סעדיה איתין – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=היה עלי לעבד תכניות מוקדמות של תחנות כח ליצירת [[זרם חשמלי]] בתל אביב ובחיפה של קווי [[מתח גבוה]] שיוליכו את הזרם מתחנות אלו לישובים הסמוכים להם, של תחנות טרנספורמציה שישנו את המתח הגבוה של הקווים הללו למתח נמוך ויזינו רשתות מקומיות של מתח נמוך אשר תספקנה את הזרם לצרכנים, וכן של הרשתות למתח נמוך. לצורך עבודה זו נמסר לרשותי חדר במשרדו של פ. רוטנברג ב[[ירושלים]] ובמשך שני ימי עבודתי הראשונים, הייתי העובד היחידי בו. לאחר מכן נתקבל לעבודה יונה קופ (תמיר) אשר עזר לי בהכנת השרטוטים. [...] בשנת [[1920]] נתקבלו לעבודה עובדים נוספים, ביניהם מהנדסי הבניין ש. סורסקי ז"ל ולדז'ינסקי ז"ל. כן נתקבלו לעבודה זמנית מהנדסי החשמל אבינועם הורוביץ ופישר. עקב קבלת עובדים נוספים, העבר אז המשרד הירושלמי לבית אחר שיכיל מספר גדול יותר של חדרים ובו עבדו 14 איש כולל פ. רוטנברג ומזכירו יקותיאל בהרב.}} |
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=היה עלי לעבד תכניות מוקדמות של תחנות כח ליצירת [[זרם חשמלי]] בתל אביב ובחיפה של קווי [[מתח גבוה]] שיוליכו את הזרם מתחנות אלו לישובים הסמוכים להם, של תחנות טרנספורמציה שישנו את המתח הגבוה של הקווים הללו למתח נמוך ויזינו רשתות מקומיות של מתח נמוך אשר תספקנה את הזרם לצרכנים, וכן של הרשתות למתח נמוך. לצורך עבודה זו נמסר לרשותי חדר במשרדו של פ. רוטנברג ב[[ירושלים]] ובמשך שני ימי עבודתי הראשונים, הייתי העובד היחידי בו. לאחר מכן נתקבל לעבודה יונה קופ (תמיר) אשר עזר לי בהכנת השרטוטים. [...] בשנת [[1920]] נתקבלו לעבודה עובדים נוספים, ביניהם מהנדסי הבניין ש. סורסקי ז"ל ולדז'ינסקי ז"ל. כן נתקבלו לעבודה זמנית מהנדסי החשמל אבינועם הורוביץ ופישר. עקב קבלת עובדים נוספים, העבר אז המשרד הירושלמי לבית אחר שיכיל מספר גדול יותר של חדרים ובו עבדו 14 איש כולל פ. רוטנברג ומזכירו יקותיאל בהרב.}} |
||
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=בשנת [[1923]] ייסד רוטנברג את חברת החשמל לארץ ישראל בע"מ שהוא עמד בראשה, וב-[[15 במרץ]] [[1926]] מסר הנציב העליון פילדמרשל פלומר לחברה זו את הזכיון ליצירת אנרגיה חשמלית בארץ ישראל וב[[עבר הירדן]] והספקתה לצרכנים. הזכיון כלל גם את האפשרות של ניצול מי [[הירדן]] ומי [[הירמוך]] להנעת תחנות כח ואספקת חשמל בשטח הזכיון לעיל. בפברואר [[1924]] פירסמתי חוברת בשפה הגרמנית בת 15 דף, מודפסת במכונת כתיבה, אשר כללה פירוט של תחנת הכח הראשונה בתל-אביב על [[מנוע דיזל|מנועי הדיזל שלה]], תיאור המגרש, פרטי ה[[טרנספורמטור]]ים לשינוי ה[[מתח חשמלי|מתח]] של 6.3 [[ |
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=בשנת [[1923]] ייסד רוטנברג את חברת החשמל לארץ ישראל בע"מ שהוא עמד בראשה, וב-[[15 במרץ]] [[1926]] מסר הנציב העליון פילדמרשל פלומר לחברה זו את הזכיון ליצירת אנרגיה חשמלית בארץ ישראל וב[[עבר הירדן]] והספקתה לצרכנים. הזכיון כלל גם את האפשרות של ניצול מי [[הירדן]] ומי [[הירמוך]] להנעת תחנות כח ואספקת חשמל בשטח הזכיון לעיל. בפברואר [[1924]] פירסמתי חוברת בשפה הגרמנית בת 15 דף, מודפסת במכונת כתיבה, אשר כללה פירוט של תחנת הכח הראשונה בתל-אביב על [[מנוע דיזל|מנועי הדיזל שלה]], תיאור המגרש, פרטי ה[[טרנספורמטור]]ים לשינוי ה[[מתח חשמלי|מתח]] של 6.3 [[קילו ואט]] של ה[[גנרטור]]ים ושל הכבלים המחוברים אליהם, וכן מבנה הרשת למתח נמוך.}} |
||
במהלך שנות עבודתו בחברת החשמל פעל איתין בתפקידים רבים, אשר דרשו גם נסיעות תכופות לחו"ל (חלקן יחד עם פנחס רוטנברג), דבר שלא היה עניין של מה בכך בימים ההם. במהלך שנות עבודתו בחברה כתב איתין את הספר "קווים עיליים של מ.ג. רשתות עילייות ומקומייות" שיצא לאור ב[[הוצאת מסדה]] ב[[1963]] ובו הדרכה לבאים אחריו גם בנושאים שלא נלמדו אז בבתי הספר הגבוהים. הספר מלווה ב-259 ציורים ו-48 טבלאות. |
במהלך שנות עבודתו בחברת החשמל פעל איתין בתפקידים רבים, אשר דרשו גם נסיעות תכופות לחו"ל (חלקן יחד עם פנחס רוטנברג), דבר שלא היה עניין של מה בכך בימים ההם. במהלך שנות עבודתו בחברה כתב איתין את הספר "קווים עיליים של מ.ג. רשתות עילייות ומקומייות" שיצא לאור ב[[הוצאת מסדה]] ב[[1963]] ובו הדרכה לבאים אחריו גם בנושאים שלא נלמדו אז בבתי הספר הגבוהים. הספר מלווה ב-259 ציורים ו-48 טבלאות. |
||
גרסה מ־23:12, 14 במאי 2009
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
סעדיה (איסי) איתין (לעתים אתין) (20 באפריל 1890 – 11 באפריל 1921), המהנדס הראשון של חברת החשמל ומי שתכנן את רשת החשמל בארץ, וכן המהנדס הראשי שלה מפתיחתה הרשמית ועד לפרישתו לגימלאות באוגוסט 1955.
קורות חייו
סעדיה איתין נולד בבריאנסק שבפלך אוריול ברוסיה להוריו רבקה ואהרון איתין. אביו היה בעל בית דפוס גדול בבריאנסק, ציוני נלהב ומורשה של חובבי ציון בעירו. בשנת 1906 עלתה המשפחה לישראל והתיישבה ביפו ברחוב בוסטרוס היוקרתי של אז. אהרון האב, שהיה חלוץ הדפוס העברי בעיר העברית הראשונה, פתח בית דפוס ביפו ועם הקמת תל אביב העביר אליה את בית הדפוס שלו לדרך יפו 5. בשנת 1909 נמנתה משפחת איתין עם 66 המשפחות אשר ייסדו את העיר תל אביב. ביתה נבנה ברחוב יהודה הלוי 19, ובית שני בעיר נבנה ברחוב לוינסקי 69.
סעדיה היה הבן הבכור במשפחה. הוא עלה ארצה בגיל בוגר יחסית ואת לימודיו התיכוניים סיים עוד ברוסיה. אחרי העלייה ארצה נסע סעדיה לגרמניה, במימון אביו, ללימודים אקדמאים. הוא בחר בהנדסת חשמל, בתקווה לפתח תחום זה בארץ ישראל, וסיים את לימודיו האקדמיים בגרמניה בשנת 1912. באוקטובר 1921 נשא סעדיה את רבקה חנוך לאישה. רבקה הייתה מורה לנגינה בפסנתר ובתם של מלכה ואברהם-גרשון חנוך אשר נמנו גם הם בין 66 המשפחות המייסדות של תל אביב. בדצמבר 1924 נולדה בתם אריאלה שהייתה הנכדה הראשונה לשניים ממייסדי העיר.
מאוחר יותר עבר סעדיה איתין לחיפה ובנה את ביתו על הר הכרמל ברחוב ווג'ווד 13. הבית כלל 6 דירות אשר 5 מתוכן הושכרו, ובחזיתו הייתה נטועה חורשת עצים. בתקופה טרם נישואיו לא הייתה בישראל תעסוקה למהנדסי חשמל ובמשך 4 שנים (1914–1918) מצא איתין את פרנסתו בהוראת מתמטיקה ופיזיקה בבית הספר הריאלי בחיפה. הוא כתב, קרא ודיבר בחמש שפות: עברית, גרמנית, רוסית, אנגלית וצרפתית.
חברת החשמל
עם סיום לימודיו ובמקביל לעבודתו בהוראה תר איתין אחר מקורות להפקת חשמל. במסגרת סיוריו הגיע לנהריים וכאן מצא את הפוטנציאל למבוקשו. עפ"י העובר מפה לאוזן במשפחתו ייצר סעדיה קשר עם פנחס רוטנברג שהיה מהנדס סכרים, איש אשכולות ויזם רב פעלים, אשר התמקד בהקמת מפעל לאנרגיה חשמלית, במטרה לקדם את חזונו. מידע על היקף פועלו ותרומתו של סעדיה איתין לתכנון ולפיקוח על הקמת רשת החשמל בישראל ניתן ללמוד מסיפורו האישי השמור בארכיון חברת החשמל. להלן מספר ציטוטים מתוך מסמך זה:[1]
בדצמבר 1919 נפגשתי בתל אביב עם המהנדס פנחס רוטנברג ז"ל, ולאחר שיחה קצרה אתו, הוא בקשני לעבור לירושלים ולעבוד במשרדו שם.
ב-23 בדצמבר 1919 החל סעדיה איתין את עבודתו עם פנחס רוטנברג בחברה שלימים הייתה חברת החשמל לישראל:
היה עלי לעבד תכניות מוקדמות של תחנות כח ליצירת זרם חשמלי בתל אביב ובחיפה של קווי מתח גבוה שיוליכו את הזרם מתחנות אלו לישובים הסמוכים להם, של תחנות טרנספורמציה שישנו את המתח הגבוה של הקווים הללו למתח נמוך ויזינו רשתות מקומיות של מתח נמוך אשר תספקנה את הזרם לצרכנים, וכן של הרשתות למתח נמוך. לצורך עבודה זו נמסר לרשותי חדר במשרדו של פ. רוטנברג בירושלים ובמשך שני ימי עבודתי הראשונים, הייתי העובד היחידי בו. לאחר מכן נתקבל לעבודה יונה קופ (תמיר) אשר עזר לי בהכנת השרטוטים. [...] בשנת 1920 נתקבלו לעבודה עובדים נוספים, ביניהם מהנדסי הבניין ש. סורסקי ז"ל ולדז'ינסקי ז"ל. כן נתקבלו לעבודה זמנית מהנדסי החשמל אבינועם הורוביץ ופישר. עקב קבלת עובדים נוספים, העבר אז המשרד הירושלמי לבית אחר שיכיל מספר גדול יותר של חדרים ובו עבדו 14 איש כולל פ. רוטנברג ומזכירו יקותיאל בהרב.
בשנת 1923 ייסד רוטנברג את חברת החשמל לארץ ישראל בע"מ שהוא עמד בראשה, וב-15 במרץ 1926 מסר הנציב העליון פילדמרשל פלומר לחברה זו את הזכיון ליצירת אנרגיה חשמלית בארץ ישראל ובעבר הירדן והספקתה לצרכנים. הזכיון כלל גם את האפשרות של ניצול מי הירדן ומי הירמוך להנעת תחנות כח ואספקת חשמל בשטח הזכיון לעיל. בפברואר 1924 פירסמתי חוברת בשפה הגרמנית בת 15 דף, מודפסת במכונת כתיבה, אשר כללה פירוט של תחנת הכח הראשונה בתל-אביב על מנועי הדיזל שלה, תיאור המגרש, פרטי הטרנספורמטורים לשינוי המתח של 6.3 קילו ואט של הגנרטורים ושל הכבלים המחוברים אליהם, וכן מבנה הרשת למתח נמוך.
במהלך שנות עבודתו בחברת החשמל פעל איתין בתפקידים רבים, אשר דרשו גם נסיעות תכופות לחו"ל (חלקן יחד עם פנחס רוטנברג), דבר שלא היה עניין של מה בכך בימים ההם. במהלך שנות עבודתו בחברה כתב איתין את הספר "קווים עיליים של מ.ג. רשתות עילייות ומקומייות" שיצא לאור בהוצאת מסדה ב1963 ובו הדרכה לבאים אחריו גם בנושאים שלא נלמדו אז בבתי הספר הגבוהים. הספר מלווה ב-259 ציורים ו-48 טבלאות.
סעדיה-איסיי איתין נפטר ב-11 באפריל 1971 ונטמן בבית הקברות הישן חוף הכרמל. המצבה על קברו הוקמה ומומנה ע"י חברת החשמל לישראל כאות הוקרה.
הערות שוליים
- ^ הציטוטים באדיבות ארכיון חברת החשמל.