הקומיסריאט הכללי לענייני יהודים

הקומיסריאט (המשרד) הכללי לענייני יהודים או הקומיסריאט הכללי לשאלה היהודית (בצרפתית:Commissariat général aux questions juives, בראשי תיבות:CGQJ) היה גוף שהקים ממשל ווישי ב29 במרץ 1941 בפיקוח האס אס על מנת לרכז את הטיפול ב"בעיה היהודית".

הקומיסריאט הוקם ביוזמתו ותחת פיקוחו של סרן האס אס תיאודור דנקר, מתוך הסתמכות על מכתב ששלח גרינג להיידריך בינואר 1939, בו הטיל גרינג על היידריך את האחריות לביצוע הפתרון הסופי בצרפת.

רקע

צרפת הייתה חריגה מבחינת יחס הרשויות ליהודים. בגרמניה ובמדינות החסות שלה וכן בארצות שנכבשו פרט לצרפת, היה האס אס אחראי על ביצוע הפתרון הסופי. בצרפת, עד 1941 לא היה גוף אדמיניסטרטיבי שריכז את נושא המדיניות האנטי-יהודית והגרמנים לא היו מסוגלים לבצע את המדיניות בעצמם. הצבא הגרמני שלא היה ערוך לטפל ב"שאלה היהודית" ביקש מהאס. דה להקים מינהלה פוליטית שתסיר את העול מעליו.

בפברואר 1941 מינה פטאן את דרלאן לסגנו, יורשו המיועד, וכן כשר הפנים, החוץ וההגנה. (דרלאן החליף בתפקיד זה את פייר לאוואל). דרלאן היה בעל קשרים טובים עם השלטון בגרמניה וניסה לשלב את צרפת בסדר החדש.

כחלק מהוכחת הרצון הטוב של צרפת הסכים דרלאן להקים גוף מנהלי-ביצועי מרכזי לנושא הטיפול ביהודים (Zentraljudenamt), שיהיה מורכב מצרפתים משתפי פעולה שיהיו מוכנים לעבוד בהנחיית האס אס, ובתנאי שגוף זה ירכז את הטיפול ביהודים בשני חלקי צרפת, הן החלק הכבוש והן החלק העצמאי לכאורה.

תפקידים

על פי הצו להקמת הקומיסריאט תפקידיו היו:

• ייזום צעדים חוקיים נדרשים בנושאי מעמד היהודים בצרפת
• תיאום בין משרדי הממשלה השונים, וכן מענה לדרישות הגרמנים
• רישום, תפישת וניהול הרכוש היהודי (אריזציה)
• הפעלת המשטרה כנגד היהודים על פי הצרכים
• הסברה מתאימה (תעמולה) בקרב הצרפתים שאינם יהודים והשגת שיתוף הפעולה מצידם.

פעילות

המנהל הראשון של הקומיסריאט היה ולה, שהיה אנטישמי אבל ניסה לנהל מדיניות אנטי-יהודית עצמאית ולא מוכתבת על ידי הנאצים. זו הסיבה שבמאי 1942 נדרש ולה להתפטר מתפקידו בקומיסריאט ובמקומו מינו הגרמנים את משתף-הפעולה הגזעני לואי דרקיה דה פלפוא.

בזמן עמידתו בראש הקומיסריאט, יזם ולה ופרסם ב-2 ביוני 1941 את החלק השני של תקנון היהודים [1] שבעקבותיו נערך רישום של כל היהודים בשטח שבשליטת וישי, בנוסף על רישום כל היהודים שכבר בוצע בשטח הכבוש. החוק אסר על יהודים וצאצאיהם לשאת במשרה בשירות הציבורי והגביל עד כדי איסור מוחלט את יכולתם של יהודים וצאצאיהם לעסוק במקצועות חופשיים.

חמישה ימים מאוחר יותר חויבו כל היהודים שבשטח הכבוש לשאת טלאי צהוב.

ב-21 ביוני הוכרז על נומרוס קלאוזוס המצמצם את מספר הסטודנטים היהודים לקרוב לאפס.

ב-22 ביוני 1941 החל תהליך האריזציה שנועד, פרט להשתלטות על נכסים גם למנוע כל השפעה יהודית על חיי הכלכלה והמסחר, בכל שטחה של צרפת מונו מנהלים לא יהודים על מפעלי יהודים ורכושם, על מבנים ותכולתם (פרט לדירות מגורים). הכספים ממכירת הנכסים מועברים לחשבונות חסומים שהיהודים לא התאפשר למשוך מהם.

הקמת האוז'י"ף

ערך מורחב – אוז'י"ף

האיגוד הכללי של היהודים בצרפת (UGIF) הוקם ב-29 בנובמבר 1941 על ידי הקומיסריאט והיה תחת פיקוחו.

מנהלי הקומיסריאט

• קסויה ולה מ-29 במרץ 1941 עד 5 במאי 1942 [2]
• לואי דרקיה דה פלפוא מ-6 במאי 1942 עד פברואר 1944 [3]
• שרל מרסיה די פטי דה קלם מפברואר עד מאי 1944
• ז'וזף אנטייניק מיוני 1944 ועד שחרור פריז.

קישורים חיצוניים

• המשרד הכללי לענייני יהודים באתר מט"ח
• משרד כללי לענייני יהודים באתר יד ושם

לקריאה נוספת

• תולדות השואה צרפת, עורך: אשר כהן, יד ושם, ירושלים, תשנ"ו
• ירחמיאל כהן, "תגובת היהודים על הרדיפות בצרפת", במסגרת הערך "צרפת", האנציקלופדיה של השואה, כרך 4, עמ' 1059-1062.