הקליפ לשיר Constant Motion. יחד עם זאת, הלהקה נתנה אור ירוק לכתיבת ספר ביוגרפי על פועלה.[12] הספר נכתב על ידי ריץ' וילסון תחת הכותרת "Lifting Shadows", והוא פורס את 20 שנות הפעילות הראשונות של הלהקה.

האלבום החדש מכיל שמונה רצועות אך שבעה שירים. השיר האפי באלבום, העונה לשם In the Presence of Enemies, מחולק לשניים, ומוצג כשיר שפותח וסוגר את האלבום. סאגת האלכוהול של פורטנוי ממשיכה גם באלבום זה בשיר Repentance עם שלבים שמונה ותשע של תוכנית "אלכוהוליסטים אנונימיים". בשיר זה מצטרפים אמנים רבים לשירה, וביניהם ג'ון אנדרסון, דייוויד אלפסון, סטיבן וילסון והגיטריסטים ג'ו סטריאני וסטיב ואי. שיר פוליטי נוסף מצטרף גם הוא לאלבום זה, Prophets of War.

Chaos in Motion, סבב ההופעות לשנת 2007-2008 החל באיטליה, בפסטיבל Gods of Metal ב-3 ביוני 2007[13]. הלהקה הופיעה גם בפסטיבלים Fields of Rock בהולנד, Download שבבריטניה ו-Hellfest שבצרפת, יחד עם להקות כדוגמת קורן, מגאדת', מסטודון וסלייר. הלהקה המשיכה לסבב הופעות צפון אמריקני שהחל ב-24 ביולי בסן דייגו שבקליפורניה והסתיים ב-26 באוגוסט בפילדלפיה שבפנסילבניה. ללהקה היו שתי להקות פותחות: רדמפשיין ואינטו איטרניטי. ב-26 בספטמבר הלהקה חזרה לסבב הופעות אירופאי בו הלהקה הפותחת הייתה סימפוני איקס. סבב זה נמשך עד ה-11 בנובמבר. ב-12 בינואר 2008 הלהקה חזרה להופיע עם סבב אסייתי, ולאחר-מכן בחודשים פברואר ומרץ הופיעה לראשונה בשווקים חדשים: אוסטרליה והודו. הלהקה סגרה את סבב ההופעות עם חזרה לשוק חדש נוסף: דרום-אמריקה בחודש מרץ.

Greatest Hit, and 21 Other Pretty Cool Songs (שנת 2008)

בתאריך 12 בינואר 2008 הופיעה הודעה באתר הרשמי של הלהקה אשר הודיעה על הוצאתו של אלבום אוסף כפול העונה לשם Greatest Hit (and 21 other pretty cool songs(, וניתן לו תאריך השחרור 1 באפריל. כותרת האלבום מתייחסת בבדיחות לשם השיר המצליח ביותר של הלהקה ברדיו: Pull Me Under.

ביקורת

רוב מבקרי הלהקה טוענים כי חבריה מתרכזים בהצגת כשרון הנגינה הטכני שלהם בכלי הספציפי שלהם על חשבון כתיבת מוזיקה. מעריצי הלהקה אומרים מנגד כי "ביקורת זו מגיעה ממוזיקאים אשר אינם מגיעים לרמתם של חברי הלהקה...". ביקורת דומה נשמעה על הלהקה מאת מוזיקאים כגון: Geoff Tate ,אלכסיי לייהו ו- Kai Hansen.

ביקורת נוספת אשר נשמעת היא שהלהקה נכשלה בהשגת הצלחה מסחרית, למרות נסיונות שבים וחוזרים שלה. לאלבום Train of Thought הייתה השפעה כבדה של הבי מטאל ונו-מטאל ובאופן דומה, באלבום Octavarium ישנן השפעות פופ המחקות להקות מצליחות כגון מיוז ו- U2.

מוניטין הופעות

במשך השנים, הופעות הלהקה נעשו גדולות יותר, ארוכות יותר, מגוונות יותר ופחות מוגבלות. הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא מדיניות הרוטציה המבוצעת ברשימת השירים של ההופעות. כלומר, לכל הופעה של הלהקה נוצרת רשימת שירים שונה לאחר תהליך קפדני של מייק פורטנוי, כדי לוודא כי רשימות השירים בהופעות השונות תהיינה מגוונות ומקוריות עד כמה שניתן. גורמים כגון רשימות שירים מהופעות קודמות של הלהקה בערים קודמות בהן היא הופיעה נלקחות בחשבון, על-מנת לוודא כי מעריצים אשר באים לצפות בלהקה מספר פעמים רצוף, לא יראו את אותם השירים מבוצעים בפעם השנייה. רשימות שירים משנים קודמות גם נלקחות בחשבון לטובת אותם מעריצים אשר צפו בלהקה במשך מספר סיבובי הופעות באופן רצוף[14].

על-מנת לאפשר מצב זה, הלהקה מתאמנת על רוב קטלוג השירים שלה, כדי להיות מוכנים לכל רשימה אשר פורטנוי ייצור לביצוע באותה הופעה, לאחר התהליך המחושב. תהליך זה מצריך גם תכנות מראש של אפקטי התאורה השונים אשר מבוצעים וספציפיים לכל שיר ושיר אשר עלול להיכנס לרשימת השירים של אותה ההופעה.

הלהקה ידועה ברבגוניות המוזיקלית שלה. זרמי המוזיקה השונים אשר מוצאים מקום ביצירותיה מאפשרים ללהקה להופיע יחד עם מגוון רחב במיוחד של להקות. חלק מלהקות ואמנים אלו הם: דיפ פרפל, אמרסון לייק ופלמר, אין פליימס, איירון מיידן, סימפוני אקס, יס, מגאדת', פורקיופיין טרי, ג'ו סטריאני, פיין אוף סאלביישן, מריליון, Enchant, פיר פקטורי, King's X ,Galactic Cowboys ,Spock's Beard ו-קווינסריק.

אורך המופע הוא אלמנט ייחודי נוסף בהופעות של הלהקה. החל מסבב ההופעות של Six Degrees of Inner Turbulence, כל מסעי ההופעות נקראו "An Evening With...". שם זה סימן כי הלהקה תבצע הופעה שתארך כשלוש שעות, ללא מופע מקדים של להקה פותחת. ההופעה אשר הוקלטה להוצאת ה-DVD בשם Live Scenes From New York ארכה כארבע שעות ובסופה לאברי התלוצץ והתנצל על ה"סט הקצר". פורטנוי התאשפז לזמן קצר בסיומה של אותה ההופעה[15][16].

בנוסף, ישנה גם כמות לא מבוטלת של הומור, קלילות ואלתור בהופעות הלהקה. למשל, באמצע השיר "A Change of Seasons", לא פעם מוכנסים קטעים משירי נושא ממשפחת סימפסון וממייג'ור ליג בייסבול האמריקני. גם רודס משנה כמעט באופן שגרתי את קטע הסולו שלו בשיר זה ובשירים אחרים עם קטעים מיצירות שונות, כגון "When the Water Breaks" שבאלבום השני של פרויקט Liquid Tension Experiment. שירים אחרים, לדוגמה, אשר בהם מוכנסים קטעים שונים הם Endless Sacrifice, בו הוכנס קטע מ- Mary Had a Little Lamb במהלך הופעת הלהקה ב- Gigantour וכן Under a Glass Moon אשר בו, במהלך הופעת הלהקה באיסטנבול, הוכנס קטע מהמנון המדינה. בהופעה של הלהקה בבואנוס איירס, פטרוצ'י ניגן חלק מהמלודיה הראשית של "Don't Cry For Me Argentina" בפתיחת השיר Through Her Eyes. דוגמה עדכנית לקטע אשר הוכנס במהלך שיר היא תוספת של רודס בהופעה לציון 20 שנות פעילות - קטע משיר הנושא של Twinkle, Twinkle, Little Star באמצע השיר Endless Sacrifice.

אנשים מהקהל מועלים לא פעם אל הבמה לתיפוף קצר עם פורטנוי או ניגון על כלי אחר. דוגמה לכך ניתן לראות ב- DVD אשר הוקלט בבודוקאן, Live at Budokan, בו הועלו שני מעריצים מהקהל לתיפוף משותף עם פורטנוי. היו גם מקרים ספונטניים בהם נוגנה מנגינת Happy Birthday כאשר חבר להקה או מצוות הלהקה חגג יום הולדת, אשר בנוסף לוותה לרוב בזריקת עוגה על אותו חוגג.

ייתכן וכי הדוגמה המובהקת ביותר למבנה ההופעות הבלתי-צפוי של הלהקה, היא מספר הופעות אשר בהן השתתף נגן הקלידים הקודם של הלהקה, דרק שריניאן. בהופעות אלו, במהלך ההדרן, חברי הלהקה החליפו כלי נגינה ביניהם וכינו את עצמם Nightmare Cinema (ההיפך מ- Dream Theater). כ-Nightmare Cinema, ביצעו חברי הלהקה גרסאות כיסוי מיוחדות לשירים כגון Perfect Strangers של דיפ פרפל ו- Suicide Solution של אוזי אוסבורן.

באופן דומה, במהלך מספר הופעות, שריניאן, פורטנוי ופטרוצ'י העלו הרכב הנקרא Nicky Lemons and the Migraine Brothers. הרכב זה ביצע שיר בסגנון פופ פאנק הנקרא I Don't Like You. שריניאן הופקד על השירה בעוד שפורטנוי ופטרוצ'י תפקדו כמלווים.

מספר המעריצים הרב ביותר שנכחו בהופעה של הלהקה הוא 20,000 בהופעה בסנטיאגו, בירת צ'ילה, בתאריך ה6 בדצמבר [17]2006.

לוגו ודימוי

סמל הלהקה וגופנה הייחודי

בתחילת דרכה של הלהקה, אומץ לוגו הלהקה (הידוע בכינויו כ"סמל המג'סטי") וכמו כן גם גופן ייחודי לשם הלהקה. לוגו וגופן זה הופיעו על-גבי רוב עטיפות אלבומי הלהקה ובשאר המקרים לפחות אחד מהם היה על-גבי העטיפות. היוצאים מהכלל היחידים הם Falling Into Infinity שבו יש את סמל הלהקה אבל הגופן שבו רשום שם הלהקה שונה. ו-Once in a LIVETime. גם לאחר שהלהקה שינתה את שמה לנוכחי, סמל המג'סטי נותר סמלה הרשמי. ישנם מעריצים של הלהקה שבוחרים לקעקע את סמל הלהקה על גופם.

מקורו של סמל המג'סטי בחותמה של מרי מלכת הסקוטים אשר עוצב מחדש על ידי צ'רלי דומיניצ'י בשביל עטיפת האלבום When Dream and Day Unite.

תרבות הבוטלגים

קובץ:Dream theater ob tokyo.jpg
עטיפת אלבום הבוטלג הרשמי Tokyo, Japan 1995.

להקת דרים ת'יאטר היא אחת מהלהקות המבוטלגות ביותר בעולם הפרוגרסיב. מאז הופעתה הראשונה בניו יורק כ- Majesty, מעריציה הקליטו כמעט כל הופעה של הלהקה (לעתים היו אפילו 3-4 הקלטות של אותה הופעה), ואף שיחררו הקלטות מקצועיות ומורכבות להפליא.

אך למרות זאת, לא כל חברי הלהקה רואים באותה העין את תרבות הבוטלגים הזו. פורטנוי הוא בהחלט המצודד העיקרי בעניין זה, משום שהוא בעצמו היה אספן מושבע של בוטלגים רבים בצעירותו, ואף יש לו ארכיון מקיף ביותר של היסטוריית הלהקה. לעומת זאת, פטרוצ'י ולאברי הביעו מורת רוח על כך שאנשים מקליטים את הופעות הלהקה. פטרוצ'י טוען כי הוא נגד הקלטת ההופעות מכיוון שהוא מעדיף שהאנשים אשר באים להופעות יתרכזו במוזיקה המתנגנת ולא במכשיר ההקלטה. לאברי, מצד שני, טוען כי הקלטת ההופעות הינה בגדר לקיחת השליטה והבעלות על המוזיקה מידי הלהקה. מיונג הביע התנגדות קלה בנושא זה, אך מעבר לכך ציין גם כי נושא זה לא ממש מעניין אותו.

ללא קשר לדעתם האישית של חברי הלהקה בנושא, הם עדיין חותמים על עטיפות בוטלגים המושטות לעברם לחתימה. הלהקה אף השיקה סדרת הוצאות בוטלג רשמיות דרך Ytsejam Records, כאשר בראשה עומד פורטנוי. הוצאות אלו כוללות גרסאות דמו של שירי הלהקה לפני שנהפכו לשירים שניתן לשמוע באלבומים הרשמיים וגם הופעות חיות, כולל כאלו אשר בהן הלהקה כיסתה אלבום של להקה אחרת. אלבומים כגון: The Dark Side of the Moon, Made in Japan, Master of Puppets ו- The Number Of The Beast.

גרסאות כיסוי

הלהקה הייתה ידועה מאז ומעולם כלהקה אשר מבצעת לא פעם גרסאות כיסוי לשירים של להקות אחרות, ויחד עם זאת היא לקחה אותם לרמה גבוהה יותר בסבב ההופעות של האלבום Six Degrees of Inner Turbulence אשר בו, בשלוש הופעות מיוחדות (כל הופעה 2 לילות, 2 סטים) בברצלונה, שיקגו וניו יורק, נוגן האלבום Master of Puppets של להקת מטאליקה במלואו לאחר הסט הראשון של הלילה השני, בו נוגנו שירים של הלהקה. ביצוע גירסאת הכיסוי בא כהפתעה גמורה למעריצי הלהקה אשר באו לצפות בה במקומות הנ"ל, שכן לא ניתנה כל הודעה מוקדמת לכך מלבד שהסט השני בהופעה השנייה יהיה "מיוחד מאוד". את שורשי מסורת ביצוע גרסאות הכיסוי ניתן למצוא באחת מלהקותיו האהובות של פורטנוי, פיש, אשר החל משנת 1994 ביצעה בכל חג ליל כל הקדושים, גרסת כיסוי לאלבום של להקה אחרת.

קובץ:Dsotm.jpg
עטיפת אלבום הכיסוי ל- Dark Side of the Moon

פורטנוי יזם את רעיון ביצוע גרסאות כיסוי לאלבומים קלאסיים כך שהם ינוגנו בהופעות הלהקה כמעין תשבוחת ללהקות אשר השפיעו על התהוותה והתפתחותה. תגובתם של מעריצי הלהקה להופעות הכיסוי לא איחרה לבוא. המתנגדים להופעות הכיסוי גרסו כי המעריצים באים להופעות הלהקה על מנת לראות את הלהקה מבצעת חומר מקורי שלה ולא שירים של להקות אחרות. מנגד, מעריצים אחרים טענו שהופעות כיסוי אלו הינן בונוס, שהרי הלהקה כבר ביצעה את הסט שלה בלילה הקודם. בפעם הבאה שהתקיימה הופעת כיסוי, פחות מעריצים הביעו דעה שלילית בנדון שכן ניתן היה לצפות שההופעה השנייה, ה"מיוחדת ביותר", תהיה ביצוע כיסוי. בסבב ההופעות הבא של הלהקה, בוצעה גרסת כיסוי לאלבום The Number of the Beast של להקת איירון מיידן.

ב-11 באוקטובר 2005 ביצעה הלהקה גרסת כיסוי לאלבום The Dark Side of the Moon של להקת פינק פלויד. זהו היה הכיסוי השלישי אשר ביצעה הלהקה לאלבום קלאסי. אתר הלהקה הצהיר כי הסטים השניים בלילה השני בהופעות הלהקה באמסטרדם, לונדון, בואנוס איירס, סאו פאולו וטוקיו (11 באוקטובר, 25 באוקטובר, 4 בדצמבר, 11 בדצמבר ו-13 בינואר) וכמו כן הסט השני בלילה השני של ההופעה ב-15 בינואר באוסקה יהיו ביצועי כיסוי לאלבומים קלאסיים. גרסת הכיסוי ל- The Dark Side of the Moon בוצעה בשנית ב- 25 באוקטובר בלונדון, אך גרסת הכיסוי אשר בוצעה בבואנוס איירס (ארבעה בדצמבר) ובסאו פאולו (ה- 11 בדצמבר) היה אלבומה הקלאסי של הלהקה עצמה - Scenes From a Memory, כמעין פיצוי על כך שהלהקה לא הופיעה בברזיל וארגנטינה בעת סבב ההופעות Metropolis 2000.

ב-13 בינואר 2006 (טוקיו) וב-1 בינואר (אוסקה), הלהקה ביצעה גרסת כיסוי לאלבום החי Made in Japan של להקת דיפ פרפל. זהו היה האלבום הרביעי אשר הלהקה ביצעה לו גרסת כיסוי בהופעותיה. גרסת כיסוי זו תאמה להשערות מעריצי הלהקה אשר הניחו כי הלהקה תבצע לפחות כיסוי אחד לאלבום פרוגרסיבי משנות ה-70, ייתכן אלבום של להקת ראש.

מייק פורטנוי אמר כי יש לו עוד אלבום קלאסי אחד לבצע לו גרסת כיסוי אך מסרב להגיד מתי יבוצע ומהו אותו אלבום. הדיונים על מה יהיה אותו אלבום לא מפסיקים בקהילות הלהקה השונות ברחבי העולם ואפילו על מה יהיה הז'אנר של אותו אלבום.

ב-3 באוגוסט 2005 הלהקה ביצעה יחד עם דייב מאסטיין ממגאדת', ברטון סי בל מפיר פקטורי וראסל אלן מסימפוני אקס במסגרת מסע ההופעות Gigantour, שהיה יוזמה של מאסטיין. בדאלאס בוצעה גרסת כיסוי לשיר Cemetery Gates של להקת פנטרה, לזכרו של גיטריסט הלהקה דיימבאג דארל, אשר נרצח על ידי מעריץ.

בנוסף, הלהקה שיחררה כחלק מ- EP של A Change of Seasons, מספר גרסאות כיסוי לשירים של אלטון ג'ון, דיפ פרפל, לד זפלין, קווין, פינק פלויד, ג'נסיס, ג'ורני, קנזס והדיקסי דראגס.

בשנת 2008 הלהקה ביצעה גרסת כיסוי לשיר To Tame a Land של להקת איירון מיידן. השיר הוא לשם אלבום מחווה ללהקת איירון מיידן שייצא לאור על ידי המגזין Kerrang.

תארים ותעודות הוקרה

תעודות הוקרה (זהב ופלטינה) מאיגוד ההקלטות האמריקני (RIAA)

ג'ורדן רודס

  • מגזין "Keyboard": הכישרון החדש הטוב ביותר - 1994
  • מגזין "Burrn": הקלידן הטוב ביותר של השנה לשנת 2007 ‏‏[18]

מייק פורטנוי

מגזין "Modern Drummer":

  • הכישרון העולה הטוב ביותר - 1994
  • מתופף הפרוגרסיב רוק הטוב ביותר - 2006-1995
  • קלינאי התופים הטוב ביותר - 2000, 2002.
  • היכל התהילה - 2004

ג'ון פטרוצ'י

  • מגזין "Guitar World": האלבום Scenes From a Memory הגיע למקום ה- #95 במצעד "100 אלבומי הגיטרה הטובים ביותר של כל הזמנים".
  • מגזין "Total Guitar": הגיטריסט הטוב ביותר של השנה לשנת 2007 ‏‏[19].

אחר

מועדוני מעריצים

ללהקה מספר מועדוני מעריצים רשמיים ברחבי העולם. במשך שנות קיומו של מועדון המעריצים הבינלאומי הרשמי יצאו לאור מספר אלבומים בלעדיים לחברים. לאחר סגירת המועדון בשנת 2004, החליטו המועדונים האירופאים: DTNorway ,VoicesUK ,Your Majesty ,Italian Dreamers ,The Mirror ו-Carpe Diem להתאגד וליצור, ביחד עם הלהקה, DVD הכולל ראיונות וצילום מאחורי הקלעים במהלך סבב ההופעות לחגיגת 20 שנות קיום הלהקה. ה- DVD יצא לאור בשנת 2005. בשנת 2006 יצא ה- DVD השני מטעם המועדונים הנ"ל המציג את חברי הלהקה מבצעים את האלבום Octavarium במלואו. ההופעה קוימה ברומא ומכאן נגזר שמו של ה- DVD שהוא Romavarium.

שנה שם הערות
2008 Images and Words - 15th Anniversary Performance CD מטעם מועדוני המעריצים האירופאים, הקלטה חיה של האלבום Images & Words במלואו במהלך סבב ההופעות בשנת 2007.
2006 Romavarium DVD מטעם מועדוני המעריצים האירופאים
2005 A Walk Beside the Band DVD מטעם מועדוני המעריצים האירופאים
2004 Stream Of Consciousness - Songwriting Contest Winners אלבום מועדון עם תוצאות התחרות שנערכה לקראת יציאת האלבום Train of Thought עם קטעים שנוצרו בידי מעריצי הלהקה
2004 A Sort of Homecoming ההוצאה האחרונה של מועדון המעריצים הבינלאומי
2003 Graspop Festival 2002
2002 Taste The Memories
2001 Four Degrees Of Radio Edits
2000 Scenes From A World Tour
1999 Cleaning Out The Closet
1998 Once In A LIVEtime Outtakes
1997 The Making Of Falling Into Infinity
1996 International Fanclub Christmas CD
2002 The Atco Demos פרומו
2001 Transatlantic - Bridge Across Europe Tour פרומו

דיסקוגרפיה

אלבומי אולפן ו-EP

שנה שם הערות
1989 When Dream and Day Unite אלבום האולפן הראשון. צ'רלי דומיניצ'י כסולן.
1992 Images and Words האלבום ראשון עם ג'יימס לאברי. נחשב לאלבום פריצת הדרך של הלהקה (מקום 61 בטבלת הדירוגים). כמו כן קיבל הוקרת אלבום זהב.
1994 Awake האלבום האחרון של קווין מור עם הלהקה. אלבום בעל גוון ניכר וכבד יותר מהאלבומים הקודמים. מקום 31 בטבלת הדירוגים.
1995 A Change of Seasons אלבום EP. האלבום הראשון של דרק שריניאן כקלידן הלהקה. מקום 58 בטבלת הדירוגים.
1997 Falling Into Infinity אלבום האולפן באורך מלא היחיד של דרק שריניאן. מקום 52 בטבלת הדירוגים.
1999 Metropolis Pt. 2: Scenes from a Memory אלבום קונספט. אלבומו הראשון של ג'ורדן רודס בלהקה. מקום 72 בטבלת הדירוגים.
2002 Six Degrees of Inner Turbulence אלבום כפול ראשון של הלהקה. מקום 46 בטבלת הדירוגים.
2003 Train of Thought מקום 53 בטבלת הדירוגים.
2005 Octavarium האלבום האחרון שהוקלט באולפני The Hit Factory, ניו יורק. מקום 36 בטבלת הדירוגים.
2007 Systematic Chaos האלבום הראשון של הלהקה עם Roadrunner Records

הופעות חיות

שנה שם הערות
1993 Live at the Marquee אלבום הופעה ראשון. הוקלט בלונדון, אנגליה.
1998 Once in a LIVEtime 2CD. הוקלט בפריז, צרפת. מקום 157 בטבלת הדירוגים.
2001 Live Scenes From New York 3CD. הוקלט בניו יורק, ארצות הברית. מקום 120 בטבלת הדירוגים.
2004 Live at Budokan 3CD/2DVD. הוקלט בטוקיו, יפן.
2006 Score הוצאת 3CD/2DVD. הוקלט ב-1 באפריל באולם המוזיקה רדיו סיטי, ניו יורק.
2008 Chaos in Motion הוצאת 3CD/2DVD. הוקלט לאורך סבב ההופעות העולמי Chaos in Motion 2007/8

סינגלים

שנה שם הערות
1992 Pull Me Under עיבוד לרדיו ווידאו קליפ. הגיע למקום העשירי בטבלת הדירוגים "מיינסטרים רוק" של הבילבורד, הדירוג הגבוה ביותר לשיר של הלהקה עד כה.
1992 Take the Time עיבוד לרדיו ווידאו קליפ. הגיע למקום ה- 22 בטבלת הדירוגים "מיינסטרים רוק" של הבילבורד.
1992 Another Day עיבוד לרדיו ווידאו קליפ. הגיע למקום ה- 29 בטבלת הדירוגים.
1994 The Silent Man עיבוד לרדיו ווידאו קליפ.
1994 Lie עיבוד לרדיו ווידאו קליפ. הגיע למקום ה- 39 בטבלת הדירוגים.
1997 Burning My Soul עיבוד לרדיו. הגיע למקום ה- 33 בטבלת הדירוגים.
1997 Hollow Years עיבוד לרדיו ווידאו קליפ.
1997 You Not Me עיבוד לרדיו. הגיע למקום ה- 40 בטבלת הדירוגים.
2000 Through Her Eyes
2003 As I Am עיבוד לרדיו.
2005 Panic Attack עיבוד לרדיו.
2005 These Walls עיבוד לרדיו.
2007 Constant Motion עיבוד לרדיו וקליפ מקוון.
2007 Forsaken עיבוד לרדיו וקליפ מקוון (בכורה בתוכנית Headbangers Ball ב-MTV).

אלבומי אוסף

שנה שם הערות
2008 Greatest Hit and 21 Other Pretty Cool Songs אלבום האוסף הראשון של הלהקה, שוחרר על ידי Rhino Entertainment אשר רכשה את קטלוג הלהקה מהשנים 2005-1992.

בוטלגים רשמיים

שם הערות
The Majesty Demos 1985-1986
Los Angeles, California 5/18/98
The Making of Scenes From a Memory
When Dream and Day Unite Demos
Tokyo, Japan 10/28/95
Master of Puppets הופעת מחווה למטאליקה.
Images and Words Demos 1989 - 1991
The Number of the Beast הופעת מחווה לאיירון מיידן.
When Dream and Day Reunite CD\DVD הופעה לציון 15 שנה ליציאת האלבום הראשון של הלהקה.
Awake Demos
Old Bridge, New JERSEY - 12/14/1996
Dark Side of the Moon CD הופעת מחווה לפינק פלויד.
New York City 3/4/93
Falling Into Infinity Demos
Made in Japan הופעת מחווה לדיפ פרפל.
Dark Side of the Moon DVD הופעת מחווה לפינק פלויד.
Bucharest, Romania 7/4/02 DVD

וידאוגרפיה

שנה שם הערות
1993 Images and Words: Live in Tokyo וידאו. הוקלט בטוקיו, יפן.
1998 5 Years in a LIVEtime
2001 Metropolis 2000: Scenes From New York
2004 Live in Tokyo / 5 Years in a LIVEtime הוצאת DVD משולב.
2004 Live at Budokan הוצאת 3CD/2DVD. הוקלט בטוקיו, יפן.
2006 Score הוצאת 3CD/2DVD. הוקלט ב- 1 באפריל בניו יורק, באולם המוזיקה רדיו סיטי.
2007 Chaos in Progress הוצאת DVD. דוקומנטריה באורך של 90 דקות כחלק מה- Special Edition של האלבום Systematic Chaos, המתעדת את הכנת האלבום ופתיחת פרק חדש בהיסטוריית הלהקה.
2008 Chaos in Motion הוצאת 3CD/2DVD. הוקלט לאורך סבב ההופעות העולמי Chaos in Motion 2007/8

קישורים חיצוניים

אתרים רשמיים

מועדוני מעריצים

הערות שוליים

  1. ^ Billboard.com, [‏http://www.billboard.com/bbcom/retrieve_chart_history.do?model.vnuArtistId=14435&model.vnuAlbumId=681399 Dream Theater]‏
  2. ^ כל זאת בדוקומנטריה The Score So Far
  3. ^ קישור: http://www.mikeportnoy.com/about/mpfaq/showquestion.asp?menu=about&faq=1&fldAuto=371
  4. ^ נכתב בהודעה רשמית של EestWest Records
  5. ^ LaBrie, James. (Summer '97) Images & Words No. 14, pg. 5
  6. ^ מייק פורטנוי בחלק ההערות על עטיפת האלבום "Liquid Tension Experiment"
  7. ^ ניתן לצפות בטבלת הדירוגים של הלהקה ב[ttp://www.billboard.com/bbcom/retrieve_chart_history.do?model.vnuArtistId=14435&model.vnuAlbumId=681399 Billboard.com קישור זה].
  8. ^ נלקח מה-FAQ באתרו של מייק פורטנוי.
  9. ^ http://en.wikipedia.org/wiki/Dream_Theater#cite_note-charts-0
  10. ^ http://en.wikipedia.org/wiki/Dream_Theater#cite_note-14
  11. ^ העמוד באתר בילבורד: http://www.billboard.com/bbcom/feature/article_display.jsp?vnu_content_id=1003604046
  12. ^ אתר הספר: http://www.dreamtheaterbook.com
  13. ^ אתר הפסטיבל: http://www.godsofmetal.it
  14. ^ קמפבל, קורטני. "מייק פורטנוי - דרים ת'יאטר". Earplugs Required.
  15. ^ ראה Metropolis 2000: Scenes From New York DVD
  16. ^ הנסן, סקוט ופורטנוי, מייק. "מה זו השמועה הזו על מייק פורטנוי נעשה חולה עד מאוד לאחר ההופעה?". MP FAQ.
  17. ^ Voices UK: מועדון המעריצים הבריטי, "חדשות דרים ת'יאטר: קהל שיא בהופעה"
  18. ^ ‏http://www.jordanrudess.com/images/burrn_poll.jpg
  19. ^ ‏http://www.johnpetrucci.com/images/totalguitar.jpg‏


דרים ת'יאטר
ג'ון פטרוצ'י • ג'ון מיונג • ג'יימס לאברי • ג'ורדן רודס • מייק מנג'יני
מייק פורטנוי • קווין מור • דרק שריניאן • צ'ארלי דומיניצ'י • כריס קולינס
אלבומי אולפן When Dream and Day Unite • Images and Words • Awake • A Change of Seasons (EP) • Falling Into Infinity • Metropolis Pt. 2: Scenes from a Memory • Six Degrees of Inner Turbulence • Train of Thought • Octavarium • Systematic Chaos • Black Clouds & Silver Linings • A Dramatic Turn of Events • Dream Theater • The Astonishing • Distance over Time • A View from the Top of the World
אלבומי הופעה Live at the Marquee • Once in a LIVEtime • Live Scenes From New York • Live at Budokan • Score
ערכים קשורים Liquid Tension Experiment • Mullmuzzler • Planet X • דיקסי דרגס • G3
קטגוריה:דרים ת'יאטר • פורטל:הבי מטאל

תבנית:Link FA תבנית:Link FA תבנית:Link FA תבנית:Link FA

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=Dream_Theater&oldid=5606868"