פיאט (כלי נשק)

פיאט במוזיאון המלחמה הקנדי

פּיאַט (נכתב גם פיא"ט או PIAT) הוא מטול חי"ר נגד טנקים (ראשי תיבות של Projector, Infantry, Anti Tank). הפיא"ט הוא נשק נגד טנקים (נ"ט) שהומצא על ידי הבריטים במלחמת העולם השנייה.

היסטוריה

הפיא"ט שימש בשירות הצבא הבריטי בשנים 1942 - 1950 כנשק מחלקתי, ובין השאר בזירה האירופית (הפלישה לאיטליה, הפלישה לנורמנדי).

הפיא"ט היה הנשק העיקרי נגד טנקים של צה"ל במלחמת העצמאות. בתחילה, עוד מלפני הקמת המדינה, יוצר בארץ על ידי "תע"ש חוץ" (תעשיית נשק של ההגנה שמחוץ לתעשייה הצבאית), בידי צוות בניהולו של המהנדס שמחה בלאס, על פי דגם בריטי (כלי בריטי שפורק ועל פי חלקיו שורטטו תוכניות הייצור).

החל מחודש מרץ 1948 סופקו כלי נשק אלה, מתוצרת התעשייה הצבאית, לכוחות היהודים הלוחמים. היה זה מטול פיא"ט שפגע והשמיד את הטנק הסורי בשער קיבוץ דגניה א'.

הנדסה

חיילים קנדים יורים בפיא"ט

הפיא"ט היה מעין "מרגמה" אופקית שירתה פצצות בעלות מטען חלול. המטען החלול - HEAT (ראשי תיבות של High Explosive Anti Tank) פותח במיוחד על מנת לחדור שריון של רק"ם ובפרט טנקים.

מטול הפיא"ט הוא גרסה מוקטנת של מרגמה שפיתחו הבריטים בשם Black Bombard. מטול הפיא"ט שקל ללא הפצצה 15 ק"ג וירה את הפצצה באמצעות מנגנון המורכב מקפיץ ונוקר, בדומה למרגמה. על המטול עצמו מותקן נוקר ארוך בשם spigot, המחובר לקפיץ שנשען על פלטת הבסיס (החלק האחורי) של המטול. הפצצה נדחפת לאורך הקנה ואז הקפיץ דוחף את הנוקר אל תוך צינור חלול בפצצה, שם נמצא התחל (primer) הגורם לפיצוץ אבק השריפה בפצצה ושחרור גזים היורים את הפצצה. הקפיץ ששימש לדחוף את הנוקר סופג את הרתע ומתכווץ, וכתוצאה מכך נדרך מחדש. בפועל, לא תמיד הרתע הספיק לדריכת הקפיץ, ואז על המפעיל היה לדרוך את הנשק מחדש ידנית - פרוצדורה מסובכת ומסורבלת למדי.

למנגנון ירי זה היה יתרון גדול על מטולי נ"ט דוגמת הבזוקה והפאנצרפאוסט: העדר גזי פליטה ורשף, וירי שקט יחסית. דבר זה איפשר את השימוש בפיא"ט גם מתוך מבנים סגורים. חסרונותיו הגדולים של הפיא"ט הם משקלו הרב (15 ק"ג ריק) והסרבול בביצוע הדריכה הראשונית של הנשק.

הפיא"ט ירה פצצות בעלות רש"ק חלול ששקלו כ-1.4 ק"ג כל אחת, שיכלו לחדור כ-100 מ"מ שריון פלדה בטווח 100 מטר. לפי הנתונים הרשמיים, טווח הירי האפקטיבי המקסימלי של הפיא"ט היה 100 מטר. בפועל, הפיא"ט שומש בטווחים קצרים בהרבה. כאשר הפיא"ט שימש כמרגמה והוצב אנכית, כך שירה בקשת בליסטית, הייתה הפצצה יכולה להגיע לטווח של 350 מטר.

נתונים

• יצרן: ICI Ltd וחברות אחרות.
• שנות שירות: 1942 - 1950.
• צבאות שבהם שירת: צבא בריטניה, צבא קנדה, צבאות חבר העמים הבריטי, המחתרות העבריות, צבא ההגנה לישראל.

קובץ:Piat and bomb.png

איור סכמטי של מטול פיא"ט ופצצה (לא בקנה מידה אחד עם השני).

• ממדים:
  • אורך כולל: 990 מ"מ (39 אינץ')
  • משקל (ריק): 14.4 ק"ג (31.7 ליברות)
  • משקל פצצה: 1.35 ק"ג (3 ליברות)
• ביצועים:
  • מהירות לוע: 137 מטר לשנייה (450 רגל לשנייה)
  • טווח אפקטיבי מרבי: 100 מטר כנגד רק"מ, 320 מטר כנגד מבנים.
  • חדירת שריון: 102 מ"מ שריון פלדה בטווח 105 מטר
• תחמושת:
  • שם: Bomb HE/AT; Infantry Projector, AT, Mk 3/L
  • משקל: כ-1.25 ק"ג
  • אורך: 442 מ"מ (16.6 אינץ')

לקריאה נוספת

• שמחה בלאס, מי מריבה ומעש, מסדה, 1957.
• זאב שיף ואיתן הבר, לקסיקון לביטחון ישראל, מהדורה שנייה, זמורה ביתן מודן, מרס 1976