אי רובינזון קרוזו

אי רובינזון קרוזו (בספרדית: 'Isla Robinsón Crusoe), ובשמו הקודם מאס א טיירה (Más a Tierra), הוא אי וולקני השייך לארכיפלג של איי חואן פרננדס הצ'יליאנים, הממוקמים בדרום האוקיינוס השקט, כ-640 קילומטר מערבית ליבשת אמריקה הדרומית.

האי, שגודלו כ-90 קמ"ר, הוא האי המאוכלס היחיד בארכיפלג. רוב אוכלוסייתו, כ-630 נפשות, מרוכזת בכפר אחד הממוקם בחופו הצפוני של האי. כלכלת האי מתבססת בעיקר על דיג ותיירות.

האי, כמו שאר הארכיפלג, התגלה לראשונה בשנת 1574 על ידי המלח הספרדי חואן פרננדס. בשנת 1704 ננטש על האי מלח צעיר בשם אלכסנדר סלקירק, במשך חמש שנים הוא שרד באי לבדו עד שחולץ על ידי ספינה חולפת. סיפורו היה ההשראה לרומן "רובינזון קרוזו" מאת הסופר דניאל דפו, שפורסם לראשונה בשנת 1719. במהלך המאות ה-17 וה-18 שימש האי כמקור מסתור לשודדי ים.

במהלך מלחמת העולם הראשונה טובעה אניית צי גרמנית באחד ממפרציו של האי, כיום שרידיה מהוות מקור משיכה תיירותי לצוללנים.

בשנת 1966 שינתה ממשלת צ'ילה את שם האי ממס א-טירה לרובינזון קרוזו, בשל שיקוליים תיירותים.

האי, כמו כל הארכיפלג, הוכרז על ידי אונסק"ו כשמורה ביוספרית ומהווה את מקום הגידול של כ-104 מינים של בעלי חיים וצמחים אנדמיים.

שגיאות פרמטריות בתבנית:קצרמר
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

ערך זה הוא קצרמר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.