חרס

קדר יוצר כלי מחומר על אובניים

חרס (שם נרדף: "חומר", טעות לשונית נפוצה: "חימר")חומר קרמי (ראו :סיליקט) שלאחר שיובש לחלוטין נצרף בכבשן להקשייתו.

המילה חרס היא מילה עתיקה, היא מופיעה במקרא (בכתיב חרשׂ) וכן במשנה ובתלמוד, בעברית מודרנית היא משמשת לצידה של המילה קרמיקה.

לאחר שהאדם למד לייצר כלי אבן ולהשתמש במגוון החומרים הטבעיים שמסביבו, הגיע תורם של החרסים. תקופת האבן החדשה מחולקת לניאולית הקדם-קרמי' ולניאולית הקרמי בהתאם. עם היותם של כלי החרס זולים לייצור, שהרי חומר הגלם ניתן היה להשיג בקלות, והעובדה שכלי חרס שנשבר אינו ניתן להתכה מחדש, אתרים ארכאולוגיים נוטים להניב שפע רב של חרסים המשמשים את הארכאולוגים בתיארוך טיפולוגי על פי סגנונם המשתנה של הכלים.

החרסים הידועים הקדומים ביותר שנמצאו הם מסין, בני האלף ה-18 לפני הספירה. באירופה נמצאו צלמיות של נשים ושל חיות מחרס שתוארכו לתקופה הפלאוליתית המאוחרת האלף ה-25 לפני הספירה.

בארץ ישראל וסביבותיה נמצאו כלי חרס מהתקופה הנאוליתית והלאה (האלף השמיני לפנה"ס). הכלים האופיינים לאותה תקופה הם שחורים בשל הרכב החימר ואופן שריפתו. כשלושת אלפים שנה מאוחר יותר, בתקופת הנחושת, החל השימוש באבניים.

סוגי חרס

סוגי חומר שונים משמשים לייצור חרס, ולפי סוג החומר וטמפרטורת השריפה מתקבלים סוגי חרס שונים.

חומר חרסיתי הנשרף בטמפרטורה של 800-1250 מעלות צלזיוס ונשאר נקבובי מעט, קרוי בפשטות "חרס", זהו הסוג הנפוץ ביותר.

חומר לבן עדין הנשרף בטמפרטורות גבוהות יותר ועובר תהליך של כמעט התכה נקרא בעברית חרסינה ובלועזית פורצלן, כאשר הדופן דקה הוא שקוף למחצה.

ראו גם

• חרסית
• קדרות

ערך זה הוא קצרמר בנושא טכנולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.