משפט בין-לאומי פרטי

בכל מקרה משפטי בו יש מרכיב זר, נשאלות שלוש שאלות:

1. סמכות השיפוט – מיהו בית המשפט המוסכם.
2. מהו הדין החל.
3. מה נפקותן של הכרעות שיפוטיות זרות בפני הערכאה המקומית.

המשפט הבינלאומי הפרטי או "מתקל דינים" – (באנגלית: Conflict of law) בא לענות על שאלות אלה.

המשפט הבינלאומי הפרטי הוא לא ענף משפטי בינלאומי אלא ענף משפטי פנימי של כל מדינה ומדינה. יש דיני משפט בינלאומי פרטי ישראליים כשם שיש אותם לכל מדינה. המונח "בינלאומי" מתייחס לזיקה הבינלאומית של הסכסוך.

דוגמה לכך ניתן לראות באחד מספריו של הסופר גל אמיר:

"תארו לכם חוזה שנחתם בין חברה שווייצרית לחברה צרפתית. החוזה נחתם בגרמניה ומבוצע באנגליה. החוזה הופר, והשווייצרים תובעים את הצרפתים בגרמניה. לפי הדין הגרמני, דנים בעניין לפי החוק של מקום ביצוע החוזה - אנגליה. לפי הדין האנגלי, הדין החל הוא דין מקום מושב הנתבע - צרפת. לפי הדין הצרפתי דנים לפי החוק של מקום חתימת החוזה - גרמניה. וחוזר חלילה. הבנתם ? לא נורא אם לא. יש על זה מיליון פסקי דין בצרפתית" (עפולה, רחוב האופרה 3, זמורה ביתן)

משפט בינלאומי ישראלי – רקע היסטורי

קודם לתחילת המנדט הבריטי בארץ ישראל לא היה בארץ כללים של משפט בינלאומי פרטי. המשפט העות'מאני לא התמודד עם הדינים הזרים. באמצעות סימן 46 לדבר המלך במועצתו על ארץ ישראל בו נקבע כי יחול בישראל המשפט האנגלי, הוחל בישראל המשפט הבינלאומי הפרטי הבריטי. אף שהיום זיקה זו לא נשמרה, עדיין ניתן להסתמך על המשפט האנגלי והאמריקאי בשל הדמיון שבין השיטות.

חקיקה ישראלית

כללי המשפט הבינלאומי הפרטי הישראלי נקבעו בחקיקה הישראלית ובפסיקה. החוקים המתייחסים לנושא הם בעיקר "חוק אכיפת פסקי חוץ" – 1958, וכן הערות שונות בחוק הירושה, חוק האימוץ, חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, וחוק השטרות.

גבולות הסמכות של בתי המשפט הישראלים בדיון בעניינו של גורם זר

כעיקרון, סמכותו של בית משפט אינה משתרעת על כל האנשים והמקרים, וגם אם הם ממוקמים טריטוריאלית בישראל אין משמעות הדבר שלבית המשפט המקומי (בית המשפט דהכא) סמכות עליהם. במדינת ישראל (בדומה לאנגליה) חל עיקרון סמכות השיפוט הנרכשת מכוח המצאה לנתבע של הזמנה לדין. משמעות הדבר היא כי די בנוכחות ארעית של נתבע זר בישראל, מרגע שהומצא לו כתב בי דין, רכש בית המשפט הישראלי סמכות עליו. כמו כן, תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי מונה רשימה של מקרים בהם יש לבית המשפט שיקול דעת באשר לאפשר המצאה אף מחוץ לתחום הטריטוריאלי.

המחוקק הישראלי, ובתי המשפט נוהגו בעבר ב"צרות עין" בטרם הם מרשים הענקת סמכות מחוץ לטריטוריה, כיום בעידן המרשתת והגלובליזציה בתי המשפט נוהגים ביתר קלות לקבוע כי בסמכותם לדון בסכסוכים מחוץ לטרירטוריה, אולם עדיין על בקשה מסוג זה לעמוד בכללים פרוצדורליים נוקשים. השיקולים לכך הם:

1. שיקולי הדדיות ביחסים בין מדינתיים.
2. שיקולים של יעילות - אפקטיביות הפסיקה. פסק דין שאין התובע יכול לממשו - כאשר לא יכירו בו במדינה הזרה - הוא חסר תועלת.
3. שיקולי יעילות מערכתיים - למנוע עומס מיותר על מערכת בתי המשפט העמוסה.
4. שיקולי צדק והגינות - בראש ובראשונה כלפי נתבעים זרים. אם הזיקה לישראל באותו עניין קלושה - אין זה הוגן להביא נתבע זר לישראל.

מקרים בהם בא לידי ביטוי המשפט הבינלאומי הפרטי

הכרה בפסק חוץ

בית המשפט מכיר בפסק חוץ (פסק דין הניתן במדינה זרה) אם הוא רואה אותו כפסק דין תקף, היינו בעל נפקות משפטית בארץ. במידה ובסיום הליך ההכרה בפסק הדין מחליט בית המשפט כי יש להכיר בפסק הדין, יכול הזוכה לאכוף פסק חוץ באמצעות מתן הוראה למערכת ההוצאה לפועל. שימושים שונים בפסק חוץ כוללים:

1. אכיפתו כפסק דין ישראלי.
2. השתק עילה (שימוש הגנתי) - משתמשים בפסק הזר על מנת להדוף תביעה מקומית שהוגשה.
3. הסתמכות בהליך המקומי על ממצא עובדתי או משפטי שנקבע בפסק הזר.

להבדיל מפסק מקומי, פסק חוץ איננו מחייב באופן אוטומטי (בניגוד לפסק ישראלי סופי, המחייב מהיותו פסק דין). המגמה של בתי המשפט בישראל היא לאכוף פסקים זרים ולכבד אותם (מהסיבות שהוזכרו לעיל: הדדיות, יעילות וצדק).

פתרון סוגיות כללי ברירת דין

כללי ברירת דין הינם הכללים החלים על נושא משפטי מסוים. במצב בו קיים שוני בין כללי ברירת הדין של שיטות המשפט השונות, כתוצאה מעיצוב שונה של הקטגוריות השונות בכל שיטה ושיטה - כל שיטה תחיל דין שונה. לדוגמה: נושא שצרפת תסווג כנזיקי, אנגליה תסווג כחוזי – והתוצאה יכולה להיות שיוחלו בכל מדינה ומדינה כללי משפט בינלאומי פרטי שונים - נושא שמדינה אחת תקבע שחל עליו דין מקום מושב התובע, מדינה אחרת תקבע שחל דין מקום ביצוע העוולה.

בעבר נטו לפרש כללי ברירת דין בצורה רחבה, כיום חל הליך של אטומיזציה (פירוק למרכיבים) ובתי המשפט בישראל בעקבות בתי משפט בכל העולם נוטים לצמצם אותם. לדוגמה: בעבר על כל החוזים חל דין מקום ביצוע ההסכם. כיום, מקובל שעל חוקיות החוזה חל דין מקום ביצוע החוזה, על כושר ביצוע החוזה יחול דין מקום מושב המתקשר, על תקיפת ההצעה והקיבול או דרישת התמורה יחול דין מקום עריכת החוזה.

ערך מורחב – דפסאז'

רנבואה

לאחר שבוחר בית המשפט את הדין החל יש לבדוק על פי אותו דין מהו הדין החל. מצב בו הדין הזר מפנה לדין אחר נקרא רנבואה (renvoi).

ערך מורחב – רנבואה