לדלג לתוכן

תפריט ניווט

הבדלים בין גרסאות בדף "סוציולוגיה של הדת"

מ
בוט החלפות: ציוויליזציה;
מ (בוט החלפות: על פי ;)
מ (בוט החלפות: ציוויליזציה;)
התאורטיקנים הקלאסיים של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, התעניינו במיוחד בדת ובהשפעותיה על החברה. בין הוגי דעות אלה היו אמיל [[דירקהיים]], [[מקס ובר]] ו[[קרל מרקס]]. התפישות של הוגים אלו, בדומה ל[[אפלטון]] ו[[אריסטו]] מתקופת יוון העתיקה והפילוסופים הנאורים מהמאות ה-17-19, ממשיכות להיות רלוונטיות גם כיום. בין הסוציולוגים הבולטים של הדת של ימינו ניתן למנות את [[פיטר ברגר]], רונדי סטארק ורוברט וות'נו.
 
בקהילה המדעית, בראשיתה של המאה ה-19, שלטה הסברה כי האמונה הדתית תעלם תוך כדי תהליכי הקידמה שעוברת הציביליזציההציוויליזציה. הטענה הייתה כי האנושות עוברת מחשיבה המתאפיינת בביטויים מאגיים ומיסטיים, לקודים ומערכות חשיבה המאורגנים סביב הנחות לוגיות, שיטתיות-מדעיות. תאורטיקנים רבים כדוגמת [[קארל מרקס]], [[גאורג זימל]], [[אדוארד טיילור]], [[אמיל דורקהיים]] ו[[מקס וובר]], תיארו את הדת, בשל כך, כמצע של אמונות טפלות, מיתולוגיות, קסמים, מאגיה וכישוף. בהמשך התגבשה תאוריה זו לכדי [[פרדיגמה]] מובילה, על פיה, יחד עם (ואולי בעקבות) תהליכי [[מודרניזציה]] כדוגמת [[רציונליות|רציונליזציה]], [[תיעוש]], [[ביורוקרטיה|בירוקרטיזציה]], התמחות ו[[עיור]], החוויה המודרנית מכילה בתוכה גם תהליכי '''[[חילון]]'''.
 
החל משנות ה-70 של המאה ה-20, וביתר שאת בשנות ה-80, בלטו לעין התפתחויות חברתיות ופוליטיות אשר הראו כי בזירה הציבורית והפוליטית פועלים כוחות דתיים חזקים. המחקר ה[[סוציולוגיה|סוציולוגי]] וה[[אנתרופולוגיה|אנתרופולוגי]] החל להצביע על פריחתם של [[כת|כתות]], תנועות, ארגונים וקהילות [[דת|דתיות]] חדשות, וכן על הקצנה גוברת והולכת של זרמים בתוך הדתות המונותאיסטיות כתגובה ל[[מודרניזם|מודרנה]]. זאת ועוד, מחקרים הראו, למשל, כי בארצות הברית אחוז המבקרים בכנסייה נשאר יציב ב-40 השנים האחרונות. באפריקה ובאמריקה הלטינית, שיעור המשתייכים לכנסייה גדל בצורה ניכרת. כיום עומד מספר הנוצרים באפריקה על כ- 200 מיליון מאמינים, בהשוואה ל- 10 מיליון בלבד ב- 1900.
271,876

עריכות