אובייקט מעבר – הבדלי גרסאות
קישורים פנימיים |
עריכה קלה; קישורים חיצוניים |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
'''אובייקט מעבר''' הוא מונח מ[[תאוריית יחסי אובייקט]] ב[[פסיכולוגיה]] שנטבע על ידי ה[[פסיכולוג]] [[דונלד ויניקוט]], והוא מתייחס לחפץ ממשי שמסמל עבור ה[[תינוק]] את האם ומאפשר לו לשמור איתה על קשר 'מפונטז'. |
'''אובייקט מעבר''' הוא מונח מ[[תאוריית יחסי אובייקט]] ב[[פסיכולוגיה]] שנטבע על ידי ה[[פסיכולוג]] [[דונלד ויניקוט]], והוא מתייחס לחפץ ממשי שמסמל עבור ה[[תינוק]] את האם ומאפשר לו לשמור איתה על קשר 'מפונטז'. |
||
אובייקט המעבר מופיע בשלב שבו התינוק מתחיל להפריד בינו לבין ה[[אם]]. מהיותו ממשי אך בו בזמן סמל לאם הנעדרת, אובייקט המעבר נמצא באזור הדימדומים שבין הממשי למדומיין. אזור זה נקרא על ידי ויניקוט '[[מרחב פוטנציאלי]]' או 'תופעות מעבר', ויש לו קיום חיצוני ופנימי בו זמנית. |
אובייקט המעבר מופיע בשלב שבו התינוק מתחיל להפריד בינו לבין ה[[הורות|אם]]. מהיותו ממשי אך בו בזמן סמל לאם הנעדרת, אובייקט המעבר נמצא באזור הדימדומים שבין הממשי למדומיין. אזור זה נקרא על ידי ויניקוט '[[מרחב פוטנציאלי]]' או 'תופעות מעבר', ויש לו קיום חיצוני ופנימי בו זמנית. |
||
תהליך ההפרדות של התינוק מאימו, כרוך ב[[תסכול]] גדול מצד התינוק, שחש ומבין שאיננו חלק אינטגרלי מאימו, כפי שהוא דימיין בתחילת דרכו. כדי לפצות את עצמו על ה[[תסכול]] ועל ה[[חרדה]], שהוא חש עקב ניתוקו מאימו והפיכתו לישות נפרדת, הוא מאמץ חפץ כלשהו שמסמל בעיניו את הנוכחות המרגיעה של אימו ועליו הוא [[השלכה|משליך]] את הרגשות שיש לו כלפי אימו. זהו אובייקט המעבר. החפץ שיהיה בדרך כלל רך, יכול להיות [[חיתול]], [[כרית]], [[שמיכה]] |
תהליך ההפרדות של התינוק מאימו, כרוך ב[[תסכול]] גדול מצד התינוק, שחש ומבין שאיננו חלק אינטגרלי מאימו, כפי שהוא דימיין בתחילת דרכו. כדי לפצות את עצמו על ה[[תסכול]] ועל ה[[חרדה]], שהוא חש עקב ניתוקו מאימו והפיכתו לישות נפרדת, הוא מאמץ חפץ כלשהו שמסמל בעיניו את הנוכחות המרגיעה של אימו ועליו הוא [[השלכה|משליך]] את הרגשות שיש לו כלפי אימו. זהו אובייקט המעבר. החפץ שיהיה בדרך כלל רך, יכול להיות [[חיתול]], [[כרית]], [[שמיכה]], דובון או [[מוצץ]]. |
||
התינוק נזקק במיוחד לאובייקט המעבר ברגעים קשים, כמו פרידה בהליכה ל[[שינה]] או ברגעים לא צפויים כמו נסיעה למקום לא ידוע. תחילת תהליך האימוץ של אובייקט המעבר יהיה בין הטווח של 4 ל-12 חודש ויכול להמשך עד גיל הגן. כאשר הוא גדל הוא עשוי להחליף את האובייקט באובייקט בעל צורה טיפוסית ולעבור מכרית ושמיכה לדובון או בובה. יש תינוקות המעניקים לו שם ואף מספרים לו סיפורים. |
התינוק נזקק במיוחד לאובייקט המעבר ברגעים קשים, כמו פרידה בהליכה ל[[שינה]] או ברגעים לא צפויים כמו נסיעה למקום לא ידוע. תחילת תהליך האימוץ של אובייקט המעבר יהיה בין הטווח של 4 ל-12 חודש ויכול להמשך עד גיל הגן. כאשר הוא גדל הוא עשוי להחליף את האובייקט באובייקט בעל צורה טיפוסית ולעבור מכרית ושמיכה לדובון או בובה. יש תינוקות המעניקים לו שם ואף מספרים לו סיפורים. |
||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
באמצעות אובייקט המעבר התינוק מממש את הצורך שלו בחווית ה[[אומניפוטנציה]], שהיא תחושת כל-יכול, כשל בורא העולם, כאשר יש אובייקט שבו הוא שולט שלטון ללא מיצרין ועושה בו ככל שיחפוץ, בניגוד לאם שם שליטתו מוגבל. אובייקט המעבר מאפשר לתינוק לפתח התייחסות סמלית לחיים והוא מהוה בסיס ליצירתיות ולמשחק, ולהנאה מכל התופעות שנמצאות באזור הדימדומים שבין מציאות ודמיון. |
באמצעות אובייקט המעבר התינוק מממש את הצורך שלו בחווית ה[[אומניפוטנציה]], שהיא תחושת כל-יכול, כשל בורא העולם, כאשר יש אובייקט שבו הוא שולט שלטון ללא מיצרין ועושה בו ככל שיחפוץ, בניגוד לאם שם שליטתו מוגבל. אובייקט המעבר מאפשר לתינוק לפתח התייחסות סמלית לחיים והוא מהוה בסיס ליצירתיות ולמשחק, ולהנאה מכל התופעות שנמצאות באזור הדימדומים שבין מציאות ודמיון. |
||
לפי ויניקוט, 'מרחב פוטנציאלי' ימשיך להתקיים בנפשו של המבוגר, ובו הוא יוכל לשחק, לפנטז וליצור ולהנות מחווית |
לפי ויניקוט, 'מרחב פוטנציאלי' ימשיך להתקיים בנפשו של המבוגר, ובו הוא יוכל לשחק, לפנטז וליצור ולהנות מחווית יצירה. בכך מבטא ויניקוט את החשיבות של מרחב פוטנציאלי לביטויו של [[דונלד ויניקוט#עצמי אמיתי|העצמי האמיתי]] ומכאן ליצירתיות ולבריאות הנפשית. אנשים נוקשים שאין להם חלל מעבר, עלולים לחוש איום ממצבים כאלו כמו ספרות בידיונית או משחק תפקידים, וקשה להם "לצאת מעורם" ולהיכנס לנעלי הזולת. לעומתו, אנשי [[פסיכולוגיית האני]] ה[[זיגמונד פרויד|פרוידיניים]] ראו את השימוש באובייקט המעבר כשלב ביניים בין התלות הסימביוטית באם לבין שלב ההיפרדות מהאם וה[[תהליך הספרציה-אינדיבידואציה|אינדיבידואציה]]. |
||
== לקריאה נוספת == |
== לקריאה נוספת == |
||
| שורה 17: | שורה 17: | ||
* רוני סולן, '''חידת הילדות''', מודן, 2007 (עמ' 88-89). |
* רוני סולן, '''חידת הילדות''', מודן, 2007 (עמ' 88-89). |
||
* עמנואל ברמן, אמירה אופנהיימר, סיגל השילוני, '''מבוא לפסיכולוגיה: תאוריות על האישיות, מדידה והערכה, פסיכופתולוגיה ופסיכותרפיה;''', האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 43-45 |
* עמנואל ברמן, אמירה אופנהיימר, סיגל השילוני, '''מבוא לפסיכולוגיה: תאוריות על האישיות, מדידה והערכה, פסיכופתולוגיה ופסיכותרפיה;''', האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 43-45 |
||
==קישורים חיצוניים== |
|||
* [http://www.betipulnet.co.il/lexicon/%d7%90%d7%95%d7%91%d7%99%d7%99%d7%a7%d7%98_%d7%9e%d7%a2%d7%91%d7%a8/ אובייקט מעבר], בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט" |
|||
* שירלי יובל-יאיר, [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3335373,00.html הקסם שיעזור לתינוק שלכם להירגע], 4 בדצמבר 2006, אתר [[ynet]] |
|||
[[קטגוריה:פסיכואנליזה]] |
[[קטגוריה:פסיכואנליזה]] |
||
גרסה מ־02:03, 12 בפברואר 2009
אובייקט מעבר הוא מונח מתאוריית יחסי אובייקט בפסיכולוגיה שנטבע על ידי הפסיכולוג דונלד ויניקוט, והוא מתייחס לחפץ ממשי שמסמל עבור התינוק את האם ומאפשר לו לשמור איתה על קשר 'מפונטז'.
אובייקט המעבר מופיע בשלב שבו התינוק מתחיל להפריד בינו לבין האם. מהיותו ממשי אך בו בזמן סמל לאם הנעדרת, אובייקט המעבר נמצא באזור הדימדומים שבין הממשי למדומיין. אזור זה נקרא על ידי ויניקוט 'מרחב פוטנציאלי' או 'תופעות מעבר', ויש לו קיום חיצוני ופנימי בו זמנית.
תהליך ההפרדות של התינוק מאימו, כרוך בתסכול גדול מצד התינוק, שחש ומבין שאיננו חלק אינטגרלי מאימו, כפי שהוא דימיין בתחילת דרכו. כדי לפצות את עצמו על התסכול ועל החרדה, שהוא חש עקב ניתוקו מאימו והפיכתו לישות נפרדת, הוא מאמץ חפץ כלשהו שמסמל בעיניו את הנוכחות המרגיעה של אימו ועליו הוא משליך את הרגשות שיש לו כלפי אימו. זהו אובייקט המעבר. החפץ שיהיה בדרך כלל רך, יכול להיות חיתול, כרית, שמיכה, דובון או מוצץ.
התינוק נזקק במיוחד לאובייקט המעבר ברגעים קשים, כמו פרידה בהליכה לשינה או ברגעים לא צפויים כמו נסיעה למקום לא ידוע. תחילת תהליך האימוץ של אובייקט המעבר יהיה בין הטווח של 4 ל-12 חודש ויכול להמשך עד גיל הגן. כאשר הוא גדל הוא עשוי להחליף את האובייקט באובייקט בעל צורה טיפוסית ולעבור מכרית ושמיכה לדובון או בובה. יש תינוקות המעניקים לו שם ואף מספרים לו סיפורים.
באמצעות אובייקט המעבר התינוק מממש את הצורך שלו בחווית האומניפוטנציה, שהיא תחושת כל-יכול, כשל בורא העולם, כאשר יש אובייקט שבו הוא שולט שלטון ללא מיצרין ועושה בו ככל שיחפוץ, בניגוד לאם שם שליטתו מוגבל. אובייקט המעבר מאפשר לתינוק לפתח התייחסות סמלית לחיים והוא מהוה בסיס ליצירתיות ולמשחק, ולהנאה מכל התופעות שנמצאות באזור הדימדומים שבין מציאות ודמיון.
לפי ויניקוט, 'מרחב פוטנציאלי' ימשיך להתקיים בנפשו של המבוגר, ובו הוא יוכל לשחק, לפנטז וליצור ולהנות מחווית יצירה. בכך מבטא ויניקוט את החשיבות של מרחב פוטנציאלי לביטויו של העצמי האמיתי ומכאן ליצירתיות ולבריאות הנפשית. אנשים נוקשים שאין להם חלל מעבר, עלולים לחוש איום ממצבים כאלו כמו ספרות בידיונית או משחק תפקידים, וקשה להם "לצאת מעורם" ולהיכנס לנעלי הזולת. לעומתו, אנשי פסיכולוגיית האני הפרוידיניים ראו את השימוש באובייקט המעבר כשלב ביניים בין התלות הסימביוטית באם לבין שלב ההיפרדות מהאם והאינדיבידואציה.
לקריאה נוספת
- מרדכי גלדמן, ספרות ופסיכואנליזה, הקיבוץ המאוחד,1998 (עמ' 70-73).
- סטיבן א' מיטשל ומרגרט ג' בלאק, פרויד ומעבר לו, תולעת ספרים, 2006 (עמ' 193-195).
- רוני סולן, חידת הילדות, מודן, 2007 (עמ' 88-89).
- עמנואל ברמן, אמירה אופנהיימר, סיגל השילוני, מבוא לפסיכולוגיה: תאוריות על האישיות, מדידה והערכה, פסיכופתולוגיה ופסיכותרפיה;, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 43-45
קישורים חיצוניים
- אובייקט מעבר, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
- שירלי יובל-יאיר, הקסם שיעזור לתינוק שלכם להירגע, 4 בדצמבר 2006, אתר ynet