מגילת קהלת

מְגִילָ‏ת קֹ‏הֶ‏לֶ‏ת היא אחד מספרי התנ"ך, ונכללת בחמש מגילות.

נהוג בקהילות אשכנז שמגילת קהלת נקראת בבתי הכנסת בחג הסוכות, וזאת לפי הנאמר בפרק י"א, ב: "תֶּן-חֵלֶק לְשִׁבְעָה, וְגַם לִשְׁמוֹנָה". חז"ל ראו בפסוק זה רמז לשבעת ימי סוכות ושמיני עצרת.

מחבר המגילה

הפסוק הפותח את הספר, "דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם", מרמז שמגילת קהלת נכתבה על ידי שלמה המלך. זו הדעה המקובלת בקרב הפרשנים המסורתיים, המסבירים ששלמה היה מכונה קהלת, משום ש"הקהיל קהילות בישראל" - אסף את העם ולימדם תורה כפי שמלך מצווה לעשות על-פי התורה. אם כך, לפי המסורת, מגילת קהלת היא יצירה אחת, אחידה, שחוברה על ידי שלמה במאה העשירית לפנה"ס.

המסורת מייחסת לשלמה שלושה מספרי המקרא: שיר השירים, משלי וקהלת. העובדה ששלוש היצירות שונות כל כך זו מזו בתוכנן, לשונן וסגנונן, מוסברת בכך ששלמה כתב כל אחת מהן בתקופה אחרת של חייו: כשהיה צעיר, כתב שירי אהבה (שיר השירים), כשהתבגר אמר דברי חוכמה (משלי), ולעת זקנתו הביט בעולם וקבע שהכל הבל (קהלת). (מדרש שיר השירים רבה א א)

לפי ביקורת המקרא, חוברה מגילת קהלת בימי בית שני, מאות שנים לאחר ימי שלמה, במאה הרביעית, אולי השלישית לפנה"ס, והעורך של המגילה ייחס מגילה זו לשלמה, למרות שהעורך חי, כאמור מאות שנים אחריו. החוקרים מאחרים את זמן חיבור המגילה לימי הבית השני, עקב מילים כמו "פתגם" שמקורה בשפה הפרסית.

לדעת מרבית חוקרי ביקורת המקרא, המגילה אינה יצירה אחידה. יש בה דברים משל מחברים שונים:

1. לפי דעה אחת, פרקים א'-י' הם של מחבר אחד, ואילו פרקים י"א-י"ב הם של מחבר אחר.
2. לפי דעה אחרת רק שבעת הפסוקים האחרונים בפרק י"ב הוספו על ידי מחבר אחר.

אופי המגילה

מגילת קהלת שייכת ל"ספרות החוכמה", כלומר לספרות שעוסקת בשאלות הגות אוניברסליות כגון:

• שאלות מעמד האדם בעולם.
• שאלת ההשגחה והצדק האלוהי.

פרשנות

יש הטוענים כי תפיסת העולם המוצגת במגילה סותרת את התפיסה המקובלת במקרא. תפיסת העולם האופיינית בדרך כלל למקרא היא שלבני האדם יש בדרך כלל אפשרות של בחירה חופשית, האל דורש מבני האדם שיבחרו בטוב, והוא שופט אותם וגומל להם בשכר ועונש לפי בחירותיהם, וכפי מעשיהם.

מגילת קהלת, לעומת זאת, מציגה תפיסה דטרמיניסטית - תפיסה לפיה הכול קבוע, מוחלט, ואיננו משתנה. אם הכול קבוע, אין מקום לדרישת האל לנהוג כך או אחרת, כי העולם ממילא לא ישתנה ובחירות בני האדם לא יעלו ולא יורידו. מההנחה שהכל קבוע, משתמע שאין לאדם חופש בחירה ומכאן שאין מקום לדבר על צדק בכלל או על "צדק אלוהי" בפרט. מגילת קוהלת עומדת בסתירה כמעט לכל התנ"ך, כיוון שהיא מציגה תפיסה מחזורית של העולם והזמן: הכול חוזר על עצמו, מכאן שכל מה שיהיה כבר היה, העולם אינו משתנה, אלא חוזר על עצמו. אפשר לתפוס את הספר כמכיל תפיסה מאוד פסימית, ובמובן זה זוהי מגילת האכזבה הגדולה, מגילת הייאוש הגדול, וגם מגילת הכפירה הגדולה. אבל אפשר גם לראות בו ספר אופטימי מאוד, המשחרר את האדם להתקיים כמות שהוא, בעולם שפועל כמות שהוא, בלי ציפיות מוגזמות לגאולה חיצונית ובלי מרירות על מועקת הקיום האנושי.

לעומת טענה זו, ניתן למצוא במגילת קהלת פסוקים לא מעטים המבטאים את הצורך להקפיד על קיום התורה והמצוות. כך למשל כתוב בפסוקים הבאים:

• "שומר מצוה לא ידע דבר רע" (ח' 5).
• "יודע אני אשר יהיה טוב ליראי האלהים אשר ייראו מלפניו" (ח' 12).
• "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור" (י"ב 13).

נראה איפוא שאין ביסוס לטענה המעמתת את תפיסתה הפילוסופית של מגילת קוהלת למול תפיסת המקרא.

פרשנות נוספת

לפי הפרשנות המסורתית, המלך שלמה, החכם באדם, מבצע חקירה לוגית-פילוסופית בדבר משמעות האדם ומה צריכה להיות דרכו בחיים על מנת להיות מאושר. במשך רוב הספר פוסל שלמה את כל האפשרויות לאושר שמציע העולם - חוכמה, משפט צדק, נשים, משפחה, כסף, תהילה ועוד - ומראה שאין ביכולתן להביא לאושר המוחלט ולשלוות הנפש אותם מחפש האדם. וכך נראה מבנה החקירה: שלמה מציע דבר טוב שיכול לשמש כמשמעות החיים, מהלל ומשבח אותו - ואז פוסל אותו ומסביר מדוע זו לא התשובה והדבר יכול להיות גם מקור לכאב, רוע, הבל ורעות רוח. בסוף הספר, כאשר הקורא מצפה לדעת מהי באמת משמעות החיים ומהו הדרך שבה יהיה טוב לאדם - אחרי שקהלת פסל כמעט כל דבר - מגיע השיא, היא האמת על פי החכם באדם: ”"סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת-מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם"” ( קהלת, פרק יב, פסוק יג).

ציטוטים

ספר קהלת נחשב לאחת הפנינים הספרותיות במקרא עקב הניסוח הפיוטי של טענותיו. ציטטות ומטבעות לשון מקהלת הפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות היהודית ובתרבות העברית המתחדשת.

הרי מספָר פנינים מספר קהלת שהפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות העברית:

• ”דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם. הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל.” (פרק א, א-ב)
• ”דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת.” (שם, ד)
• ”כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם, , וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא; אֶל-מְקוֹם, שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים--שָׁם הֵם שָׁבִים, לָלָכֶת.” (שם, ז)
• ”כָּל-הַדְּבָרִים יְגֵעִים, לֹא-יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר; לֹא-תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת, וְלֹא-תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ.” (שם, ח)
• ”מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.” (שם, ט)
• ”כִּי בְּרֹב חָכְמָה, רָב-כָּעַס; וְיוֹסִיף דַּעַת, יוֹסִיף מַכְאוֹב.” (שם, יח)
• ”הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ...” (פרק ב, פסוק יד)
• ”לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם.
  עֵת לָלֶדֶת, וְעֵת לָמוּת;
  עֵת לָטַעַת, וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ.
  עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא,
  עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת.
  עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק,
  עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד.
  עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים, וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים;
  עֵת לַחֲבוֹק, וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק.
  עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד,
  עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ.
  עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר,
  עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר.
  עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא,
  עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם.
  ” (פרק ג, א-ח)
• ”וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת-הַמֵּתִים, שֶׁכְּבָר מֵתוּ - מִן-הַחַיִּים, אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה. וְטוֹב, מִשְּׁנֵיהֶם- אֵת אֲשֶׁר-עֲדֶן, לֹא הָיָה: אֲשֶׁר לֹא-רָאָה אֶת-הַמַּעֲשֶׂה הָרָע, אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.” (פרק ד, ב-ג)
• ”טוֹבִים הַשְּׁנַיִם, מִן-הָאֶחָד: אֲשֶׁר יֵשׁ-לָהֶם שָׂכָר טוֹב, בַּעֲמָלָם. כִּי אִם-יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת-חֲבֵרוֹ; וְאִילוֹ, הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל, וְאֵין שֵׁנִי, לַהֲקִימוֹ.” (שם, ט-י)
• ”אֹהֵב כֶּסֶף לֹא-יִשְׂבַּע כֶּסֶף, וּמִי-אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה; גַּם-זֶה, הָבֶל.” (פרק ה, ט)
• ”מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד, אִם-מְעַט וְאִם-הַרְבֵּה יֹאכֵל...” (שם, יא)
• ”טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם, מֵהֲלָךְ-נָפֶשׁ; גַּם-זֶה הֶבֶל, וּרְעוּת רוּחַ.” (פרק ו, ט)
• ”דִּבְרֵי חֲכָמִים, בְּנַחַת נִשְׁמָעִים...” (פרק ט, יז)
• ”סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת-מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם.” (פרק יב, יג)

ראו גם

• רמב"ם וקהלת

קישורים חיצוניים

• עיונים בקהלת עיונים בקהלת על פי תורת החסידות, מאת הרב יצחק גינזבורג
• מבוא לספר קהלת, מיכאל פוקס, בתוך מאגר המידע של אתר מקראנט
• מאמרים על מגילת קהלת, אתר דעת
• מגילת קהלת באתר "מכון ממרא"
• ישעיהו ליבוביץ, הגיונות על מגילת קוהלת, אתר עמותת "לשמה"